ספר ברוך
פרק א
[תגובות הגולים לספרו של ברוך] [א] אלה דברי הספר אשר כתב ברוך בן-נריה בן-מחסיה בן-צדקיהו בן-חלקיהו בעיר בבל: [ב] בשנה החמישית בשבעה לחודש עת לכדו הכשדים את-ירושלים וישרפה באש: [ג] ויקרא ברוך את-הספר הזה באזני יכניה בן-יהויקים מלך יהודה ובאזני הקהל אשר התאספו את : [ד] וישמעו אתו גם השרים ובני-המלכים והכוהנים למגדול ועד-קטן היושבים בבבל על נהר זוד: [ה] וכל-העם בכו בכי-גדול ויצומו ויתפללו אל-ה' : [ו] ויתנדבו כל- איש אשר מצאה ידו נדבה לה' לשלחה ירושלימה אל-יהויקים בן-חלקיהו בן-שלום הכהן ואל-הכוהנים והעם אשר נשארו אתו בירושלים: [ז] וישלח גם את-כלי-השרת לעבודת בית-ה' אשר נתנו-לו ואשר לקחו מן-ההיכל בעשירי לחדש סיון אשר התנדב צדקיהו בן-יאשיהו מלך יהודה: [ח] אחרי הגלות נבוכדנצר מלך בבל את-יכניה ואת-שרי הגולה ואת אילי הארץ וכל-העם מירושלים ויוליכם בבלה: [ט] ויכתבו להם את-הדברים האלה:
[י] הנה אנחנו שלחים לכם כסף וקניתם בו עלות ואשמים וקטורת ומנחה להקריבם על-מזבח ה' אלוהינו: [יא] והתחננו בעד חיי נבוכדנצר מלך בבל ובלשצר בנו למען יאריכון ימיהם כימי השמים על-הארץ: [יב] וה' יגדיל כחנו ויאיר עינינו לחיות בצל נבוכדנצר מלך בבל ובלשצר בנו ועבדנו אתם כל ימי חיינו ומצאנו חן בעיניהם:[יג] התפללו גם אל-ה' אלוהים בעדנו כי חטאנו-לו וחמתו לא-סרה ממנו עד-היום : [יד] קראו בספר הזה כי שלחנוהו אליכם למען תקראו-בו בשבתות ובמועדי השנה :
[וידויים של השרידים בירושלים]
[טו] ואמרו לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים: [טז] גם ליושבי יהודה וירושלים גם למלכינו ושרינו וגם לכוהנינו ולנביאינו: [יז] יען כי חטאנו-לו ולא הקשבנו לקולו לשמור את-מצוותיו וחוקותיו אשר ציוה אתנו: [יח] כי למן-היום אשר-הוציא את-אבותינו ממצרים עד היום הזה ממרים היינו עם ה' ומרינו את פיהו: [יט] על-כן מצאנו כל-האלות והקללות הכתובות בספר תורת ה' על-ידי משה עבדו: [כ] כי הוציא ה' את-אבותינו ממצרים לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש ואנחנו לא שמענו בקולו ובקול הנביאים אשר-שלח לנו: [כא] כי כל-איש הלך בשרירות לבו הערל ויעבד אלוהים אחרים וייעש הרע בעיני ה' להכעיסו:
פרק ב
[א] ויקם ה' את-דברו אשר דבר לנו ולשופטינו למלכינו ולשרינו גם לישראל וגם ליהודה: [ב] ויפלא את מכותינו ואת מכות ירושלים אשר כמוהן לא-נהיו תחת כל-השמים: [ג] ככתוב בספר תורת משה ואכלת פרי-בטנך בשר בניך ובנותיך: [ד] ויתן אתנו לעבדים בכל-הממלכות מסביב ולחרפה ולשמצה בגויים אשר הפיצנו-בם: [ה] הן נפלנו בל-נוכל-קום על-חטאתינו ועל-רוע מעללינו נגד ה' כי לא הקשבנו לקולו:
[וידויים של גולי בבל]
[ו] ה' אלוהינו הוא הצדיק ואנחנו ואבותינו נשאים את כלמתנו כיום הזה: [ז] כי נתכה עלינו כל-הרעה אשר דבר ה' לעשות לעמו: [ח] גם לא חלינו את-פני ה' אלוהינו לשוב מעונינו ומיצר לבנו הרע: [ט] וישקוד ה' על-הרעה ויביאה עלינו כי צדיק הוא בכל-דרכיו: [י] ואנחנו לא האזנו למצוותיו ולא שמרנו את-חוקותיו אשר נתן לנו: [יא] ועתה ה' אלוהי ישראל אשר הוצאת את-עמך מארץ מצרים ביד-חזקה ובזרע נטויה ובאותות ובמופתים ותעש לך שם כיום הזה: [יב] חטאנו והרשענו ומרינו את-פיך בכל אשר ציוויתנו: [יג] הסר-נא אפך וחמתך מעלינו כי דלונו מאד בגויים אשר הפיצתנו-בם: [יד] הקשיבה לקול תחנונינו והושיענו למען שמך והמצא לנו חסד בעיני שובינו: [טו] למען ידעו כל-ישבי תבל כי אתה ה' אלוהינו ושמך נקרא על-כל-זרע ישראל עמך: [טז] השקיפה ממעון קודשך וזכר לנו כחסדך: [יז] הטה אוזנך ושמע פקח עיניך וראה כי אין במות זכרך בשאול מי-יודה צדקתך וגבורתך: [יח] אך נפש נענה על-צרתה הולכי שחוח בעיניים כלות ונפש רעבה המה ירוממו צדקתך סלה: [יט] ועתה ה' אלוהינו לא על-צדקת אבותינו ומלכינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים: [כ] כי שפכת חרון אפך וחמתך עלינו כאשר דברת על-ידי-עבדיך הנביאים לאמר: [כא] כה אמר ה' הביאו את-צוואריכם בעל מלך בבל ועבדו אתו ועמו וחיו בארץ אשר הנחלתי לאבותיכם: [כב] ואם לא-תשמעו בקול ה' להיכנע תחת מלך בבל והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה: [כג] כי לחרבה תהיה הארץ מאין ישב: [כד] ויען לא שמענו לקולך להיכנע תחת יד מלך בבל הקימות את דברך ביד עבדיך הנביאים להוציא את-עצמות מלכי יהודה ואת-עצמות אבותינו מקבריהם: [כה] ועתה הנם נפוצים ושטוחים לחורב ביום ולקרח בלילה כי-מתו ברעב בחרב ובשביה: [כו] ובחטאות בית-ישראל ויהודה החרבת את-ביתך אשר קראו-בו בשמך הגדול כיום הזה: [כז] ובכל-זאת עשית לנו כרוב רחמיך וחסדך: [כח] כאשר אמרת ביד משה עבדך יום אשר ציווית אותו לכתוב את ספר תורתך לעמך ישראל לאמור: [כט] ואם לא תשמעו בקולי והפצתי אתכם בעמים ונשארתם במתי מעט תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרוב: [ל] ידעתי כי לא-ישמעון לקולי כי עם קשה-ערף הוא אך עוד ישובו מדרכם הרעה בארץ שוביהם: [לא] וידעו כי אני ה' אלוהיהם ונתתי להם לב להבין ואוזניים לשמע: [לב] ויברכו אותי בארץ שביים וזכרו בשמי ולא יקשו עוד את-ערפם וישובו מעונם: [לג] כי זכור יזכרו את אשר-קרה את-אבותם בחטאם לפני ה' : [לד] והשיבותים אל-האדמה אשר נשבעתי לאבותם לאברהם ליצחק וליעקב לרשת אתה והרביתי אתם ולא אמעיטם עוד: [לה] והקימותי להם ברית עולם להיות להם לאלוהים והם יהיו לי לעם ולא אורישם עוד מן-הארץ אשר נתתי להם לנחלה:
פרק ג
[א] לך ה' אלוהי ישראל תשווע נפשנו האומללה שמענו כי-חטאנו-לך כי אל חנון ורחום אתה: [ב] אתה משל לעולמי עד ואנחנו תמנו לגווע: [ג] אנא ה' אלוהי ישראל שמע את-קול דמי ההרוגים הצועקים אליך ואל-תחנת בניהם אשר חטאו-לך ולא-שמעו לקולך ותדבקם הרעה: [ד] אל-תזכור לנו עונות אבותינו אך ידך החזקה זכר ואת-שמך הגדול כי אתה ה' אלוהינו ולך לבדך אנחנו מודים: [ה] הלא נטעת יראתך בלבבנו לברך את-שם קודשך ועתה נודה לך בארץ שבינו ונפשנו תאבל על-פשעי אבותינו: [ו] ראה כי נדחים אנחנו בגולה והיינו לחרפה לאלה ולזוועה בגויים על-חטאת אבותינו אשר סרו מאחרי ה' אלוהיהם:
[שבח לחכמה שבתורה] [ז] ועתה ישראל שמע תוכחת חיים הט אוזנך וחכם: [ח] הגד-לי בית ישראל על-מה כלתה רוחך באדמת זרים וזקנת בארץ נכריה: [ט] מדוע נטמאת בטמאת מתים ונמשלת עם יורדי בור: [י] על-כי-נטשת מעיני החכמה לו שמרת דרכי ה' ושכנת בטח: [יא] ועתה הקשיבה לדרכי החכמה והתבונה והצדקה ותדע דרך מצא-חיים וברכה שלום ומאור עיניים: [יב] אך איה אפוא זבולה ומי-זה בא בית-אוצרה: [יג] אולי רוזני הגויים המה השלטים על חיתו ארץ: [יד] או המשחקים בצפרי שמים או הצברים כסף וזהב למו: [טו] הבוטחים על-חילם ולא ישבעו וירכשו רכוש ללא-יועיל: [טז] אשר בכסף עמלם ודרכם במחשכים: [יז] כל-אלה ספו תמו למאכל שאול ואחרים כמוהם באו תחתימו: [יח] גם צאצאיהם ראו אור השמש גם-הם חיו עלי-ארץ: [יט] אך דרכי החכמה לא ידעו ובאורחותיה לא הלכו: [כ] גם בניהם אחריהם לא ידעוה וכלמו תעו מנתיבותיה: [כא] לא-נשמע קולה בכנען ועין לא ראתה בתימן: [כב] בני-הגר חפשוה גם רוכלי תימן ומירון כי מעמיקי עצה המה אך לא דרכו בעקבותיה: [כג] מה-גדול מעון אלוהיך ישראל מה-גדול משכן זבולו: [כד] אין חקר למרחבו ואין קץ לגבולו: [כה] רפאים שכנו-בו מלפנים אנשי-קומה וגיבורי-חיל: [כו] ולא בחר ה' במו להורותם מעגלי החכמה: [כז] ובהיפקד אורה ספו באיוולתם: [כח] אולם מי-עלה שמימה ויקחה מי-הורידה מערפלי שחק: [כט] מי-עבר אורחות ימים וימצאה ומי-בחר -בה מחרוץ: [ל] לא ידע אנוש מקומה ולא יתבונן איש בנתיבותיה: [לא] אמנם האחד הידע הכל הוא ידעה בתבונתו: [לב] הוא הכין תבל בל-תמוט וימלאה נפש חיה: [לג] האומר לחרס ויזרח ויסור למשמעתו כי-יקרא: [לד] על משמרותם יאירו הכוכבים וכי-יקרא יאמרו הננו ויזהירו בצחצחות לכבוד יצרם: [לה] הוא אלוהים אלוהינו אין ערוך לו והוא אבי כל-חכמה: [לו] ויתנה ליעקב עבדו ולישראל בחירו: [לז] ותזרח עלי-אדמה ותשכן בין יושביה:
פרק ד
[א] החכמה תמצא בתורת ה' ובמצוותיו כי לעולם הנה: [ב] אשר יעשה אתן האדם וחי בהן וכל-עוזביהן מות ימותון: [ג] שובה שובה יעקב והחזק את-ידך בהן התהלך לאור המאיר לך: [ד] למה תיתן לזר חילך וצפונך לאיש נכרי:
[ירושלים מבכה ומנחמת את גולי בבל] [ה] אשריך ישראל אשריך כי נגלה לך חפץ ה': [ו] הנחם עם ה' הנחמי שארית ישראל: [ז] נמכרת לזרים אך לא לצמיתות נמסרת לצרים כי הקצפת אלוהיך: [ח] נאצת יוצרך כי זבחת לשעירים: [ט] שכחת אביך זה ילדך ועכרת ירושלים אומנתך התמימה: [י] בראותה חמת אל שפוכה עליך ותייבב במר נפשה ותאמר: [יא] שמעו שמעו שכני ציון חמת אלוהים מלאתי נלאיתי נשוא: [יב] שבית בני ובנותיי ראו עיני אויה-לי ויד-ה' עשתה זאת: [יג] בחדווה וגיל טיפחתים בבכי ונהי שלחתים: [יד] אל תעלוזו כי הייתי לאלמנה וכי עזבוני כלמו אהה שוממה נהייתי על-פשעי ילידי בטני: [טו] ממצות ה' סרו משפטיו לא הכירו לא הלכו בדרכיו וחוקותיו לא שמרו: [טז] באו שכני ציון באו וראו שבית בני ובנותיי ויד ה' עשתה זאת: [יז] גוי מרחוק השליח במו גוי עז-פנים ולא-ישמע לשונו: [יח] לא ישא פנים לזקן ועולל לא-יחון: [יט] חטפו הנעימים מחיק אמותם ושכלו העזובה מבנותיה: [כ] ואני איככה אושיעכם: [כא] אך מביא השבר יצילכם מכף צריכם: [כב] סעו-נא ולכו ילדי שעשועי ואני שכולה וגלמודה: [כג] הפשטתי עדי תפארתי ועטיתי אבל וקולי אל-שדי אזעק נצח:
[כד] התעוררו בני והרימו אל שדי קולכם ויגאלכם מכף צורריכם: [כח] קיוותה נפשי לישע אלוהי ותעלוזנה כליותיי ברב חסדו כי-יחיש ה' עזרתו: [כו] בדמעה ובקינה שלחתיכם ובשמחה ורנה ישיבכם: [כז] שכני ציון הביטו גלותכם ועוד מעט יביטו גאולתכם כי יחיש ישעו בעז ותפארת: [כח] שאו כרגע חמת שדי אם הדפך הצר מבמותיך עד-ארגיעה תראה מפלתו ואתה על-במותיו תדרוך: [כט] על אורחות עקלקלות ענוגי נדדו הודחו כצאן נפוצים מעדר: [ל] התעוררו וקראו לאל המושיע המוליככם בשבי יזכור אתכם: [לא] אם חשתם לסור מעליו חושו עושו לבקשו: [לב] אם יסר אתכם בשבט עברתו ישוב וישמח אתכם בחסדו נצח:
[ה' מנחם את ירושלים] [לג] הנחמי בת-ציון והוא ינחמך אשר נקרא שמו עליך: [לד] כל-צורריך יבושו וכל-שמחי רעתך ייכלמו: [לה] אוי לערים אשר העבידו בניך אוי לאשר כלאום בכלא: [לו] כאשר ששה כל-עיר על-שברך כן תדאג ותעצב על-מפלתה: [לז] הבוק תבוק מהמונה אשר תתפאר עליו והפכתי גאונה למפלה: [לח] כי אש אלוהים תרד בה ימים רבים וציים ושעירים ירגיעו-בה: [לט] הסבי עיניך קדמה בת-ציון וראי כי ישיש עליך אלוהיך: [מ] הביטי אסירי בניך שבים מים ומקדם ולשונם תרנן כבוד ה':
פרק ה
[א] הסירי בגדי אבלך ירושלים ולבשי הדרת עולם גאון אלוהיך: [ב] עטי מעטה צדקת אלוה ושימי עטרת תפארתו על-ראשך: [ג] הנה יגלה הודך תחת כל-השמים ושמך יקרא עד-עולם שלום-צדקה וגמול-יושר: [ד] קומי ירושלים ועלי על-במתי ארץ: [ה] הסבי עיניך קדמה וראי קיבוציך ממזרח שמש עד מבואו על-פי ה': [ו] ירננו ויעלזו כי גאלם ה': [ז] במוט רגלם הצר רדפמו וקוממיות ישיבם ה' כרוזני ארץ: [ח] כי כל-הר ישפל והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה נאום ה' למען ילכו בדרך סלולה להודות לשמו: [ט] וכל-יער ריח-ניחוח וכל-עץ-רענן בשדה יתנו צילם לכבוד עמו ישראל בדבר- ה' : [י] כי ישיב ה' את-שבות עמו בשמחה ובששון ברוב רחמיו וחסדיו:
ספר ברוך ב
תרגם מיוונית וארמית שלמה במ' ליב פלעסנער
ברלין 1833
פרק א
[תגובות הגולים לספרו של ברוך] (1) אלה דברי הספר אשר כתב ברוך בן נריה בן מחסיה בן צדקיה בן שריה בן חלקיה בבבל. (2) בשנה החמישית בשבעה לחודש לעת אשר לכדו הכשדים את ירושלים וישרפוה באש. (3) ויקרא ברוך את דברי הספר באזני יכניה בן יהויקים מלך יהודה ובאזני כל העם אשר באו לשמוע. (4) ובאזני השרים ובני המלכים ובאזני הזקנים ובאזני כל העם למגדול ועד קטן כל היושבים בבבל על נהר צוד. (5) ויבכו ויצומו ויתפללו אל ה'. (6) ויאספו כסף מכל איש ואיש כפי נדבת ידו. (7) וישלחוהו ירושליימה אל יהויקים בן חלקיהו בן שלום הכהן ואל הכוהנים ואל כל העם אשר נשארו עמו בירושלים. (8) לקחת את כלי בית ה' אשר לוקחו מן ההיכל בחודש סיון בעשור לחודש ולהשיבם אל ארץ יהודה כלי הכסף אשר עשה צדקיהו בן יאשיהו מלך יהודה. (9) אחר הגלות נבוכדנצר מלך בבל את יכניה ואת השרים ואת החרש והמסגר ואת כל עם הארץ מירושלים ויביאם בבלה.
(10) ויאמרו, הא לכם כסף וקנו עולה וחטאת ולבונה, ועשו מנחה להקריב על מזבח ה' אלוהינו. (11) והתפללו על חיי נבוכדנצר מלך בבל ובלשצר בנו, כי ירבו ימים כימי השמים על הארץ. (12) וה' יחזקנו ויאר עינינו ונחיה בצל נבוכדנצר מלך בבל ובצל בלשצר בנו, ונעבדם ימים רבים ונמצא חן בעיניהם. (13) והעתירו בעדנו לה' אלוהינו כי חטאנו לו ולא שב חרון אפו ממנו עד היום הזה. (14) וקראו בספר הזה אשר אנחנו שולחים אליכם בבית ה' ביום מועד ועצרה.
[וידויים של השרידים בירושלים]
(15) ואמרו לה' אלוהינו הצדקה ולנו בושת הפנים כיום הזה לאיש יהודה וליושבי ירושלים.
(16) ולמלכינו ולשרינו ולכוהנינו ולנביאינו ולאבותינו. (17) כי חטאנו לה' מבלי האמין בו ושמוע לקולו וללכת בחוקותיו אשר ציוונו. (18) למן היום אשר הוציא ה' את אבותינו ממצרים עד היום הזה ממרים היינו עם ה' ומרדנו משמוע בקולו. (19) ובאו עלינו כיום הזה הרעה והקללה אשר דיבר ה' ביד משה עבדו ביום הוציא את אבותינו ממצרים לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש. (20) ואנחנו לא שמענו בקול ה' לעשות ככל דברי עבדיו הנביאים אשר שלח לנו. (21) וילכו איש איש בשרירות לבו הרע, ויעבדו אלוהים אחרים ויעשו הרע בעיני ה' אלוהינו.
פרק ב
(1) ויקם ה' את דברו אשר דיבר עלינו ועל שופטינו ועל מלכינו ושרינו ועל כל בית ישראל ויהודה. (2) ויבא עלינו רעה גדולה להיעשות בירושלים כאשר לא נעשתה תחת כל השמים ככתוב בתורת משה. (3) אשר איש בשר בנו ובשר בתו יאכלו. (4) ויתנם ביד כל הממלכות אשר סביבותיהם ולשמה ולחרפה בכל הגויים אשר הפיצם בם מסביב. (5) והיינו רק למטה ולא למעלה כי חטאנו לה' ולא הקשבנו לקולו.
[וידויים של גולי בבל]
(6) לה' אלוהינו הצדקה ולנו ולאבותינו בושת הפנים כיום הזה. (7) כי העיד בנו ה' אלוהינו כי תבאנו כל הרעות האלה. (8) ואנחנו לא חילינו את פני ה' לשוב ממחשבות לבנו הרע. (9) וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' בכל מעשיו אשר שם לפנינו. (10) כי בקולו לא שמענו ללכת במצוותיו אשר נתן לנו. (11) ועתה ה' אלוהי ישראל אשר הוצאת את עצמך מארץ מצרים ביד חזקה באותות ובמופתים בכוח גדול ובזרוע נטויה ותעש לך שם כיום הזה. (12) חטאנו העווינו והרשענו ומרדנו בפיקודיך הישרים. (13) הסר נא חמתך מעלינו כי נשארנו מעט מהרבה ודלונו מאוד בין הגויים אשר פיזרתנו בם. (14) שמע ה' תפילתנו ותחנונינו והושיענו למען שמך ותננו לחן בעיני שובינו. (15) למען ידעו כל הארץ כי אתה ה' אלוהינו וכי שמך נקרא על ישראל ועל זרעו. (16) השקיפה ה' ממעון קודשך עלינו והט נא אוזנך ושמע. (17) פקח עיניך וראה כי לא מתים יורדי דומה אשר נאסף רוחם יהללוך ויתנו צדקותיך. (18) כי אם נפש מרה וקדורנית על צרתה עיניים כלות ונפש רעבה המה יספרו כבודך וצדקתך ה'. (19) כי לא על צדקותנו וצדקת אבותינו ומלכינו בטחנו ומפילים תחנונינו לפניך. (20) כי שפכת כל אפך וחמתך עלינו כאשר דיברת על ידי עבדיך הנביאים לאמור. (21) כה אמר ה' הביאו את צוואריכם בעול מלך בבל ושבו בארץ אשר נתתי לאבותיכם. (22) ואם לא תשמעו בקול ה' לעבוד למלך בבל כלה אני עושה בערי יהודה ובחוצות ירושלים. (23) והשבתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה כי לחרבה תהיה כל הארץ מאין יושב. (24) ויען לא שמענו לקולך להיכנע מפני מלך בבל הקימות את דבריך ביד עבדיך הנביאים להוציא את עצמות מלכינו ואת עצמות אבותינו ממקומם. (25) ועתה הנם מושלכים יומם לחורב ולקרח בלילה כי מתו בתחלואים רעים ברעב ובחרב ובשביה. (26) ואת ביתך אשר נקרא שמך עליו החרבת כיום הזה בחטאות בית ישראל ויהודה. (27) ובכל זאת עשית עמנו ה' אלוהינו כרוב רחמיך וכגודל חסדך. (28) כאשר אמרת על ידי משה עבדך ביום אשר ציווית אותו לכתוב תורתך לפני בני ישראל לאמור. (29) אם לא ישמעו לי ונשאר הגוי הגדול הזה מתי מספר בין העמים אשר אפיצם שמה. (30) כי ידעתי כי לא ישמעו לי כי עם קשה עורף הוא ושבו בלבם בארץ שבים. (31) וידעו כי אני ה' אלוהיהם. (32) ונתתי להם לב לדעת ואוזניים לשמוע וישבחוני בארץ שבים ויזכרו בשמי. (33) ושבו מקשה ערפם וממעלליהם הרעים כי יזכרו קורות אבותם אשר חטאו לי. (34) והשיבותים אל הארץ אשר נשבעתי לאבותם לאברהם ליצחק וליעקב וימשלו בה והרביתים ולא ימעטו. (35) והקימותי להם ברית עולם להיות להם לאלוהים והם יהיו לי לעם ולא אתוש עוד את עמי ישראל מן הארץ אשר נתתי להם.
פרק ג
(1) אל שדי אלוהי ישראל נפש נענה ורוח נכאה תשווע אליך מקרבנו. (2) שמע ה' ורחם עלינו כי חטאנו לך. (3) הלא אתה לעולם תשב ואנחנו הולכים וכלים. (4) אל שדי אלוהי ישראל שמע קול נאקת הרוגי עמך ותפילת בניהם אשר חטאו לך ולא שמעו בקולך ותקרם כל הרעה הזאת. (5) אל תזכור עוונות אבותינו וחטאותם אך ידך ושמך זכור לנו בעת הזאת. (6) כי אתה הוא ה' אלוהינו ונהללך. (7) כי על זאת נתת יראתך בלבנו לקרוא בשמך לשבחך בארץ שבינו ולשים עוונות אבותינו על לב. (8) כי הננו כיום בגולה לחרפה לקללה ולתועבה על עוונות אבותינו אשר סרו מאחריך ה'.
[שבח לחכמה שבתורה] (9) ועתה ישראל שמע חוקי חיים והט אוזנך לדעת בינה. (10) מה לך ישראל בארץ אויביך ולמה זקנת על אדמת נכר ובמתים נטמאת ונמשלת עם יורדי בור. (11) יען עזבת את מקור החכמה. (12) לו הלכת בדרך אלוהים ישבת בשלום עולם ועד. (13) ועתה למוד נא איה מקום החכמה והחיל ואיזה מקום בינה לדעת אי מזה אורך ימים ושנות חיים אור עיניים ושלום.
(14) אך מי זה בא אל מקומה ויתא בית אוצרה. (15) איים איפה משלי העמים הרודים בחייתו ארץ. (16) המשחקים בעוף השמים ויצברו כסף וזהב מבטח בני אדם ואין קצה לקנייניהם. (17) ורכוש בעצב קיבצו וליגיע כפם אין מספר. (18) תמו ושאול ירדו ואחרים קמו תחתם. (19) ותולדותם ראו אור וישבו בארץ וגם אלה דרך חכמה לא ידעו. (20) לא הכירו דרכיה וגם בניהם רחקו ממנה. (21) בכנען לא נשמעה ותימן לא נראתה. (22) גם בבני הגר החפצים בבינת ארץ ורוכלי מידן ותימן ממשלי משלים ורודפי תחבולה לא ידעו דרך חכמה ולא דרכו בנתיבותיה. (23) מה גדול בית אלוהיך ישראל ומה אדיר מקום אחוזתו. (24) אין קץ לגדול ורום קומתו מי ימוד. (25) שם היו הנפילים אשר מעולם אנשי שם רמי קומה ומלומדי מלחמה. (26) גם בם לא בחר ה' דרך חכמה לא הודיעם ויאבדו מבלי דעת ומאפס תבונה נכרתו. (27) מי עלה שמימה ויביאה שחקים ויורידה. (28) מי עבר אל עבר הים וימצאה ויקנה בזהב נבחר. (29) אין איש יודע מקומה ומבין נתיבותיה. (30) היודע כול יודע אותה ובבינתו חקרה יוסד ארץ לעולם וימלאה נפש חיה. (31) השולח אור וילך וחרד לקולו כי יקרא. (32) וכוכבים יאירו וישמחו במסילותם. (33) כי יקרא יאמרו הננו ולפני קונם בששון יזהירו. (34) הוא אלוהינו ואין זולתו. (35) הוא קונה החכמה ויתנה ליעקב עבדו ולישראל סגולתו. (36) אז נגלתה עלי ארץ ותשכון בין בני אדם. (37) החכמה ספר פיקודי ה' ותורת עולם חיים היא למחזיקים בה ועוזביה ימותון. (38) שובה יעקב והחזק בה ולנוגה זרחה תתהלך. (39) ולא תתן לזרים כבודך וסגולתך לעם נכרי. (40) אשריך ישראל כי נגלה לך חפץ ה'.
פרק ד
[ירושלים מבכה ומנחמת את גולי בבל] (1) נחמו עם ה' זכר לבית ישראל. (2) נמכרתם לגויים ולא לצמיתות אך בהקציפכם את ה' ניתתם ביד אויביכם. (3) ניאצתם בוראכם ולשעירים זבחתם ולא לה'. (4) נשיתם אלוהי עולם אשר גידלכם ואת ירושלים האומנת עכרתם. (5) כי ראתה את חרון אף ה' הניתך עליכם ותאמר שמעוני יושבי ציון אבל כבד הביא עלי ה'. (6) ראיתי שבית בני ובנותיי אשר הוליכם בה אלוהי עולם. (7) בחדווה טיפחתים ובבכי ואבל שילחתים. (8) אל יעלוז איש לאלמנותי וכי בדודה נשארתי מהמון רב ושוממה בעוון בני אשר סרו מתורת ה'. (9) ולא הכירו משפטיו ולא הלכו בחוקי צדקת אלוהים ומוסר לא לקחו.
(10) בואו יושבי ציון וראו שבית בני ובנותיי אשר הוליכם בה אלוהי עולם. (11) כי הביא עליהם גוי ממרחק גוי עז פנים ובלשון אחרת ידבר. (12) גוי לא ישא פני זקן ונערים לא יחוננו והם הוליכו חמודי אלמנה ושיכלוה מבנותיה. (13) ואני איככה אושיעכם. (14) אשר הביא עליכם הרעה יושיעכם מכף צורריכם. (15) לכו נא בני לכו ואני שוממה וחרבה. (16) פשטתי אדרת שלוותי ואתכס שק תחינתי ולאלוהי עולם אזעק כל ימי חיי. (17) התעוררו בני וזעקו אל ה' ויצילכם מיד עריצים ומכף אויביכם. (18) ואני אצפה ליום ישעכם ליום גילי בעזרת קדוש ישראל כי יחיש להושיעכם תשועת עולמים. (19) בדמע ואבל שילחתיכם וה' ישיבכם לי בששון ובשמחת עולם. (20) וכאשר ראו יושבי ציון את שבייתכם עוד מעט וראו את ישועתכם באור פני ה' והדרת תפארתו. (21) שאו בני זעף ה' אשר נטל עליכם כי רדפוך אויביך עוד מעט וראית במפלתם ועל במותימו תדרוך. (22) ענוגי התנודדו על אורחות עקלקלות נפוצו כעדר מפני שודד. (23) התעוררו בני וזעקו אל ה' והיה לכם לזיכרון לפניו אחרי הביאו עליכם כל זאת. (24) וכאשר סר לבבכם מאחריו כן תשובו עשרת מונים לבקש את פניו. (25) וכרעה אשר הביא עליכם כן ישוב לשמחכם בגיל ישועתו סלה.
[ה' מנחם את ירושלים] (26) הנחמי ירושלים ואשר קרא בשמך הוא ינחמך. (27) יחתו כל מעניך ואשר ששו על מפלתך. (28) תֵחת כל עיר אשר העבידה את בניך וכל אסירי ילדיך חרוב יחרבו. (29) כאשר שמחה כל עיר על הריסותך ועלזה לשברך כן תעכר על שממתה. (30) עדיה אוריד מעליה ומשוש המונה ושמחתה תיהפך לאבל. (31) אש אלוהים תרד עליה ימים רבים ושעירים יגורו בה עד עולם.
פרק ה
(1) שאי קדמה עיניך ירושלים וראי ישועת אלוהים באה אליך. (2) הנה בניך אשר שילחת נקבצו באו לך ממזרח שמש עד מבואו בדבר ה' וירונו בכבוד קדוש ישראל. (3) הסירי ירושלים מעטה אבלך ואונך ולבשי גאון ה' להדרת עולם. (4) עטי מעטה צדקת אלוהיך ועטרת תפארת עליון שימי על ראשך. (5) כי ה' יגלה הודך לכל חי תחת השמים. (6) שלום צדקה יקרא שמך וכבוד יראת אלוהים עד עולם. (7) התעוררי התעוררי ירושלים ועלי ההר ושאי קדמה עיניך וראי בניך נקבצו לך ממזרח שמה עד מבואו בדבר ה' וירונו לזכר קדשו. (8) ברגל לפני צר יצאו ממך ועמוסים על כסאות מלכים ישיבם אליך ה'. (9) ציווה ה' על כל הרים רמים וישפלו ויהיה העקוב למישור וכל גיא יתנשא למען ילך ישראל בטח בכבוד אלוהים. (10) יערים וכל עצי בושם יתנו על ישראל צילם בדבר ה'. (11) כי בכבודו ילך עמכם אלוהי ישראל באור פניו ובטוב צדקותיו.
פרק א
[תגובות הגולים לספרו של ברוך] [א] אלה דברי הספר אשר כתב ברוך בן-נריה בן-מחסיה בן-צדקיהו בן-חלקיהו בעיר בבל: [ב] בשנה החמישית בשבעה לחודש עת לכדו הכשדים את-ירושלים וישרפה באש: [ג] ויקרא ברוך את-הספר הזה באזני יכניה בן-יהויקים מלך יהודה ובאזני הקהל אשר התאספו את : [ד] וישמעו אתו גם השרים ובני-המלכים והכוהנים למגדול ועד-קטן היושבים בבבל על נהר זוד: [ה] וכל-העם בכו בכי-גדול ויצומו ויתפללו אל-ה' : [ו] ויתנדבו כל- איש אשר מצאה ידו נדבה לה' לשלחה ירושלימה אל-יהויקים בן-חלקיהו בן-שלום הכהן ואל-הכוהנים והעם אשר נשארו אתו בירושלים: [ז] וישלח גם את-כלי-השרת לעבודת בית-ה' אשר נתנו-לו ואשר לקחו מן-ההיכל בעשירי לחדש סיון אשר התנדב צדקיהו בן-יאשיהו מלך יהודה: [ח] אחרי הגלות נבוכדנצר מלך בבל את-יכניה ואת-שרי הגולה ואת אילי הארץ וכל-העם מירושלים ויוליכם בבלה: [ט] ויכתבו להם את-הדברים האלה:
[י] הנה אנחנו שלחים לכם כסף וקניתם בו עלות ואשמים וקטורת ומנחה להקריבם על-מזבח ה' אלוהינו: [יא] והתחננו בעד חיי נבוכדנצר מלך בבל ובלשצר בנו למען יאריכון ימיהם כימי השמים על-הארץ: [יב] וה' יגדיל כחנו ויאיר עינינו לחיות בצל נבוכדנצר מלך בבל ובלשצר בנו ועבדנו אתם כל ימי חיינו ומצאנו חן בעיניהם:[יג] התפללו גם אל-ה' אלוהים בעדנו כי חטאנו-לו וחמתו לא-סרה ממנו עד-היום : [יד] קראו בספר הזה כי שלחנוהו אליכם למען תקראו-בו בשבתות ובמועדי השנה :
[וידויים של השרידים בירושלים]
[טו] ואמרו לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים: [טז] גם ליושבי יהודה וירושלים גם למלכינו ושרינו וגם לכוהנינו ולנביאינו: [יז] יען כי חטאנו-לו ולא הקשבנו לקולו לשמור את-מצוותיו וחוקותיו אשר ציוה אתנו: [יח] כי למן-היום אשר-הוציא את-אבותינו ממצרים עד היום הזה ממרים היינו עם ה' ומרינו את פיהו: [יט] על-כן מצאנו כל-האלות והקללות הכתובות בספר תורת ה' על-ידי משה עבדו: [כ] כי הוציא ה' את-אבותינו ממצרים לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש ואנחנו לא שמענו בקולו ובקול הנביאים אשר-שלח לנו: [כא] כי כל-איש הלך בשרירות לבו הערל ויעבד אלוהים אחרים וייעש הרע בעיני ה' להכעיסו:
פרק ב
[א] ויקם ה' את-דברו אשר דבר לנו ולשופטינו למלכינו ולשרינו גם לישראל וגם ליהודה: [ב] ויפלא את מכותינו ואת מכות ירושלים אשר כמוהן לא-נהיו תחת כל-השמים: [ג] ככתוב בספר תורת משה ואכלת פרי-בטנך בשר בניך ובנותיך: [ד] ויתן אתנו לעבדים בכל-הממלכות מסביב ולחרפה ולשמצה בגויים אשר הפיצנו-בם: [ה] הן נפלנו בל-נוכל-קום על-חטאתינו ועל-רוע מעללינו נגד ה' כי לא הקשבנו לקולו:
[וידויים של גולי בבל]
[ו] ה' אלוהינו הוא הצדיק ואנחנו ואבותינו נשאים את כלמתנו כיום הזה: [ז] כי נתכה עלינו כל-הרעה אשר דבר ה' לעשות לעמו: [ח] גם לא חלינו את-פני ה' אלוהינו לשוב מעונינו ומיצר לבנו הרע: [ט] וישקוד ה' על-הרעה ויביאה עלינו כי צדיק הוא בכל-דרכיו: [י] ואנחנו לא האזנו למצוותיו ולא שמרנו את-חוקותיו אשר נתן לנו: [יא] ועתה ה' אלוהי ישראל אשר הוצאת את-עמך מארץ מצרים ביד-חזקה ובזרע נטויה ובאותות ובמופתים ותעש לך שם כיום הזה: [יב] חטאנו והרשענו ומרינו את-פיך בכל אשר ציוויתנו: [יג] הסר-נא אפך וחמתך מעלינו כי דלונו מאד בגויים אשר הפיצתנו-בם: [יד] הקשיבה לקול תחנונינו והושיענו למען שמך והמצא לנו חסד בעיני שובינו: [טו] למען ידעו כל-ישבי תבל כי אתה ה' אלוהינו ושמך נקרא על-כל-זרע ישראל עמך: [טז] השקיפה ממעון קודשך וזכר לנו כחסדך: [יז] הטה אוזנך ושמע פקח עיניך וראה כי אין במות זכרך בשאול מי-יודה צדקתך וגבורתך: [יח] אך נפש נענה על-צרתה הולכי שחוח בעיניים כלות ונפש רעבה המה ירוממו צדקתך סלה: [יט] ועתה ה' אלוהינו לא על-צדקת אבותינו ומלכינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים: [כ] כי שפכת חרון אפך וחמתך עלינו כאשר דברת על-ידי-עבדיך הנביאים לאמר: [כא] כה אמר ה' הביאו את-צוואריכם בעל מלך בבל ועבדו אתו ועמו וחיו בארץ אשר הנחלתי לאבותיכם: [כב] ואם לא-תשמעו בקול ה' להיכנע תחת מלך בבל והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה: [כג] כי לחרבה תהיה הארץ מאין ישב: [כד] ויען לא שמענו לקולך להיכנע תחת יד מלך בבל הקימות את דברך ביד עבדיך הנביאים להוציא את-עצמות מלכי יהודה ואת-עצמות אבותינו מקבריהם: [כה] ועתה הנם נפוצים ושטוחים לחורב ביום ולקרח בלילה כי-מתו ברעב בחרב ובשביה: [כו] ובחטאות בית-ישראל ויהודה החרבת את-ביתך אשר קראו-בו בשמך הגדול כיום הזה: [כז] ובכל-זאת עשית לנו כרוב רחמיך וחסדך: [כח] כאשר אמרת ביד משה עבדך יום אשר ציווית אותו לכתוב את ספר תורתך לעמך ישראל לאמור: [כט] ואם לא תשמעו בקולי והפצתי אתכם בעמים ונשארתם במתי מעט תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרוב: [ל] ידעתי כי לא-ישמעון לקולי כי עם קשה-ערף הוא אך עוד ישובו מדרכם הרעה בארץ שוביהם: [לא] וידעו כי אני ה' אלוהיהם ונתתי להם לב להבין ואוזניים לשמע: [לב] ויברכו אותי בארץ שביים וזכרו בשמי ולא יקשו עוד את-ערפם וישובו מעונם: [לג] כי זכור יזכרו את אשר-קרה את-אבותם בחטאם לפני ה' : [לד] והשיבותים אל-האדמה אשר נשבעתי לאבותם לאברהם ליצחק וליעקב לרשת אתה והרביתי אתם ולא אמעיטם עוד: [לה] והקימותי להם ברית עולם להיות להם לאלוהים והם יהיו לי לעם ולא אורישם עוד מן-הארץ אשר נתתי להם לנחלה:
פרק ג
[א] לך ה' אלוהי ישראל תשווע נפשנו האומללה שמענו כי-חטאנו-לך כי אל חנון ורחום אתה: [ב] אתה משל לעולמי עד ואנחנו תמנו לגווע: [ג] אנא ה' אלוהי ישראל שמע את-קול דמי ההרוגים הצועקים אליך ואל-תחנת בניהם אשר חטאו-לך ולא-שמעו לקולך ותדבקם הרעה: [ד] אל-תזכור לנו עונות אבותינו אך ידך החזקה זכר ואת-שמך הגדול כי אתה ה' אלוהינו ולך לבדך אנחנו מודים: [ה] הלא נטעת יראתך בלבבנו לברך את-שם קודשך ועתה נודה לך בארץ שבינו ונפשנו תאבל על-פשעי אבותינו: [ו] ראה כי נדחים אנחנו בגולה והיינו לחרפה לאלה ולזוועה בגויים על-חטאת אבותינו אשר סרו מאחרי ה' אלוהיהם:
[שבח לחכמה שבתורה] [ז] ועתה ישראל שמע תוכחת חיים הט אוזנך וחכם: [ח] הגד-לי בית ישראל על-מה כלתה רוחך באדמת זרים וזקנת בארץ נכריה: [ט] מדוע נטמאת בטמאת מתים ונמשלת עם יורדי בור: [י] על-כי-נטשת מעיני החכמה לו שמרת דרכי ה' ושכנת בטח: [יא] ועתה הקשיבה לדרכי החכמה והתבונה והצדקה ותדע דרך מצא-חיים וברכה שלום ומאור עיניים: [יב] אך איה אפוא זבולה ומי-זה בא בית-אוצרה: [יג] אולי רוזני הגויים המה השלטים על חיתו ארץ: [יד] או המשחקים בצפרי שמים או הצברים כסף וזהב למו: [טו] הבוטחים על-חילם ולא ישבעו וירכשו רכוש ללא-יועיל: [טז] אשר בכסף עמלם ודרכם במחשכים: [יז] כל-אלה ספו תמו למאכל שאול ואחרים כמוהם באו תחתימו: [יח] גם צאצאיהם ראו אור השמש גם-הם חיו עלי-ארץ: [יט] אך דרכי החכמה לא ידעו ובאורחותיה לא הלכו: [כ] גם בניהם אחריהם לא ידעוה וכלמו תעו מנתיבותיה: [כא] לא-נשמע קולה בכנען ועין לא ראתה בתימן: [כב] בני-הגר חפשוה גם רוכלי תימן ומירון כי מעמיקי עצה המה אך לא דרכו בעקבותיה: [כג] מה-גדול מעון אלוהיך ישראל מה-גדול משכן זבולו: [כד] אין חקר למרחבו ואין קץ לגבולו: [כה] רפאים שכנו-בו מלפנים אנשי-קומה וגיבורי-חיל: [כו] ולא בחר ה' במו להורותם מעגלי החכמה: [כז] ובהיפקד אורה ספו באיוולתם: [כח] אולם מי-עלה שמימה ויקחה מי-הורידה מערפלי שחק: [כט] מי-עבר אורחות ימים וימצאה ומי-בחר -בה מחרוץ: [ל] לא ידע אנוש מקומה ולא יתבונן איש בנתיבותיה: [לא] אמנם האחד הידע הכל הוא ידעה בתבונתו: [לב] הוא הכין תבל בל-תמוט וימלאה נפש חיה: [לג] האומר לחרס ויזרח ויסור למשמעתו כי-יקרא: [לד] על משמרותם יאירו הכוכבים וכי-יקרא יאמרו הננו ויזהירו בצחצחות לכבוד יצרם: [לה] הוא אלוהים אלוהינו אין ערוך לו והוא אבי כל-חכמה: [לו] ויתנה ליעקב עבדו ולישראל בחירו: [לז] ותזרח עלי-אדמה ותשכן בין יושביה:
פרק ד
[א] החכמה תמצא בתורת ה' ובמצוותיו כי לעולם הנה: [ב] אשר יעשה אתן האדם וחי בהן וכל-עוזביהן מות ימותון: [ג] שובה שובה יעקב והחזק את-ידך בהן התהלך לאור המאיר לך: [ד] למה תיתן לזר חילך וצפונך לאיש נכרי:
[ירושלים מבכה ומנחמת את גולי בבל] [ה] אשריך ישראל אשריך כי נגלה לך חפץ ה': [ו] הנחם עם ה' הנחמי שארית ישראל: [ז] נמכרת לזרים אך לא לצמיתות נמסרת לצרים כי הקצפת אלוהיך: [ח] נאצת יוצרך כי זבחת לשעירים: [ט] שכחת אביך זה ילדך ועכרת ירושלים אומנתך התמימה: [י] בראותה חמת אל שפוכה עליך ותייבב במר נפשה ותאמר: [יא] שמעו שמעו שכני ציון חמת אלוהים מלאתי נלאיתי נשוא: [יב] שבית בני ובנותיי ראו עיני אויה-לי ויד-ה' עשתה זאת: [יג] בחדווה וגיל טיפחתים בבכי ונהי שלחתים: [יד] אל תעלוזו כי הייתי לאלמנה וכי עזבוני כלמו אהה שוממה נהייתי על-פשעי ילידי בטני: [טו] ממצות ה' סרו משפטיו לא הכירו לא הלכו בדרכיו וחוקותיו לא שמרו: [טז] באו שכני ציון באו וראו שבית בני ובנותיי ויד ה' עשתה זאת: [יז] גוי מרחוק השליח במו גוי עז-פנים ולא-ישמע לשונו: [יח] לא ישא פנים לזקן ועולל לא-יחון: [יט] חטפו הנעימים מחיק אמותם ושכלו העזובה מבנותיה: [כ] ואני איככה אושיעכם: [כא] אך מביא השבר יצילכם מכף צריכם: [כב] סעו-נא ולכו ילדי שעשועי ואני שכולה וגלמודה: [כג] הפשטתי עדי תפארתי ועטיתי אבל וקולי אל-שדי אזעק נצח:
[כד] התעוררו בני והרימו אל שדי קולכם ויגאלכם מכף צורריכם: [כח] קיוותה נפשי לישע אלוהי ותעלוזנה כליותיי ברב חסדו כי-יחיש ה' עזרתו: [כו] בדמעה ובקינה שלחתיכם ובשמחה ורנה ישיבכם: [כז] שכני ציון הביטו גלותכם ועוד מעט יביטו גאולתכם כי יחיש ישעו בעז ותפארת: [כח] שאו כרגע חמת שדי אם הדפך הצר מבמותיך עד-ארגיעה תראה מפלתו ואתה על-במותיו תדרוך: [כט] על אורחות עקלקלות ענוגי נדדו הודחו כצאן נפוצים מעדר: [ל] התעוררו וקראו לאל המושיע המוליככם בשבי יזכור אתכם: [לא] אם חשתם לסור מעליו חושו עושו לבקשו: [לב] אם יסר אתכם בשבט עברתו ישוב וישמח אתכם בחסדו נצח:
[ה' מנחם את ירושלים] [לג] הנחמי בת-ציון והוא ינחמך אשר נקרא שמו עליך: [לד] כל-צורריך יבושו וכל-שמחי רעתך ייכלמו: [לה] אוי לערים אשר העבידו בניך אוי לאשר כלאום בכלא: [לו] כאשר ששה כל-עיר על-שברך כן תדאג ותעצב על-מפלתה: [לז] הבוק תבוק מהמונה אשר תתפאר עליו והפכתי גאונה למפלה: [לח] כי אש אלוהים תרד בה ימים רבים וציים ושעירים ירגיעו-בה: [לט] הסבי עיניך קדמה בת-ציון וראי כי ישיש עליך אלוהיך: [מ] הביטי אסירי בניך שבים מים ומקדם ולשונם תרנן כבוד ה':
פרק ה
[א] הסירי בגדי אבלך ירושלים ולבשי הדרת עולם גאון אלוהיך: [ב] עטי מעטה צדקת אלוה ושימי עטרת תפארתו על-ראשך: [ג] הנה יגלה הודך תחת כל-השמים ושמך יקרא עד-עולם שלום-צדקה וגמול-יושר: [ד] קומי ירושלים ועלי על-במתי ארץ: [ה] הסבי עיניך קדמה וראי קיבוציך ממזרח שמש עד מבואו על-פי ה': [ו] ירננו ויעלזו כי גאלם ה': [ז] במוט רגלם הצר רדפמו וקוממיות ישיבם ה' כרוזני ארץ: [ח] כי כל-הר ישפל והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה נאום ה' למען ילכו בדרך סלולה להודות לשמו: [ט] וכל-יער ריח-ניחוח וכל-עץ-רענן בשדה יתנו צילם לכבוד עמו ישראל בדבר- ה' : [י] כי ישיב ה' את-שבות עמו בשמחה ובששון ברוב רחמיו וחסדיו:
ספר ברוך ב
תרגם מיוונית וארמית שלמה במ' ליב פלעסנער
ברלין 1833
פרק א
[תגובות הגולים לספרו של ברוך] (1) אלה דברי הספר אשר כתב ברוך בן נריה בן מחסיה בן צדקיה בן שריה בן חלקיה בבבל. (2) בשנה החמישית בשבעה לחודש לעת אשר לכדו הכשדים את ירושלים וישרפוה באש. (3) ויקרא ברוך את דברי הספר באזני יכניה בן יהויקים מלך יהודה ובאזני כל העם אשר באו לשמוע. (4) ובאזני השרים ובני המלכים ובאזני הזקנים ובאזני כל העם למגדול ועד קטן כל היושבים בבבל על נהר צוד. (5) ויבכו ויצומו ויתפללו אל ה'. (6) ויאספו כסף מכל איש ואיש כפי נדבת ידו. (7) וישלחוהו ירושליימה אל יהויקים בן חלקיהו בן שלום הכהן ואל הכוהנים ואל כל העם אשר נשארו עמו בירושלים. (8) לקחת את כלי בית ה' אשר לוקחו מן ההיכל בחודש סיון בעשור לחודש ולהשיבם אל ארץ יהודה כלי הכסף אשר עשה צדקיהו בן יאשיהו מלך יהודה. (9) אחר הגלות נבוכדנצר מלך בבל את יכניה ואת השרים ואת החרש והמסגר ואת כל עם הארץ מירושלים ויביאם בבלה.
(10) ויאמרו, הא לכם כסף וקנו עולה וחטאת ולבונה, ועשו מנחה להקריב על מזבח ה' אלוהינו. (11) והתפללו על חיי נבוכדנצר מלך בבל ובלשצר בנו, כי ירבו ימים כימי השמים על הארץ. (12) וה' יחזקנו ויאר עינינו ונחיה בצל נבוכדנצר מלך בבל ובצל בלשצר בנו, ונעבדם ימים רבים ונמצא חן בעיניהם. (13) והעתירו בעדנו לה' אלוהינו כי חטאנו לו ולא שב חרון אפו ממנו עד היום הזה. (14) וקראו בספר הזה אשר אנחנו שולחים אליכם בבית ה' ביום מועד ועצרה.
[וידויים של השרידים בירושלים]
(15) ואמרו לה' אלוהינו הצדקה ולנו בושת הפנים כיום הזה לאיש יהודה וליושבי ירושלים.
(16) ולמלכינו ולשרינו ולכוהנינו ולנביאינו ולאבותינו. (17) כי חטאנו לה' מבלי האמין בו ושמוע לקולו וללכת בחוקותיו אשר ציוונו. (18) למן היום אשר הוציא ה' את אבותינו ממצרים עד היום הזה ממרים היינו עם ה' ומרדנו משמוע בקולו. (19) ובאו עלינו כיום הזה הרעה והקללה אשר דיבר ה' ביד משה עבדו ביום הוציא את אבותינו ממצרים לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש. (20) ואנחנו לא שמענו בקול ה' לעשות ככל דברי עבדיו הנביאים אשר שלח לנו. (21) וילכו איש איש בשרירות לבו הרע, ויעבדו אלוהים אחרים ויעשו הרע בעיני ה' אלוהינו.
פרק ב
(1) ויקם ה' את דברו אשר דיבר עלינו ועל שופטינו ועל מלכינו ושרינו ועל כל בית ישראל ויהודה. (2) ויבא עלינו רעה גדולה להיעשות בירושלים כאשר לא נעשתה תחת כל השמים ככתוב בתורת משה. (3) אשר איש בשר בנו ובשר בתו יאכלו. (4) ויתנם ביד כל הממלכות אשר סביבותיהם ולשמה ולחרפה בכל הגויים אשר הפיצם בם מסביב. (5) והיינו רק למטה ולא למעלה כי חטאנו לה' ולא הקשבנו לקולו.
[וידויים של גולי בבל]
(6) לה' אלוהינו הצדקה ולנו ולאבותינו בושת הפנים כיום הזה. (7) כי העיד בנו ה' אלוהינו כי תבאנו כל הרעות האלה. (8) ואנחנו לא חילינו את פני ה' לשוב ממחשבות לבנו הרע. (9) וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' בכל מעשיו אשר שם לפנינו. (10) כי בקולו לא שמענו ללכת במצוותיו אשר נתן לנו. (11) ועתה ה' אלוהי ישראל אשר הוצאת את עצמך מארץ מצרים ביד חזקה באותות ובמופתים בכוח גדול ובזרוע נטויה ותעש לך שם כיום הזה. (12) חטאנו העווינו והרשענו ומרדנו בפיקודיך הישרים. (13) הסר נא חמתך מעלינו כי נשארנו מעט מהרבה ודלונו מאוד בין הגויים אשר פיזרתנו בם. (14) שמע ה' תפילתנו ותחנונינו והושיענו למען שמך ותננו לחן בעיני שובינו. (15) למען ידעו כל הארץ כי אתה ה' אלוהינו וכי שמך נקרא על ישראל ועל זרעו. (16) השקיפה ה' ממעון קודשך עלינו והט נא אוזנך ושמע. (17) פקח עיניך וראה כי לא מתים יורדי דומה אשר נאסף רוחם יהללוך ויתנו צדקותיך. (18) כי אם נפש מרה וקדורנית על צרתה עיניים כלות ונפש רעבה המה יספרו כבודך וצדקתך ה'. (19) כי לא על צדקותנו וצדקת אבותינו ומלכינו בטחנו ומפילים תחנונינו לפניך. (20) כי שפכת כל אפך וחמתך עלינו כאשר דיברת על ידי עבדיך הנביאים לאמור. (21) כה אמר ה' הביאו את צוואריכם בעול מלך בבל ושבו בארץ אשר נתתי לאבותיכם. (22) ואם לא תשמעו בקול ה' לעבוד למלך בבל כלה אני עושה בערי יהודה ובחוצות ירושלים. (23) והשבתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה כי לחרבה תהיה כל הארץ מאין יושב. (24) ויען לא שמענו לקולך להיכנע מפני מלך בבל הקימות את דבריך ביד עבדיך הנביאים להוציא את עצמות מלכינו ואת עצמות אבותינו ממקומם. (25) ועתה הנם מושלכים יומם לחורב ולקרח בלילה כי מתו בתחלואים רעים ברעב ובחרב ובשביה. (26) ואת ביתך אשר נקרא שמך עליו החרבת כיום הזה בחטאות בית ישראל ויהודה. (27) ובכל זאת עשית עמנו ה' אלוהינו כרוב רחמיך וכגודל חסדך. (28) כאשר אמרת על ידי משה עבדך ביום אשר ציווית אותו לכתוב תורתך לפני בני ישראל לאמור. (29) אם לא ישמעו לי ונשאר הגוי הגדול הזה מתי מספר בין העמים אשר אפיצם שמה. (30) כי ידעתי כי לא ישמעו לי כי עם קשה עורף הוא ושבו בלבם בארץ שבים. (31) וידעו כי אני ה' אלוהיהם. (32) ונתתי להם לב לדעת ואוזניים לשמוע וישבחוני בארץ שבים ויזכרו בשמי. (33) ושבו מקשה ערפם וממעלליהם הרעים כי יזכרו קורות אבותם אשר חטאו לי. (34) והשיבותים אל הארץ אשר נשבעתי לאבותם לאברהם ליצחק וליעקב וימשלו בה והרביתים ולא ימעטו. (35) והקימותי להם ברית עולם להיות להם לאלוהים והם יהיו לי לעם ולא אתוש עוד את עמי ישראל מן הארץ אשר נתתי להם.
פרק ג
(1) אל שדי אלוהי ישראל נפש נענה ורוח נכאה תשווע אליך מקרבנו. (2) שמע ה' ורחם עלינו כי חטאנו לך. (3) הלא אתה לעולם תשב ואנחנו הולכים וכלים. (4) אל שדי אלוהי ישראל שמע קול נאקת הרוגי עמך ותפילת בניהם אשר חטאו לך ולא שמעו בקולך ותקרם כל הרעה הזאת. (5) אל תזכור עוונות אבותינו וחטאותם אך ידך ושמך זכור לנו בעת הזאת. (6) כי אתה הוא ה' אלוהינו ונהללך. (7) כי על זאת נתת יראתך בלבנו לקרוא בשמך לשבחך בארץ שבינו ולשים עוונות אבותינו על לב. (8) כי הננו כיום בגולה לחרפה לקללה ולתועבה על עוונות אבותינו אשר סרו מאחריך ה'.
[שבח לחכמה שבתורה] (9) ועתה ישראל שמע חוקי חיים והט אוזנך לדעת בינה. (10) מה לך ישראל בארץ אויביך ולמה זקנת על אדמת נכר ובמתים נטמאת ונמשלת עם יורדי בור. (11) יען עזבת את מקור החכמה. (12) לו הלכת בדרך אלוהים ישבת בשלום עולם ועד. (13) ועתה למוד נא איה מקום החכמה והחיל ואיזה מקום בינה לדעת אי מזה אורך ימים ושנות חיים אור עיניים ושלום.
(14) אך מי זה בא אל מקומה ויתא בית אוצרה. (15) איים איפה משלי העמים הרודים בחייתו ארץ. (16) המשחקים בעוף השמים ויצברו כסף וזהב מבטח בני אדם ואין קצה לקנייניהם. (17) ורכוש בעצב קיבצו וליגיע כפם אין מספר. (18) תמו ושאול ירדו ואחרים קמו תחתם. (19) ותולדותם ראו אור וישבו בארץ וגם אלה דרך חכמה לא ידעו. (20) לא הכירו דרכיה וגם בניהם רחקו ממנה. (21) בכנען לא נשמעה ותימן לא נראתה. (22) גם בבני הגר החפצים בבינת ארץ ורוכלי מידן ותימן ממשלי משלים ורודפי תחבולה לא ידעו דרך חכמה ולא דרכו בנתיבותיה. (23) מה גדול בית אלוהיך ישראל ומה אדיר מקום אחוזתו. (24) אין קץ לגדול ורום קומתו מי ימוד. (25) שם היו הנפילים אשר מעולם אנשי שם רמי קומה ומלומדי מלחמה. (26) גם בם לא בחר ה' דרך חכמה לא הודיעם ויאבדו מבלי דעת ומאפס תבונה נכרתו. (27) מי עלה שמימה ויביאה שחקים ויורידה. (28) מי עבר אל עבר הים וימצאה ויקנה בזהב נבחר. (29) אין איש יודע מקומה ומבין נתיבותיה. (30) היודע כול יודע אותה ובבינתו חקרה יוסד ארץ לעולם וימלאה נפש חיה. (31) השולח אור וילך וחרד לקולו כי יקרא. (32) וכוכבים יאירו וישמחו במסילותם. (33) כי יקרא יאמרו הננו ולפני קונם בששון יזהירו. (34) הוא אלוהינו ואין זולתו. (35) הוא קונה החכמה ויתנה ליעקב עבדו ולישראל סגולתו. (36) אז נגלתה עלי ארץ ותשכון בין בני אדם. (37) החכמה ספר פיקודי ה' ותורת עולם חיים היא למחזיקים בה ועוזביה ימותון. (38) שובה יעקב והחזק בה ולנוגה זרחה תתהלך. (39) ולא תתן לזרים כבודך וסגולתך לעם נכרי. (40) אשריך ישראל כי נגלה לך חפץ ה'.
פרק ד
[ירושלים מבכה ומנחמת את גולי בבל] (1) נחמו עם ה' זכר לבית ישראל. (2) נמכרתם לגויים ולא לצמיתות אך בהקציפכם את ה' ניתתם ביד אויביכם. (3) ניאצתם בוראכם ולשעירים זבחתם ולא לה'. (4) נשיתם אלוהי עולם אשר גידלכם ואת ירושלים האומנת עכרתם. (5) כי ראתה את חרון אף ה' הניתך עליכם ותאמר שמעוני יושבי ציון אבל כבד הביא עלי ה'. (6) ראיתי שבית בני ובנותיי אשר הוליכם בה אלוהי עולם. (7) בחדווה טיפחתים ובבכי ואבל שילחתים. (8) אל יעלוז איש לאלמנותי וכי בדודה נשארתי מהמון רב ושוממה בעוון בני אשר סרו מתורת ה'. (9) ולא הכירו משפטיו ולא הלכו בחוקי צדקת אלוהים ומוסר לא לקחו.
(10) בואו יושבי ציון וראו שבית בני ובנותיי אשר הוליכם בה אלוהי עולם. (11) כי הביא עליהם גוי ממרחק גוי עז פנים ובלשון אחרת ידבר. (12) גוי לא ישא פני זקן ונערים לא יחוננו והם הוליכו חמודי אלמנה ושיכלוה מבנותיה. (13) ואני איככה אושיעכם. (14) אשר הביא עליכם הרעה יושיעכם מכף צורריכם. (15) לכו נא בני לכו ואני שוממה וחרבה. (16) פשטתי אדרת שלוותי ואתכס שק תחינתי ולאלוהי עולם אזעק כל ימי חיי. (17) התעוררו בני וזעקו אל ה' ויצילכם מיד עריצים ומכף אויביכם. (18) ואני אצפה ליום ישעכם ליום גילי בעזרת קדוש ישראל כי יחיש להושיעכם תשועת עולמים. (19) בדמע ואבל שילחתיכם וה' ישיבכם לי בששון ובשמחת עולם. (20) וכאשר ראו יושבי ציון את שבייתכם עוד מעט וראו את ישועתכם באור פני ה' והדרת תפארתו. (21) שאו בני זעף ה' אשר נטל עליכם כי רדפוך אויביך עוד מעט וראית במפלתם ועל במותימו תדרוך. (22) ענוגי התנודדו על אורחות עקלקלות נפוצו כעדר מפני שודד. (23) התעוררו בני וזעקו אל ה' והיה לכם לזיכרון לפניו אחרי הביאו עליכם כל זאת. (24) וכאשר סר לבבכם מאחריו כן תשובו עשרת מונים לבקש את פניו. (25) וכרעה אשר הביא עליכם כן ישוב לשמחכם בגיל ישועתו סלה.
[ה' מנחם את ירושלים] (26) הנחמי ירושלים ואשר קרא בשמך הוא ינחמך. (27) יחתו כל מעניך ואשר ששו על מפלתך. (28) תֵחת כל עיר אשר העבידה את בניך וכל אסירי ילדיך חרוב יחרבו. (29) כאשר שמחה כל עיר על הריסותך ועלזה לשברך כן תעכר על שממתה. (30) עדיה אוריד מעליה ומשוש המונה ושמחתה תיהפך לאבל. (31) אש אלוהים תרד עליה ימים רבים ושעירים יגורו בה עד עולם.
פרק ה
(1) שאי קדמה עיניך ירושלים וראי ישועת אלוהים באה אליך. (2) הנה בניך אשר שילחת נקבצו באו לך ממזרח שמש עד מבואו בדבר ה' וירונו בכבוד קדוש ישראל. (3) הסירי ירושלים מעטה אבלך ואונך ולבשי גאון ה' להדרת עולם. (4) עטי מעטה צדקת אלוהיך ועטרת תפארת עליון שימי על ראשך. (5) כי ה' יגלה הודך לכל חי תחת השמים. (6) שלום צדקה יקרא שמך וכבוד יראת אלוהים עד עולם. (7) התעוררי התעוררי ירושלים ועלי ההר ושאי קדמה עיניך וראי בניך נקבצו לך ממזרח שמה עד מבואו בדבר ה' וירונו לזכר קדשו. (8) ברגל לפני צר יצאו ממך ועמוסים על כסאות מלכים ישיבם אליך ה'. (9) ציווה ה' על כל הרים רמים וישפלו ויהיה העקוב למישור וכל גיא יתנשא למען ילך ישראל בטח בכבוד אלוהים. (10) יערים וכל עצי בושם יתנו על ישראל צילם בדבר ה'. (11) כי בכבודו ילך עמכם אלוהי ישראל באור פניו ובטוב צדקותיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה