יהודית

יהודית
פרק א [נבוכדנצר מכה את ארפכשד] (א) ויהי בשנת שתים עשרה למלך נבוכדנצר אשר ישב בנינוה עיר הגדולה לאלוהים, וימלוך ארפכשד מלך מדי באחמתא הבירה היא אֶקְבַּתָּנָה. (ב) ויקף את העיר חומות אבני-מחצב, שלוש אמות רוחבן ושש אמות קומתן . (ג) וקומת החומות שבעים אמה, ועוביין חמישים. (ד) ומגדלים עשה על שערי העיר, מאת אמה גובהם ושישים אמה יסודם. (ה) וקומת השערים עשה שבעים אמה, ורוחבם ארבעים, לתת רווח לרוב צבאיו לצאת ולערוך חיל הרוכבים את חיל הרגלים.
(ו) ויהי בימים ההם, ויעש נבוכדנצר מלחמה את ארפכשד בערבה הגדולה אשר על גבולי רְעוּ. (ז) וכל יושבי ההרים וכל העמים אשר על שפת נהרי פרת חדקל וגיחון וגם אריוך מלך עילם ועם רב מבני גלעד באו לעזרתו.
(ח) וישלח נבוכדנצר מלך אשור מלאכים לקרוא ליושבי פרס, ולכל יושבי מערב, והם קילקיא ודמשק והלבנון והכרמל והגלעד והגליל ושדה יזרעאל. (ט) וליושבי שומרון ועריה, ואל הגוים מעבר לירדן ועד ירושלים, ולכל יושבי גושן וארץ מצרים עד הרי קדר. (י) וימאנו כל גויי הארצות האלה לשמוע בקול מלך אשור, ולא באו לעזרתו במלחמה, כי לא יראו מפניו. וישיבו את מלאכיו בחרפה ובוז לארצם. (יא) ותבער חמת נבוכדנצר בכל הארצות האלה, וישבע בכיסאו ובמלכותו להינקם בהם, ולהשחית כל גבולי קיליקיא דמשק וארם. (יב) ולהכות לפי חרב כל יושבי עמון ומואב, וכל ארץ יהודה ומצרים, וכל אשר בין שני הימים בתווך. (יג) ויהי בשנת שבע עשרה למלכו ויצא עם כל חילו לקראת ארפכשד למלחמה, ותחזק ידו, ויך את עמו ואת רכבו ופרשיו לפי חרב. (יד) ואחרי קחתו את כל הערים, בא גם לאחמתא, ויכבוש את המגדלים, וישם את חוצות העיר, וכל תפארתה הפך לחרבה. (טו) וירדוף אחרי ארפכשד, וידבק אותו בהר רעו, ויורהו בחציו וימיתהו. (טז) ואחרי כן שב עם כל חילי צבאיו לנינוה, וישב שם שמח וטוב לב, ויעש להם משתה עשרים ומאת יום.
פרק ב [נבוכנדצר נוקם במתנגדים לו] (א) ויהי בשנת שמונה עשרה למלכו, בעשרים ושנים יום לחודש הראשון, ויערימו סוד בבית המלך לעשות נקמה בכל הגוים ההם כאשר דיבר. (ב) ויקרא המלך לכל שריו ועבדיו, ויגד להם את עצתו, ויספר להם את רשעת כל הגוים האלה. (ג) ויהי באומרם כולם להשמיד ולאבד את כל הגויים אשר לא שמעו בקול המלך, ויקרא לראש שרי צבאיו ולמשנהו להלופרנש, ויאמר אליו.
(ד) כה אמר נבוכדנצר הגדול מלך כל הארץ. (ה) מהר ובחר לך חיל רגלי גיבורי כוח שנים עשר ריבוא, ופרשים שנים עשר אלף. (ו) וצא למלחמה על כל הארצות אשר מים למלכותי, ואשר לא שמעו לקולי. (ז) ואמרת אליהם: ארצכם ומימיכם לי הם. (ח) הנה יצאתי באפי ובחמתי לקראתכם, וכיסיתי את עין ארצכם בהמון צבאותיי, ולהם אתננה לשלל. (ט) הבקעות והנחלים ימלאו חלליכם, והנהרות יעכרו מפגרי מתיכם, וניפצתי את השבויים עד כנפות הארץ. (י) אתה תלך לפני ופרצת על כל גבולי ארצותם. והיה כי ייכנעו ועמדו תחת ידיך עד יום פוקדי עליהם. (יא) וכי יתייצבו לפניך, והחרמת אותם לפי חרב, עינך לא תחוס עליהם, וכל הארץ תהי לבז. (יב) ועתה בי נשבעתי ובמלכותי, אם לא בידי אעשה כאשר דברתי.
(יג) לכן מהר ועשה כאשר צוותיך, אל תפל דבר ממצוותי, ואחֵר לא תאחֵר.
(יד) ויצא הלופרנש מאת פני המלך, וישמע את כל שרי החיל וכל פקידי ארץ ארם, ויפקוד את אנשי צבאו, כולם גיבורי חיל כאשר צווה המלך. (טו) ויהיו פקודיהם למספרם שנים עשר ריבוא איש רגלי, ופרשים נושאי קשת שנים עשר אלף. (טז) ויערוך אותם כמשפט, ויעברו לפניו, וגמלים וחמורים עימהם עד אין מספר נושאים את כליהם, וגם צאן ובקר מקנה רב מאד. (יז) וגם בר ואוכל להחיות כל ההמון הזה, וכסף וזהב רב מאוצר המלך. (יח) ויסע עם כל החיל הזה וסוס ורכב ופרשים לפני המשנה, ויכסו את עין הארץ, וילכו ימה. (יט) וגם ערב נסע אתם כארבה וכחול על פני האדמה אשר לא יספר מרוב.
(כ) וייסע מנינוה דרך שלשת ימים, עד ערבות בקתילש. ויחן תחת ההר משמאל לקיליקיא. (כא) ומשם נסע עם כל מחנהו ורכבו ופרשיו על ההרים. (כב) ויהפוך את פוט ולוד ויַשחת כל בני תרשיש ואת בני ישמעאל היושבים בקצה המדבר מנגב לחילון. (כג) ויעבר את נהר פרת, וילך פדנה ארם, ויהרוס כל עיר מבצר מנחל ארנון ועד הים. (כד) ויכבוש את כל גבולי קיליקיא, וכל המתייצבים לפניו הכה לפי חרב. ויבוא עד הרי יפת אשר מנגב לארץ ערב. (כה) ויסובב כל יושבי מדין, ויצת אש באוהליהם, וישחת את מגרשיהם. (כו) ויהי בעת הקציר וירד לדמשק, ויבער את קָמַת העיר, ויחרם כל צאן ובקר. (כז) את העיר שללו ויבוזו ואת שדותיה השחיתו, וכל איש בחור הכו לפי חרב. (כח) ותיפול אימתו על כל יושבי חבל הים, ועל יושבי צור וצידון ועקן וימנה. (כט) וגם יושבי אשדוד ואשקלון יראו וחרדו מפניו.
פרק ג [כניעת אנשי השפלה והגליל] (א) וישלחו אליו מלאכים לקרוא לו לשלום ויאמרו:
(ב) עבדים אנחנו למלך האדיר נבוכדנצר. (ג) הנה נפלנו לפניך ארצה, עשה עמנו כאשר ייטב בעיניך. (ד) כל אשר לנו לך הוא, חוותינו וערינו ומקננו גדרותינו ואוהלינו לפניך הם, לעשות בהם כאוות נפשך. (ה) כל הערים ויושביהן בידך נתנו, בא נא אלינו ורדֵה בנו כטוב בעיניך.
(ו) ויהי בדברם אליו כדברים האלה, וירד עם חילו מן ההר אליהם אל מול שפת הים, ויתן משמר בכל עיר מבצר, ואת מיטב העם בחר לאנשי צבאו. (ז) וכל הארץ מסביב יצאו לקראתו בחלילים ובתופים ובמחולות. (ח) והוא השחית כל גבולי הארץ ויכרֵת את אשריהם. (ט) כי כן גמר בלבו להשמיד כל אלוהי הארצות, לבעבור ישתחוו כל העמים לנבוכדנצר, וכל לשון תקרא בשמו. (י) משם נסע לקראת יזרעאל קרוב לדותן, נוכח הרי המצור אשר ליהודה. (יא) ויחן את מחנהו בין יגבהה ובין עיר השטים, וישב שם חודש ימים עד היאסף כל רכוש המחנות.
פרק ד: [פחד בארץ יהודה] (א) ויהי כשמוע בני ישראל אשר בארץ יהודה את כל אשר עשה הלופרנש שר צבא ארם לכל העמים מסביב. (ב) כי החריב את בתי אלוהיהם ויבז אותם, וייראו במאוד מאוד. (ג) כי אמרו פן יעשה לירושלים ולבית יי כאשר עשה לכל הגויים. (ד) כי לא ארכו הימים אשר שבו מן הגולה, וכי התאספו כל אנשי יהודה לחטא את כלי הקודש ואת המזבח. (ה) וישלחו אנשים אל גבולי שומרון ואל הערים בית חרון בַלמון יריחו חובה ויעזר, ואל עמק שלם, וישימו מצב על כל ראשי ההרים הגבוהים. (ו) ויבנו חומות לכל ערי הפרזי, ויקצרו את קציר הארץ ויתנו אוכל בכל הערים.
(ז) ואליקים היה כוהן הגדול בעת ההיא בירושלים (ח) וישלח ספרים אל יושבי בתול ובית שמש אשר על פני יזרעאל, קרוב לערבות דותָים. (ט) ויצוום לשמור את מעלות ההרים אשר על דרך יהודה. (י) כי אמר אם שמור תשמרו את ההרים ההם, ועצרתם במתי מעט את האויב מבקוע בארץ. כי צר הדרך לשני אנשים עבור יחד. (יא) ויעשו בני ישראל ככל אשר צווה אותם אליקים וזקני העם אשר בירושלים.
(יב) וכל העם צעקו אל יי בכל לבבם, ויענו את נפשותם הם ונשיהם וטפם ואת נפש בהמתם. (יג) משכיר ועד בן נכר ועד עבד איש מקנת כסף חגרו שק על מותניהם. (יד) כל יושבי ירושלים אנשים וטף נפלו על פניהם לפני היכל יי, ויזרקו אפר על ראשם, ויפרשו שק על המזבח. (טו) ויתחננו אל יי אלוהי ישראל ויאמרו:
אנא יי, אל תיתן את נשינו וטפינו לשלל, את ערי נחלתנו לשמה, ואת מקדשך לטומאה ולשמצה לשמח בם גויים.
(טז) וירא יי את עוניים וישמע את צעקתם.
(יז) וכל אנשי יהודה וירושלים לא אכלו ולא שתו ימים רבים. (יח) וגם אליקים הכהן הגדול וכל הכוהנים המשרתים את פני יי, לבושי שק ואפר על ראשם הקריבו עולות וזבחים, ואת נדרי העם ואת נדבותיהם, ויתפללו ליי אלוהים לעשות חסד עם עמו ישראל.
פרק ה [אכיור מדבר בשבח ישראל] (א) ויוגד להלופרנש שר צבא אשור לאמור.
(ב) הן בני ישראל אספו חיל וחמושים הם להתייצב לפניך. (ג) וגם שמו מצב על ראשי ההרים לשטנך, בדרך ומוקשים שתו עלי נתיבות.
(ד) ויחר אפו, ויקרא לשרי עמון ומואב ולכל הפקידים אשר על חבל הים, ויאמר אליהם.
(ה) הגידו לי אנשי כנען מי העם הזה היושב בהרים, מה עריהם ומה כוחם, מי מלכם ומה חילם ומי הם ראשי צבאם. (ו) על מה פנו עורף כי לא באו לקראתי מכל יושבי חבל הים.
(ז) ויען אכיור ראש צבא בני עמון ויאמר.
(ח) ישמע נא אדוני את דברי עבדו, והגדתי לך את משפט העם הזה היושב בין ההרים, ודבר שקר לא יצא מפי עבדך. (ט) הנה העם הזה יצא מארץ כשדים, וילכו לגור בפדן ארם, יען כי לא אבו לעבוד את אלוהי אבותם בארץ כשדים. (י) ויעזבו את חוקות אבותיהם ללכת לעבוד את יי אלוהי השמים אשר הכירו. ויען כי גורשו משם, נמלטו פדנה ארם, ויגורו שם ימים רבים. (יא) ויהי כאשר צווה אלוהיהם אותם לצאת מארץ מגוריהם ללכת ארצה כנען, וישבו שם, ויהי להם רכוש רב בכסף ובזהב ובמקנה. (יב) ויהי כי חזק הרעב בארץ, וירדו מצרימה וירבו ויעצמו שם במאוד מאוד עד אשר לא יספרו מרוב. (יג) ויהי כי הכביד מלך מצרים את עולו על העם הזה, ויתחכם לו לעשותם לעבדים. (יד) ויצעקו אל יי אלוהיהם, וינגע את כל ארץ מצרים נגעים גדולים אשר לא יכלו להירפא, ויגרשו המצרים אותם. (טו) ויי הוביש את מי ים סוף לפניהם, ויוליכם אל הר סיני ולקדש ברנע, ויורש את כל יושבי המדבר לפניהם. וישבו בארץ האמורי, ויחרימו כל בני חשבון. (טז) אחרי כן עברו את הירדן, ויירשו את כל ארץ ההר, ויגרשו את כל יושבי כנען ואת הפריזי ואת היבוסי ואת הגרגשי וכל יושבי שכם, וישבו שם ימים רבים. (יז) וכל עת אשר לא חטאו לאלוהיהם היטב היטב עימהם, כי יי שונא כל עול, היה בעזרם.
(יח) ויהי כי סרו מן הדרך אשר צווה אותם ללכת בה, וימשלו בהם אויביהם, ויי השליך אותם אל ארץ אחרת ויהיו לעבדים (יט) מקדש אלוהיהם הורד לארץ, וכל עריהם נפלו ביד אויביהם. (כ) אך עתה כי שבו אל יי אלוהיהם, וישובו גם מארץ שביים אל עיר קודשיהם אל ירושלים. ויירשו את ארץ ההר אשר הייתה שממה מאין יושב. (כא) לכן ידרוש נא אדוני לעם הזה לדעת אם יש בו עון. כי אם חטא לאלוהיו, עלה נעלה ונוכל להם. (כב) אולם אם לא חטאו לו - עבור יעבור אדוני, כי יי אלוהיהם ילחם להם, והיינו לחרפה לכל הארץ.
פרק ו [הלופרנס מוסר את אכיור כבן ערובה לתושבי בתול] (א) ויהי כאשר כלה אכיור לדבר, ותבער-בו חמת כל הניצבים מסביב לאהל. (ב) ושרי נבוכדנצר וראשי מואב ויושבי הים ביקשו לשלח ידם בו להמיתו, ויאמרו:
(ג) הירוא נירא לעלות אל בני ישראל ולהלחם בם, ואם יש כוח וגבורה בהם לערוך מערכה לקראתנו. (ד) לכן עלוה נעלה אליהם אדוני הלופרנש וכל העם יהיה לנו לשלל.
(ה) ויהי כי שקטה תלונת כל הניצבים, ויאמר הלופרנש ראש צבא אשור לעיני פקידי מואב ולעיני כל בני נכר לאכיור לאמור.
(ו) מי אתה אכיור שכיר אפרים להתנבא לעם ירושלים לאמור כי לא נוכל להם, וכי אלוהיהם נלחם למו. היש אלוה בלתי נבוכדנצר? (ז) הוא ישלח את חילו עליהם וישמידם מעל-פני- האדמה, ואלוהיהם לא יצילם מידינו. (ח) ואנחנו עבדי נבוכדנצר נכַלּם כולם כאיש אחד, ולא יתייצבו לפני שעטת הסוסים אשר נשלח לבוא עליהם. (ט) כל הרריהם נשכיר מדם, וכל שדמותיהם ימלאו פגרי מתיהם, כי לא יעמדו לפנינו, וכל העם כלה יכלה. (י) כי כה אמר נבוכדנצר מלך כל הארץ: אל-ייפול דבר מכל אשר דיברתי. (יא) ואתה אכיור שכיר עמוני, יען כי התנבאת היום לבושתך, לא תראה פני עד יום הנקמי בגרשי מצרים. (יב) והיה בשובי מרדוף אחריהם, ונפלת בתוך חלליהם במדקרות חרב צבאי. (יג) ועתה אצווה את עבדי להביאך אל אחד המקומות על ההרים אשר נעלה שמה. (יד) ואם תאמר בלבבך כי לא יפלו תחת ידי, גם פניך לא יפולון, כי לא תמות כי אם עימהם. (טו) כה דברתי אף אני ודברי לא ישובו ריקם.
(טז) ויצו הלופרנש את עבדיו אשר אתו באהל לתפוס את אכיור ולהביאהו אל בתול, לתת אותו ביד בני ישראל. (יז) ויאחזו אותו ויוליכוהו מחוץ למחנה, ויעלוהו מן הערבה אל אחד ההרים, מקום בארות מים מתחת לבתול. (יח) ויהי כראות אנשי העיר אותם מראש ההר, ויצאו מן העיר וקלעים בידם, ויקלעו באבנים לעוצרם מעלות אליהם. (יט) ויראו אנשי הלופרנש, וירדו מן ההר, ויאסרו את אכיור בחבלים, וישליכהו לרגל ההר וישובו לאדוניהם. (כ) וירדו בני ישראל אליו מן ההר ויפתחו את מוסרותיו, ויביאוהו העירה ויעמידוהו לפני ראשי העיר.
(כא) וראשי בתול היו בעת ההיא עוזיה בן מיכה למטה שמעון, וכברי בן עתניאל, וכרמי בן מלכיאל. (כב) ויקראו לכל זקני העיר, ויתקבצו כל אנשי העיר אנשים ונשים וטף, ויעמידו את אכיור בקרב כל העם. (כג) וישאלהו עוזיה לאמור: מזה ועל מה זאת. (כד) ויספר להם אכיור כל אשר שמע מפי הלופרנש ואנשי סודו, ואת אשר דיבר בצוואר עתק נגד כל בית ישראל. (כה) ויהי ככלותו לדבר, ויפלו כל העם על פניהם, ויתפללו אל יי ויאמרו.
(כו) אנא יי אלוהי השמים הביטה וראה את גאון העם הלזה, ורחם על שִפלת עמך ישראל אשר לך התקדשו.
(כז) ואחרי כן דיברו על לב אכיור ויהללו אותו, ועוזיה אסף אותו אל ביתו ויעש משתה לו ולזקני העם. (כח) וכל הלילה ההוא התפללו אל יי לתת להם ישועה ורחמים.
פרק ז [מצור על בתול] (א) ויהי ממחרת ויצו הלופרנש את אנשי צבאו את כל החיל אשר בא לעזרתו ללכוד את מעלות ההרים, ולעלות לקראת בתול למלחמה עם ישראל. (כ) ויהיו פקודיהם מאה ושבעים אלף איש רגלי, ופרשים שנים עשר אלף, מלבד ערב עד אין מספר. (ג) ויסעו כולם ויחנו בשפלה קרוב לבתול אצל בארות המים, ורוחב מחניהם מדותן ועד בלמה, והאורך מבתול עד בואך כימונה מול יזרעאל. (ד) ויהי כראות בני ישראל את החיל הנורא הזה, וייבהלו מאוד, ויאמרו איש אל אחיו. (ה) הנה העם הזה יכסה את עין כל הארץ, וכל ההרים והגבעות והשפלות לא יוכלו מלט משאם. (ו) ויחגרו איש איש את חרבו וישימו אֵש על המגדלים להאיר, ויהיו כצופים כל הלילה ההוא.
(ז) ויהי ממחרת ויוצא הלופרנש את כל פרשיו לעיני אנשי בתול, וילך לתור את מבואי העיר. (ח) ויפגע בבארות המים ויקחם, וישם עליהם משמר מאנשי מלחמתו, וישב אל המחנה. (ט) ויקרבו אליו גם נציבי אדום ומואב ויושבי חבל הים ויאמרו.
(י) כי ישמע אדוני את דברי עבדיו, והוסר כל מכשול מאנשי צבאו. (יא) לא על חנית ורומח יבטחו בני ישראל במלחמה, כי אם על ההרים הגבוהים אשר הם יושבים עליהם, כי מי יעלה אליהם על ראשי הצורים ההם. (יב) ועתה אדוני אל תערוך מערכה לקראתם, ואיש לא ייפול ממנו, כי כולם יעמדו תחתיהם ולא יצאו מן המחנה. (יג) רק צו את אנשיך ללכוד את מימי בארותם אשר ייזלו להם מרגלי ההרים. (יד) כי הבארות ההם ישקו את כל יושבי בתול. והיה כי יכלאו מימיהם, אז כל העם יגווע בצמא, או יתנו את העיר בידנו. (טו) ואנחנו נעלה ונירש את ההרים הקרובים לחנות על העיר לבל יצא איש ממנה, וכל יושביה כלה יכלו ברעב עם נשיהם וטפם. (טז) כי בטרם תקרב חרב אליהם יפלו בביתם וברחובות העיר, ואתה אדוני תנקם בהם על מרים ועל ערפם הקשה.
(יז) וייטב הדבר בעיני כל עבדיו ויעשו כן.
(יח) ותצא מחנה מואב, וחמשת אלפים מבני אשור, ויפוצו על פני השפלה לשמור את עיינות המים ואת בארות בני ישראל. (יט) ואנשי אדום ומואב עלו על ההרים ויחנו מנגד לדותן, ומהם נפוצו נגבה ומזרחה מול רבלה על נהר מכמור קרוב לחושי. (כ) ומחנה אשור שטו בערבה ויכסו את כל הארץ, ולרוב אוהליהם ומקניהם אין מספר. (כא) ותֵצֶר לבני ישראל מאוד מאוד, ויקראו אל יי אלוהיהם, כי האויבים הקיפו את כל העיר מסביב, ואין מקום להימלט על נפשותם. (כב) והמוני אשור לבדם חנו מסביב דרך שלשים וארבעה יום עם חיל רגלי רכב ופרשים אשר להם.
(כג) והמים היו הלוך וחסור ליושבי בתול, כי אזלו מכל בור וכלי, ולא נותרו להם לרוות צימאונם עוד יום אחד. וימודו את המים במשורה. (כד) והנשים והילדים שכבו עולפי צמא בחוצות ובפתחי השערים, כי לא עצרו כוח לעמוד על רגליהם. (כה) ויתקבצו כל העם מנער ועד זקן אל עוזיה ראש העיר, ויקראו בקול גדול באזני הזקנים ויאמרו.
(כו) ישפוט יי בינינו וביניכם כי הבאתם עלינו את הצרה הזאת, יען כי מיאנתם לדבר אל אנשי אשור לשלום. (כז) ראו כי עתה אפסה כל עזרה ממנו, ויי הסגירנו בידם למות ברעב ובמגפה לעיניהם. (כט) הבה קראו להם עוד עתה, ותנו את העיר ביד הלופרנש ואנשיו לבוז אותה. (כט) כי טוב לנו היות להם לשלל ולעבדים ונחיה, ממותנו בצמא. (ל) ולמה נראה ברע אשר ימצא את נשינו וטפנו כי ימקו לעינינו. (לא) העידונו בכם היום את השמים ואת הארץ ואת יי אלוהי אבותינו, אשר ידו קשתה עלינו על עווננו ועוונות אבותינו, כי לא כדת עשיתם לנו כיום הזה.
(לב) וישאו כל העם את קולם ויבכו בכי גדול ויצעקו אל יי. (לג) ויקם עוזיה ויאמר:
הירגעו אחי ועמדו עוד חמשת ימים אולי יעשה יי חסד לנו ולא לנצח יעזבנו. (לד) והיה כי יעברו חמשת ימים, וכל עזרה נדחה ממנו, ועשיתי כאשר דברתם. ועתה לכו לשלום.
(לה) וישובו על החומות ועל המגדלים, ואת נשיהם ואת טפם שלחו הביתה, ותהי צרה גדולה בקרב העיר.
פרק ח [יהודית מעודדת את יושבי בתול] (א) ואישה אלמנה הייתה בימים ההם בעיר בתול, ושמה יהודית בת מררי בן עוץ בן יוסף בן עוזיאל בן חלקיהו בן חנניה בן גדעון בן רפאל בן אחיטוב בן עלי בן אהליהב בן נתנאל בן שמואל בן שאלתיאל. (ב) ושם בעלה מנשה. והוא היה ממשפחתה ומבית אביה. וימת בימי קציר שעורים. (ג) כי בהיותו בשדה עם הקוצרים, הכהו השמש, וייפול למשכב ויחל וימות בבתול, ויקבר בשדה בין דותן ובין בלמה. (ד) ותישאר יהודית לבדה, ותשב בימי אלמנותה שלוש שנים וארבעה ירחים. (ה) ותעש לה חדר קטן בעליית ביתה, ותשב שם חגורת שק, ותצם יום יום בבגדי אלמנותה, מלבד שבתות יי, ומלבד ראשי החודשים ומועדי בני ישראל. (ו) והיא הייתה יפת תואר ויפת מראה, ובעלה השאיר לה כסף וזהב ועבדים ושפחות וצאן ובקר ועבודה רבה. (ז) ותלך בדרכי יי, ולא מצא בה איש ערות דבר.
(ח) ויהי כשמע יהודית את דברי העם מתאוננים רע באזני עוזיה על דבר המים אשר חסרו להם. (ט) ואת אשר נשבע להם עוזיה לאמור כי בעוד חמשת ימים תינתן העיר ביד אשור. (י) ותשלח את אמתה המושלת בכל אשר לה לקרוא לעוזיה ולזקני העיר לכברי ולכרמי, ויבאו אליה. (יא) ותאמר אליהם:
שמענו נא ראשי בתול. לא כן הדבר אשר דברתם היום אל העם, וכי נשבעתם לתת את העיר ביד האויב אם יי לא יעמד לנו בעוד חמשת ימים. (יב) מי אתם כי תנסו את יי, התחת אלוהים אתם לשפוט בינו ובין העם. (יג) הן חקרי לב האדם לא תבינו, והגיונותיו לא נגלו לכם, ואיך תמצאו חקר בורא כל ואת אשר יעץ עלינו. (יד) אל נא אחי תרעו, ואל תקציפו את יי. (טו) כי אם לא יושיענו בימים חמשה, היבצר ממנו להצילנו ביום יבחר, או לכלותנו לעיני צרינו. (טז) לכן אל תתייעצו על צפוני שדי, כי לא בן אדם הוא להיבהל או לבוא במשפט אתו. (יז) הלא נדע כי אין בנו שבט או משפחה או עיר אשר לבבכם פונה היום מעם יי אלוהינו ללכת אחרי אלוהים אחרים מעשה ידי אדם, כאשר עשו אבותינו בימי קדם, ויפלו בחרב אויבנו, ויהיו לבז ולמשיסה בגוים. (יח) אנחנו ידענו כולנו כי אין אלוהים זולתו, לכן לו לבדו נייחל, כי בוז לא יבוז לנו ולזרענו. (יט) כי אם נלכדנו, לא ייזכר עוד יהודה, ומקדשנו יהיה לבז. ויי ידרוש טומאתו מידנו. (כ) צרת אחינו ושבית ארצנו והריסת נחלתנו ביד אויבינו ישיב יי על ראשנו בארץ הגוים אשר נעבד. (כא) כי לבוז ולחרפה נהיה לכל אשר ירדו בנו. (כב) ולא לטוב לנו תחשב שפלותנו כי אם למשל ולשנינה.
(כג) לכן אחי, נהי נא לנס מתנוסס בקרב אחינו, כי רוחם נשען עלינו על בית יי ועל המקדש ועל המזבח. (כד) ונתנה תודה לאלוהים בנסותו אותנו כאשר ניסה את אבותינו את אברהם ואת יצחק ואת יעקב בפדן ארם, בשומרו את צאן לבן אחי אמו. (כה) כי כמו באֵש בחָנָם יי לדעת חקרי לבבכם. וכן ינסה אותנו: לא לכלות כי אם להוכיח את אשר יאהב.
(כו) ויען עוזיה ויאמר:
כנים דבריך ואין בהם נפתל ועיקש. (כז) גם לא מיום או מיומיים נודעה חכמתך, כי אם מיום הולדך נפלאת בשערים, ולבבך שלם עם יי. (כח) אך כל העם צחה צמא נקהלו עלי ויפצרו בי לעשות כאשר דברתי, וגם נשבענו להם, ואת שבועתנו לא נפר. (כט) ועתה יען כי אישה יראת אלוהים את, העתירי אל יי בעדנו, ויתן לנו מטר למלאות את בורותינו מים ולא נגווע בצמא.
(ל) ותאמר יהודית:
שמעוני אחי! הנה יזמתי לעשות דבר אשר לא יסוף זכרו לדור ודור. (לא) עמדו הלילה פתח שער העיר, ואני אצא עם העומדת לפני, ויי אלוהים פקוד יפקוד אותנו בידי בעוד מועד אשר אמרתם למסור את העיר. (לב) רק אל תחקרו לדעת את אשר עם לבבי, כי לא אענה אתכם דבר עד אשר אם עשיתי את אשר יעצתי לעשות.
(לג) ויען עוזיה וזקני העיר ויאמרו:
לכי לשלום ויי אלוהים ילך לפניך לעשות נקמה באויבינו.
(לד) ויצאו מביתה ויפנו לאנשי המלחמה.
פרק ט [תפילת יהודית] (א) ויהי בעת הקריב את מנחת הערב בירושלים, ותשם יהודית את שקה על בשרה, ותזרוק אפר על ראשה, ותיפול על פניה לפני יי ותתחנן ותאמר:
(ב) אל אלוהי אבי שמעון. אתה נתת חרב בידו להנקם בבני נכר על אשר חיללו את אחותו הבתולה. (ג) ועל כן המתה שריהם מתבוססים בדם על ערשם, ופקדת עוון השרים על עבדיהם. (ד) ראשיהם הורדת מכיסאם, ונשיהם ובניהם נתת לשבי ולבזה ביד עבדיך אשר אהבת, יען כי קראו לך לנקום את נקמת חרפתם. (ה) שמע נא גם עתה את אמתך האלמנה. (ו) הן קדם ואחור מידך המה, ועת הזאת ועת העתיד לך נגלות, כל מחשבותיך יכונו, וכי תגזור אומר ויקום לך. (ז) ועתה השקיפה נא וראה את המוני אשור המתפארים על רכבם ועל פרשיהם, ובוטחים בכוח חיל הרגלים אשר להם. (ח) הנשענים על חנית וחץ, על קשת ועל קלע, ולא יכירו כי אתה לבדך תשבית מלחמות ויי שמך. (ט) שבור נא את גאון עוזם בכוחך הגדול, ונפץ עצמותם בזעם אפך. (י) כי באו לחלל את מקדשך ולטמא את משכן כבודך ולנתץ את קרנות מזבחך. (יא) ראה נא את גאוותם, ושפוך חמתך על קדקודם. הרהב בנפשי הרוח אשר לבשתני. (יב) תן מרמה בלשוני לסכל עצת עבד אל אדוניו ועצת אדון אל עבדיו, ונגדעו קרנותם ביד אישה. (יג) הן לא ברוב המון תגבר, ולא ביד כבירים תעוז. (יד) כי אתה יי פודה ענווים ועוזר דלים זוקף כפופים וסומך נופלים. (טו) ועתה יי אלוהי השמים ואלוהי הארץ, יוצר הימים ומלך כל היצורים, שמע לקול תחינתי. (טז) תהי נא מילתי להם לפוקה למוקש, ולנגוע על הרע אשר יזמו לעשת לעם בריתך ועל בית קודשך ועל הר ציון נחלת בניך. (יז) הראה לעיני עמך ולעיני כל משפחות האדמה, כי לך יי הכוח והגבורה, וכי אין צור זולתי אלוהינו.
פרק י [יהודית יוצאת למחנה הלופרנש] (א) ויהי ככלותה להתחנן, ותקם ותקרא לאמתה ותרד אל ביתה אשר ישבה שם בימי שבת ומועד, ותסר את שקה ואת בדי אלמנותה מעליה. (ב) ותרחץ את בשרה במים, ותסך נפשה בשמן ותיטב את ראשה. ותשם צניפה על ראשה, ותלבש בגדי חמודות כאשר עשתה בימי מנשה בעלה. (ד) ותשם נעלים ברגליה, וצמידים וטבעות על ידיה, ונזמים באוזניה, ותעד כל עדיה למען מצוא חן בעיני כל רואיה. (ה) ותיקח נאד יין וכד שמן ושק קמח ולחם ותאנים ותיתן לאמתה, ותלכנה מול שער העיר. (ו) ותמצא את עוזיה ואת הזקנים עומדים בשער. (ז) ויהי בראותם את תואר פניה ואת בגדיה החמודות, וישתוממו על יופייה ויאמרו לה.
(ח) ייתן יי אלוהי אבותינו את חינך בעיני רואיך, ויצליח את דרכך לכבוד ישראל וירושלים.
וישתחוו ליי. (ט) ותאמר:
פתחו לי את שער העיר לצאת ולעשות כאשר דברתי אליכם.
(י) ויצוו את השומרים לפתוח את השער ויעשו כן. (יא) ותצא יהודית עם אמתה, ואנשי העיר הביטו אחריה עד רדתה מן ההר אל השפלה, ולא יספו עוד לראותה.
(יב) ויהי בלכתה בשפלה, ותפגע בנציבי אשור הראשונים. וישאלוה ויאמרו לה:
למי את אי מזה באת ואנה תלכי.
(יג) ותען ותאמר
עברית אנכי וברחתי כי ראה אנכי את כל העם נופל תחת ידיכם. ואמרתי אלכה נא אל הלופרנש שר צבא אשור לדבר אליו דברי אמת. (טו) והוריתי אותו את הדרך אשר ילך בה לרשת מהר את כל ארץ ההר, ולא ייפול מכל מחנהו איש אחד.
(טז) ויהי בשמעם את הדברים האלה, וישימו את עיניהם עליה, וישתוממו על יופייה ויאמרו אליה.
(יז) הנה הצלת את נפשך כי מהרת לבא אל אדונינו, ועתה בואי נא ונשלחה אנשים אתך להביאך לפניו. (יח) והיה כי תעמדי לפניו, אל תיראי, ואמרי לו כאשר עם לבבך וייטב לך.
(יט) ויבחרו מאה איש לשלוח אתה ואת אמתה. ויביאוה לפני אהל הלופרנש . (כ) ויהי בהוודע הדבר, ויתקבצו מכל המחנה, ויקיפוה לראותה בטרם תבוא האהלה, וישתאו כולם על יופייה ועל בני ישראל. (כא) ויאמרו איש אל אחיו: לא נכון הוא לבזות את העם הזה, כי נשים יפות להם. (כב) אך לא יותר מהם איש, כי אם יישארו והזנו את כל הארץ. (כג) ויבאו מאנשי הלופרנש וסריסיו ויוליכה פתח האהל. (כד) והוא סרוח על ערשו במכסה ארגמן וזהב מעולפת על אבני יקר, ויקום ויבוא לקראתה, ולפידים ביד הסריסים להאיר. (כה) והיה בעמדה לפניו, ויתפלאו כולם על יפי מראה, והיא נפלה על פניה ותשתחו.
פרק יא [יהודית משוחחת עם הלופרנש] (א) ויצו הלופרנש להקים אתה ויאמר אליה:
התחזקי בתי ואל תיראי. (ב) כי לא הריעותי לאיש אשר נשאו לבו לעבוד את נבוכדנצר אדון כל הארץ. (ג) ולולא לבוז הייתי בעיני עמך היושב בהרים, כי עתה לא הרימותי את חרבי עליהם, ועתה את עוון מרדם ישאו. (ד) ועתה הגידי לי על מה ברחת ומדוע באת אלינו, הלא לטוב לך עשית זאת. (ה) לכן אל תיראי, כי לא תמותי, לא הלילה ולא לעולם. (ו) לא ירע לך איש, והיית אך שמחה ככל עבדי המלך.
(ז) ותען יהודית ותאמר:
הסכת ושמע את דברי שפחתך, כי לא אכזב, וכי תעשה כאשר איעצך יצליח אלוהים דרכך ולא תחטא. (ח) כי חי המלך נבוכדנצר בחכמתו, אשר בחר בך לעשות משפטים בעמי הארץ, אם לא בידך גם הבהמות והחיות ועופות השמים יסורו למשמעתו ולמשמעת כל ביתו. (ט) ידענו כי איש אתה אשר רוח בו, וחכמתך נודעת בכל הארץ, כי לך עצה ותושייה, וגם כח וגבורה במלחמה. (י) גם שמענו את אשר הגיד לך אכיור כי אספוהו אותו אנשי בתול, ויספר להם את כל אשר דבר לך. (יא) לכן אדוני השר, אל תשליך דבריו אחריך, כי נכונים המה. (יב) לא יאנה לעמנו כל רע, וכל כלי יוצר עליהם לא יצלח, אם לא חטאו לאלוהיהם. (יג) ועתה פן יתום לריק כוחך, דע כי המוות בעקבם, וחבלי חטאתם יתמכו. (יד) כי יכעיסו את יי אלוהיהם, ומעשים אשר לא יעשו יהגו בלבבם. (טו) הן אפסה להם כל צדה, ומים אין להם לשתות, ועתה הם חושבים לשלח יד בכל בהמה ולאכול כל דבר אשר לא יאכל. (טז) גם שלחו מלאכים לזקני ירושלים ויבקשו מהם לתת למו יד לאכול את ראשית פרי האדמה, ומעשרות תירוש ויצהר אשר קודש הם לכוהנים בירושלים המשרתים את פני יי, (יז) ואשר צוו עליהם לבל תיגע בו יד. וגם יושבי ירושלים עשו כן. (יח) והיה כי יחטאו ויעברו את מצות יי, ונִתנו בידך לכלותם כלה ונחרצה בעצם היום ההוא. (יט) ואני שפחתך כי ידעתי זאת, נמלטתי, ויי שלחני לעשות אתך דבר אשר תהום כל הארץ עליו. (כ) אמנם אף כי באתי אליך עתה, את האלוהים אני יראה, ואת חוקותיו אשמור יומם ולילה. (כא) ואני אבקש ממך, לתת לצאת כל לילה ולילה מן המחנה אל הערבה להשתחות ליי. (כב) והיה כי יגלה לי עת פשעם, ובאתי והגדתי לך, ויצאת עם כל המחנה, ולא יתייצב איש לפניך. (כג) ואנחך דרך ארץ יהודה עד בואך ירושלימה, ואת כיסאך אקים בקרב העיר. (כד) ולכדת את כל העם כצאן אשר אין להם רועה, ולא יחרץ לך כלב לשונו. (כה) אלה הדברים אשר נודעו לי ואני באתי להגיד לך.
(כו) וייטבו דבריה בעיני הלופרנש ובעיני עבדיו, ויתמהו על שכל מליה ויאמרו:
(כז) אכן אין כמוה אישה מקצה הארץ ועד קצה, גם בחכמה וגם ביופי.
(כח) ויאמר הלופרנש:
מאת יי הייתה זאת, כי שלחך לפני העם לתת כוח בידי לאבד ולהשחית את אויבי אדוני. (כט) הנה יפת תואר ואשת שכל את, וכי תעשי כאשר דברת, והיה יי לי לאלוהים. (ל) ואת תשבי בית המלך ושמך יהולל בכל הארץ.
פרק יב [יהודית באוהל הלופרנש] (א) ויצו להביאה בחדר משמרת כלי כספו לשבת שם, ולתת לה לאכול ולשתות מעל שלחנו. (ב) ותאמר יהודית:
אל נא אדוני, כי אם אוכל מלחמך וחטאתי לאלוהים. הנה הבאתי את לחמי אתי.
(ג) ויאמר הלופרנש:
ואם כילית לאכול את אשר בידך מאין תיקחי, כי אין איש מעמך אתנו במחנה.
(ד) ותען יהודית ותאמר:
חי נפשך אדוני אם לא יבצע יי את מעשהו בטרם כיליתי לאכול את אשר בידי.
(ה) ויביאו אנשי הולופרנש אותה החדרה, ותשכב ותישן עד חצי הלילה. (ו) ותקם, ותשלח אל הולופרנש לצוות את אנשיו לתיתה לצאת עם אמתה מחוץ למחנה להשתחות ליי. (ז) ויצו את עבדיו לאמור: אל תעצרו אותה לצאת. ותשב שלושת ימים במחנה. (ח) ותצא כל לילה ולילה אל הערבה אשר לפני בתול, ותרחץ, ותתפלל אל יי להצליח דרכה ולפדות את עמה, ואחרי כן שבה האהלה ותצום עד הערב.
(ט) ויהי ביום הרביעי, ויעש הולופרנש משתה לאנשי ביתו, ואת פקידי הצבא לא קרא. ויאמר אל בגוא סריסו לאמור.
(י) לך נא אל האישה העבריה אשר אתך, ופתה אותה לבא אל המשתה אשר עשיתי. (יא) כי חרפה היא לנו לשבת עם אישה יפה מבלי דעת איש אותה, הלא נהיה לשחוק בעיניה.
(יב) ויצא בגוא מאת פני הולופרנש, ויבוא אליה ויאמר.
(יג) היפה בנשים, אל נא תמנעי מבוא אל אדוני לאכול ולשתות עמו ולהיטיב את לבבך. (יד) כי לכבדך הוא מבקש כאחת השרות אשר בבית נבוכדנצר.
(טו) ותען יהודית ותאמר:
מי אנכי להמרות את פי אדוני. את הטוב עיניו אעשה, והיה לי לכבוד ולתפארת עד יום מותי.
(טז) ותקם ותלבש את בגדיה החמודות, ותשם כל עדיה עליה ותלך. (יז) ואמתה הלכה לפניה לפרוש את הכרים אשר נתן לה בגוא לשבת עליהם. (יח) ויהי בשבתה, ותבער בו אש התאווה, ונפשו שוקקה, כי חשק בה מיום בואה אל המחנה. ויאמר אליה:
שתי נא בתי והיטיבי לבך.
(יט) ותאמר יהודית:
אשתה כדברך, כי מיום היוולדי לא ניכבדתי כזאת.
ותאכל ותשת את אשר הכינה לה אמתה. (כ) וישמח הלופרנש לקראתה, והוא שותה שכור כאשר לא שתה כל ימיו.
פרק יג [יהודית הורגת אל הלופרנש] (א) ויהי באישון לילה, ויפנו עבדיו איש איש לאוהלו ולחדר משכבו. (ב) כי עייפים היו מרוב המשתה, ובגוא סגר את הדלת מאחריו ויצא. (ג) ותישאר יהודית לבדה באוהל עם הלופרנש, והוא שכור מיין, וייפול על מיטתו ויירדם. (ד) ותאמר אל אמתה, שבי לך פה מחוץ לאוהל עד בואי אליך לצאת ולהתפלל כאשר הסכנתי לעשות. (ה) וגם לבגוא אמרה, כי תצא גם הלילה. (ו) ויהי כי יצאו כולם, ולא נשאר איש באוהל למקטון ועד גדול, ותיגש אל המיטה אשר הוא שכב עליה, ותתפלל בלבה ותאמר:
(ז) אל אלוהים, אשר בידך הכוח והגבורה, הבט נא וראה את מעשה ידי שפחתך להרים קרן ירושלים. (ח) הנה קרבה עת פדות עם נחלתך, כי תושיעני ימינך לתת נקמה בגוים אשר קמו עלינו.
(ט) ותיגש אל העמוד אשר בראש המיטה, ותיקח את חרב הלופרנש מעליו (י) ותשלח את ידה ותיקחהו בציצית ראשו, ותאמר: יי אלוהים, חזקני נא ואמצני אך הפעם. (יא) ותך בחוזקה פעמים על צווארו, ותכרות את ראשו, ותָגָל נבלתו מעל המיטה. ותיקח היריעה מעל העמוד ותצא. (יב) ותיתן את ראש הלופרנש לאמתה, ותצווה לתתו אל השק. (יג) ותצאן שתיהן מן המחנה כדרכן לצאת להתפלל. ותעבורנה את הערבה, ותעלינה ההרה, ותבאנה לפני שערי בתול. (יד) ותקרא יהודית מרחוק אל שומרי השער לאמור:
פתחו לי את השער כי יי אלוהינו אתנו להראות לישראל את ידו, ולצריו את זרועו, כאשר החל לעשת ביום הזה.
(טז) ויהי כשמוע אנשי העיר את קולה, וינהרו אל פתח השער, ויקראו לזקני העיר. (יז) וקטן וגדול התאספו לראותה, כי כפלא הייתה בעיניהם. ויפתחו את השער ויאספוה העירה. (יח) וידליקו אש להאיר, וכל העם הקיפו אותה מסביב. ותישא יהודית את קולה ותאמר.
(כ) הודו ליי והללו לשמו, כי לא הסיר חסדו מעל בית ישראל, ומחץ פאת צרינו בידי הלילה.
(כא) ותיקח את ראש הלופרנש מן השק ותראהו את העם ותאמר.
(כב) הנה זה ראש הלופרנש, זר צבא אשור, וזאת היריעה אשר שכב אחריה, והוא שכור, וביד אישה הרגו אלוהים. (כג) חי יי אשר הצליח דרכי, כי רק במראי הטיתי את לבבו, וידו לא נגעה בי לרעה.
(כד) ויחרד כל העם על המראה, ויקדו וישתחוו ליי. (כה) ויאמרו: ברוך יי אשר מגן צרנו בידנו כיום הזה. (כו) ועוזיה אמר אל יהודית:
ברוכה את בתי ליי אל עליון, וברוך טעמך מכל בנות הארץ. (כז) ברוך יי אלוהים עושה שמים וארץ, אשר ידו הייתה אתך לכרות ראש שונאנו. (כח) לא ישכח חסדך לנצח מלבב כל המהללים חסדי יי. (כט) ויי יזכור אותך לטובה, כי בנפשך פדית את עמו מיד מבקשי נפשם, ולבבך תמים עם יי.
(ל) ויאמר כל העם אמן ואמן.
פרק יד [ראש הלופרנש על חומת העיר] (א) ותאמר יהודית אל זקני העיר:
שמעוני אחי, קחו את הראש הזה והוקיעו אותו על ראש החומה. (ב) והיה באור הבוקר, והשמש יצא על הארץ, ויצאתם כולכם חגורים מן העיר, ושרי החיל בראשכם, כמו לרדת מן ההר אל מחנה אשור, אך ירד אל תרדו. (ג) והיה כי יראו אנשי אשור, יחגרו את חרבם וירוצו אל המחנה להעיר את שריהם משנתם. (ד) וכי יבאו שרי הצבא אל אוהל הלופרנש, וימצאהו מת, ימוג לבם בקרבם וינוסו לפניכם. (ה) אז תרדפו אחריהם עם כל יושבי אפיקי הארץ, והכיתם אותם לפי חרב. (ו) אך בטרם תעשו זאת, קראו לי לאכיור העמוני, למען יראה בעיניו את מחרף ישראל אשר שלחו לשחתנו.
(ז) ויהי כי הביאו אותו מבית עוזיה, וירא את ראש הלופרנש ביד איש מן הניצבים, וייפול על פניו ויתעלף. (ח) ויהי כי הקימוהו, ורוחו שב אליו, וייפול שנית לרגלי יהודית ויאמר. (ח) ברוכה את בכל אוהלי יהודה, ובכל הגוים אשר ישמעון את שמעך. (י) ועתה ספרי נא לי את אשר עשית בימי שבתך עימהם. (יא) ותספר לו יהודית את כל הנעשה מיום צאתה עד עתה בדברה אליו. (יב) וישמע העם וישאו את קולם וירונו בקרב כל העיר. (יג) וירא אכיור את אשר עשה יי לישראל, ויאמן ביי, וימול את בשר ערלתו, ויבא בקהל ישראל הוא וזרעו אחריו עד היום הזה.
(יד) ויהי באשמורת הבוקר, ויוקיעו את ראש הלופרנש על החומה, ויחגרו איש את חרבו, ויצאו מן העיר אל מורד ההר. (טו) ויראו אנשי אשור, ויגידו לפקידים, והפקידים קראו לכל ראשי הצבא, וילכו אל אוהל הלופרנש . (טז) ויאמרו לבן משק ביתו: מהר והער את אדונינו, כי העברים האלה ערבו את לבם לרדת לקראתנו, ועתה נכלם כאיש אחד. (יז) ויגש בגוא אל דלת האהל וידפוק, כי אמר בלבו הנה יהודית עמו בחדר. (יח) וירא כי אין קול ואין קשב, ויפתח הדלת ויבא החדרה. (יט) ויהי כי סר לראות, וימצאהו מת על קרקע האהל, וראשו כרות. ויזעק זעקה גדולה ומרה, ויקרע את בגדיו. (כ) ויבא בחדר יהודית לראות, ואיננה. וירץ אל העם החוצה ויקרא: (כא) הנה העבדים האלה התל התלו בנו, ואישה עברית אחת נתנה את כל בית נבוכדנצר לשמצה. (כב) הנה הלופרנש נופל מת ארצה, וראשו אין. (כג) וישמעו שרי אשור, ויקרעו את בגדיהם ולבם חרד. (כד) ויהי קול המולה גדולה בכל המחנה, ויעל עד לב השמים.
פרק טו [נצחון] (א) וגם האנשים אשר היו באוהליהם שמעו את הדבר, ותפעם רוחם, וימת לבם בקרבם. (ב) וירוצו נבוכים הנה והנה בהר ובשפלה, ולא ידעו איש את אחיו, והחונים על ההרים מסביב לבתול נסו לנפשם, כי אנשי ישראל בעורפם. (ג) ועוזיה שלח מלאכים לכל ערי ישראל הקרובים להודיעם את כל אשר נעשה, ולצוות עליהם לרדוף אחרי אויביהם ולכלותם. (ד) ויהי כשומעם, ויקומו כולם ויפלו עליהם וירדפום עד חובה. (ה) וגם יושבי ירושלים וגלעד והגליל וכל יושבי הה,ר בשמעם את הדבר, נקהלו ויכו בהם מכה רבה, וידלקו אחריהם עד גבולי דמשק. (ו) והנותרים בבתול יצאו, וישוסו את מחנה אשור, וימצאו שלל רב מאד. (ז) ויהי כי שבו בני ישראל מן המלחמה, ויקחו את יתר הפליטה ואת המלקוח אשר בכל הערים והחוות בהר ובשפלה, ויאספו שלל עד אין מספר.
(ח) ויבא יהויקים הכהן הגדול וזקני בני ישראל מירושלים לראות את כל הטוב אשר עשה יי לישראל ולשחר את פני יהודית ולברכה. (ט) ויהי בבואם אליה, ויהללו ויברכו אותה פה אחד ויאמרו אליה.
(י) צבית תפארת ירושלים, את גברת ישראל וצפירת תפארה לכל עמנו. (יא) כי גדולות פעלת בידך לטובת עמך ישראל, ורוח אלוהים צלחה עליך. (יב) ברוכה את ליי לדור ודור.
ויאמר כל העם אמן.
(יג) והעם מקבצים עוד את השלל, ויהיו שלושים יום מאספים אותו. (יד) ויתנו ליהודית את אוהל הלופרנש ואת כל כלי כספו, ואת מטתו ואת כל כלי ביתו. ותשם בעגלות ועל הפרדים. (טו) וכל נשי בני ישראל אשר באו לראותה יצאו לקראתה בשירים ובמחולות, להללה ולברכה. (טז) ותיקח יהודית ענפי זיתים ותחלקם לנשים אשר אתה, ותעשינו מהם עטרות לראשה ולראש רעותה. (יז) ותלך במחול לפני הנשים, וכל אנשי ישראל חגורי חרב ועטורי ענפים הלכו אחריהן הולכים וחוגגים בשירים ובזמירות.
פרק טז [שירת הניצחון של יהודית] (א) ותשר יהודית את השירה הזאת לעד בבני ישראל וכל העם ענו אחריה.
(ב) פצחו רנה לאלוה ותנו תוף. זמרו לו בנבל וכינור. הודו ליי קראו בשמו. (ג) יי' אדנינו משבית קרבות. בקרב עריו הכין תחנות. ומכפימו הציל שפחת עמו. (ד) מהרי צפון ירד אשור. המוני חייליו עד אין מספר. גיבוריו הובישו נחלי מים. פרשיו כיסו הר ובקעה. (ה) אמר צורר אצית ארצם. מבחר בחוריהם תאכל חרבי. עולל ויונק אנפץ ארצה. עלמות ובתולות אקח מלקוח. (ו) לא יעץ ככה קנאת שדי. ביד אישה רעץ קמיו. (ז) לא נפל אדיר ביד כביר. לא פגעו איש רום קומה. בת מררי הרגתהו. ביפי מראה נפל שדוד. (ח) שמלת אבל פשטה. להקים אומללי ישראל. (ט) סכה פניה תמרוקים. שערה העטתה בשבכה. ותלבש בוץ לעוקבו. (י) עיניו עוורה בנעליה. ותלהט ביופייה לבבו. ובשלח קצצה ראשו. (יא) פָרַס חָרַד על רוחה. ומדי רגז על כוחה. וחלושי עמי הריעו תרועה. (יב) נערים ועלמות כליותם דקרו. וחרבם הפילה חללים בנוסם. בחרב עַם שדי נפלו כולמו. (יג) אשירה ליי כי גאה גאה. נאדר בכוח ונאדר בגבורה. (יד) לו יכרע כל ברך. הוא צווה ויעמד, שלח רוחו ויהי. מי נגדו יקום יתייצב. (טו) הרים ונהרים מפניו ירעשון. צורים וכֵפים כדונג ימסון. וליודעיו ימשוך חסד ורחמים. (טז) לא בעולות מֵחים וחֵלב מראים, אך ביראת יי ירצה איש. (יז) אוי לך גוי נבל. כי תעשוק את עמי. גמולך ישלם, כי יבקע יום נקם. (יח) בשרך ינגע בחרחור. וכליותיך תאכל רימה, ונצח עיניך ידמעון.
(יט) ויהי בבואם ירושלימה, וישתחוו ליי ויתקדשו, ויקריבו עולות וזבחים כאשר נדרו. (כ) ויהודית לקחה כל כלי הלופרנש אשר נתנו לה, ואת יריעת מיטתו, ותחרימם ליי. (כא) וישמחו כל העם לפני יי בירושלים שלושה חודשים ויהודית עימהם. (כב) ואחרי כן פנה כל העם איש איש לביתו, ויהודית שבה אל בתול, ויגדל שמה בכל הארץ. (כג) ורבים היו המבקשים אותה לאישה, ותמאן, ולא הייתה עוד לאיש אחרי מות מנשה בעלה. (כד) ותשב בביתה עד עת זקנתה, ויהיו שני חייה חמש שנים ומאת שנה. (כה) ואת אמתה שלחה לחופשי, ותמות בבתול, ותקבר בקבר מנשה בעלה. (כו) ויבכו אותה כל בית ישראל שבעת ימים. ותעזוב כל אשר לה לגואליה ולגואלי אישה. (כז) וחרב לא עברה עוד בארץ כל ימי חייה וגם שנים רבות אחרי מותה.

סיפור מעשה יהודית
כ. ויהי בימי אליפורני מלך יון מלך גדול וחזק והוא כבש מדינות רבות ומלכים חזקים והחריב טירותם והיכליהם שרף באש, בשנת עשר שנים למלכותו שם פניו לעלות ולכבוש ירושלים עיר הקדש וקיבץ מאה ועשרים אלפים שולפי חרב ותשעים ושנים אלף בעלי חצים, ויאמר המלך אליהם הנה עם בני ישראל אשר בירושלים משונים בדתיהם ואת דתי המלך אינם עושים, הוות בקרבה ולא ימיש מרחובה תוך ומרמה, עתה קומו ונקומה עליה למלחמה ולא יזכר שם ישראל עוד.

מעשה המלך החסיד שדיבר בשבח היהודים
כא. ויען מלך אחד אשר היה כבוש תחת ידו במלחמה ויאמר לו חדל לך המלך מאלהי עולם אלהי ישראל אלהי האלהים ה' גבור מלחמה מושל בגבורתו עולם, עיניו בגוים תצפנה הסוררים להלחם עם עמו ונחלתו לא ימלט, ולא עוד אלא שכל אומות העולם נקראו נכרים וישראל הם עם קרובו ומי יגש ויערב אל לבו להלחם עמם, לך התבונן במלכים הראשונים שעברו על שפשטו ידיהם בישראל מה עלתה בהם כמו פרעה וסנחריב ויתר המלכים, נבול תבול אתה וכל העם אשר ברגליך ולא תוכל להלחם בישראל אשר מנשרים קלו מאריות גברו הלא המה הגבורים אשר מעולם אנשי שם.

גירוש המלך החסיד לעיר ירושלים
כב. ויהי כשמוע אליפורני המלך את דברי המלך ההוא ויקצוף המלך מאד וחמתו בערה בו לאמר מי זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לאמר כי עם בני ישראל רב ועצום ממני ואשר כח בהם לעמוד בפני חיילי הרבים כחול הים, ומי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל ה' את ירושלים מידי.
ויחר אפו מאד ויצו לייסר את המלך ההוא בשפטים גדולים כי דיבר סרה על עוצם חיילותיו לאמר כי לא יעצרו כח בפני עם בני ישראל, ויצו המלך לאנשי הצבא לאוסרו בנחשתים ולהוליכו אל מחנה העברים לירושלים באף ובחימה ובקצף גדול לאמר ככה יעשה לאיש אשר דיבר טוב על ישראל, קום לך אתם והיה באבדי את ישראל תפול גם אתה כמוהם כנפול בני עוולה, ויקחו אותו עבדיו ויביאו אותו מחנה ישראל פתח שערי ירושלים וישובו אל אדוניהם.
כג. והמלך בא ברחובות ירושלים אסור בכבלי ברזל וימצא שם שרי צבאות ישראל עוזיהו בן מיכה וכרמי ויתמהו איש אל אחיו וישאלו את פיו, ויספר להם את כל אשר קרהו על כי דיבר טוב על ה' ועל ישראל עמו ואשר ציוה המלך למסור אותו ביד ישראל להמיתו בחרב בהריק חרבו בישראל, ואשר אמר ארדוף אשיג אריק חרבי תורישמו ידי וחירף מערכות אלהים חיים לאמר מי בכל אלהי הארצות אשר הציל את ארצו מידי כי יציל ה' את ירושלים.

תפלת שרי ישראל בבית המקדש מצרת אליפורני
כד. ויהי כשומעם שרי ישראל את דברי המלך רעדה אחזתם שם חיל כיולדה ויבואו אל מקדש ה' וישתחוו לה' בבכי ובצעקה גדולה ומרה לאמר, ה' אלהי ישראל יושב הכרובים אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ אתה עשית את השמים ואת הארץ, הטה ה' אזנך ושמע פקח עיניך וראה ושמע דברי אליפורני אשר חירף מערכות אלהים חיים ומלך עולם, אמנם ה' החריבו מלכי אשור את הגוים ואת ארצם ונתנו את אלהיהם באש כי לא אלהים המה כי מעשה ידי אדם עץ ואבן ויאבדם ועתה ה' אלהינו הושיענו נא מידו, שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך ועל הממלכות אשר בשמך לא קראו כי לא תעזוב הבוטחים בשמך וכי תשפיל הגבר אשר הובטח באדם ובגבורת הסוס יבטח.
כה. ויהי ככלות את תפלתם לפני ה' נחמו את המלך ההוא וידברו על לבו לאמר, ה' אלהינו ואלהי אבותינו אשר הודעת את שמו ואת גבורתו יהיה מגן עזרך והוא יראך את מפלת האויב הרע הזה בנקום ה' אלהינו נקם נקמת בני ישראל ויהי ה' עמך ואיתנו תשב בטוב בעיניך, ובא עוזיהו וקבלו בביתו ויעש לו משתה גדול ואחר כך נתקבצו כל העם ויתפללו כל הלילה שואלים עזר מאת ה'.

המצור שעשה אליפורני סביב ירושלים
כו. ויהי ממחרת היום הזה ציוה אליפורני לעלות למלחמה עליהם והעם הרגליים אנשי חיל היו מאה ועשרים אלפים איש והפרשים י''ב אלפים נתקבצו יחדיו בכח גדול וביד חזקה נגד בני ישראל, וכאשר ראו בני ישראל את ריבויים ישבו על הארץ ויעלו עפר על ראשם ויצעקו בני ישראל אל ה' להושיעם מיד אויביהם ויקחו את כלי זייניהם וישבו בדרכים הצרים אשר בהם נתיב ההר וישמרו אותם יומם ולילה.
ואליפורני בלכתו סביב ההר מצא סילוני המים אשר חוץ לעיר ויצו לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס אותם, ויבואו חיילי הצבא אל המלך לאמר לו כי בני ישראל אינם בוטחים לא בחנית ולא בחיצים ולא בקשת אפס ההרים הרמים וכל הגבעות מחזיקים אותם, ואתה למען תוכל להם בלי מערכת מלחמה שום תשים שומרים על מקורי המים לבלתי יוכלו לעלות מים מהמה ותמית אותם בצמא מבלי חרב או ימסרו לך את העיר מפני הצמא, וייטב הדבר בעיני המלך ולפני כל שלישיו וישם מסביב שרי מאות על מקורי המים.
כז. ויהי לעשרים יום אחרי שומו ממשמרה זאת נתמעטו המים מהבורות ומהפלגים לכל יושבי ירושלים ויצמא העם למים, ויאספו בני ישראל אל עוזיהו כל האנשים והנשים בחורים ונערים יחד כולם פה אחד לאמר, ישפוט אלהים בינינו ובינך כי הריעותה לנו ומאנת לענות מפני המלך ועל כן ימסור אלהים אותנו בידיהם ואין עוזר ונפלנו לעיניהם ברוב הצמאון ועתה נמסור עצמנו בלב שלם למלך, הלא טוב לנו לעבוד לה' והיינו עבדים לאליפורני ממותינו בצמא ומהיותנו דראון לכל בשר בראותינו בנינו ובנותינו מתים לפנינו, מעידים אנחנו היום את השמים ואת הארץ ואת אלהי אבותינו הפוקד עלינו כפי עונותינו כי תמסרו תכף ומיד את העיר ביד חיל האויב ונמות מהרה לפי חרב.

תפלת עוזיהו בתוך ההיכל
כח. ויהי כשומעם את צעקת בני ישראל כל שרי צבאות ישראל צעקו צעקה גדולה ומרה ויבכו בכי גדול תוך ההיכל ויצעקו אל ה' קול אחד לאמר חטאנו עם אבותינו העוינו הרשענו, אלהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל, כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש, על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפונך, אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד, אשר אמרו נירשה לנו את נאות אלהים, כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרותו.
אנא האל אב הרחמן חמול על עמך ועל נחלתך ואל תמסור בני בריתך ביד העמים אשר לא ידעוך, למה יאמרו הגוים איה אלהיהם, וברוב גאונך תהרוס קמיך, עשה להם כמדין כסיסרא כיבין בנחל קישון, נשמדו בעין דאר היו דומן לאדמה, שיתמו נדיבמו כעורב וכזאב וכזבח וכצלמונע כל נסיכמו.
וכאשר כלו הצעקות והבכי קם עוזיהו ועיניו זולגות דמעות ואמר אליהם חזקו ויאמץ לבבכם אחי ונקוה חסד מה' עוד חמשה ימים אולי ישוב חרון אף ה' ויתן כבוד לשמו, ואם אחרי חמשה ימים לא יושיע ה' לנו נעשה כאשר דיברתם.

יהודית ונערותיה מתפללות בעליית הגג
כט. ויהי כשמוע את הדברים האלה יהודית האלמנה בת בארי והיא היתה יראת ה' מאד ותעש לה יהודית בעליות ביתה חדר מיוחד להתפלל בו ותשב שם עם נערותיה, והיא היתה מענה בצום נפשה כל ימי חייה והיא היתה אשת יפת תואר מאד ותהי יהודית נושאת חן בעיני כל רואיה כי היתה יראת את ה'.

יהודית מעוררת הכהנים והעם לבטחון בה'
ל. והיא כאשר שמעה כי דיבר עוזיהו למסור את העיר אחר חמשה ימים שלחה לקרוא את הכהנים חברי וכרמי ויבואו אליה, ותאמר אליהם יהודית מה זה הדבר אשר חשב עוזיהו לעשות למסור את העיר ביד האויב אם לא יבא ישועתינו תוך חמשה ימים ומי אתם כי נסיתם את ה', לא זו הדרך לקבל חסד המקום ברוך הוא רק להעיר חרון אף ה', האפס לנצח חסדו כי שמתם גבול לחסדיו ולרחמיו לשום לכם יום כפי בחירתכם, חלילה לסור מאחרי ה', חסדי ה' כי לא תמו כי לא כלו רחמיו, טוב ויחיל ודומם לתשועת ה' כי לא יזנח לעולם ה' כי אם הוגה וריחם כרוב חסדיו, רגע ידבר על גוי ועל ממלכה וניחם על הרעה.
ועתה לכו ונשובה אל ה' כי ארך אפים הוא ונשאלה ממנו סליחה וכפרה על זה העון בבכי ובצום ואל אלהינו כי ירבה לסלוח ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע, וכאשר נבהלה נפשינו מפני זדונם כן נגילה ונשמחה בישועתו כי לא הרשענו כאבותינו אשר עזבונו ויקטרו לאלהים אחרים ועל כן נמסרו לחרב ולשבי ולחרפה ולכלימה ביד שונאיהם, ואנחנו לא נדע אל אחר זולתי אלהינו אין עוד מלבדו והוא ידרוש דמינו מיד קמינו למען כבוד שמו.
לא. ועתה אחי אתם הכהנים לה' ונפש כל עמו ישראל תלויות בכם ואתם חזקו ויאמץ לבבכם ולב כל ישראל לאמר אליהם כי אבותינו הובאו בניסיון לנסות אותם אם באמת אהבו את ה' אלהיהם, ואתם תאמרו אליהם כי אברהם אבינו עמד בנסיונו של מקום וה' אהבו וכן יצחק ויעקב ומשה ושאר האבות נמצאו נאמנים לפני ה' ביסורין, וכל מי שלא עמד בניסיון ביראת ה' והתלוננו לפני ה' נגפו לפני המשחית וימותו במכת הנחשים, ועתה התבוננו וראו כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהינו מייסרנו ולמות לא נתננו בעבור שמו הגדול והנורא.
לב. ויאמרו אליה עוזיהו והכהנים צדק כל אמרי פיך אין בהם נפתל ועקש, נואלנו ואשר חטאנו לשום גבול לישועת ה' ולכן העתירי בעדינו כי ישרה ויראת את ה' את, ותאמר להם יהודית אנכי אתפלל לה' בעדיכם וגם אתם העתירו אל ה' בעדי להקים את עצתי אשר חשבתי לעשות לנקום נקמת בני ישראל מאת היונים.
ולכן לעת ערב תעמדו בשערי העיר ואצא אני ושפחתי עמי בלילה, ואתם אל תחקרו ממני אנה אני בא אפס כי תמיד תהיה תחינתכם בפיכם לה' אלהי ישראל לפקוד את עמו בעבור כבוד שמו, ויאמר אליה עוזיהו לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את שאלתך אשר שאלת מעמו ויהי ה' עמך לנקום אותנו מאויבינו אמן.

תפלת יהודית קודם צאתה לדרך
לג. ויהודית נכנסה בחדרה ותלבש שק ואפר ותעל עפר על ראשה ותשתחוה לה' ותשפוך את נפשה בצום ובבכי ותפלה לפני ה' וכה אמרה בתפלתה, ה' אלהי שמעון אבי אשר שמת בידו חרב להתנקם מהנכרים אשר טמאו וגילו את ערות דינה אחותם ונתת את נשיהם בשבי ואת בנותיהם וכל שללם לבוז ביד עבדיך אשר קנאו את קנאתך.
פקדני נא ה' אלהי כרוב חסדך כי כל דרכיך צדק ומשפטיך תהום רבה והבט נא את מחנה האויב הרע הזה אשר חירף מערכות אלהים כאשר ראיתה את מחנה מצרים ברודפם חמושים אחרי ישראל עמך ונחלתך אשר בטחו במרכבותיהם ובסוסיהם וברוב חילם והשקפת על מחניהם והבהלת אותם במחשכים, תהומות יכסיומו ירדו במצולות כמו אבן במים אדירים.
כמוהם יהיו גם אלה ה' אלהי הבוטחים על חילם וברכב ובפרשים ובחיצים ובקשת המתהללים בחניתותיהם, ולא ידעו ולא יבינו כי אתה ה' אלהינו ה' איש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר, חשוף זרוע גבורתך כבראשונה ושבור באש גבורתך אל הגוים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו, אשר אמרו נירשה לנו את נאות אלהים לבא במקדש ולטמא היכל קדשיך ולנתק קרן מזבחך.
אנא ה' עשה למענך אם לא למענינו, חרבם תבא בלבם וקשתותם תשברנה, ולצר הצורר הרע הזה אליפורני המלך קדמה פניו הכריעהו וילכד בפח עיניו לאהוב אותי ותחלהו בחולי החשק בי ותן בנפשי חוזק למיאוסו ובידי כח ואל להשמידו, יפלו במכמוריו רשעים יחד אנכי עד אעבור ויהיה זה זכר לשמך הגדול כי תמכור אותו ה' אלהי ביד אשה.
ואתה ה' לא בגבורת הסוס תחפץ ומלכות זדון לעולם שנאת, שועת עניים אתה תשמע צעקת הדל תקשיב ותושיע, חנני ושמע תפלתי ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש, ותן דבר בפי ועצה בלבי לקיום בית מקדשך למען ידעו כל הגוים כי אתה אלהים חיים ואין זולתך אלהים.

סיפור צאת יהודית מן העיר
לד. ויהי ככלות יהודית להתפלל לה' את כל התפלה והתחינה הזאת ותקם מן המקום אשר השתחותה שמה לה' מכרוע על ברכיה וכפיה פרושות השמים, ותקרא את שפחתה ותבא אל היכל ביתה ותסר בגדי אלמנותה והשק מעליה ותרחץ את גופה ומשחה עצמה בשמן המור ותקלע את קלעות שערותיה ותשם כתר על ראשה.
ותלבש בגדים יקרים מוזהבים ותכשיטים חריטים ושהרונים ועגילים וטבעות ותיפה את עצמה בכל תמרוקי הנשים וכ''ד קישוטיה, וה' נתן לה זיו ויופי הרבה למצוא חן בעיני כל רואיה, ותתן יהודית ביד אמתה שפחתה נאד חלב וחמת יין וצלוחית שמן וקמח ולחם וגבינה ותלך לה.
וכאשר באה אל שערי העיר מצאה את עוזיהו ואת הכהנים המקוין אותה שמה, ותעבור לפניהם ויאמרו לכי לשלום ואלהינו יתן חן וחסד בעיני כל רואיך ויתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא לטובה ותתהלל עליך ירושלים עיר הקדש ותהי שמך בכלל החסידים ובמספר הצדיקים ויענו כל העם אשר שם אמן.
לה. ותצא יהודית מן העיר היא ואמתה, ויהי כאשר ירדו מן ההר בעת עלות השחר פגעו בה משומרי המלך אליפורני ויתפשוה לאמר מאין באת ואנה תלכי, ותאמר אליהם יהודית מבנות העברים אנכי ואברח בהחבא מאיתם כי ידעתי כי ימסרו בידכם, ולכן חשבתי אצלי לאמר אלכה נא לי לפני שער אליפורני לגלות לו סודות עם היהודים ולהורות לאנשי הצבא את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ללכוד את העיר ולתופשה ולא יפול ממחנהו עד אחד.
וכאשר שמעו את דבריה האנשים אשר תפשוה הביטו את תוארה ויפיה והמה ראו כן תמהו מנועם אמרותיה במועצות ודעת, ויאמרו אליה ברוך טעמך כי חלצת נפשך ממות וחכמת בעצתך לבא אל אדונינו, ותדעי באמת כי בעמדך לפניו ייטב לך ותמצאי חן וחסד בעיניו ויביאו אותה למלך.
לו. ומיד כאשר באתה לפניו וישא המלך את עיניו וירא את יופיה וזיו הדרה בערה בו אש החשק והתאוה ויחלה המלך מחולי החשק, וכל שריו ועבדיו הפרתמים היושבים לפני המלך אמרו מי אשר ימאס בעם העבריים אשר יש להם נשים יפות כאלה ומי לא ילחם עמהם בעבורן, וכאשר ראתה יהודית את המלך יושב על כסא מלכותו השתחוותה לו אפים ארצה ויקימוה עבדי המלך כי כן מצות אדוניהם, אז אמר לה המלך תגילי ותשמחי בלבבך ואל תיראי כי לא אחפוץ במות כל אשר יחפוץ לעבדני ולא הייתי מרים חרבי וחניתותי על עמך אם לא מאסוני, ועתה תאמרי נא לי על מה נסת וברחת מעמהם ותבחרי לבא אלינו.

דברי יהודית למלך אליפורני
לז. ותאמר לו יהודית אנחנו חטאנו לפני ה' אלהינו ולכן דיבר ביד הנביאים אל העם לייסר אותם על עוונם, ועל כן בני ישראל פחדו ממך כי חטאו לפני ה' אלהיהם וכבד הרעב בהם והנה נחשבנו כמתים מפני הצמאון עד אשר הסכימו לשחוט את צאניהם ולשתות את דמם, וחשבו להמיר את הקדשים אשר ציוה ה' אלהיהם בשמירתם ושלא יהנו מהמה בחטים ביין ובשמן ואם יעשו זה המה יאבדו ואתה תעמוד, וכאשר ידעתי זה אני אמתך נסתי מאתם ושלחני אלהים להגיד לך.
ואולם אנכי יהודית אמתך עובדת את ה' אלהי גם עתה בהיותי אצלך אשר על כן אנכי אצא שלש פעמים ביום ואתפלל לפני ה' אלהי ואתנפל לפני אלהי והוא יגיד לי מתי ישלם להם כפועלם וכרוע מעללותם ואבא ואגיד לך ואעבורך בכל חוצות ירושלים ויהיו כל עדת בני ישראל כצאן אשר אין להם רועה ולא יחרץ כלב לשונו נגדך כי כל זה נאמר לי במראות האלהים ולמען חרון אף ה' שולחתי להגיד לך כל זה.
לח. וייטב הדבר בעיני המלך ובעיני כל עבדיו ויראו האנשים ויתמהו בראות חכמתה כי רבה, ויאמרו איש אל רעהו אין אשה משכלת כזאת בכל הארץ ביופי בחן ובשכל, ויאמר לה המלך הטיב אלהים עמך אשר שלחך לפני למען תמסור את עמך בידינו ובעבור דבריך הטובים אם כה יעשה לי אלהיך, אלהיך אלהי ואת תהיי ראשונה במלכות ויהי שומעך בכל הארץ.
ויצו המלך להביא אותה בבית נכותו ויצו להאכילה מעל שלחנו, ותאמר לו יהודית לא תוכל אמתך לאכול מאשר צוית לתת לי פן יקראני אסון אבל אוכל מאשר הבאתי עמי, ויאמר אליה המלך ואם יחסר לך את אשר הבאת לך עמך מה נעשה לך, ותאמר יהודית חי נפשך אדוני שלא יחסר לי זה עד אשר יקים ה' את דברי אשר חשבתי לעשות.
לט. ותשאל עוד בעת בואה אל האהל רשות לצאת בלילה ובעת עלות עמוד השחר חוץ מן המחנה להתפלל לה' אלהיה שלשה ימים, ויצו את אנשיו להניחה ולעשות כל חפצה ולצאת ולבא ולהתפלל לפני ה' אלהיה, ותצא בכל לילה ולילה מחוץ למחנה לטבול את גופה תוך ברכת המים ובעלותה מלטבול שפכה את נפשה בבכי ואנקה לפני ה' אלהי ישראל לישר את דרכה בישועת עמה, ובאה אל האהל בטהרתה ותאכל בסעודת הערב.

משתה אליפורני ונאד החלב שהשקתו
מ. ויהי ביום השלישי ויעש המלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו ויאמר אל סריסו שומר הפלגשים לאמר, לך נא ראה אם תוכל לפתות ולרצות את יהודית הזאת שאבא אליה, ואז בא הסריס אל יהודית ויאמר אליה אל תבושי ואל תכלמי לבא אל אדוני ואולי ייטב לך לאכול ולשתות עמו.
ותאמר לו יהודית מי אנכי אשר אמנע מאדוני כל אשר ייטב לו וכל הישר בעיניו אעשה כי כל אשר יחפוץ אדוני המלך הוא טוב לי כל ימי חיי, ותקח ותלבש בגדי תפארתה ותבא ותעמוד לפניו, ויהי כראות המלך את יופיה תכף הוכה ונחלה מאהבתו אותה, ויאמר לה המלך אכלי לחמך בשמחה ושתי בלב טוב יינך כי מצאת חן בעיני, ותאמר לו יהודית אשתה אדוני כי שמח לבי ויגל כבודי היום שמחה רבה מכל ימי חיי, ותשב ותאכל ותפתח את נאד החלב ותשת וגם את המלך השקתה וישמח ויגל המלך עמה מאד וישתה יין הרבה מאד ממה ששתה כל ימי חייו.

תפלת יהודית באהל המלך קודם הריגתו
מא. ויהי אחרי כן הלכו כל עבדי המלך איש איש על מקומו ויסגור סריס המלך את דלתי האהל אשר שם יהודית עם המלך וילך לו ויהודית לבדה באהל ואליפורני המלך במטתו ישן כמת, ותאמר יהודית אל אמתה לעמוד בחוץ לשמור לפני האהל, ותעמוד יהודית לפני המטה ותתפלל בדמעות רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע וכה אמרה בתפלתה, חזקני ה' אלהי ישראל ואנקמה את נקמת עבדיך ישראל לחזק בריחי שערי ירושלים עיר מקדשך, סמכני כאמרתך ואל תבישני משברי בחוזק עוזיך.
מב. ובכלותה להתפלל קרבה אל העמוד אשר בראש מטתו ושלפה חרבו של אליפורני עצמו אשר היה תלוי בעמוד, ובשולפה את החרב תפשה אותו משערי ראשו ותאמר חזקני נא ה' האלהים והכתה פעמים על צוארו וחתכה את ראשו, ותשלח את אמתה ותקח את כלי מלחמתו אשר היו תלויים בעמודים והכתה את כל גופו מכף רגל ועד ראש אין בו מתום פצע וחבורה ומכה טריה, ותתן ראש אליפורני ביד שפחתה לשום אותה באמתחתה.
ותצאנה שתיהן יחדיו כמנהגן להתפלל ותעבורנה את כל המחנות ואין פוצה פה ומצפצף עליהן כי כן ציוה עליהן המלך, ובסובבן את העמק באו בשערי העיר ותאמר יהודית אל שומרי החומות מרחוק בקול ששון ובקול שמחה פתחו שערים כי עמנו אל אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל.
מג. ויהי כאשר שמעו את קולה אנשי העיר ויקראו את כהני ה' ויאספו כולם מגדול ועד קטן יצאו לקראתה בשמחה ובשירים ובהלל ובהודות לה', והדליקו נרות כל חוצות ירושלים ובחצריהם ובטירותם עטרו כולם בבגדים חמודים וכלי יקר ואבנים טובות ומרגליות לכבוד ולתפארת, ויביאו את יהודית אל תוך העיר בשמחה גדולה כי חשבו לבלתי ראות פניה עוד ויסובבוה כל ישראל סביב.

דברי יהודית לקהל ישראל על חסדי ה'
מד. ותעל יהודית במקום גבוה ותהס את כל העם ויהס העם עמדו לא ענו עוד, ואז ענתה יהודית בקולה קול עוז לאמר, הללי ירושלים את ה' הללי אלהיך ציון כי חזק בריחי שעריך ברך בניך בקרבך, הללו את ה' אלהינו הללוהו בגבורותיו הללוהו כרוב גודלו אשר לא עזב חסדו ואמיתו למיחלים לחסדו ועשה חסד ביד שפחתו וימכור ה' ביד אשה שפחתו לשונא ועוכר ישראל בלילה הזה, ותוציא מאמתחתה את ראש האויב צורר היהודים אליפורני הרשע, ועתה אחי חי ה' כי שמרני מלאך ה' בצאתי מכאן וביושבי שמה ובשובי הנה ולא נטמאתי והביאני ה' אלהיכם אליכם בשמחה ובישועה והמליט נפשי בישועתם, הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
וכל ישראל השתחוו לה' אפים ארצה ויאמרו אליה, ברוך ה' אשר בידך השפיל אויבינו המחרף והמגדף מערכות אלהים, כל גוים סבבונו בשם ה' כי אמילם, דחה דחיתונו לנפול וה' עזרנו, כי לא בזה ולא שיקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע.
מה. ועוזיהו נשיא ישראל אמר אליה ברוכה את לה' עליון מכל הנשים מנשים באהל תבורך, ברוך ה' אשר ברא את השמים ואת הארץ ואשר הצליח את דרכיך להביא ראש מלך אויבינו צורר היהודים והגדיל היום את שמך ולא ימוש זכר תהלתך מפי כל האנשים אשר יזכרו את חסדי ה' לעולם כי לא חמלת על נפשך בעת צרה ויגון עמך ויענו כל העם אמן ואמן.

דברי המלך החסיד אל יהודית
מו. ויקראו אל המלך אשר היה עומד בבית עוזיהו אשר דיבר טוב על ישראל ותאמר לו יהודית, ה' אלהי ישראל אשר הודעת את שמו ואת גבורתו ואמרת כי הוא יקום נקמתנו מאויבינו הנה הוא יתברך שבר ראש כל הרשעים בלילה הזה בידי, ולמען תדע כי כן הוא הנה ראש אליפורני אשר בזדונו ובעזות לבו מאס את אלהי ישראל וישטום אותך להרגך לאמר, כאשר נכה עם ישראל מוכה תפול ביניהם וחרבי יעבור בך.
וכאשר ראה המלך החסיד ההוא את ראש אליפורני ויפול על פניו ארצה ויאמר כן יאבדו כל אויביך ה', ויפול על רגל יהודית וישתחוה לה ויאמר אליה ברוכה את מאלהיך בכל אהלי יעקב כי כל גוי ועם ועם אשר ישמע את שמעך יהללו עליך את שם ה' אלהי ישראל.

תליית ראש אליפורני בחומת העיר
מז. ותאמר יהודית את כל העם שמעו נא לי אחי ועמי ותלו את הראש הזה על ראש חומותינו, והיה כאשר יזרח השמש ולקחתם כל אחד מכם את כלי זיינכם ותצאו בתרועת מלחמה ואל תרדו למטה אפס כי תקעתם ותריעו ובכן שומרי החומות ילכו אל שר חילם לעוררו למלחמה, וכאשר יבואו השרים באהל אליפורני וימצאו אותו מגולל בדמו תפול עליהם אימתה ופחד, ובראותכם אותם בורחים רדפו מהר אחריהם בחוזק כי ה' יתן אותם תחת רגליכם.
מח. וכן עשו בני ישראל כאשר האיר היום תלו על ראש החומות את ראש האויב הצורר ויקח כל איש ואיש איש כלי מלחמתו בידו ויצאו ותקעו והריעו תרועה גדולה, וכאשר ראו כן שומרי החומות באו באהל מלכם אליפורני והשמיעו קול גדול בפתח האהל להעירו, וכאשר באו השרים והשלישים אמרו לסריסים לא עת התמהמה לכו ועוררו את המלך כי יצאו העכברים מחוריהם ופיתו אותנו למלחמה.
ואז דחק ונכנס סריס המלך שומר הפלגשים באהל אליפורני ויעמוד לפני קלעי מטתו ויספוק את כפיו אולי ישן הוא ויקץ כי חשב כי עודינו ישן עם יהודית, וכאשר לא הרגיש דבר קרב אל המטה ויסר את הקלעים וירא גוף אליפורני מושלך ארצה ומגולל בדמו וראשו איננו, ויצעק צעקה גדולה בבכי ויקרע את בגדיו ויבא באהל יהודית ולא מצאה.
ויצא החוצה אל העם ויאמר אליהם אשה אחת עברית עשתה הרעה הגדולה הזאת והנה אדונינו המלך מת ומושלך על הארץ ומגולל בדמו וראשו איננו, וכאשר שמעו כן שרי החיל קרעו כולם את בגדיהם ויפול עליהם אימה וחשיכה גדולה ותהי צעקה גדולה ומרה במחנותם.

מנוסת האויבים
מט. וכאשר שמעו כל החיל כי נהרג ומת גבורם יצא מהם כל עצה ויברחו כולם מפני הפחד והיראה, ובבורחם מלפני העברים הרודפים אחריהם חמושים עזבו כל רכושם וינוסו במשעול הכרמים ובנתיבות ההרים, וכאשר ראו כן בני ישראל ירדו מן ההרים וירדפו אחריהם וירדפו בתרועת חצוצרות ובקול שופר חזק מאד והיו מכים את כל הנמצאים מכה גדולה מכת חרב וירדפום עד החרמה.
ויתר העם ירדו אל מחנה האויב וישללו את כל שללם שלל הרבה מאד אין מספר בצאן ובבקר ברכב ובסוס ובכל מטלטלי אהליהם וכולם נתעשרו מגדול ועד קטן משלליהם, וכזמן שלשים יום לא נשלם שללם אשר שללו בני ישראל רק כל עושר אליפורני וכל רכושו ניתן ליהודית זהב וכסף ומרגליות ואבני יקר אשר לו, הכל ניתן לה מאת העם.

גירות המלך החסיד שגורש לירושלים
נ. ואז המלך אשר בבית עוזיהו אשר דיבר טוב על ישראל בראות הנס אשר עשה ה' אלהי ישראל עזב מעבוד האלילים והאמין בה' וימול את בשר ערלתו ובא לחסות תחת כנפי השכינה הוא וכל ילידי ביתו עד היום הזה.

שירת הנשים ויהודית לה'
נא. וכל עדת ישראל ששים ושמחים עם יהודית ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות והיו אומרות הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, את יהודית אם בישראל, את תהלת ירושלים, את שמחת ישראל, את כבוד עמינו כי עשית בכח חזק ואמץ לבך ויד ה' היתה עמך לחזק אותך ומבורכת תהיי לעולם, ויען כל העם אמן ואמן וזקנים עם נערים ישמחו יעלצו במצלתים ובנבלים.
ותשר יהודית את השירה הזאת לה' ותאמר, הללו את ה' בתוף שירו לה' במחול, שירו לו שיר חדש הודו וקראו בשמו, ה' איש מלחמה ה' שמו, ה' אלהים גדול אתה ונורא בכח ואין דומה לך, כל הבריות יעבדוך ויודוך ה' כל מעשיך כי אמרת ותהי ושלחת את רוחך ונבראו, ההרים והיסודות ירעשו וכדונג נמסו מלפני גבורתך, ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב, מי כמוך באלים ה' מי כמוך נאדר בקדש נורא תהלות עושה פלא.

יהודית הקדישה שללה לבית ה'
נב. ויהי אחר התשועה הגדולה הזאת כאשר נטהרו כל ישראל העלו כולם עולות וזבחים ונדרים, ויהודית הקדישה את כל שללה לבית האלהים ויעשו עם יהודית שמחת זאת הישועה שלשה חדשים, ובכל ימי חיי יהודית לא קם מזיק על ישראל ותשקוט הארץ אחרי מותה שנים רבות ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, עד כאן מצאתי בקובץ ישן.
פקח עיניך וראה גדולים מעשה ה' עזוזו ונפלאותיו אשר עשה, הפודינו מיד מלכים הגואלינו מכף כל עריצים, השם נפשינו בחיים ולא נתן למוט רגלינו וידריכנו על במות אויבינו וירם קרנינו על כל שונאינו.

חיוב ההודאה בזמן הזה
נג. והנה אמת נכון הדבר כי הגם שבכל הנסים אשר נורא תהלות עושה פלא עם ברואיו בכל דור ודור ויהיו לנס, הדבר ההוא מוטל חובה על אותם הפרטים בעלי הנס לגמור את ההלל ולברך ברכת ההודאה ולא על זולתם.
הנה נסים והפורקן אשר נעשה לאבותינו בימים האלה ובזמן הזה וכן בימי הפורים שנו ושנו משאר הנסים שהגם שאבותינו נס''ו ואינם, אנחנו אלה פה היום חל עלינו חובה לגמור את ההלל על עזוזו ונפלאותיו אשר עשה לאבותינו ובכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצוקה ההיא על דרך שאמרו בנס יציאת מצרים כמו ששנו חכמים בלשון המשנה, 15 חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים וילפינן לה מקרא בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, וטעמו ונמוקו עמו על דבר כי אילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו וכו'.
נד. וממנו תוצאות חיים ללמד לאדם דעת להודות להלל לשמו יתברך על נסיו ועל נפלאותיו אשר עשה לאבותינו כעל כל אשר גמלנו ה' ממש לנו בעצמנו, וכמו שבנסים המיוחדים לנו אנחנו מייחסים ההודאה חוזרת אלינו כן בנס הקדום בימי עולם ובשנים קדמוניות אף על פי שהנסים ההם נעשו עם אבותינו חל עלינו חובה אופן ההודאה המשובחת מתייחסת אלינו ונאמר לפניו הללויה, כי אילולי נפלאותיו עם אבותינו אנו לא באנו לעולם בכעס אויב אשר אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד, באופן שבכל דור ודור חל עלינו חיוב ההודאה כאילו אותו הדור ממש היה נגאל ורב טוב לבית ישראל.
נה. וזה מאמר הנביא חסדי ה' אזכיר תהלות ה' כעל כל אשר גמלנו ה' ורב טוב לבית ישראל אשר גמלם כרחמיו וכרוב חסדיו, להורות נתן אופן חיוב ההודאה והחלק המשובח ממנה שמחוייב כל איש ישראל לשער בעצמו בהגיע תור ימי הנסים והפורקן כאילו הוא יצא ממצוקה וצרה ההיא, ולכן אמר חסדי ה' אזכיר תהלות ה' אשר עשה בימי עולם ובשנים קדמונים, כעל כל אשר גמלנו ה' ממש לנו בעצמינו וזהו כעל בכ''ף הדמיון להיות מייחסים ההודאה חוזרת עלינו, מפני אף כי רב טוב לבית ישראל אנחנו אלה פה היום בנפלאות אשר גמלם ברחמיו וכרוב חסדיו להם לאבותינו כאמור בספרי המפרשים.

תוכחה למזלזלים במצות נר חנוכה
נו. ואשר לא טוב עשו רבים מרבת בני עמינו אשר לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם בקרב הימים ימי נסים היו לישראל על מה אדניהן הוטבעו ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם, וטח לבם מהבין ועין שכלם כהה כי דרך נשים להם ותהי יראתם מצות הנ''שים מלומדה ורבים מהמה בנים ל''ו ישקרו ויהי להם למושיע.
וכאשר רבים מעשירי עם בחשיכה יתהלכון וברוב עושרם יתה''ללו בהוללות וסכלות וחשוקיהם כסף מאז הבקר ותעבור המנחה וגם בלילה לא שכב לבם ובחשיכה יתהלכון, נבוכים הם בארץ מקוצר רוח ומעבודה קשה וכל האזרח בישראל ישבו בשוקות וברחובות קריה וכל המלאכה מלאכת ה' נמבזה ונמס בעיניהן וישלחו עויליהם הצאצאים והצפיעות להעלות את הנרות בבתיהם בימי חנוכה.

התעוררות לבלתי מתבוננים בניסי הי''ת
נז. והיה לבבם זה להם שמיר ושית לבלתי נתון לבם אל מעשה ה' כי נורא הוא שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלה, אל ה' ויאר לנו מאפילה לאור גדול בימים האלה ובזמן הזה כי מי פתי יסור הנה חסר לב לא ידע בכל אלה שחייב העבד להודות לרבו ולשלם פרים שפתיו על נפלאותיו אשר סבוהו גם סבבוהו ולבלתי היות כפוי טובה בטובת רבו עליו, וכל שכן אם חילץ נפשו ממות לחיים מעבדות לחירות משעבוד לגאולה ומאפילה לאור גדול אשר עוד כל ימי הארץ הוא ובניו לא ינוחו ולא ישקוטו מעבוד עבודתו ומשאו בשמחה ובטוב לבב גבורי כח עושי דברו וסרים אל משמעתו.
וכל שכן וקל וחומר אנחנו עבדים לאדונינו האדון אבינו שבשמים אשר הפליא חסדו לנו להציל את נפשותינו וידריכנו על במות אויבינו וירם קרננו על כל שונאינו, המשלם גמול לכל אויבי נפשינו ועשה אלהים לנו ולמולדתינו, כי חל חיוב ההודאה עלינו לספר צדקות ה' ונפלאותיו לבני אדם ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברינה ולעבוד עבודתו ולהעלות את הנרות לפני ה' זכר לנס ולא נשוב מעבוד עבודת הקודש מפני כל כופר ליראה ולאהבה את השם הנכבד והנורא.
נח. ורבים בני תמותה ההולכים בחשך לאסוף ולכנוס זהב להם ויראת ה' לא בחרו להבין ולהשכיל חסדי המקום ברוך הוא והבל ימי חייהן כולם שוו בשיעוריהן, גם המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפיצה המטים עקלקלותם דרך נחש עקלתון לבם בל עמם, גם בעשותם את מצוות ה' ויעשום בלא לב ולב כמי שכפאם שד וכחמור רובץ תחת משאו ולא הפנו את מעשה המצוות מה היא ומה טעם יש בה, ובשמונת ימי חנוכה הנזכרים ונעשים להודות ולהלל לה' על הנסים ועל הפורקן פנו עורף ולא פנים והן אין גם אחד בהם שם על לב לעלות על זכרונו בתפלתו ובברכת מזונו להודות הודאת על הנסים הנתקן לאומרו בברכת הודאה, וזה ממיעוט אהבת הנס ולבבם רחק מאת אהבתו ויראתו יתברך לשרתו ולברך בשמו וה' הטוב יכפר בעד.
והן קצרה אורך היריעה האחת וקטנה היא מהכיל את העו''לה תחלואי הדור אשר חילה ה' בבית ישראל אשר אני הגבר ראה בעוני עמי אני הדל באלפי והצעיר בחכמה, לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא דיברתי עד הנה כי אם ליראת ה'.

אזהרה למדליקין נר חנוכה בכלים פחותים
נט. ואשר הן כל ראתה עיני רבים מעמי הארץ ומאציליה יותר מהם מקילים ביקר תפארת מצוות ה', ואשר הן לו נרות כסף חושש עליהן מחט''את וגרעון כסף שלא יבלו ויאבדו, ובחרו להיות כל איש דולק בביתו בנרות חרש או מתכת פחותי הערך, והנרות כסף ישים אותן על הנס עם יתר כלי חמדתו בנסרים להראות העמים והשרים את יופים.
ועושה אלה לו ימוט לעולם ועל ככה בעלי בתים יורדים מנכסיהם ולא עולים על כי מרבים כבודם וממעטים כבוד שמים, כי מהראוי למי שהטיב עמו הקדוש ברוך הוא חסדו והון ועושר בביתו שלא יהיה כפוי טובה בטובתו של מקום המעדיף טובו עליו ולשמוח במעשה המצוות, ולא יחשוב את כל הון ביתו אצל רצון הבורא אפילו על קלה שבקלות ולהראות בה חביבות המצוה שזהו עיקר העבודה האלהית.
ובכן באותה מדה ייטיב האל ברוך הוא לעשות עמו חיל והוא לקיים את המצוות מעושר, הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד כי כך היא המדה, לעוברי רצונו מעושר סופם לקיימם מעוני וכן בהפך, ולעשיר יהיה שכרו כי לעולם לא ימוט זכר עולם יהיה צדיק.
ס. ויתן הודאה ושבח לאדון הכל שזיכהו במצוה ההיא ויעשה אותה באהבתו ובחיבתו ויאמר, מה אני ומה חיי והלואי אעבוד בכל כחי וגופי וממוני ביום ובלילה ואשיג צד מה רצונו וחפצו יתברך שימצא נחת רוח בעבודתי ומעשה ידי אחר כל ההכעסות אשר הכעסתיו גם כעס במעללים אשר לא טובים ומעביר רצונו בכל עת ובכל רגע, והוא האריך לי אפו והחייני וקיימני לחיים טובים ולשלום ואיננו מקפח מזונותי וטובתי ביד עווני ופשעי ואיך אני לא אכיר בטובו הגדול ובגמולו השלם, וכשיבא לידי מצות ה' גדולה או קטנה אעבוד בכל כחי וחילי בעשיית המצוה ההיא בכל לב ובכל נפש.
וכשיסתכל בזה אם בעל נפש הוא בלבבו יבין ליראה את השם הנכבד והנורא ולכבד את ה' מהונו במעשה המצוות ויתנאה לפניו במצוות לעשותן באופן הנאות כאשר תשיג ידו, וקרנו תרום בכבוד כי כך הוא המדה כי מכבדי אכבד, יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו.

ציונים והערות לפרק ב
15) פסחים דף קט''ז ע''ב.


פרק ג - כבוד ת''ח והחזקתם - לימודי חנוכה


בענין כבוד תלמידי חכמים ותמכין דאורייתא
א. עם היות שכל פעל אלהים למענהו והאלהים עשה שייראו מלפניו, כבר הקיש מוראו למוראת חכמים וידועים יראי ה' וחושבי שמו, וכבר בא רבי עקיבא ודרש 16 את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים כי השוה הכתוב כבוד תלמידי חכמים לכבוד המקום ומוראם למוראו, ונצטוינו לתומכם ולהחזיק בידם ככל הבא בידינו, העשיר לו ירבה והדל לו ימעיט למען לא תשתכח תורה מישראל, והוא מאמר 17 ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, אשר לא ילמד לא נאמר אלא אשר לא יקים כי הבלתי מחזיק בידם קאי בארור.

להחזיק ת''ח וההיקש למתנות כהונה ולויה מהר''ם לונזאנו ע''ה
ב. וזה לשון החכם הגדול מנחם לונזאנו עליו השלום, וראוי שתדע כי כשהיינו על אדמתינו היה באומתנו שבט מיוחד לזה והוא שבט לוי ובפרט מן הפרט הכהנים, כי לפי שהיה העסק בתורה גדול ונחמד בעיני השם יתברך ציוה את שבטי י''ה לתת להם כל צרכם כידוע מהכ''ד מתנות כהונה, רק כל מחסורם עלינו רק שיעסקו בתורה תמיד לא יחשו.
ואל תתעקש ותאמר כי כל מה שציונו השם יתברך לתת לשבט לוי אמנם היה חלף עבודתם אשר הם עובדים בבית המקדש לא לזולת זה, כי באמת אין הדבר כן אבל ציונו השם יתברך לתת להם התרומה והמעשר כדי שלא יפנה לבבם לעסקי העולם כלל ויעבדו במקדש בעת העבודה וכשיהיו פנויים מן העבודה יעסקו בתורה.
ג. ולכן תמצא בספרי הקדש שלעולם הוא מזכיר הכהנים כשמדבר על עסק התורה ולימודה, אמר בפרשת שופטים כי יפלא ממך דבר למשפט וכו' ובאת אל הכהנים הלויים וכו' והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן, אמר עוד שם ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר ה' אלהיך לשרתו ולברך בשם ה' ועל פיהם יהיה כל ריב וכו' הרי שלא בחרם לעבודה בלבד וכן אמר משה יורו משפטיך ליעקב, וכתיב הכהנים לא אמרו איה ה' ותופשי התורה לא ידעוני, וכתיב כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא, וכתיב שאל נא את הכהנים תורה וכו', וכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וכו' ואין צורך להביא מהם יותר, ואמרו ז''ל לא ניתנה תורה אלא לאוכלי תרומה.
ד. ובשמות רבה פרשת תצוה אמרו, 18 כל כהן שהוא אוכל בתרומה ואינו בן תורה אינו כהן לעתיד לבא אלא ימאס משלשה דברים שנאמר כי אתה הדעת מאסת ואמאסאך מכהן לי, שלשה אלפי''ן יש בו שנמאס מן הכהונה מן המקדש ומן הלויה ע''כ, ופסוק מלא בדברי הימים לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה' וגרסינן בפרק חלק, 19 מנין שאין נותנים תרומה לכהן עם הארץ שנאמר לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה', המחזיק בתורת ה' יש לו מנה ושאינו מחזיק בתורת ה' אין לו מנה.
ה. וכיון שנתבאר זה מעתה גם כי בעונותינו חרב המקדש ואין אנו מפרנסים הכהנים והלויים כמקדם מכל מקום לפטור מצוה זו בלא כלום אי אפשר כי כבר ביאר הרב בעל עקידה בשער נ''א שאף על פי שבזמן מהזמנים תבטל מצוה מן המצוות דוגמתה לא בטלה, ולכן אחרי שידענו שציונו השם יתברך לפרנס הכהנים והלויים לשיעבדו עבודתו ויעסקו בתורה, עכשיו שאין אנו יכולים לעשות מצוותו ממש בשבט לוי אנו צריכים לקיים המצוה ההיא באשר נדבה רוחם אותם לעבוד את ה' ולעסוק בתורה.
ו. וכשתתבונן היטב במה שכתבנו אז תבין כי אנו עדת ישראל לא נצא ידי חובת המצוה הזאת בתיתנו לחכמים ולתלמידים העוסקים בתורה כאשר ישאלונו כשיצטרכו וישאלו הם עצמם או שיבואו אחרים ויודיעו לנו צערם, הנה ממקום אחר אנו מצווים לתת להם וזה בכלל המצוה שציונו השם יתברך לתת צדקה לעני די מחסורו אשר יחסר לו אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו.
ז. אבל ענין המצוה הזאת שאנו צריכים לייחד אנשים לעבוד ה' ולעסוק בתורתו כמו שהיה הענין בכהנים, ושנאמר להם לכו עבדו את ה' ואנו ניתן לכם כך וכך וערך בגדים ומחייתכם וכל מחסורכם עלינו רק לא ימוש ספר התורה מפיכם והגיתם בו יומם ולילה, סוף דבר אם יהיו בעינינו דוגמת הכהנים אז נצא ידי חובתינו ממצוה זו ואז נגל את חרפת מצרים מעלינו שנאמר כי חק לכהנים מאת פרעה ואכלו את חוקם וגו' כי חרפה היא לנו ממלאכת כהנים שנגרע מהם חס ושלום.

מאמרי חז''ל במעלת תלמידי חכמים ושבח התומך בהן
ח. ובזוהר נתן טעם לזה וזה לשון רעיא מהימנא פרשת צו דף כ''ט ע''ב, תא חזי בנוי דמלכא אתקריאו שבתות וימים טובים ולית לון מדילהון כלום דלאו אינון בני מלאכה כשאר עבדין בנוי דחולין אגרא דיליהון בעלמא דין ובעלמא דאתי לאענגא לון בכל מיני מאכל ומשקה ולאוקרא לון בלבושין שפירין כגוונא דשבת דאתמר ביה כבדהו בכסות נקיה כל מה דעבד בר נש לשבתות וימים טובים אית לון למעבד לון ומאן דמחלל לשבת חייב סקילה.
והכי הוא המשתמש במי ששונה הלכות דמחלל תורתיה וכל שכן דמבזה ליה כאילו מבזה שבתות וימים טובים ואוקמוה מארי מתניתין כל המבזה את המועדות כאילו כופר בעיקר כגוונא דכל מאני בית המקדש אתקריאו קדש הכי כל דמשמש תלמידי חכמים אתקריאו קדש ותלמידי דרב דאינון לקבל איברים דגופא אתקריאו קדש קדשים ורזא דמלה והבדילה לכם הפרוכת בין הקדש ובין קדש הקדשים ע''כ.
ט. ובא בדברי חכמים סגולות רבות לזה ויתר השכר למחזיקים בה, הם אמרו בזוהר ויחי דף רמ''ב זה לשונו, מאן דסעיד למארי דאורייתא נטיל ברכאן מעילא ותתא ולא עוד אלא דזכי לתרי פתורי זכי לעותרא דמתברך בהאי עלמא וזכי למיהוי ליה חולקא בעלמא דאתי הדא הוא דכתיב זבולון לחוף ימים ישכון בעלמא דין לחוף אניות בעלמא דאתי כמה דאת אמר שם אניות יהלכון דתמן הוא נגידו דעלמא דאתי ע''כ.
י. ואתמר במדרש, 20 זבולון לחוף ימים ישכון קדם זבולון ליששכר לפי שיששכר עוסק בתורה וזבולון בפרקמטיא ובא ומאכילו לפיכך קדמו הכתוב שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ולא אמר לעמילים בה, ובגמרא אמרו 21 כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו כאילו הקריב תמידים שנאמר עובר עלינו תמ''יד, וביומא אמרו 22 הרוצה לנסך יין על גבי המזבח ינסך בגרונו של תלמיד חכם.
יא. ובכתובות פרק דייני גזירות אמרו, 23 אמר ר' אלעזר עמי הארצות אינן חיים שנאמר רפאים בל יקומו במרפה עצמו מדברי תורה הכתוב מדבר אמר ר''י כל המשתמש באור תורה טל תורה מחייהו וכל שאינו משתמש באור של תורה אין טל תורה מחייהו כיון דקא חזי דקא מצטער אמר ליה מצאתי להם תקנה מן התורה ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום וכי אפשר להדבק בשכינה והכתיב כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם ועושה פרקמטיא לתלמיד חכם והמהנה תלמיד חכם מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו דבק בשכינה.

הדבק בתלמידי חכמים כדבק בשכינה וזוכה לתחיית המתים
יב. הנה שעל ידי מצוה זו יזכה לעמוד חי בתחיית המתים, והטעם כמו שכתבו המקובלים שאי אפשר להדבק בשכינה כי אם באמצעות הנשמה ולא בנשמה כי אם באמצעות הרוח ולא ברוח כי אם באמצעות הנפש, ובזוהר נאמר שאין זוכין לרוח ונשמה אפס התלמידי חכמים, ולכן אם הוא דבק בתלמיד חכם והתלמיד חכם בשכינה לכן כולם יכולים לחיות בתחיית המתים.
ונוסף גם הוא כי לתלמיד חכם יש גם בימי החול נשמה דאצילות ולכן אין לו בעולם הגשמי כלום ועושה העם הארץ עצמו תיק ולבוש אל התלמיד חכם במה שמאכילו ומשקהו, ומזה הטעם הקדים זבולון ליששכר כי הלבוש קודם אל הגוף כי הוא מבחוץ והגוף מבפנים.

התומך בתלמיד חכם ניצול מסכין פגום
יג. ואמרו ברעיא מהימנא פרשת צו דף כ''ט, תלמידי חכמים לית לון מדילהון ואי עם הארץ סביל ליה בממוניה ואתנהיג ביה כפום רעותיה לשמשא ליה ולאתנהגא בפקודין כפום רעותיה אתקיים ביה אדם ובהמה תושיע ה' יושיע ליה משוד וגזילה יושיע ליה ממלאך המות דלא שליט עליה וישחוט ליה בסכין פגים דאתמר ביה לכלב תשליכון אותו דאיהו ס''מ וכו', ועונש שחיטת סכין פגום מר ממות מאד מאד כאשר נתבאר בדברי הראשונים.
ומה מאד יחרד לב האיש הישראלי ויתר ממקומו בשומו לעומת פניו שתים אלה שלא תחיה נפשו בתחיית המתים ואף גם זאת לעבור עליו כוס התרעלה להשחט בסכין פגום, ויתן לב לשוב להחזיק ידים רפות יראי ה' וחושבי שמו ולהדבק תמיד עמהם.

המתקרב לת''ח מתקרב לשם ה' ודבק בסוד החיים
יד. ואמרו המקובלים כי כפי מה שיתקרב האדם אל החכמים ועובדי ה' כן הוא מתדבק בסוד החיים הנצחיים, כי אם יתדבק במארי מקרא יתדבק בסוד ה' שבשם הויה עולם העשיה, ואם יתדבק במארי משנה יתדבק בסוד ו' דהויה עולם היצירה, ואם יתדבק במארי תלמודא יתדבק בסוד ה' דעולם הבריאה, ואם יתדבק במארי קבלה יתדבק בסוד י' דאצילות ובלבד שיהיו מעשיו מרובים מחכמתו.
והנה איש כזה המחזיק ידי לומדי תורה יכול לעסוק במלאכה ובמשא ומתן אף יותר מכדי פרנסתו, ואף אם לא יוכל לקבוע עתים מפני הטירדא יוצא בקריאת שמע שחרית וערבית כי עליו נאמר שמח זבולון בצאתך, והרי זה דומה למה שאמרו פ''ק דקידושין 24 היה הוא צריך ללמוד ויש לו בן ללמוד ואין ידו משגת לשניהם ובנו ממולח יותר ממנו בנו קודם לו כן הדבר הזה, ועל כל פנים בשעה שהוא פנוי מעסקיו אינו רשאי להבטל וילמוד כפי כחו והשגתו.

עונש מי שאין מחזיק תלמידי חכמים
טו. ומכל מקום לא יתברך בלבבו העשיר לומר הואיל ומחויבני ללמוד בעתות הפנאי אינני צריך להחזיק ידי לומדי התורה ועל זה אמרו בירושלמי פרק אלו נאמרין, 25 רבי אחא בשם ר' תנחום ב''ר חייא אמר למד ולימד ושמר ועשה והיה סיפק בידו להחזיק ולא החזיק הרי הוא בכלל ארור, ר' ירמיה בשם רבי חייא בר אבא אמר לא למד ולא לימד ולא שמר ולא עשה ולא היה סיפוק בידו להחזיק והחזיק הרי זה בכלל ברוך.
טז. ובר מן חומרי הדברים אשר תתבונן ממה שכתבנו דקאי בארור שבו חרם בו שמתא ושלא תהיה תחיה לו בתחיית המתים כנזכר בגמרא, וכן בזוהר פרשת בראשית 26 מנו שם חמשה מיני ערב רב וחד מנהון כת רפאים אם יחזון לישראל בדוחקא ואית לון רשו לשזבא לון ומתרפאן מנייהו רפאים בל יקומו בזמנא דייתי פקידה לישראל אתמר בהון ותאבד כל זכר למו ע''כ.
וזה אמרו אם יחזון לישראל בדוחקא, כל שכן וקל וחומר כי יגדל כאבם ותאבד כל זכר למו בהרפות ידיהם מלהחזיק ביד תופשי התורה, ואף גם אשר אמרנו דשחיט ליה ס''מ בסכין פגום אוגרת ומסוכסכת לטמאו כנבלה להשליט עליו כל החיצונים רחמנא ישזבינן, ועוד אמרו בפרק חלק 27 כל שאינו מהנה תלמיד חכם מנכסיו אינו רואה סימן ברכה לעולם, וכן בפרק הספינה אמרו 28 כל מי שעיניו צרות בתלמידי חכמים בעולם הזה מתמלאות עיניו עשן בעולם הבא.

כשאין תומכין בלומדי תורה מתכלה הממון במסים וארנוניות
יז. עוד יגדל הכאב לכללות ישראל שגורם שממונם של ישראל הולך וכלה בארנוניות ובמסים כמו שאמר ברעיא מהימנא פרשת בהעלותך זה לשונו, ובגלותא בתראה לית מיתה אלא עוני ועני חשוב כמת ואילין עתירים דאשתארון בהון יתקיים בהון נרפים אתם נרפים נרפים הם מאורייתא נרפים הם למעבד טיבו עם מארי אורייתא ואנשי חיל מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו ונרפים הם בכובד המס עלייהו ולא עבדין טיבו בגין דא תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה דכובד המס עלייהו ואל ישעו בדברי שקר דאינון משקרין ואמרין דכובד המס עלייהו בגין דלא יעבדון טיבו משקרין במלוליהו.

דברי הזוהר שעל ביטול סמכין דאורייתא מאריכין הגלות
יח. ובזוהר פרשת וישלח הפליגו בעונש הדבר מאד שגורם אריכות הגלות וכובד הגלות המר ושתשתכח תורה מישראל זה לשונו דף קע''א, ומאן דלעי באורייתא ולית מאן דסמיך ליה ולא אשתכח מאן דאטיל מלאי לכיסיה לאתתקפא על דא אורייתא קא משתכחא בכל דרא ודרא ואתחלש תוקפא דאורייתא כל יומא ויומא בגין דלית לאינון דלעאן בה על מה דסמכין ומלכו חייבא אתתקף בכל יומא ויומא, תא חזי כמה גרים חובא דא דבגין דלית מאן דאסמיך לאורייתא כדקא יאות אינון סמכין (פי' נ''ה) חלשין וגרמין לאתתקפא לההוא דלית ליה שוקין ורגלין לקיימא עלייהו.
פתח ואמר ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה על גחונך תלך מאי על גחונך תלך דאתברו סמכין דיליה וקציצו רגלוי ולית ליה על מה דקאים כד ישראל לא בעאן לסמכא ליה לאורייתא אינון יהבין ליה סמכין ושוקין לקיימא ולאתתקפא בהו.
תא חזי כמה עקימו וחכימו אתחכם בההוא ליליא דרכיב נחש לקבליה דיעקב דהא איהו הוה ידע דכתיב הקול קול יעקב והידים ידי עשו ואי פסיק קלא דיעקב כדין והידים ידי עשו בגין כך אסתכל לכל סטרין לאבאשא ליה ליעקב ולאפסקא קליה וחמא ליה תקיף בכלא וכו' כדין וירא כי לא יכול לו (להפסיק תלמידי חכמים מלימודם) מה עבד מיד ויגע בכף ירכו דאתחכם לקבליה אמר כיון דאתברו סמכין דאורייתא מיד אורייתא לא אתתקף וכדין יתקיים מה דאמר אבוהון הקול קול יעקב והידים ידי עשו וכתיב והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך ובדא אתחכם לקבליה דיעקב וכו' וכד לא ישתכח מאן דסמיך לאורייתא כדין לא יהא קול קול יעקב ויהון ידים ידי עשו וכו' ע''כ.

תוכחה לשאין מחזיקים בתלמידים הנועדים להוראה מהר''ם לונזאנו ע''ה
יט. כי על כל אלה יש לעשירי עם ולמנהיגי הקהל והגבאים ולראשיהם לפקוח עיניהם לחומלה על התלמידים שהתחילו להצליח בלימודם, ובפרט לאותם שהגיעו למדריגה טובה בלימוד ובעיון עד שכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' ושאם יתמידו בלימוד בלי ספק יהיו אנשים גדולים בתורה חכמים ונבונים מורי הוראות בישראל, ועל הכל לאותם אשר מלבד מה שניכר ונראה בהם שיצליחו בתורה בודאי עוד נראו בהם סימני טהרה וקדושה וסימני יראת שמים כי זה כל האדם ואינם לומדים לקנטר רק לשמה, והם זהירים בקריאת שמע ובתפלה ומדקדקין במצוות ושונאים החנופה והליצנות כל מן דין סמוכו לנא, על אלו וכיוצא באלו יהיה חוזק ההשתדלות והזהירות ושימת עין לתמכם להכינם ולסעדם להחזיק בידם שיוכלו להתמיד בעסק התורה ולהאדיר ולהעריץ קיימין דלעילא ירכתי המשכן.
כ. ואני הגבר ראה בעני עמי ישראל כמה וכמה אשר מקטנותם ומנעוריהם עסקו בתורה ועשו והצליחו, וכשהגיעו למבחר זמנם שהיה ראוי שיפוצו מעינותיהם חוצה בעת שהגיעו עצי תבונתם להוציא פירות אז פתע פתאום בא שברם ויבש המעין ונקצץ האילן כי הכריחם החוסר כל לפרוש מן התורה כי בקשו אוכל למו וישיבו את נפשם, ובראותם כי יד החוסר כל הולכת הולך וקשה עליהם גם הם נאנחו ושבו אחור מן התורה ונזור מאחר אלהינו, רחמנא ליצלן מעונשא דילהון, כי באמת אם מנהיגי הקהל וראשיהם הם נענשים כשאינם משתדלים על התנוקות שילמדו כל שכן וכל שכן שיענשו כשלא תחוס עינם על אלה.
הטוב כי ישים איש אוכל ופסולת בכברה לברור לו האוכל ואחר כך ישליך האוכל, והנה כן הדבר הזה בית הספר הוא הכברה והתנוקות ששם הם אוכל ופסולת והזמן הוא הבורר, והתנוקות אשר יצליחו הם האוכל והשאר פסולת וראוי לכל בעל נפש היפה לברור לו האוכל וישים עינו עליו.
כא. וכבר צווח בכל זה הר''ם לונזאנו ע''ה וישא משלו ויאמר, הא למה זה דומה לאיש שעלה במחשבתו לבנות לו בית ולעשות בו גן והניח כל עסקי סחורתו ומעשהו והתעסק בבנין, ויסד הבית אבני גזית ועשה חומות הבית רחבות וגבוהות ועשה שם תחתיים שניים ושלישים ועליות מרווחות וחדרי חדרים ויצף בארז ומשוח בששר, ובכתלים צייר כרובים ותמורות וציצים ופרחים, ועוד עשה סמוך לו גן ופרדס ונטע בו מכל מיני אילנות ויעזקהו והשקה את הגן ונתעסק בעבודתו ארבע וחמש שנים עד שגידלו האילנות ונעשה הגן כגן ה', וכיון שהגיע להעמיד דלתות לפתחים ולחלונות ולקרות את הבית בתקרה ומעזיבה או רעפים כמשפט והגן לא היה חסר רק מלונה ובה שומר וחוץ לגן סביב גדר, אז שב ממחשבתו והתרפה מן המלאכה ועזבה ושב לעסקי סחורתו כאשר בתחלה.
ויהי כאשר נשאר הבית מבלי מחסה ומסתור מזרם וממטר כיון שירדו גשמים נמחו כל הציורים וכל המעשים אשר בבית מעץ נרקבו וגם החומות נתקלקלו, וישאר הבית להיותו משולח ונעזב היה למחוראות ובלילה ילינו בו הכלבים ושועלים הלכו בו שמה קננה קפוז וכו' וכל יום הולך וחרב יותר, וכן הגן מבלי גדר ושומר היה למשלח שור ולמרמס שה וכל מיני זרעים יבשו וגם האילנות זה נקצץ וזה יבש וזה נשבר וזה נשבה אין רואה והאדמה תשאר שממה, והנה כן תלמיד חכם שעשה והצליח בתורה ובמבחר זמנו הוצרך ליבטל מן התורה, אין ספק שבכל יום הולך ושוכח מה שיודע ואף במעשה המצוות לא יוכל להזהר כבראשונה.

התעוררות לעשירי עם לבל יעלימו עין מלתמוך בת''ח
כב. והמכשלה הזאת תחת יד הגדולים עשירי עם אשר כל חשוקיהם כסף למלאות אמתחותיהם ולא פנו להחזיק ידים רפות, אוי להם אויה להם אהא עליהם רפאים בל יקומו באשר המה נתנו כתף סוררת מלהחזיק ביד תופשי התורה וסמכין דלעילא חלשין וגרמין לאתתקפא לההוא דלית שוקין ורגלין חס ושלום כמו שאמרו בזוהר.
כג. על כן בואו אחי בואו ריעי יראת ה' אלמדכם, חזקו והיו לבני חיל להיות עיניכם פקוחות לחומלה על תופשי התורה איש איש כמתנת ידו כברכת ה' אשר נתן לו, העשיר לו ירבה והדל לו ימעיט לבל תשתכח תורה מישראל, כי הן בעוונותינו הרבים בגלות החיל הזה אבדה חכמת חכמים ובינת נבונים נסתרה ויום יום חכמת סופרים הולכת הלוך וחסר, ואם נעלים העין מיתר שארית הפליטה תאבד תורה לגמרי חס ושלום, וחוסו על כבוד שמו יתברך המחולל בין עמי התועבות ומידי יום יום קול ברמ''ה נשמע ממעון קדשו יתברך לאמר, אוי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני בין אומות העולם ומה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם.

המתרפה מהחזיק בתלמידי חכמים מגביר כח עשו
כד. וכל זמן שמדה זו מצויה בינינו להעלים עין מלהחזיק ולתמוך תמכין דאורייתא הנה עשו בא מצידו וצפיר העזים הגדיל עד מאד ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו בגלות המר הזה זה כמה שנים רבים ורעים, אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה כי מידינו היתה זאת למשיסה יעקב וישראל לבוזזים ולגרום בכיה לאבינו שבשמים באריכות הגלות המר והנמהר שאין שמחה לפניו כל עוד שאין בניו סביב לשלחנו.
כה. וכל האיש אשר הלך אחרי בע''ל פעו''ר במדה הגרועה הזאת לקפוץ ידו מתמוך לעוסקים בתורה, יחוס על כבוד קונו ותורתו התמימה וישוב וניחם על העבר ויתמרמר בקול מר לאמר, אוי לי כי נדמתי ואנכי מרה מריתי כי חנני אלהים עושר וכבוד להחזיק ידים רפות עבדי ה' ההוגים בתורתו ואנכי אחור לא נסוגותי מלקפץ יד ולקבץ על יד למלאות אמתחותי כסף, אוי לי על שברי אנה אוליך את חרפתי אשר הטלתי חלשי''ם על הקדשים יכין ובועז שני העמודים, והגברתי כח השעיר עשו הרשע לקום ולהתעודד על הברכים ועל השוקים והוא נח''ש ינח''ש בעם הקדש בחירי ה', והאחרון הכביד כי המר שדי לו מאד על אורך גלות המר והנמהר בעון פשעי וחטאתי, ובכן ישפוך את נפשו לפני ה' ככל צדקותיו יפליא חסדו לו לכפר עליו, יעתר אל אלוה וירצהו אם ישוב מדרכו הרעה מן היום אשר נתן אל לבו אל זאת ופתוח יפתח את ידו להחזיק יד עני ואביון ולתמוך בכבוד והדר לתופשי התורה.

התומך בתלמידי חכמים זוכה לבנים נביאים
כו. ובכן ימצא כדי גאולתו החיים והשלום כמו שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר, כאשר ביארו בזוהר פרשת מצורע דף נ''ג ע''ב, ותומכיה מאושר מאן תומכיה אילין אינון דמטילין מלאי לכיסן של תלמידי חכמים כמה דאוקמוה ותומכיה זכי לנביאי מהימני דיפקון מיניה מאושר אל תקרי מאושר אלא מראשו אינון תמכ''ין לאורייתא מראשו ועד סופו מראשו דא רישא דכלא דאקרי ראש דכתיב מעולם נסכתי מראש וראש דא חכמה דאיהו רישא לכל גופא וגופא אתפשט ביה עד סיומא דשית סטרין ותומ''כיה כמה דאת אמר שוק''יו עמודי שש דאינון דמטילין מלאי לכיסן של תלמידי חכמים אינון תמכין לאורייתא מרישא עד סיומא דגופא וכל מהימנותא ביה תלייא ואתמך וזכי לבנין דיתחזון לנביאי מהימני.
פירוש כי על ידי זה מושך הנהר דנגיד ממוחא ליחודא עם המלכות בהסיר הקליפה מן הירכים וזה אמר דביה תליא מהימנותא כל הייחודים, ונמצא כי בתמוך בסמכין דאורייתא ואורייתא מתתקף נגיעת הנחש הוא עשו בטל משם המכסה אור הנבואה מנביאי קשוט לכן מדה כנגד מדה זוכה לבנים נביאים.
ובזה תבין מה שנאמר ויהי עשו איש יודע ציד ויעקב איש תם יושב אוהלים ומתרגמינן נחש''ירכן, שם רמז בסוד נח''ש ירכי''ן דעשו אחז בכחו נחש בירך ויעקב היה מ''מ יושב אהלי''ם בין תרין ההי''ן אהל לאה אהל רחל בסוד נהר יוצא הנזכר, וזהו זבולון לחוף ימים ישכון כי יסוד מ' מתכנה ים והוא מקבל מן ים העליון דבינה ומשם כל הנחלים הולכים אל הים וסוד הירכין נקראים חוף הים, ובכן במה שהחזיק בירכי הקדושה משך מים מן ים העליון דנגיד לים התחתון ונהר יוצא וכו' וזהו לחוף ימים ישכון, ועתה תשכיל דברי הזוהר שם לחוף ימים בעולם הזה לחוף אניות בעולם הבא שהן ב' ההין.

ימי חנוכה ופורים מיוחדים ביותר לתקון תמכין דאורייתא
כז. והנה עת לדרוש את ה' בתקון עון זה הוא בשמונה ימי חנוכה ופורים אשר הוצק יסודם בתרין ירכי קשוט הנצח וההוד כמו שנתבאר למעלה פרק א' ולעתור ולרצות איש איש ממלאכתו אשר המה עושים העשיר בעשרו.

המלמד תורה הוא בכלל תמכין דאורייתא וח''ו להיפך
כח. ותופסי התורה גם המה רבים כשלו ונפלו בפגם זה במונעם הלכה מפי תלמיד ולית לאינון דלעאן בה על מה דסמכין ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו, ואינון סמכין חלשין יותר בעון פשע זה מבעון הבלתי מחזיק בממונו עד אשר על זה אמרו בפרק חלק, 30 הלומד תורה ואינו מלמדה בכלל כי דבר ה' בזה הכרת תכרת, והטעם לזה לעומת התומך סמכין דאורייתא דיש לו בעולם הזה ויש לו בעולם הבא בסוד ב' ההין כנזכר, וכן בהפכו הכרת בעולם הזה ויכרת בעולם הבא חס ושלום.

מנהג קדמונים להספיק צרכי התנוקות בימי חנוכה
כט. ומנהג חסידים הראשונים לבטל תלמוד תורה בשמונת ימי חנוכה להתעסק בצרכי התלמידים ותנוקות של בית רבן האביונים להחזיקם די מחסורם אשר יחסר למו לחם לאכול ובגד ללבוש לבל יצטרכו בשאר הימים להבטל מפתגמי אורייתא, ולהזהיר על מלמדי התנוקות להתחזק ולהיות נאמנים במלאכתן מלאכת שמים, גם להטיל חלשים על עשירי עם מי ומי יהיו מחזיקים על שלחנם בחורי חמד תופשי התורה כאחד מבני ביתם, וכל זה היו מתעסקים בימים אלו ביותר מטעם האמור שימים אלו נזכרים ונעשים על תרין סמכי קשוט לתקן עון דאינון סמכין דחלשין.

מנהג לגבות קופת הלומדים בימי חנוכה
ל. ואני עם מורי נר''ו היינו יוצאים יום יום משמונה ימי חנוכה לחזור על כל איש מכרינו לגבות מהם להחזיק ידי הלומדים בתורה יראי ה' וחושבי שמו לתת עזוז וחיל לתרין סמכי קשוט.
כי על כל אלה נפל החיוב על כל אחד מאישי ישראל כל הימים וביותר בימים האלה ובזמן הזה לפתוח איש ידו לחונן עניים ואביונים מתופשי התורה ולהחזיק בידיהם איש כמתנת ידו, ומצא כדי גאולתו ומעוות לו יוכל לתקון מאשר הטיל חלשים באי''תנים מוסדי אר''ץ.

מנהג להוליך מעות למלמדים בימי חנוכה ע''י התנוקות
לא. ומזה הטעם נתפשט המנהג בכמה מקומות שהתנוקות מוליכים מעות לרבן בחנוכה עם יתר מנות וגם עניים חוזרים על הפתחים בהם, אכן עיקר המצוה היא לעניי תורה כאמור, וביותר צריך להתחזק כל איש ישראל על כל אלה לעתור ולרצות לפני אלהיו בתתו מצות צדקה זו לעסקי תלמוד תורה לבטא בשפתים לתקן מעוותו בעליונים למעלה, כ''ל העובר על הפקוד''ים תרין סמכי קשוט ובר''כים כורעות יאמץ.

סגולת המחזיק בת''ח לתקן פגם נשג''ז
לב. ומורי נר''ו היה אומר שיש במעשה הצדקה למחזיקי התורה כל הימים וביותר בימי חנוכה תיקון למי שפגם בגלגול זה או בגלגול אחר בנשג''ז והוא מטעם האמור בזוהר פרשת בשלח דף ס' זה לשונו, נטירו דכנסת ישראל אסתמרותא דנדה נטירו דצדיק אסתמרותא דשפחה נטירו דנצח אסתמרותא דבת עובדי ע''ז נטירו דהוד אסתמרותא דזונה ע''כ, ובכן בתת עוז ותעצומות במצוה זו לירכ''תי המשכן יאיר מחשכם ואפילתם מאשר פגם בהם בעון פשעו והחשיך מאורם חס ושלום.

סגולת הלימוד בחנוכה בפסוקים השייכים למדות ימים אלו
לג. אכן ה''א זו דרך ישכון אור בקבוע עתים יום יום משמונה ימי חנוכה להגות בלימודי ה' במקראי קדש שבתורה ובנביאים ובכתובים אשר בסוד הצבא''ות הוצק יסודם, וגם לאחרונה בזוהר ובתקונים במאמרים הנמצאים בם בסוד הנצח וההוד תרין ירכי קשוט במקומות מפוזרים אשר בסוד קריאתן מאירים ומזהירים מדותיהן למעלה כאשר הודעתיך בחלק זה כמה פעמים.
ובכן ימצא כל איש כדי גאולתו מאשר היה מטיל חלשים על הני ברכי דשלהי והאריך גלות המר והנמהר בהגביר השעיר כלביא יקום על הברכים ועל השוקים בעון קפוץ ידו מלהחזיק ידים רפות הנאהבים והנעימים בניה של תורה כאמור למעלה בספר הזוהר בסוד והוא צולע על ירי''כו, ואף גם זאת מאשר פגם בגלגול זה או בגלגול אחר בנשג''ז חס ושלום או בעוונות אחרים אשר רבים כשלו ונפלו והמה חמורים כעון בועלי נשג''ז שאין לך עון שלא ימצא בו עון פשעו וגם דוגמתו כמו שביארנו פרטי כל העונות ודוגמתם בספר מחמדי עין עיין שם.

סדר הלימוד לשמונה ימי חנוכה
ועל כל אלה ישים כל איש הנלבב את לבו יחיש מפלט לו בשמונה ימים אלו בסדר הזה, תחלה יפריש מממונו נדבה העשיר לפי עושרו והדל לפי כחו אפילו פרוטה אחת לתת לעניי תורה יום יום, ואחר כך יהגה בתורה ובנביאים ובכתובים ובזוהר כסדר הזה והמה נחלקים לשמונה חלקים דבר יום ביומו.

סדר לימוד ליום ראשון של חנוכה
לד. יום א', תורה פרשת וישלח סימן ל''ב פסוק כ''ד ויותר יעקב לבדו וכו' עד בכף ירך יעקב בגיד הנשה שבסוף הסימן, ובפרשת ויחי סימן מ''ט פי''ג זבולון לחוף ימים וכו' עד פסוק ט''ו ויהי למס עובד וכו', ובפרשת וזאת הברכה סימן ל''ג פי''ז בכור שורו הדר לו וכו' עד פסוק י''ט ושפוני טמוני חול. (ועיין בסוד קרני ראם נ''ה כמו שאמרו בתקונים דף ע''ב).
נביאים, מלכים א' סימן ז' פי''ג וישלח המלך וכו' עד פסוק כ''ב ותתום מלאכת העמו''דים.
כתובים, שיר השירים סי' ה' פ''א באתי לגני וכו' עד פסוק ט''ו שוקיו עמודי שש, (ושם סוד אפיקי מים נ''ה במ''ש בזוהר אחרי מות ס''ח ע''א ע''ש), ובסימן ז' פ''א שובי שובי השולמית וכו' עד דודי צפנתי לך שבסוף הסימן (סוד רהטי''ם ושקתות המים נ''ה כמו שאמרו בתקונים וסוד חמוקי ירכ''יך כנודע).
תהלים, סי' מ''ה (כי בו סוד על ירך גבור כמו שאמרו בזוהר בשלח דף ס''א), וסי' מ''ח סוד אלהים בארמנותיה (וסוד ירכתי צפון כנזכר בזוהר ויקרא דף ה'), וסי' קכ''ח (שבו סוד אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך סוד ג' עדרי צאן הרובצים עליה), וסי' מ''ב כאיל תערוג על אפי''קי מים.
זוהר פרשת בראשית דף ב' ע''א ר''ש פתח הנצנים נראו בארץ וכו' עד עמוד ב' ועשית שני כרובים זהב, ובדף ז' ע''ב בראשית ר' חייא פתח וכו' עד דף ח' ע''א כורסייא על קיומא כדקא יאות, ובדף כ''א סוף ע''א תנינא נהירו דאזיל וכו' עד דף כ''ב ע''א ברזא דמהימנותא, ובפרשת ויצא סתרי תורה דף קס''ב ע''א ויקח לו יעקב וכו' עד סוף עמוד ב' זכאה חולקיה, ובפרשת וישלח דף ק''ע ע''ב ר''ש פתח כמראה הקשת עד דף קע''א ע''ב בשמאלה עושר וכבוד, ובפרשת ויחי דף ר''מ ע''ב ת''ח זכאה חולקיה דיעקב וכו' עד דף רמ''ב ע''א נגידו דעלמא דאתי.

סדר לימוד ליום שני של חנוכה
לה. יום ב', תורה פרשת תרומה סימן כ''ה פי''ח ועשית שנים כרובים וכו' עד פסוק כ''ב אל בני ישראל (בסוד נ''ה שנקראים כרובים כמו שאמרו בזוהר פנחס בר''מ דף רל''ו נ''ה אתקריאו כרובים).
נביאים, מלכים א' סימן ו' פכ''ג ויעש בדביר שני כרובים עצי וכו' עד סוף הסימן ויבנהו שבע שנים.
תהלים, סימן פ' יושב הכרובים הופיעה, וסי' צ''ט יושב כרובים תנוט הארץ וכו', וסי' ס''ח סולו לרוכב בערבות וכו', (ועיין בזוהר פרשת תרומה דף קס''ה), וסי' קי''א הללויה אודה ה' וכו', (ברזא דשכל טוב לכל עושיהם עיין זוהר בראשית דף ח').
ובזוהר פרשת בשלח דף ס' ע''ב ויאמר אם שמוע וכו' עד דף ס''א ע''א זה ה' קוינו לו, ובפרשת משפטים דף ק''ד ע''ב יהודה אתה וכו' עד דף ק''ה ע''א ועם אנשים ותוכל, ובדף ק''ט ע''ב פתח ואמר שמעו הרים וכו' עד דף ק''י ע''א תקיף בגוברין, ובדף קי''א ע''ב ויותר יעקב לבדו עד דף קי''ב ע''א כל טיבו דעלמא, ובפרשת תרומה דף קס''ה ע''א ז' רקיעין אינון וכו' עד סוף ע''ב כ''ש מאן דעביד עובדא, ובדף קע''ה ע''ב תאנא כתיב מי מדד עד דף קע''ו ע''א דקאים עלייהו.

סדר לימוד ליום שלישי של חנוכה
לו. יום ג', תורה פרשת תרומה סימן כ''ו פט''ו ועשית את הקרשים וכו' עד פסוק ל' אשר הראית בהר.
נביאים, ישעיה סי' ו' פ''א בשנת מות וכו' עד פסוק ה' כי את המלך ה' צבא''ות ראו עיני, ובהושע סימן י''ב פסוק ו' וה' אלהי הצבאו''ת וכו' עד פסוק י''א וביד הנביאים אדמה, ובזכריה סימן ט' פי''ב שובו לבצרון וכו' עד סימן י' פ''א לאיש עשב בשדה.
תהלים , סי' כ''ד ה' צבאות הוא מלך וכו' וסי' מ''ו וסי' נ''ט וסי' פ''ד.
ובזוהר פרשת פקודי דף רמ''ה ע''א היכלא קדמאה ותניינא שסודם בנ''ה כנודע עד דף רמ''ח ע''א ובעלמא דאתי, ושם דף רנ''ז ע''ב ואצטריכו ישראל דרזא דמהימנותא וכו' עד דף רנ''ח ע''ב וארצנו תתן יבולה, ובדף רכ''ו ע''ב ואת האלף וכו' עד סוף רכ''ז ע''ב ברזא עלאה.

סדר לימוד ליום רביעי של חנוכה
לז. יום ד', תורה פרשת כי תשא סימן ל' פי''ז ועשית כיור נחשת וכנו וכו', (כנודע דכיור וכנו תרין כליין תרין סמכי קשוט כמו שאמרו בתקונים דף ע''ב ע''ב).
נביאים, ישעיה סימן ח' פט''ז צור תעודה כו' עד סימן ט' פ''ו קנאת ה' צבאות תעשה זאת, (ועיין סוד תו''רה ותעו''דה בזוהר אמור דף ץ'), ובסי' י''ב פ''א ואמרת ביום ההוא וכו' עד סוף הסימן קדוש ישראל, (ועיין סוד מעיני הישועה בזוהר בלק דף רי''ב ע''ב), ובסי' נ' פ''ד אדני אלהים נתן לי לשון לימודי''ם (עיין זוהר אחרי מות דף ס') עד סימן נ''א פ''ג תודה וקול זמרה.
תהלים, סי' ט''ז נעימות בימינך נצ''ח, וסי' ח' אשר תנה הוד''ך על השמים, וסי' ע''ד למה אלהים זנחת לנצ''ח וכו', וסי' כ''א ה' בעזך וכו' הוד והדר תשוה עליו.
ובזוהר פרשת ויקרא דף ה' ע''א רבי אבא פתח וכו' עד ריש עמוד ב' מילין אילין סלקין, ודף י''א ע''א ר''א אמר וכו' עד עמוד ב' וראו את כבודי, שם דף כ''ה ע''ב פתח רבי חייא עד סוף הפרשה, פרשת צו דף ל''ה ע''א פתח ר''א ואמר ואשים דברי בפיך וכו' עד סוף הפרשה, פרשת אחרי מות דף נ''ט ע''א כי בענן אראה על הכפרת עד סוף העמוד הוא סוד הכרובים כפירוש הרב זלה''ה סוד נ''ה, ודף נ''ז ע''ב ר''ש פתח כל הנחלים וכו' עד דף נ''ח ע''א לעילא ותתא, ודף ס' ע''ב בסופו פתח רבי חזקיה ואמר וכו' עד דף ס''א ע''א ומראה ולא בחידות.

סדר לימוד ליום חמישי של חנוכה
לח. יום ה', תורה פרשת ויקהל סימן ל''ו פ''כ ויעש את הקרשים וכו' עד סוף הסימן ואדניהם חמשה נחשת.
נביאים, ישעיה סי' ל''ג פט''ו הולך צדקות וכו' עד נושא עון שבסוף הסימן, חבקוק סימן ג' פ''א תפלה לחבקוק וכו' כסה שמים הודו וכו' עד סוף הסימן למנצ''ח בנגינותי.
תהלים , סי' י''ג עד אנה ה' תשכחני נצח וכו', וסימן ק''ג וק''ד הוד והדר לבשת.
ובזוהר פרשת אחרי מות דף ס''ז ע''ב ר' אבא הוה יתיב וכו' עם רעיא מהימנא עד דף ס''ח ע''א צדיק וצדק, ובפרשת מצורע דף נ''ג ריש ע''ב ת''ח בר נש וכו' עד לנביאי מהימני באותו עמוד, פרשת אמור דף צ' ע''ב ר''א הוה יתיב וכו' עד סוף העמוד ויהי בשלם סוכו, ודף צ''ג ע''א בר''מ רזא דקדוש קדוש ה' צבאות עד בכל יומא באותו עמוד, ודף צ''ו ע''ב תו פתח שירו לה' וכו' עד דף צ''ז ע''א ותומכיה מאושר.

סדר לימוד ליום שישי של חנוכה
לט. יום ו', תורה פרשת ויקהל סימן ל''ז פ''א ויעש בצלאל את הארון וכו' עד פסוק ט' היו פני הכרובים.
נביאים, ישעיה סימן ל' פכ''ו והיה אור הלבנה וכו' והשמיע ה' את הו''ד קולו וכו' עד פל''ב תנופה נלחם בם, ובהושע סימן י''ד פ''ב שובה ישראל עד פסוק ז' ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון.
כתובים, דברי הימים א' סי' ט''ז פ''ח הודו לה' קראו בשמו וכו' עד פסוק ל''ו והלל לה', ובסי' כ''ט פ''י ויברך דוד וכו' עד פסוק י''ג ומהללים לשם תפארתך.
ובזוהר בלק דף קפ''ט ע''א פתח איהו ובגפן שלשה שריגים עד עמוד ב' אמר ר' אלעזר בריך רחמנא דשדרני הכא, שם דף קצ''ג ע''א ר''א ורבי אבא הוו אזלי וכו' עד עמוד ב' אמונ''ה או''מן מן תרין, ובפרשת פנחס בר''מ דף רכ''ג ע''א ר''א קום לחדשא מילין קמי שכינתא עד עמוד ב' משום דרדיפי מייא, ושם דף רל''ו ע''א פתח רעיא מהימנא עד עמוד ב' אתאחדת ביחודא חד, ושם דף רמ''ד ע''א ובחבורא קדמאה וכו' עד לאתפרשא בינייהו באותו עמוד, ובפרשת האזינו דף רצ''ה ע''ב הנחמדים מזהב וכו' עד סוף דף רצ''ו ע''ב.

סדר לימוד ליום שביעי של חנוכה
מ. יום ז', תורה פרשת ויקהל סימן ל''ח פ''ח ויעש את הכיור נחשת וכו' עד סוף הפרשה.
נביאים, זכריה סימן ה' פ''א ואשוב ואשא עיני וכו' עד סוף סימן ו' תשמעון בקול ה' אלהיכם, ובסי' י' פ''א שאלו מה' מטר וכו' עד סוף הסימן ובשמו יתהלכו נאם ה'.
כתובים, תהלים סימן צ''ו שירו לה' שיר חדש וכו' הו''ד והד''ר לפניו וכו', וסי' קמ''ה הדר כבוד הודך וכו', וסי' קמ''ח הודו על ארץ ושמים.
תקונים דף א' ע''ב חסידים גבורים וכו' עד דף ג' ע''א וראו כל עמי הארץ וכו', ובדף ט' ע''א תלת רצועין נצח והוד וכו' עד סוף ע''ב דנטיל מיניה הוד, ובדף כ''ח שביעאה בנצח וכו' עד דף כ''ט ע''ב דכל חגין מתחגגין בה, ובדף ל''ג ע''ב אדהכי וכו' עד דף ל''ה ע''א הרוצה להחכים ידרים, ובדף מ''ח ע''א קרני פרה לגבך דאינון תרי נביאי קשוט וכו' עד דף מ''ט ומבינה נביאים נצח והוד.

סדר לימוד ליום שמיני של חנוכה
מא. יום ח', תורה פרשת פקודי סימן מ' פי''ז ויהי בחדש הראשון וכו' עד סוף הפרשה.
נביאים, ביום זה יקרא כסדר קריאת הנביאים בליל שבועות שלשה פסוקים ראשונים ואחרונים מכל נביא ונביא וכן בכתובים מטעם שסוד הנביאים הם בנצח והוד אשר משם יניקת הנביאים, וכתובים עמהם כי לא בשוק''י האיש ירצה אפס בסוד הצדיק עמהם.
ובתקונים ריש תקון י''ט דף ל''ח ע''א עד דף ל''ט ע''ב רפדוני בתפוחים אילין אינון תרין סמכי קשוט, ובתיקון כ''א דף נ''ח ע''א בעל קבלה איהו עמודא דאמצעיתא וכו' עד סוף התקון ודא איהו סוף פסוק, ובדף ס''ז ע''א ועוד איהו לב אלהים וכו' עד סוף התיקון, ובתיקון כ''ז דף י''ב ע''ב עד דף י''ג ע''ב עד בהון שריין תרין סמכי קשוט, ובדף ט''ו ע''א כנוי דא אלהים וכו' עד דף ט''ז ע''ב עד צבאו''ת אילין תרין נביאי קשוט, ובתקון ל''ג כולו, ובדף ק''ד ע''א שבעה ושבעה מוצקות עד ק''י ע''א עד באימא תתאה אשתמודע.
ואשרי אנוש יעשה זאת יחזיק במעוזו לקבוע עתים בימים אלו ימי רצון לשמוע בלימו''דים ואל סדר זה יפקח עיניו כי חביבה תורה בשעתה לתקן את מעוותו, וברוב אונים משפיע לנב''יאים ויעריצו ויאדירו בעוז תפארתם למעלה ולצבות בטן ולנפיל ירך של גבול הרשעה.
ואף גם זאת כי ישים כל איש על לבו מה שבא בתקונים בכמה מקומות כל היום דו''ה דא הו''ד דאיהו ירך דילה דאתחזרת איהו דו''ה באלף חמשאה וכו', לעומת זה נעוז בעוז לימודי ה' להאיר ההוד מחשכתו כי נגע בכף ירך יעקב, ובכן יתגלה ויתראה הדר כבוד ההוד ועוז הנצח סוד קרני פרה בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ כמו שאמרו בתקונים דף מ''ח ועוד קרני פרה נצח והוד בהם עמים ינגח יחדיו וכו', ושם נאמר קרני פרה לגבך דאינון תרין נביאי קשוט עלייהו אתמר מצמיח קרן לדוד ומצמיח קרן ישועה וכו', ועל סוד זה נאמר ועל ברכים תשעשעו.
ועל כל אלה יאותה לנו לעתור ולרצות בקרב הימים האלה על כל זאת ולצרף איתנו זכות מתתיהו בן יוחנן כי נתקן הוד זה בשמונה ימים אלו על ידו, כי על כן נתקן נוסח על הנסים במודים ברכת ההוד כמו שכתב הרב זלה''ה.

תפלה אחר סדר הלימוד
מב. ואנכי תקנתי נוסח תפלה כוללת כל פרטי הדברים האלה יעתירו בשפה אחר סדר הלימוד יום יום משמונה ימי חנוכה או אם יקבעו יום אחד להגות בסדר הנ''ל כולו כאחד וזה תוארה.
יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו אלהי הצבאו''ת יושב הכרובים, שבזכות מעשה הצדקה ובזכות כל פסוקי תורה נביאים וכתובים ותעלומות חכמה אשר בסוד לימו''די ה' הוצק יסודם אשר למדנו בם היום ובזכות תיבותיהם ואותיותיהם ונקודותיהם וטעמיהם והשמות המצורפים בהם בראשי תיבות וסופי תיבות וחילופי תיבות, שתהא עתה עת רחמים ורצון להיות למודינו נחת רוח לפני כסא כבודך ויהיה עולה לפניך כאילו השגנו סוד תעלומותיהם, והיו למאורות ביכ''ין ובוע''ז האיתנ''ים מוסדי אר''ץ ירעיפו שמים טלם ברהטי''ם בשקת''ות המים כ''ל העובר על הפקו''דים מאזני צדק ושחקים יזלו צדק, והיו הכרוב''ים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת ופניהם איש אל אחיו אל הכפורת יהיו פני הכרובים.
ומשם יושפע עלינו בנ''י ישראל שפע ישועה ורחמים למחול ולסלוח פגמינו בעריות נש''גז בגלגול זה או בגלגול אחר והחשכנו מאורות נצח ישראל לא ישקר ומאורות הדר כבוד ההוד בתת לאחרים הודינו, עתה הוד והדר תשוה מבריקים ומזהירים עד להפליא ושחקים יזלו צדק, ואף גם אשר פגמנו ולא החזקנו ותמכנו ידים רפות עניי בני תורה והטלנו חלשים בתרין סמכי קשוט ברכי דרבנן דשלהי, והגברנו הנחש ההולך על גחון והוא נחש ינחש על הברכים ועל השוקים והידים ידי עשו, נתן למשסה יעקב וישראל לבוזזים רשע מאריך ברעתו והנה עבדיך מוכים אויה לנו אהא עלינו.
ועתה ה' אלהינו ידענו כי חטאנו וברוב איולתנו שגינו, ואתה בטובך תעורר רחמיך עתה תשוב תחננו וכפר עון פשעינו להאיר מאורות אשר החשכנו, חגור חרבך על יר''ך גבור לצבות בטן ולנפיל ירך נחש הארור ועל גחונו ילך וישוב אל הארץ כשהיה נחש עפר לחמו, ואתה ברחמיך הרבים תחפוץ בנו וחזק בני רחומיך חלושי תלאות הזמן ודו''ה לבם באנחות יגוניהם והודם נהפך עליהם למשחית, על זה היה דו''ה לבנו שנות ראינו רעה וקרע רוע גזר דינינו, והפוך יום דו''ה להוד והדר והושיענו ה' אלהינו וקבצנו והצילנו מן הגוים להודות לשם קדשך להשתבח בתהלתך.
וזכות (בפורים יאמר וזכות מרדכי ואסתר צדיק וצדק) כהניך הקדושים מתתיה בן יוחנן כהן גדול ובניו יעמוד לפניך לעמוד בימין אביוני עמך דווים וסחופים ונבוכים בארץ לא להם להוציא מצרה נפשינו מבור גלות החיל הזה, והראנו הוד לטובה ויראו שונאינו ויבושו יחזו אויבינו ויכלמו, וכשם שעמדת להם בימים האלה ובזמן הזה בעת צרתם ורבת את ריבם ודנת את דינם ונקמת את נקמתם ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה, כן בנצח הודך תמוך רגלך על כס הפלאות וכימי צאתנו מארץ מצרים הראנו נפלאות לנו בני רחומיך מוכים ומעונים בארץ שביינו כי גרשונו היום מהסתפח בנחלת ה', אלהים צבאות השיבנו והאר פניך ונושעה.
ואת צמח דוד מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך וירום הוד''ו 31 ותנשא מלכותו וקרנ''י ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ, והשיבה שופטינו כבראשונה ויועצנ''ו כבתחלה ובאה הממשלה הראשונה ממלכת לבת ירושלים ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ ועמד ורעה בעוז ה' בגאון שם ה' אלהיו, ונקוו אליו כל הגוים לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד כי לך אנו מחכים ולישועתך אנו מצפים, אל תבישנו משברינו ה' אלהינו, מלך ביופיו תחזינה עינינו כל מחזה שד''י, עשה למען שמך וכו', יהיו לרצון וכו', ויהי נועם ה' וכו'.

להחזיק בלימוד זה בימי ד' וה' בשאר ימות השנה
מג. וסדר זה ראוי להחזיק בו יראי ה' וחושבי שמו להגות בו בכל יום רביעי וחמישי שבנצח והוד הוצק יסודם עם יתר פרטי התקונים המתוקנים אצלנו לכל יום ויום על פי מדותיו.

ציונים והערות לפרק ג
16) פסחים דף כ''ב ע''ב. 17) ירושלמי סוטה פ''ז ה''ד. 18) שמות רבה פרשה ל''ח אות ג'. 19) סנהדרין דף צ' ע''ב. 20) בראשית רבה פרשה צ''ט אות ח'. 21) ברכות דף י' ע''ב. 22) יומא דף ע''א ע''א. 23) כתובות דף קי''א ע''ב. 24) קדושין דף כ''ט ע''ב. 25) ירושלמי סוטה פ''ז ה''ד. 26) זוהר בראשית דף כ''ה ע''ב. 27) סנהדרין דף צ''ב ע''א. 28) ב''ב דף ע''ה ע''א. 29) זוהר בהעלותך דף קנ''ג ע''א. 30) סנהדרין דף צ''ט ע''א. 31) עי' ח''א פ''א משבת הערה 38.
תם ונשלם סדר חנוכה שבח לאל
מדרש מעשה יהודית
י. ד. אייזנשטיין
אוצר המדרשים ע' 204 חמדת הימים חלק ב' חנוכה פ"ב


תקציר: סיפור גבורתה של יהודית שכרתה את ראש אליפורני הרשע והצילה את עם ישראל מידיו.
מילות מפתח: יהודית, אליפורני, תפילה.  

ויהי בימי אליפורני מלך יון מלך גדול וחזק, והוא כבש מדינות רבות ומלכים חזקים והחריב טירותם והיכליהם שרף באש, בשנת עשר שנים למלכותו שם פניו לעלות ולכבוש ירושלם עיר הקודש, ויקבץ ק"ך אלפים שולפי חרב וצ"ב אלף בעלי חצים.
ויאמר המלך אליהם: הנה עם בני ישראל אשר בירושלם משונים בדתיהם ואת דתי המלך אינם עושים, [וירושלם] הוות בקרבה ולא ימיש מרחובה תוך ומרמה, עתה קומו ונקומה עליה למלחמה ולא יזכר שם ישראל עוד.
ויען מלך אחד אשר היה כבוש תחת ידו במלחמה ויאמר לו: חדל לך המלך מאלוהי עולם אלוהי ישראל אלוהי האלוהים, ה' גיבור מלחמה מושל גבורתו עולם, עיניו בגויים תצפינה הסוררים להלחם עם עמו ונחלתו לא ימוט, ולא עוד, אלא שכל אומות העולם נקראו נכרים וישראל הם עם קרובו, ומי ייגש ויערב לבו להלחם עמם!
לך התבונן במלכים הראשונים שעברו, על שפשטו ידיהם בישראל מה עלתה בהם, כמו פרעה וסנחריב ויתר המלכים, נבול תבול אתה וכל העם אשר ברגליך, ולא תוכל להלחם בישראל אשר מנשרים קלו ומאריות גברו, הלא המה הגיבורים אשר מעולם אנשי שם.
ויהי כשמוע אליפורני המלך את דברי המלך ההוא ויקצוף המלך מאד וחמתו בערה בו לאמר: מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לאמר כי עם בני ישראל רב ועצום ממני ואשר כוח בהם לעמוד בפני חיילי הרבים כוחול הים?
ומי בכל אלוהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל ה' את ירושלם מידי,
ויחר אפו מאד ויצו לייסר את המלך ההוא בשפטים גדולים כי דיבר סרה על עוצם חיילותיו לאמר כי לא יעצרו כוח בפני עם בני ישראל, ויצו המלך לאנשי הצבא לאסרו בנחושתיים ולהוליכו אל מחנה העברים לירושלם באף ובחמה ובקצף גדול, לאמר ככה יעשה לאיש על אשר דיבר טוב על ישראל.
קום לך אתם והיה באבדי את ישראל תיפול גם אתה כמוהם כנפול בני עולה.
וייקחו אותו עבדיו ויביאו אותו למחנה ישראל פתח שערי ירושלם, וישובו אל אדוניהם. והמלך בא ברחובות ירושלם אסור בכבלי ברזל וימצא שם שרי צבאות ישראל עזיהו בן מיכה וכרמי, ויתמהו איש אל אחיו וישאלו את פיו ויספר להם את כל אשר קרהו על כי דיבר טוב על ה' ועל ישראל עמו, ואשר ציווה המלך למסור אותו ביד ישראל, להמיתו כהריק חרבו בישראל, ואשר אמר ארדוף אשיג אריק חרבי תורישמו ידי, וחירף מערכות אלוהים לאמר:
"מי בכל אלוהי הארצות אשר הציל את ארצו מידי כי יציל ה' את ירושלם".
ויהי כשמעם שרי ישראל את דברי המלך רעדה אחזתם שם חיל כיולדה, ויבואו אל מקדש ה' אלוהי ישראל וישתחוו לה' בבכי ובצעקה גדולה ומרה לאמר:
"ה' אלוהי ישראל יושב הכרובים אתה הוא האלוהים לבדך לכל ממלכות הארץ אתה עשית את השמים ואת הארץ הטה ה' אוזנך ושמע פקח עיניך וראה ושמע דברי אליפורני אשר חירף מערכות אלוהים חיים ומלך עולם, אמנם ה' החריבו מלכי אשור (יון) את הגויים ואת ארצם ונתנו את אלוהיהם באש כי לא אלוהים המה כי מעשה ידי אדם עץ ואבן ויאבדם, ועתה ה' אלוהינו הושיענו נא מידו, שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך ועל הממלכות אשר בשמך לא קראו כי לא תעזוב הבוטחים בשמך וכי תשפיל הגבר הבוטח באדם ובגבורת הסוס יבטח.
ויהי ככלותם את תפילתם לפני ה' נחמו את המלך ההוא וידברו על לבו לאמר:
ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו אשר הודעת את שמו ואת גבורתו יהיה מגן עזרך והוא יראך את מפלת האויב הרע הזה בנקום ה' אלוהינו נקם נקמת בני ישראל, ויהי ה' עמך ואתנו תשב כטוב בעיניך, ויבוא עוזיהו ויקבלו בביתו ויעש לו משתה גדול, ואח"כ נתקבצו העם ויתפללו כל הלילה וישאלו עזר מאת ה'.
ויהי ממחרת היום ההוא ציווה אליפורני לעלות למלחמה עליהם, והעם הרגליים אנשי חיל שהיו ק"ך אלפים איש והפרשים י"ב אלפים נתקבצו יחדיו בכוח גדול וביד חזקה נגד בני ישראל. וכאשר ראו בני ישראל את הריבויים ישבו על הארץ ויעלו עפר על ראשם ויצעקו בני ישראל אל ה' להושיעם מיד אויביהם, וייקחו את כלי זיינם ויישנו בדרכים הצרים אשר בהם נתיב ההר וישמרו אותו יומם ולילה. ואליפורני בלכתו סביב ההר מצא סילוני המים אשר חוץ לעיר ויצו לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס אותם.
ויבואו חיילי הצבא אל המלך לאמר לו: כי בני ישראל אינם בוטחים לא בחנית ולא בחיצים ולא בקשת אפס ההרים הרמים וכל הגבעות מחזיקים אותם. ואתה למען תוכל להם בלי מערכת מלחמה שום תשים שומרים על מקורי המים לבלתי יוכלו להעלות מים מהם, ותמית אותם בצמא מבלי חרב, ואז ימסרו לך את העיר מפני הצמא. וייטב הדבר בעיני המלך ולפני כל שלישיו וישם שרי מאות על מקורי המים מסביב, ויהי כעשרים יום אחרי שימו משמרה זאת נתמעטו המים מהבורות ומהפלגים לכל יושבי ירושלם ויצמא העם למים.
ויתאספו בני ישראל אל עוזיהו, כל האנשים והנשים בחורים ונערים יחד כולם פה אחד לאמר: ישפוט אלוהים בינינו ובינך כי הרעות לנו ומאנת להיענות מפני המלך ועל כן ימסור אלוהים אותנו בידיהם ואין עוזר ונפלנו לעיניהם מרוב הצימאון.
ועתה נמסור עצמנו בלב שלם אל המלך, הלא טוב לנו לעבוד לה' והיינו עבדים לאליפורני ממותנו בצמא ומהיותנו דיראון לכל בשר בראותנו בנינו ובנותינו מתים לפנינו.
מעידים אנחנו היום את השמים ואת הארץ ואת אלוהי אבותינו הפוקד עלינו כפי עונותינו כי תמסור תכף ומיד את העיר ביד המלך ונמות מהרה לפי חרב.
ויהי כשמעם את צעקת בני ישראל כל שרי צבאות ישראל צעקו צעקה גדולה ומרה ויבכו בכי גדול תוך ההיכל ויצעקו אל ה' קול אחד לאמר:
חטאנו עם אבותינו העווינו והרשענו, אלוהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל, כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש על עמך יערימו סוד ויתייעצו על צפוניך, אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד, אשר אמרו נרשה לנו את נאות אלוהים, כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרותו.
אנא האל אב הרחמן חמול על עמך ועל נחלתך ואל תמסור בני בריתך ביד העמים אשר לא ידעוך, למה יאמרו הגויים איה אלוהיהם, וברוב גאונך תהרוס קמיך. עשה להם כמדין כסיסרא כיבין בנחל קישון נשמדו בעין דאר היו דומן לאדמה שיתמו נדיבמו כעורב וכזאב וכזבח וכצלמונע כל נסיכמו.
וכאשר כלו הצעקות והבכי קם עוזיהו ועיניו זולגות דמעות ויאמר אליהם:
חזקו ויאמץ לבבכם אחי ונקוה חסד מה' עוד חמישה ימים אם לא יושיע ה' לנו נעשה כאשר דברתם.
ויהי כשמוע את הדברים האלה יהודית האלמנה בת בארי והיא הייתה יראת ה' מאד, ותעש לה יהודית בעליית ביתה חדר מיוחד להתפלל בו ותשב שם עם נערותיה, והיא הייתה מענה בצום נפשה כל ימי חייה, והייתה יפת תואר מאד, ותהי יהודית נושאת חן בעיני כל רואיה. וכאשר שמעה כי דבר עוזיהו למסור את העיר אחר חמשה ימים שלחה לקרוא את הכוהנים ועוזיה וכרמי ויבואו אליה ותאמר אליהם יהודית:
מה זה הדבר אשר חשב עוזיהו לעשות למסור את העיר ביד האויב, אם לא תבוא ישועתנו תוך חמישה ימים, ומי אתם כי נסיתם את ה'!
לא זו הדרך לקבל חסד המקום ב"ה רק להעיר חרון אף ה', האפס לנצח חסדו כי שמתם גבול לחסדיו ולרחמיו לשום לכם יום כפי בחירתכם, חלילה לסור מאחרי ה', כי חסדי ה' לא תמו ולא כלו רחמיו, טוב ויחיל ודומם לתשועת ה' כי לא יזנח לעולם ה', כי אם הוגה וריחם כרוב חסדיו, רגע ידבר על גוי ועל ממלכה וניחם על הרעה.
ועתה לכו ונשובה אל ה' כי ארך אפים הוא ונשאלה ממנו סליחה וכפרה על זה העוון בבכי ובצום ואל אלוהינו כי ירבה לסלוח, כי עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע וכאשר נבהלה נפשינו מפני זדונם כן נגילה ונשמחה בישועתו, כי לא הרשענו כאבותינו אשר עזבוה ויקטרו לאלוהים אחרים וע"כ נמסרו לחרב ולשבי ולחרפה ולכלימה ביד שונאיהם, ואנחנו לא נדע אל אחר זולתי אלוהינו אשר אין עוד מלבדו, והוא ידרוש דמינו מיד קמינו למען כבוד שמו.
ועתה אחי אתם הכוהנים לה' ונפש כל עמו ישראל תלויות בכם ואתם חזקו ויאמץ לבבכם ולב כל ישראל לאמר אליהם כי אבותינו הובאו בניסיון לנסות אותם אם באמת אהבו את ה' אלוהיהם ואתם תאמרו אליהם כי אברהם אבינו עמד בניסיונו של מקום וה' אהבו, וכן יצחק ויעקב ושאר האבות נמצאו נאמנים לפני ה' בייסורין, וכל מי שלא עמד בניסיון ביראת ה' והתלוננו לפנו ה' נגפו לפני המשחית וימותו במכת הנחשים, ועתה התבוננו וראו כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוהינו מייסרנו ולמות לא נתננו בעבור שמו הגדול והנורא.
ויאמרו אליה עוזיהו והכוהנים: צדק כל אמרי פיך אין בהם נפתל ועיקש, אשר נואלנו ואשר חטאנו לשום גבול לישועת ה' ולכן העתירי בעדינו כי ישרה את ויראת ה' את.
אנכי אתפלל לפני ה' בעדכם, וגם אתה העתירו אל ה' בעדי להקים את עצתי אשר חשבתי לעשות לנקום נקמת בני ישראל מאת היונים.
ולכן לעת ערב תעמדו בשערי העיר ואצא אני ושפחתי עמי בלילה ואתם אל תחקרו ממני אנה אני באה, אפס כי תמיד תהיה תחינתכם בפיכם לה' אלוהי ישראל לפקוד את עמו בעבור כבוד שמו.
ויאמר אליה עוזיהו: לכי לשלום ואלוהי ישראל ייתן את שאלתך אשר שאלת מעמו, ויהי ה' עמך לנקום אותנו מאויבינו אמן.
ויהודית נכנסה בחדרה ותלבש שק ואפר ותעל עפר על ראשה ותשתחווה לה' ותשפוך את נפשה בצום בבכי ותפילה לפני ה', וכה אמרה בתפלתה:
ה' אלוהי שמעון ולוי אבינו אשר שמת בידם חרב להתנקם מהנכרים אשר טמאו וגילו את ערוות דינה אחותם, ונתת את נשיהם בשבי ואת בנותיהם וכל שללם לבוז ביד עבדיך אשר קנאו את קנאתך, פקדני נא ה' אלוהי כרוב חסדיך, כי כל דרכיך צדק ומשפטיך תהום רבה, והבט נא את מחנה האויב הרע הזה אשר חירף מערכות אלוהים, כאשר ראית את מחנה מצרים ברדפם חמושים אחרי ישראל עמך ונחלתך, אשר בטחו במרכבותיהם ובסוסיהם וברוב חילם, והשקפת על מחניהם והבהלת אותם במחשכים, תהומות יכסיומו ירדו במצולות כמו אבן במים אדירים, כמוהם יהיו גם אלה ה' אלוהי הבוטחים על חילם וברכב ובפרשים ובחצים ובקשת, המתהללים בחניתותיהם ולא ידעו ולא יבינו כי אתה ה' אלוהינו איש מלחמות, יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר.
חשוף זרוע גבורתך כבראשונה, ושפוך באש חמתך על הגויים אשר לא ידעוך ועל הממלכות אשר בשמך לא קראו, אשר אמרו נרשה לנו את נאות אלוהים לבא במקדש ולטמא היכל קודשך, ולנתק קרן מזבחך, אנא ה' עשה למענך אם לא למעננו, חרבם תבוא בלבם וקשתותם תשברנה, ולצר הצורר הרע הזה אליפורני המלך קדמה פניו הכריעהו וילכד בפח עיניו לאהוב אותי ותחלהו בחולי החשק בי, ותן בנפשי חוזק למאוסו ובידי כוח ואיל להשמידו, ייפול במכמוריו רשע, ויהיה זה זכר לשמך הגדול כי תמסור אותו ביד אשה, ואתה ה' לא בגבורת הסוס תחפוץ ומלכות זדון לעולם שנאת, שוועת עניים אתה תשמע, צעקת הדל תקשיב ותושיע, חנני ושמע תפלתי ושוועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש, ותן דבר בפי ועצה בלבי לקיום בית מקדשך, למען ידעו כל הגויים כי אתה אלוהים חיים ואין זולתך אלוהים.
ויהי ככלות יהודית להתפלל לה' את כל התפלה והתחינה הזאת ותקום מן המקום אשר השתחוותה שמה לה' מכרוע על ברכיה וכפיה פרושות השמים, ותקרא את שפחתה ותבוא אל היכל ביתה ותסר בגדי אלמנותה והשק מעליה ותרחץ את גופה ומשחה עצמה בשמן המור ותקלע את קלעות שערותיה ותשם כתר על ראשה ותלבש בגדים יקרים מוזהבים ותכשיטים חריטים ושהרונים ועגילים וטבעות, ותייפה את עצמה בכל תמרוקי הנשים וכ"ד קישוטיה, וה' נתן לה זיו ויופי הרבה למצוא חן בעיני כל רואיה. ותתן יהודית ביד שפחתה נאד חלב וחמת יין וצלוחית שמן וקמח ולחם וגבינה ותלך לה, וכאשר באה אל שערי העיר מצאה את עוזיהו ואת הכוהנים המקווים עליה שמה ותעבור לפניהם ויאמרו לה לכי לשלום ואלוהינו ייתן לך חן וחסד בעיני כל רואי אותך וייתן לך כל משאלות לבך וכל עצתך ימלא לטובה, ותתהלל עליך ירושלם עיר הקדש ויהי שמך בכלל החסידים ובמספר הצדיקים, ויענו כל העם אשר שם אמן.
ותצא יהודית מן העיר היא ואמתה, ויהי כאשר ירדו מן ההר בעת עלות השחר פגעו בה משומרי המלך אליפורני ויתפשוה לאמר מאין באת ואנה תלכי?
ותאמר אליהם יהודית מבנות העברים אנכי ואברח בהיחבא מאתם, כי ידעתי כי ימסרו בידכם ולכן חשבתי אצלי לאמר אלכה נא לי לפני המלך אליפורני לגלות לו סודות עם היהודים ולהורות לאנשי הצבא את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ללכוד את העיר ולתפשה ולא ייפול ממחנהו עד אחד.
וכאשר שמעו האנשים אשר תפשוה את דבריה הביטו על תוארה ויפייה והמה ראו כן תמהו מנועם אמרותיה במועצות ודעת, ויאמרו אליה:
ברוך טעמך כי חלצת נפשך ממות וחכמת בעצתך לבוא אל אדונינו, ותדע באמת כי בעמדך לפניו ייטב לך ותמצא חן וחסד בעיניו.
ויביאו אותה למלך, ומיד כאשר באתה לפניו נשא המלך את עיניו וירא את יופייה וזיו הדרה ותבער בו אש החשק והתאווה אליה ויחלה המלך מחולי החשק, וכל שריו ועבדיו הפרתמים היושבים לפני המלך אמרו מי אשר ימאס עם העבריים אשר יש להם נשים יפות כאלה, ומי לא ילחם עימהם בעבורן.
וכאשר ראתה יהודית את המלך יושב על כסא מלכותו השתחוותה לו אפים ארצה, ויקימוה עבדי המלך כי כן מצות אדוניהם, אז אמר לה המלך תגילי ותשמחי בלבבך ואל תיראי כי לא אחפוץ במות כל אשר יחפוץ לעבדני, ולא הייתי מרים חרבי וחניתי על עמך אם לא מאסוני. ועתה תאמרי נא לי למה נסת וברחת מעימהם ותבחרי לבא אלינו?
ותאמר לו יהודית אנחנו חטאנו לפני ה' אלוהינו ולכן דיבר ביד הנביאים אל העם לייסר אותם על עוונם. וע"כ בני ישראל פחדו ממך כי חטאו לפני ה' אלוהיהם וכבד הרעב בהם והנה נחשבנו כמתים מפני הצימאון, עד אשר הסכימו לשחוט את צאניהם ולשתות את דמם וחשבו להתיר את הקודשים אשר ציוה ה' אלוהיכם בשמירתם שלא יהנו מהם בחטים ביין ובשמן. ואם יעשו זה המה יאבדו ואתה תעמוד, וכאשר ידעתי זה אני אמתך נסתי מאתם ושלחני אלוהים להגיד לך, ואולם אנכי יהודית אמתך עובדת את ה' גם עתה בהיותי אצלך, על כן אנכי אצא ג' פעמים ביום ואתפלל לפני ה' אלוהי, ואתנפל לפני ה' והוא יגיד לי מתי ישלם להם כפעולתם וכרוע מעלליהם, ואבוא ואגיד לך כי תעבור בכל חוצות ירושלם ויהיו כל עדת בני ישראל כצאן אשר אין להם רועה ולא יחרץ כלב לשונו נגדך, כי כל זה נאמר לי במראות האלוהים ולמען חרות אף ה' עליהם שולחתי להגיד לך כל זה.
וייטב הדבר בעיני המלך ובעיני עבדיו ויראו האנשים ויתמהו בראותם חכמתה כי רבה
ויאמרו איש אל רעהו, אין אשה משכלת כזאת בכל הארץ ביופי בחן ובשכל,
ויאמר לה המלך: הטיב אלוהים עמך אשר שלחך לפני למען תמסור את עמך בידינו, ובעבור דבריך הטובים אם כה יעשה לי אלוהיך ואלוהי, את תהיה ראשונה במלכות, ויהי שמעך בכל הארץ.
ויצו המלך להביא אותה בבית נכותו, ויצו להאכילה מעל שולחנו, ותאמר לו יהודית לא תוכל אמתך לאכול מאשר ציווית לתת לי פן יקראני אסון, אבל אוכל מאשר הבאתי עמי.
ויאמר אליה המלך: ואם יחסר לך אשר הבאת עמך מה נעשה לך?
ותאמר יהודית: חי נפשך אדוני שלא יחסר לי מזה עד אשר יקים ה' את דברי אשר חשבתי לעשות. ותשאל עוד בעת בואה אל האוהל רשות לצאת בלילה ובעת עלות עמוד השחר חוץ מן המחנה להתפלל לפני ה' אלוהים. ותצא בכל לילה ולילה מחוץ למחנה לטבול את גופה תוך ברכת המים ובעלותה מלטבול שפכה את נפשה בבכי ואנקה לפני ה' אלוהי ישראל לישר את דרכה בישועת עמה; ובאה אל האוהל בטהרתה ותאכל בסעודת הערב.
ויהי ביום השלישי ויעש המלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו, ויאמר אל סריסו שומר הפילגשים לאמר לך נא ראה אם תוכל לפתות ולרצות את יהודית הזאת שאבוא אליה, ואז בא הסריס אל יהודית ויאמר לה אל תבושי ואל תכלמי לבוא אל אדוני ואולי ייטב לך לאכול ולשתות עמו?
ותאמר לו יהודית: מי אנכי אשר אמנע מאדוני כל אשר ייטב לו וכל הישר בעיניו אעשה, כי כל אשר יחפוץ אדוני המלך הוא טוב לי כל ימי. ותיקח יהודית ותלבש בגדי תפארתה ותבוא ותעמוד לפניו, ויהי כראות המלך את יופיה תכף הוכה ונחלה מאהבתו אותה.
ויאמר לה המלך: אכלי לחמך בשמחה ושתי בלב טוב יינך כי מצאת חן בעיני.
ותאמר לו יהודית: אשתה אדוני כי שמח לבי ויגל כבודי היום שמחה רבה מכל ימי חיי, ותשב ותאכל ותפתח את נאד החלב ותשת וגם את המלך השקתה וישמח המלך עמה מאד וישתה יין הרבה מאד מאשר שתה כל ימי חייו.
ויהי אחרי כן הלכו כל עבדי המלך איש איש אל מקומו, ויסגור סריס המלך את דלתי האהל אשר שם יהודית עם המלך וילך לו, ויהודית לבדה באהל ואליפורני המלך במיטתו ישן כמת, ותאמר יהודית אל אמתה לעמוד בחוץ לשמור לפני האהל ותעמוד יהודית לפני המטה ותתפלל בדמעות רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע, וכה אמרה בתפלתה:
חזקני ה' אלוהי ישראל ואנקמה את נקמת עבדיך ישראל, לחזק בריחי שערי ירושלם עיר מקדשך, סמכני כאמרתך ואל תבישני משברי בחוזק עוזיך.
וככלותה להתפלל קרבה אל העמוד אשר בראש מיטתו ושלפה חרבו של אליפורני עצמו אשר היה תלוי בעמוד, ובשלפה את החרב תפשה אותו בשערי ראשו ותאמר חזקני נא האלוהים והכתה פעמים על צווארו וחתכה את ראשו, ותשלח את אמתה ותיקח את כלי מלחמתו אשר היו תלויים בעמודים והכתה את כל גופו מכף רגל ועד ראש אין בו מתום פצע וחבורה ומכה טרייה, ותיתן את ראש אליפורני ביד שפחתה לשום אותו באמתחתה, ותצאנה שתיהן יחדיו כמנהגן להתפלל ותעבורנה את כל המחנות ואין פוצה פה ומצפצף עליהן כי כן ציווה עליהן המלך, ובסובבן את העמק באו בשערי העיר ותאמר יהודית לשומרי החומות מרחוק בקול ששון ובקול שמחה פתחו שערים כי עמנו אל אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל.
ויהי כאשר שמעו אנשי העיר את קולה ויקראו את כוהני ה' ויאספו כולם מגדול ועד קטן, ויצאו לקראתה בשמחה ובשירים ובהלל ובתודות לה', והדליקו נרות בכל חוצות ירושלם ובחצריהם ובטירותם ויעטרו כלם בבגדים חמודים וכלי יקר אבנים טובות ומרגליות לכבוד ולתפארת, ויביאו את יהודית אל תוך העיר בשמחה גדולה, כי חשבו לבלתי ראות פניה עוד, ויסובבוה כל ישראל סביב, ותעל יהודית במקום גבוה ותהס את כל העם, ויהס העם ויעמדו ולא ענו עוד.
אז ענתה יהודית בקולה קול עוז לאמר:
הללי ירושלם את ה' הללי אלוהיך ציון כי חזק בריחי שעריך ובירך בניך בקרבך; הללו את ה' אלוהינו, הללוהו בגבורותיו הללוהו כרוב גדלו, אשר לא עזב חסדו משפחתו וימכור ה' בידי אשה את שונאנו ועוכר ישראל בלילה הזה. ותוציא מאמתחתה את ראש האויב צורר היהודים אליפורני הרשע.
ועתה אחי חי ה' כי שמרני מלאך ה' בצאתי מכאן וביושבי שמה ובשובי הנה כי לא נטמאתי והביאני ה' אלוהיכם אליכם בשמחה ובישועה והמליט נפשי בישועתכם, הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
וכל ישראל השתחוו לה' אפים ארצה ויאמרו אליה:
ברוך ה' אשר בידו השפיל אויבינו המחרף והמגדף מערכות אלוהים, כל גויים סבבונו בשם ה' כי אמילם דחה דחיתנו לנפול וה' עזרנו כי לא בזה ולא שיקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו, ובשווענו אליו שמע אלינו.
ועוזיהו נשיא ישראל אמר אליה:
ברוכה את לאל עליון מכל הנשים באוהל תבורך, ברוך ה' אשר ברא את השמים ואת הארץ ואשר הצליח את דרכיך להביא ראש מלך אויבינו צורר היהודים, והגדיל היום את שמך ולא ימוש זכר תהילתך מפי כל האנשים אשר יזכרו את חסדי ה' לעולם, כי לא חמלת על נפשך בעת צרה ויגון עמך, ויענו כל העם אמן ואמן.
ויקראו אל המלך אשר היה עומד בבית עוזיהו אשר דיבר טוב על ישראל, ותאמר לו יהודית: ה' אלוהי ישראל אשר הודעת את שמו ואת גבורתו ואמרת כי הוא יקום נקמתנו מאויבינו, הנה הוא יתברך שבר ראש כל הרשעים בלילה הזה בידי, ולמען תדע כי כן הוא הנה זה ראש אליפורני אשר בזדונו ובעזות לבו מאס את אלוהי ישראל, וישטום אותך להרגך לאמר כאשר נכה עם ישראל תיפול ביניהם וחרבי יעבור בך.
וכאשר ראה המלך החסיד ההוא את ראש אליפורני ויפול על פניו ארצה ויאמר:
כן יאבדו כל אויביך ה', ויפול על רגלי יהודית וישתחווה לה ויאמר אליה ברוכה את מאלוהיך בכל אוהלי יעקב, כי כל גוי עם ועם אשר ישמע את שמעך יהללו לך ויברכו את שם ה' אלוהי ישראל.
ותאמר יהודית אל כל העם:
שמעו נא לי אחי ועמי ותלו את הראש הזה על ראש חומותינו, והיה כאשר יזרח השמש ולקחתם כל אחד מכם את כלי זיינו ותצאו בתרועת מלחמה, ואל תרדו למטה אפס כי תקעתם ותריעו, וכאשר ישמעו את קול תרועת המלחמה ילכו אל שרי חילם לעוררו למלחמה, ובבוא השרים באהל אליפורני ימצאו אותו מתגולל בדמו, תיפול עליהם אימתה ופחד, וכראותכם אותם בורחים רדפו מהר אחריהם בחוזק כי ה' ייתן אותם תחת רגליכם.
ויעשו כן בני ישראל וכאשר האיר היום תלו על ראש החומות את ראש האויב הצורר, וייקח כל איש ואיש כלי מלחמתו בידו, ויצאו ויתקעו ויריעו תרועה גדולה, וכאשר ראו כן שומרי החומות באו באהל מלכם אליפורני והשמיעו קול גדול בפתח האהל להעירו, וכאשר באו השרים השלישים אמרו לסריסים לא עת התמהמה לכו ועוררו את המלך כי יצאו העכברים מחוריהן ופיתו אותנו למלחמה, אז דחק ונכנס סריס המלך שומר הפילגשים באהל אליפורני ויעמוד לפני קלעי מיטתו ויספוק את כפיו אולי ישן הוא ויקץ, כי חשב כי עודנו ישן עם יהודית, וכאשר לא הרגיש דבר קרב אל המיטה ויסר את הקלעים וירא גוף אליפורני מושלך ארצה ומתגולל בדמו וראשו איננו, ויצעק צעקה גדולה בבכי ויקרע את בגדיו ויבא באוהל יהודית ולא מצאה, ויצא החוצה אל העם ויאמר אליהם אשה אחת עבריה עשתה הרעה הגדולה הזאת, והנה אדונינו המלך מת ומושלך על הארץ ומתגולל בדמו וראשו איננו.
וכאשר שמעו כן שרי החיל קרעו כולם את בגדיהם ונפלה עליהם אימה חשכה גדולה ותהי צעקה גדולה ומרה במחנותם, וכאשר שמעו כל החיל כי נהרג גיבורם יצאה מהם כל עצה ויברחו כולם מפני הפחד והיראה, ובבורחם מפני העכברים הרודפים אחריהם חמושים עזבו כל רכושם וינוסו במשעול הכרמים ובנתיבות ההרים.
וכאשר ראו כן בני ישראל ירדו מן ההרים וירדפו אחריהם בתרועת חצוצרות ובקול שופר חזק מאד, והיו מכים את כל הנמצאים מכה גדולה מכת חרב, וירדפום עד החרמה, ויתר העם ירדו אל מחנה האויב וישללו את כל שללם, שלל הרבה מאד אין מספר, בצאן ובקר וברכב ובסוס ובכל מטלטלי אוהליהם, וכולם נתעשרו משלליהם מקטן ועד גדול, ובזמן שלושים יום לא נשלם שללם אשר שללו בני ישראל, רק כל עושר אליפורני וכל רכושו ניתן ליהודית, זהב וכסף ומרגליות ואבני יקר אשר לו, הכל ניתן לה מאת העם.
ואז המלך אשר בבית עוזיהו שדבר טוב על ישראל, בראותו הנס אשר עשה ה' אלוהי ישראל עזב מעבוד האלילים והאמין בה' וימול את בשר ערלתו ויבוא לחסות תחת כנפי השכינה, הוא וכל ילידי ביתו עד היום הזה.
וכל עדת ישראל ששים ושמחים עם יהודית, ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות היו אומרות:
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, את יהודית אם בישראל, את תהילת ירושלם, את שמחת ישראל, את כבוד עמינו כי עשית בכוח חזק ואמץ לבך ויד ה' הייתה עמך לחזק אותך, ומבורכת תהיה לעולם, ויען כל העם אמן ואמן.
וזקנים עם נערים ישמחו ויעלצו במצלתיים ובנבלים.
ותשר יהודית את השירה הזאת לה' ותאמר:
הללו את ה' בתוף שירו לה' במחול, שירו לה' שיר חדש הודו וקראו בשמו, ה' איש מלחמה ה' שמו, ה' אלוהים גדול אתה ונורא בכוח ואין דומה לך, כל הבריות יעבדוך ויודוך ה' כל מעשיך, כי אמרת ותהי ושלחת את רוחך ונבראו, ההרים והיסודות ירעשו וכדונג נמסו מלפני גבורתך, ימינך ה' נאדרי בכוח ימינך ה' תרעץ אויב, מי כמוך באלים ה' מי כמוך נאדר בקדש נורא תהילות עושה פלא.
ויהי אחר התשועה הגדולה הזאת, כאשר נטהרו כל איש ישראל, העלו עולות כולם, עולות וזבחים ונדרים. ויהודית הקדישה את כל שללה לבית האלוהים, ויעשו עם יהודית שמחת זאת הישועה שלשה חדשים, ובכל ימי חיי יהודית לא קם מזיק על ישראל, ותשקוט הארץ אחרי מותה שנים רבות, ולכל בני ישראל היה אור במושבותם.