פרק א
[טוביה גומל חסדים] (א) איש היה ממטה נפתלי ושמו טובי, ומושבו בעיר אחת הגליל העליון ממעל לאשור ומשמאל לשפת הים. (ב) והוא היה מן הגולה אשר הגלה שלמנאסר מלך אשור, ואף כי נשבה בין הגויים לא סר מתורת אלוהיו ומחוקותיו. (ג) ויהי תמיד מעוז לדל, וייתן מכל אשר לו לאחיו ולקרוביו אשר אתו בשביה. (ד) ואף אמנם היה הצעיר ממטה נפתלי, לא תעה מדרך הטוב והישר בעיני ה'. (ה) וכי ראה את העם עובדים את עגלי הזהב אשר עשה ירבעם מלך ישראל קצה נפשו בתועבותיהם. (ו) ויעל מימים ימימה אל בית ה' בירושלים ויעבוד את ה' אלוהי ישראל וישתחוו לו. (ז) ויבא שם את ראשית בכורי אדמתו ומעשר מכל אשר לו. (ח) ולתקופת השנה השלישית נתן את מעשר תבואתו לגר ליתום ולאלמנה. (ט) ככה היה משפט האיש ומעשהו כל הימים. (י) ויהי כי גדל טובי וייקח אישה ממשפחתו ושמה חנה, ויולד בן ויקרא אותו בשמו טובי. (יא) ויורהו את דרכי ה' מנעוריו ליראה אתו ולסור מרע. (יב) ויהי אחרי הגלותו עם אשתו ובנו ועם כל שבטו בתוך יתר בני הגולה לנינוה, וירא את העם אוכלים ממאכלי הגויים, ותיגעל נפשו בהם ויישמר מנגוע בם.
(יג) ויען כי ירא את ה' בכל לבו, ויט ה' אליו חסד, וייתן חנו בעיני שלמנאסר מלך אשור. (יד) והמלך לא מנע ממנו לצאת ולבוא כטוב בעיניו, ולעשות כפי אוות נפשו. (טו) וילך אל כל אסירי הגולה וינחם אתם וידבר על ליבם. (טז) ויבא גם לעיר רגוש בארץ מדי, ובידו עשרה כיכרי כסף אשר נתן לו המלך למנה. (יז) וירא בתוך אסירי ישראל איש אחד ושמו גבאל, והנה הוא דל מאד וילווהו את הכסף וייקח כתבו ממנו.
(יח) ויהי ברבות הימים, וימת שלמנאסר, וימלוך סנחריב בנו תחתיו, והוא שנא את בני ישראל במאוד מאוד. (יט) וטובי הלך כדרכו יום יום אל השבויים וינחם אותם, וייתן לכל איש כפי אשר מצאה ידו. (כ) מלחמו נתן לרעבים, וילבש את הערומים, ויקבר את החללים ואת המתים. (כא) ויהי בעת ההיא וינס סנחריב מארץ יהודה, יען כי נגפו אלוהים על חרפתו אשר חרפהו. (כב) ויהי בשובו אל ארצו, וישפוך חמתו על היהודים, ויהרוג מהם רבים, ויקבר אותם טובי. (כג) וישמע המלך ויצוו להמיתו, וייקח את כל רכושו מידו. (כד) וייקח טובי את אשתו ואת בנו, ויברח מפניו, ויגור בהיחבא עם קרוביו. (כה) ויהי לימים עוד חמישים וחמשה, וישלחו בני המלך את ידם באביהם ויכוהו נפש. (כו) ויוגד לטובי, וישב אל ביתו ויושב לו כל רכושו וכל הון ביתו.
פרק ב
[טובי קובר מתים] (א) ויהי ביום חג השבועות ויעש טובי משתה. (ב) ויאמר אל בנו לך נא בני וקרא את כל יראי אלוהים ממשפחתנו, ויאכלו וישתו אתנו. (ג) ויהי בצאתו וישב מהר ויגד לאביו. הנה ראיתי איש בחוץ נופל מת ארצה. (ד) וימהר טובי וירץ החוצה, ויישא את המת בסתר אל ביתו לקבור אתו בלילה. (ה) ואחרי הסתירו שב אל קרואי המשתה ויאכל את לחמו בדאבון נפש. (ו) ויזכור את דבר ה' ביד עמוס הנביא והפכתי חגיכם לאבל. (ז) ויהי כבוא השמש ויקום טובי ויקבור את מתו. (ח) ויוכיחו רעיו אותו ויאמרו. הנה זה ימים והמלך ציוה להמיתך ותמלט, ועתה תשוב לקבר את המתים.
(ט) וטובי ירא את דבר ה' יותר מדבר המלך, ויאסוף בסתר את החללים אל ביתו ויקבור אתם בלילה.
[טובי מתעוור] (י) ויהי היום בשובו מקבור את המתים, והוא עייף, וישכב על יד קיר הבית ויישן. (יא) ויקר מקרה והנה עטלף אחד הריק צואתו מקנו, ותפל בעודנה חמה על פניו, ותעוור את עיניו. (יב) וה' הביא עליו את הרעה הזאת לנסותו, ולמען ילמדו ענווים דרכו, כאשר עשה לעבדו לאיוב. (יג) ומיראתו את ה' מנעוריו ומדבקו במצוותיו, לא זעף לבו על ה' ואין בפיו תלונה בהכותו בעיוורון את עיניו. (יד) ויחזק עוד בתומתו, ויברך את ה' כל ימיו. (טו) ויהתלו בו רעיו כאשר התלו הרעים באיוב ויאמרו לו. (טז) איה אפוא תקוותך, כי פרסת לרעב לחמך וקברת את המתים. (יז) ויוכיחם טובי ויאמר. (יח) אל נא אחי כן תדברו כי בני קדושים אנחנו המייחלים לחיי עולם. (יט) וה' ינחילם לכל הנאמנים בבריתו ומחזיקים באמונתו.
(כ) וחנה אשתו תמכה פלך בידיה ותכלכל את בעלה בפועל כפיה. (כא) ויהי היום ותבא בשכרה גדי עזים הביתה. (כב) וישמע טובי את קול הגדי ויאמר, מה קול הגדי הזה באזני, לכו וראו אולי גנוב הוא אתי. (כג) ואם כן הוא, השיבו אותו לבעליו, כי לא נכון הוא ללחם לחם גזול ולנגוע בו. (כד) ותקצוף אשתו על דבריו ותאמר. (כה) הלא תראה כי תוחלתך נכזבה וכל צדקתך לתוהו. (כה) והיא לא חדלה להרעימו בדברה אליו יום יום כדברים האלה.
פרק ג
[תפילת טובי] (א) ויהי כי מרה לו נפשו ויישא טובי את קולו ויבך ויתחנן אל ה' ויאמר.
(ב) צדיק אתה ה' וישר משפטיך וחסד ואמת יקדמו פניך. (ג) ועתה ה' חנני נא ואל תנקם בי בחטאי. (ד) חטאות נעורי ופשעי אבותי הסר מנגד עיניך. (ה) עקב עזבנו את מצוותיך נתתנו ביד אויבנו לרדות בנו בחמס ובחרב ובשביה, והננו לבוז ולחרפה בגויים אשר הדחתנו בם. (ו) שפטים גדולים ונוראים עשית בנו, עקב אשר עברנו את בריתך ולא הלכנו בדרך האמת לפניך. (ז) ועתה עשה נא עמדי חסד, וקח נא את נשמתי בשלום, כי טוב מותי מחיי.
[תפילת האשה מהעיר רגוש] (ח) ויהי בעת ההיא והנה אשה ב'רגוש' אשר בארץ מדי ושמה שרה בת רעואל ותקל בעיני שפחת אביה. (ט) כי אורשה לשבעת אנשים זה אחר זה, ובטרם קרב איש אליה ביעתתם רוח רעה וימותו. (י) ויהי היום והיא מתוכחת עמה, ותאמר השפחה אליה בת מרצחת אנשים את. (יא) מי ייתן ולא נראה ממך פרי בטן עד עולם אם בן או בת. (יב) הלהרגני את אומרת כאשר הרגת את שבעה בעליך. (יג) ויהי כשמעה את הגידופים האלה, ותעל בצר רוחה החדרה אל העלייה, ותשב שמה שלושת ימים לילה ויום. (יד) לחם לא אכלה ומים לא שתתה, ותבך ותתחנן אל ה' לאסוף את חרפתה. (טו) ויהי ביום השלישי אחרי כלותה להתחנן, ותהלל את ה' ותאמר.
(טז) מהולל שמך ה' אלוהי ואלוהי אבותי גם באפך תעשה חסד ותסלח לעוניינו בעת צרה בקראנו אליך. (יז) לך ה' אשא פני ועיני כלו לישועתך נצח. (יח) ועתה ה' הסר נא את חרפתי מעלי ופדני מצרותי, ואם אין השב נא רוחי אליך. (יט) גלוי וידוע לפניך כי לא שאלתי לי איש ונשמרתי מכל חפץ רע. (כ) עם לצים לא היה חלקי, ולא לקחתי איש מעונג כי אם ליראה את שמך. (כא) ועתה לא ידעתי אם אנכי לא יקרתי להם או אם הם לא יקרו לי, ואתה שמרתני לאיש אחר, כי מחשבותיך לא כמחשבת אדם. (כב) אמנם בזאת אני בוטחת, כי תרחם על יראיך ותפדה מצרות נפשם. (כג) ואת אשר תאהב תוכיח, כי לא אל חפץ שחת אתה. (כד) הלא על פיך השמש תזרח אחרי הרעם, כן תהפוך אבלנו לשמחה ולששון. (כה) יהי שמך ה' מבורך מעתה ועד עולם.
(כו) וייעתר ה' לשניהם בעצם היום הזה, וישלח את מלאכו את רפאל לרפאותם משבריהם כי עלתה שוועתם כאחת השמים.
פרק ד
[צוואת טובי] (א) וטובי אמר בלבו כי שמע ה' את תפילתו וכי קרבו ימיו למות. (ב) ויקרא אל בנו ויאמר אליו.
(ג) שמע בני אמרי אביך ושימם בתוך לבך. (ד) בקחת אלוהים את נפשי וקברת את עצמותיי. (ה) כבד את אמך כל ימי חייה, וזכור את אשר חבלה בשאתה אתך בבטנה. (ו) והיה כאשר תמות גם היא, וקברתה בקבורתי. (ז) שווה ה' לנגדך תמיד, והישמר מעון ומעבר את פי ה'. (ח) תן מהונך לעני, ואל תעלם עיניך ממנו, ויברכך ה' אלוהיך. (ט) החזק ידי אביון כפי אשר תשיג ידך. (י) אם רב לך תן הרבה, ואם מעט תן לו בעין טוב, כי ברוב ימים תמצאנו בעת צרה. (יא) צדקה תציל מחטא וממות, וביום רעה אל תזניחך. (יב) מלוה ה' חנן דל וגמולו ישלם לו. (יג) אל תיתן לקדשה, חילך שטה מעליה ודבק באשת חיקך. (יד) הסר גאה מלבבך ומשפתי פיך, כי היא ראשית כל רעה. (טו) תן לשכיר פועלו ולא תלין פעולתו עד בוקר. (טז) את השנוא לך אל תעשה לעמיתך. (יז) פרוס לרעב לחמך, וכי ראית ערום וכסיתו. (יח) בהיקבר איש צדיק תן מיינך ומלחמך, ועם אנשי רשע אל תלחם. (יט) כי תבקש עצה לך והיוועץ את איש נכון. (כ) ברך אלוהים בכל עת ובקשהו להישיר דרכיך.
(כא) ועתה דע בני כי בהיותך עוד רך בשנים הלוויתי עשרה ככרי כסף לגבאל היושב ברגש בארץ מדי וכתבו בידי. (כב) ועתה לכה נא ואשלחך אליו לבקש את הכסף מידו ולהשיב לו את כתבו. (כג) ואל תעצב בני על כי דלונו מאוד כי עוד ייטיב אלוהים לנו אם ירא נירא אתו ונעשה את הטוב בעיניו.
פרק ה
[בנו של טובי הולך לגבות חוב] (א) ויען טוביה את אביו ויאמר: כל אשר דברת אלי אעשה. (ב) אך לא ידעתי איכה אבקש את הכסף הן לא יכירני האיש וגם אנכי לא ידעתיו. (ג) מה האות אשר אתן לו אם לא יאמין לדברי וגם את הדרך לא ידעתי.
(ד) ויען אביו ויאמר: הנה כתבו בידי ואך תראהו לו ולא ימנע את הכסף ממך. (ה) ועתה לך בני ובקש לך חבר נאמן אשר ילך בשכר אתך למען השג את הכסף בעודני חי.
ו) ויצא טוביה החוצה והנה עלם יפה תואר לקראתו, ומותניו חגורים, והנכון לשום לדרך פעמיו. (ז) וטוביה לא ידע כי מלאך אלוהים הוא, וישאלהו לשלום ויאמר מי אתה ידידי. (ח) ויענהו העלם ויאמר מבני ישראל אנכי.
(ט) ויאמר טוביה אליו. הידעת את הדרך לארץ מדי? ויאמר: ידעתי. (י) כי זה פעמים ושלוש עברתי בארץ ונאספתי אל בית גבאל אחינו בעיר רגוש היושבת על הרי אחמתא בארץ מדי.
(יא) ויאמר טוביה אל העלם: הואל נא ועמוד עד אגלה את אוזן אבי.
(יב) וילך טוביה ויגד לאביו, והוא משתאה ויקרא את העלם. (יג) ויהי בגשתו אל הזקן ויברך אתו ויאמר ייתן לך אלוהים לב שמח.
(יד) ויען טובי ויאמר: מה לי ולשמחה, הנה עיני חשכו מראות ואור השמש לא יהל לי.
(טו) ויענהו העלם ויאמר: קווה לה' ויושע לך.
(טז) ויאמר טובי: אם יש את נפשך ללכת עם בני לרגש בארץ מדי אל גבאל מודעי ונתתי לך את שכרך בשבתך אתו.
(יז) ויען המלאך ויאמר: תנה אתו על ידי אנכי אוליכהו ואשיבנו לך בשלום.
(יח) ויאמר טובי: בי אדוני הודיעני נא את משפחתך ואת שם שבטך.
(יט) ויאמר המלאך אליו: רב לך כי מצאת חבר לבנך ולמה זה תשאל למשפחתי. (כ) אולם למען לא תדאג לבנך כי שמי עזריה בן חנניה.
(כא) ויאמר טובי: אכן ממשפחת אנשי שם אתה, אל נא תקצוף כי שאלתיך.
(כב) ויאמר המלאך: השב אשיב את בנך אליך בריא ושלם והצגתיו לפניך.
(כג) ויען טובי ויאמר לכו לשלום, וה' ישלח מלאכו לפניכם לשמרכם בדרך.
(כד) ויכן טוביה את כל מחסורו לדרך ויישק לאביו ולאמו וילכו.
(כה) ותישא אמו את קולה ותבך ותאמר לבעלה: ראה את משענת שיבתנו לקחת ממנו ותשלחנו. (כו) לו היה לך כסף כי עתה לא שלחת את בנך את יחידך מאתנו. (כז) האם לא שקטנו בעוניינו ואם לא נבחר לנו בננו זה מהון ועשר.
(כח) וינחם טובי את אשתו ויאמר: (כט) חדלי מבכות על בנך, כי ה' ישמר צאתו ובואו ועיניך תחזינה אתו בשובו בשלום. (ל) כי בטחתי בה' כי ישלח את מלאכו אתו לנחותו בדרך ולהצליח את דרכו וגם שוב ישוב בשובה ונחת. (לא) ותשקוט אשתו ותידום.
פרק ו
[טוביה מגיע לבית שרה] (א) וישא טוביה את רגליו וילך וכלבו רץ אתו, ויבוא ביום הראשון עד נהר חידקל. (ב) וילך אל הנהר לרחוץ את רגליו והנה דג גדול לקראתו פתח פיו לבלעו. (ג) ויחרד טוביה חרדה גדולה ויקרא בקול גדול ויאמר אהה אדוני כי אבלע.
(ד) ויאמר המלאך אליו: שלח נא ידך ואחז בסנפיריו ומשכהו היבשה. (ה) וימשכהו היבשה והנה הדג מפזז לרגליו.
(ו) ויאמר המלאך אליו: בתר אותו בתווך, וקח לך את הלב ואת המררה ואת הכבד כי טובים הם לרפואה. ויעש כן. (ז) ויצלו מבתרי הדג ויאכלו, והנותר מלחו במלח ויצטיידו בו על הדרך עד לבוא רגשה.
(ח) וישאל טוביה את המלאך ויאמר: עזריה אחי הודיעני נא את כוח הקרבים אשר שמת לבדנה.
(ט) ויענהו המלאך ויאמר: בתתך מן הלב על גחלי אש עד עלות העשן הנדוף תנדוף עשנו כל רוח רעה מאיש או אישה ולא תוסיף להרע עוד. (י) והמררה תעלה ארוכה לאשר יש לו תבלול בעיניו במושחו בה את העיניים.
(יא) ויוסף טוביה לשאול ויאמר: אנה נסור הלילה.
(יב) ויען המלאך ויאמר: הנה פה איש ושמו רעואל, והוא משארי בשרך. (יג) ולו בת יחידה ושמה שרה, ואין לאיש עוד בנים זולתה. (יד) והיה בקחתך את בתו לאישה וירשת את כל נחלתו. (טו) לכן בקש אתה מידו והוא יתננה לך.
(טז) ויאמר טוביה: הנה שמעתי עליה לאמור כי זה שבע פעמים אורשה לשבעת אנשים וימותו כולם ברוח רעה. (יז) ועתה פן יקרה לי כמקריהם והורדתי את שיבת אבותי ביגון שאולה כי בן יחידם אנכי.
(יח) ויען המלאך ויאמר: שמע בני והגדתי לך במי תמשול הרוח הרעה. (יט) בכל הבוזים את דבר ה' בקחתם אשה מרוח זנונים ובלי דעת כסוס ופרד במדבר. (כ) ואתה אם ארש תארש אתה והלכת בחדר משכבה ותינזר ממנה שלושת ימים להתפלל אל ה'. (כא) והיה בלילה הראשון בהשליכך את כבד הדג על הגחלים תסור רוח הרעה. (כב) ובלילה השני תקרב אליה בלב טהור כאבותינו הקדושים. (כג) ובלילה השלישי תברך להוליד בנים ישרים. (כד) ומאז והלאה תבוא אליה ביראת ה' ולא מעונג ותשוקה. (כה) למען הביא ה' על זרעך את הברכה אשר דבר לאברהם אביך.
פרק ז
[בבית רעואל] (א) ויסורו אל בית רעואל ויאספם בכבוד הביתה. (ב) וירא רעואל את פני טוביה ויאמר אל חנה אשתו ראי את פני העלם הזה כראות פני בן אחותי.
(ג) ויאמר: מאין אתם אחי ויאמרו ממטה נפתלי ומאסירי נינוה אנחנו. (ד) וישאל להם רעואל ויאמר הידעתם את טובי שאר בשרי ויאמרו ידענו. (ה) ויהי כאשר יספר להם את כל החסדים אשר עשה טוביה עמו, ויאמר המלאך אליו האיש אשר שאלת עליו הוא אבי העלם הזה.
(ו) ויקם רעואל וייפול על צווארי טוביה ויישק לו ויבך על צוואריו עוד. (ז) ויאמר ברוך אתה לה' בני כי בן ישר ותמים אתה. (ח) וגם חנה אשתו ושרה בתו שמעו את הדבר ותבכינה. (ט) ויצו רעואל לטבוח טבח ולהכין משתה. (י) ויהי בשבתם אל השולחן ויפצר בם רעואל לאכול. (יא) ויאמר טוביה לא אוכל ולא אשתה עד אשר אם עשית את שאלתי, לתת לי את שרה בתך לאשה. (יב) וישמע רעואל ויפג לבו, כי זכר את אשר קרה לשבעת האנשים אשר באו אליה ויירא פן יקרה לו כמקריהם.
[נישואין עם שרה] (יג) ויהי כאשר אחר לענות ויאמר המלאך אליו: אל תירא מתת לו את בתך, כי לאיש ירא אלוהים היא נצפנה, ועל כן לא הייתה לאיש אחר. (יד) ויאמר רעואל עתה ידעתי כי שמע ה' את תחנתי ולא החריש אל דמעותיי. (טו) וכי שלח אתכם לפני לתת את בתי לאיש ממשפחתי כאשר ציוה לנו משה, ועתה לא אחשוך אותה ממך. (טז) וייקח את ימין בתו ויתקעה בכף טוביה ויאמר. (יז) ה' אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב יהי עמכם. (יח) יהי חלקכם ברוך וה' אלוהים יצווה את ברכתו עליכם. (יט) ויכתבו את הדברים לעד על ספר ויאכלו וישתו ויברכו את ה'. (כ) ויקרא רעואל את אשתו ויצווה להכין להם חדר. (כא) ויהי בהוליכו את שרה בתו אל קובתה ותיתן את קולה בבכי. (כב) ויאמר אליה הרגעי בתי כי ה' אלוהי השמים יהפוך את הקללה לברכה.
פרק ח
(א) ויהי אחרי קומם מן המשתה ויוליכו את העלם את כלתו הקובה. (ב) ויזכור טוביה את דברי המלאך, וייקח מאמתחתו את הלב ואת הכבד, וישלך אתם על גחלי אש. (ג) וייקח רפאל את רוח המשחית וינדהו המדברה במצרים.
(ד) ויאמר טוביה אל כלתו: קומי נא שרה ונעתר אל ה' שלשת ימים לילה ויום לתת לנו רחמים ואחרי כן אבוא אליך. (ה) כי בני קדושים אנחנו, ולא נעשה כמעשה הגויים אשר לא ידעו את ה'. (ו) ויקומו ויתפללו אל ה' לשמרם מכל פגע רע.
(ז) ויתחנן טוביה אל ה' ויאמר ה' אלוהי ואלוהי אבותי כל מעשיך יהללוך השמים והארץ המים והימים וכל אשר בם. (ח) את יצרת את האדם מן האדמה ותיתן לו את חוה אשתו להיות עזר כנגדו. (ט) ואתה ה' ידע כי לא לעונג לקחתי את העלמה הזאת לאשה, כי אם להוליד בנים הקראים בשמך הגדול.
(י) ושרה אמרה בתפלתה חננו ה' ורחם עלינו והחינו בשלום עד עת זקנה ושיבה.
(יא) ויהי בחצי הלילה ויקרא רעואל אל עבדיו וילך עימהם לכרות קבר. (יב) כי אמר בלבו אולי יקרה גם לטוביה מקרה שבעת האנשים אשר באו אליה. (יג) ויהי ככלותו לחפור הקבר, ויבוא אל אשתו ויאמר אליה. (יד) שלחי נא את אמתך לראות אם מת טוביה, ואם כן הוא וקברנו אתו בטרם עלות השחר. (טו) ותשלח את אמתה החדרה ותמצאם חיים ושלמים, שוכבים על מיטתם. (טז) ותשוב ותבא את הבשורה אליהם, ויהללו את ה' ויאמרו:
הודות והלל לך ה' אלוהי ישראל על אשר לא עשית כאשר יראנו. (יז) כי ריחמתנו כחסדך, והשבת את צורר נפשנו וחמלת על שני בניך אלה. (יח) ועתה ה' אלוהינו תן להם לב שלם ליראה את שמך ולהודות את חסדך למען ידעו כלם כי אתה לבדך בכל הארץ ואין בלתך.
(יט) ויצו רעואל את עבדיו למלאות את הקבר עפר טרם יאיר היום. (כ) ואת אשתו ציוה לעשות משתה ויום טוב, ולהכין להם כל מחסורם בדרך. (כא) וישחט ממיטב הפרים שנים וארבעה כבשים, ויקרא לכל שכניו ולכל אוהביו אל המשתה אשר הכין. (כב) ויהי כי הקיפו ימי המשתה, וישבע רעואל את חתנו לשבת אתו עוד שני שבעות ימים. (כג) ויחץ רעואל את כל קנינו וייתן מחציתו לטוביה וכתבו נתן בידו על הנותר אחרי מותו.
פרק ט
[החוב מוחזר לבן טובי] (א) ויקרא טוביה אל המלאך אשר חשבו לאיש ויאמר אליו: עזריה אחי לא תשמע לקולי. (ב) הן הגדלת את חסדך עמדי עד היום הזה, ואם גם אהיה לך לעבד עולם לא השבתי לך כגמול ידיך. (ג) ועתה זה חסדך עוד אשר תעשה עמדי. (ד) קח נא מן העבדים ומן הגמלים ולך אל גבאל ברגש בארץ מדי, והשב לו את כתבו לקחת את הכסף מידו, וקרא אותו אל המשתה אשר אעשה. (ה) הנה נא ידעתי כי יספור אבי את ימי התמהמהתי, ואם אאחר עוד מן המועד אשר יעד לי וקצרה נפשו למות. (ו) גם ידעת כי השבע השביעני חותני לשבת אתו עוד ימים אחדים ולא יכלתי להשיב את פניו. (ז)
וייקח המלאך ארבעה עבדים מעבדי רעואל ושני גמלים וילך רגשה. (ח) וימצא את גבאל וישב לו את כתבו וייקח את הכסף מידו. (ט) ויספר לו את כל הקורות אשר קרו את בן טובי ויקרא אתו אל המשתה. (י) ויהי כי באו שניהם אל בית רעואל וירא אתם טוביה וירץ לקראתם. (יא) וישקו איש את אחיו וגבאל בכה על צווארי טוביה ויהלל את ה' ויאמר.
(יב) יברכך ה' אלוהי ישראל כי בן איש ישר ותמים אתה אשר לא חשך מדל ידו. (יג) ברוכה אשתך לה' וגם אבותיך ברוכים יהיו. (יד) יתנכם אלוהים לראות בנים ובני בנים גם שלשים וגם רבעים וכל זרעכם ברוכים יהיו מאת ה' אלוהי ישראל המשל מעולם ועד העולם ויאמרו כלם אמן.
(טו) וישבו לאכול ולשתות ותהי שמחתם שלמה לפני ה'.
פרק י
[חזרה לעיר טובי] (א) ויהי כי אחר טוביה לשוב אל בית אבותיו על דבר חתונתו וידאג לו אביו ויאמר. (ב) מדוע בושש בני לשוב ומה יעצרהו. (ג) האם מת גבאל, ואין שם איש להשיב לו את הכסף. (ד) ויתעצבו שניהם אל לבם האיש ואשתו כי לא שב בנם ליום מועד. (ה) ותבך האשה ותמאן להינחם, ותקרא בני בני אור עינינו ומשען שיבתנו נחמת חיינו ותקוות משפחתנו, למה שלחנוך אל ארץ נכריה. (ו) הלא מצאנו בך הון יקר אם לא שלחנוך. (ז) ויאמר טובי אליה החרישי ואל תעצבי, כי חי בנך ולבב רעהו נאמן. (ח) ותמאן להתנחם ותצא יום יום ותשב בפתח עיניים על הדרך, כי אמרה אולי אביט אתו מרחוק.
(ט) ויוסף עוד רעואל לפצור בחתנו ויאמר שב נא עוד אתנו, ואשלח מלאך אל אבותיך להגיד להם כי שלום לך. (י) ויען טוביה ויאמר ידעתי כי ארכו ימי לכתי לאבי ולאמי וידאגו לנפשי לכן אל תעצרני מלכת. (יא) ויהי כי הציק לו רעואל בדבריו והוא לא שמע להם, ויפקד את שרה בתו על ידו. (יב) וייתן לו מחצית כל רכושו בעבדים ובשפחות בצאן בבקר ובגמלים, וגם כסף רב מאוד וישלחהו בשלום, ויאמר: (יג) ה' אלוהים ישלח מלאכו לפניך לשמורך בדרך, ומצאת את אבותיך חיים ושלמים. (יד) לו יעשה ה' עמדי עוד את החסד לראות את זרעכם בטרם אמות. (טו) ויפלו על צווארי בתם וישקו לה, ויאמרו בשלחם אותה מאתם: (טז) כבדי בתי את אבות בעלך ואהבת את אישך בכל נפשך. (יז) שימי עיניך ולבבך על בני הבית ולכי תמיד באורחות הצנועות.
פרק יא
(א) ויהי ביום עשתי עשר יום לנוסעם ויבאו חרנה והעיר ההיא בחצי הדרך בין רגוש ובין נינוה. (ב) ויאמר המלאך אל טוביה אתה ידעת את לב אבותיך בלכתך מאתם. (ג) ועתה אם טוב בעיניך עבר נעבור לפני כל היקום אשר לרגלינו. (ד) ואשתך תתנהל לאיטה לרגל העבודה ולרגל המקנה אשר לפניה. (ה) וייטב הדבר בעיני טוביה. (ו) ויאמר המלאך אליו קח את מררת הדג אתך לבל תפקד ממך. וייקח טוביה את המררה ויעברו.
(ז) וחנה אמו יושבת יום יום על המצפה בדרך, ותישא את עיניה להביט אל בנה. (ח) ויהי בהביטה ותירא אתו מרחוק ותכירהו, ותרץ ותגד לבעלה הנה בנך בא מן הדרך לקראתנו.
[בבית טובי] (ט) והמלאך אמר אל טוביה: בשובך אל ביתך וקראת אל ה' וברכת אותו, ואחר תלך לחבק את אביך. (י) ומשחת את עיניו במררת הדג אשר בידך, ונפקחו עיניו לראות וראך ושמח בלבו.
(יא) והכלב אשר לקחו אתם עבר לפניהם הביתה כמבשר בשורה, וייחפז זנבו וירקד ויפזז סביב. (יב) וישמע את אביו העיור ויקום ויהי כי נחפז ללכת ויפל ויינגף. (יג) ויקרא לאחד מעבדיו להנחותו בידו לקראת בנו. (יד) ותרץ גם אמו לקראתו, וישקו לו ויבכו מחדוות לבבם. (טו) ויהי אחרי התפללם אל ה' ויודו לו חסדו וישבו יחדו. (טז) וייקח טוביה את המררה וימשח בה את עיני אביו, ויהי כחצי שעה והנה עור לבן נראה בעיניו כעור ביצה. (יז) ויתפוש טוביה את העור ויעבירו מעל עיניו ותפקחנה. (יח) ויברכו את שם ה' הוא ואשתו וכל קרוביו. (יט) וטובי אמר בתפלתו: ה' אלוהי ישראל אתה ייסרתני ותרפאני, ועתה אודה את שמך על חסדך כי הראיתני את בני טוביה.
(כ) ויהי לימים עוד שבעה ותבוא גם שרה כלתו עם כל העבודה והמקנה והגמלים אשר אתה. (כא) וגם כסף רב הביאה מלבד הכסף אשר השיב גבאל לבעלה. (כב) ויספר טוביה לאביו ולאמו את כל החסד אשר עשה ה' עמו ביד העלם אשר נחהו בדרך. (כג) ויבואו גם אכיור ונבות דודיו וישמחו לקראתו על כל הטובה אשר עשה ה' עמו, ויעשו משתה שבעת ימים ויהיו אך שמחים.
פרק יב
[פרידה מהמלאך] (א) ויהי כי מלאו ימי המשתה ויקרא טובי אל בנו ויאמר אליו. (ב) מה השכר אשר אתן לאיש הנכבד אשר הוליכך בכל הדרך. (ג) ויען טוביה את אביו ויאמר הנוכל שלם לו גמולו ככל הטוב והחסד אשר עשה עמדי. (ד) הלא הוציאני ויביאני בשלום, והוא הלך אל גבאל לקחת את הכסף מידו. (ה) על ידו נשאתי את האישה הזאת ולמשוש אבותיה הסיר את רוח הרעה מעליה. (ו) גם הצילני מפי הדג אשר היה קרוב לבלעני, וגם את עיניך האיר, ואיך נשלם לו כפי אמיתו וחסדו. (ז) לכן אבי חלה נא את פניו אולי תיקר נפשנו בעיניו לקחת מחצת קנייני ורכושי אשר הבאתי אתי.
(ח) ויקראו לו ויאמרו אם נא מצאנו חן בעיניך ולקחת את החצי מכל אשר לנו בשכרך.
(ט) ויען המלאך ויאמר להם בלט הודו והללו לה' אלוהי השמים לעיני כל חי על רוב רחמיו וחסדיו אשר עשה עמכם. (י) עצת מלכים ומצפוניהם להסתר וחסדי ה' ופעולותיו להגלות. (יא) טוב תפילה וצדקה וצום מהון ואוצר רב. (יב) צדקה תציל ממות ומתן בסתר יכפה אף. (יג) בידם תוצאות חיים ופעלי און שנאי נפשם. (יד) ועתה אמת יהגה חכי ומצפוני אלוה לא אכחד. (טו) כאשר התפללת בבכי אל ה' ותקום משלחנך לאסף את המתים ותסתירם בביתך לקוברם בלילה הבאתי את תפילתך לפני מרום קדשו. (טז) ויען כי יקרת בעיניו ייסרך אלוהים לבעבור תבחן צדקתך. (יז) ועתה שלחני אלוהים לרפואתך ולהסיר את הרוח כאשר הבעיתה את שרה כלתך. (יח) הנה אנכי רפאל מלאך אלוהים, ואחד משבעת המלאכים המשרתים את פני ה'.
(יט) ויהי בשמעם את הדברים האלה ויך לבבם אותם ויפלו על פניהם ארצה.
(כ) ויאמר המלאך אליהם שלום לכם אל תיראו כי על פי ה' הייתי עמכם לכן הללו לה' וברכו שמו. (כא) הנה נדמיתי אוכל ושותה עמכם אולם אשבעה לחם שמים הנעלם מעיני כל חי. (כב) ועתה קרבה העת לשוב לאשר שלחני ואתם הודו לה' חסדו והגידו בעמים עלילותיו.
(כג) ויהי ככלותו לדבר ויתעלם ולא יספו עוד לראותו. (כד) ויפלו על פניהם וישתחוו שלש שעות לה'. (כה) ויהי בקומם ויספרו בקהל את פעולות ה' ואת נפלאותיו אשר עשה.
פרק יג
[תפילת טובי] (א) ויפתח טובי הזקן את פיו להודות לה' ויאמר.
(ב) ה' אלוהים מה אדיר שמך מלכותך מלכות כל עולמים. (ג) אתה תכאיב ותחבוש תוריד שאול ותעל ואין מידך מציל. (ד) ואתם בני ישראל הודו לה' חסדו ובקרב גויים הללוהו. (ה) כי נפזרתם בגויים לא ידעוהו לשיח בכל נפלאותיו ולמען ידעו כולם כי אין אלוהים זולתו. (ו) הוא ייסרנו כי חטאנו ויושיענו ברב חסדיו. (ז) ראו מה פעל שדי בנו ושבחו ביראה מפעליו. (ח) הללו למלך עולמים כאשר אהללנו בארץ שבינו, כי הגדיל חסדו עִם עַם מרי וחוטא. (ט) שובו בנים שובבים ועשו משפט וצדקה, ובטחו ברוב חסדיו. (י) שוש אשיש בה' ותגל נפשי באלוהי. (יא) הללוהו בחירי ה' הודו ורננו לשמו.
(יב) ואת ירושלים קריית אל הוא פקד בשבט פשעך והוא ישוב וירחמך. (יג) הללי לה' חסדו ושבחי שם עליון. (יד) כי יקים סוכתך ואת שבותך ישיב, ושמחת עולם על ראשך. (טו) כאור בהיר תזהירי ותכבדי בכל כנפות ארץ. (טז) ממרחק ינהרו גויים אליך ויובילו לך שי. (יז) בקרבך ישתחוו לה' וקריה הקדושה תקראי. (יח) ארורים בוזיך יישמדו חורפיך וברוכי אל כל בוניך. (יט) עוד תעלוזי על זרעך, כי כל השבים ברוכי ה' הם. (כ) אשרי מאהביך ושמחים בשלומך. (כא) ברכי נפשי את ה', כי יפדה ירושלים מעונייה. (כב) אשרי כי יחזה זרעי הוד תפארתך. (כג) שעריך בת ציון ספיר ונופך יבנו וחומותיך אבני חפץ. (כד) רצפת חוצותיך שיש וברחובותיך ירננו הללויה. (כה) ברוך ה' כי הקימך ומלכותו תקום עליך לעולם ועד אמן.
פרק יד
[צוואת טובי] (א) ויחי עוד טובי אחרי נפקחו עיניו ארבעים ושתים שנה, וירא בנים ובני בנים. (ב) ויהיו כל ימי טובי מאה שנה ושתים שנים, וימת ויקבר בנינוה. (ג) כי בן חמישים ושש היה כאשר עוורו עיניו, ובשנת השישים נפקחו. (ד) ויכל את שאר ימיו בטוב, וילך הלוך וגדל ביראת ה', וייאסף בשלום אל עמיו. (ה) ויהי לפני מותו ויקרא לבנו לטוביה ולשבעת בני בניו ויאמר אליהם.
(ו) הנה איד נינוה קרוב לבוא, כי דבר ה' לא ייפול ארצה, וכל הנדחים מארץ יהודה יקבצו וישובו. (ז) כי ארצנו השוממה תהיה נושבת, ובית ה' השרוף ישוב ויבנה, ונהרו אליו כל יראי ה'. (ח) וגם הגויים יעזבו את אלוהיהם ובאו ירושליימה לשבת בתוכה. (ט) גויים ומלכיהם יעלצו וישמחו בה וישתחוו אל ה' אלוהי ישראל. (י) ועתה בני שמעו מוסר אביכם. (יא) עבדו את ה' באמת ועשו את הטוב בעיניו. (יב) וגם את בניכם תלמדו להתהלך בתמים לחונן דלים ולאהבה את ה' בכל לבבם ובכל נפשם. (יג) ועתה שמעו לקולי ואל תעמדו בנינוה כי אם ביום אשר קברתם את אמכם בקברי קומו וסעו מזה. (יד) כי רואה אנכי את העיר כי כלתה בחטאיה.
(טו) ויהי אחרי מות אמו ויצא טוביה עם אשתו ובניו ובני בניו מנינוה וייסע לארץ מדי אל חותנו ושארי בשרו. (טז) וימצאם בשיבה טובה בריאים ושלמים, ויכלכל אותם עד יום מותם, וישת ידו על עיניהם. (יז) ויירש את כל רכוש רעואל, וירא בנים ובני בנים עד דור החמישי. (יח) ויהי בשנת תשעים ותשע לחיי טוביה ויגווע וימת ויקברו אתו קרוביו. (יט) וכל משפחתו הלכו בתורת ה' ויעשו הטוב והישר בעיני אלוהים ואדם.
[טוביה גומל חסדים] (א) איש היה ממטה נפתלי ושמו טובי, ומושבו בעיר אחת הגליל העליון ממעל לאשור ומשמאל לשפת הים. (ב) והוא היה מן הגולה אשר הגלה שלמנאסר מלך אשור, ואף כי נשבה בין הגויים לא סר מתורת אלוהיו ומחוקותיו. (ג) ויהי תמיד מעוז לדל, וייתן מכל אשר לו לאחיו ולקרוביו אשר אתו בשביה. (ד) ואף אמנם היה הצעיר ממטה נפתלי, לא תעה מדרך הטוב והישר בעיני ה'. (ה) וכי ראה את העם עובדים את עגלי הזהב אשר עשה ירבעם מלך ישראל קצה נפשו בתועבותיהם. (ו) ויעל מימים ימימה אל בית ה' בירושלים ויעבוד את ה' אלוהי ישראל וישתחוו לו. (ז) ויבא שם את ראשית בכורי אדמתו ומעשר מכל אשר לו. (ח) ולתקופת השנה השלישית נתן את מעשר תבואתו לגר ליתום ולאלמנה. (ט) ככה היה משפט האיש ומעשהו כל הימים. (י) ויהי כי גדל טובי וייקח אישה ממשפחתו ושמה חנה, ויולד בן ויקרא אותו בשמו טובי. (יא) ויורהו את דרכי ה' מנעוריו ליראה אתו ולסור מרע. (יב) ויהי אחרי הגלותו עם אשתו ובנו ועם כל שבטו בתוך יתר בני הגולה לנינוה, וירא את העם אוכלים ממאכלי הגויים, ותיגעל נפשו בהם ויישמר מנגוע בם.
(יג) ויען כי ירא את ה' בכל לבו, ויט ה' אליו חסד, וייתן חנו בעיני שלמנאסר מלך אשור. (יד) והמלך לא מנע ממנו לצאת ולבוא כטוב בעיניו, ולעשות כפי אוות נפשו. (טו) וילך אל כל אסירי הגולה וינחם אתם וידבר על ליבם. (טז) ויבא גם לעיר רגוש בארץ מדי, ובידו עשרה כיכרי כסף אשר נתן לו המלך למנה. (יז) וירא בתוך אסירי ישראל איש אחד ושמו גבאל, והנה הוא דל מאד וילווהו את הכסף וייקח כתבו ממנו.
(יח) ויהי ברבות הימים, וימת שלמנאסר, וימלוך סנחריב בנו תחתיו, והוא שנא את בני ישראל במאוד מאוד. (יט) וטובי הלך כדרכו יום יום אל השבויים וינחם אותם, וייתן לכל איש כפי אשר מצאה ידו. (כ) מלחמו נתן לרעבים, וילבש את הערומים, ויקבר את החללים ואת המתים. (כא) ויהי בעת ההיא וינס סנחריב מארץ יהודה, יען כי נגפו אלוהים על חרפתו אשר חרפהו. (כב) ויהי בשובו אל ארצו, וישפוך חמתו על היהודים, ויהרוג מהם רבים, ויקבר אותם טובי. (כג) וישמע המלך ויצוו להמיתו, וייקח את כל רכושו מידו. (כד) וייקח טובי את אשתו ואת בנו, ויברח מפניו, ויגור בהיחבא עם קרוביו. (כה) ויהי לימים עוד חמישים וחמשה, וישלחו בני המלך את ידם באביהם ויכוהו נפש. (כו) ויוגד לטובי, וישב אל ביתו ויושב לו כל רכושו וכל הון ביתו.
פרק ב
[טובי קובר מתים] (א) ויהי ביום חג השבועות ויעש טובי משתה. (ב) ויאמר אל בנו לך נא בני וקרא את כל יראי אלוהים ממשפחתנו, ויאכלו וישתו אתנו. (ג) ויהי בצאתו וישב מהר ויגד לאביו. הנה ראיתי איש בחוץ נופל מת ארצה. (ד) וימהר טובי וירץ החוצה, ויישא את המת בסתר אל ביתו לקבור אתו בלילה. (ה) ואחרי הסתירו שב אל קרואי המשתה ויאכל את לחמו בדאבון נפש. (ו) ויזכור את דבר ה' ביד עמוס הנביא והפכתי חגיכם לאבל. (ז) ויהי כבוא השמש ויקום טובי ויקבור את מתו. (ח) ויוכיחו רעיו אותו ויאמרו. הנה זה ימים והמלך ציוה להמיתך ותמלט, ועתה תשוב לקבר את המתים.
(ט) וטובי ירא את דבר ה' יותר מדבר המלך, ויאסוף בסתר את החללים אל ביתו ויקבור אתם בלילה.
[טובי מתעוור] (י) ויהי היום בשובו מקבור את המתים, והוא עייף, וישכב על יד קיר הבית ויישן. (יא) ויקר מקרה והנה עטלף אחד הריק צואתו מקנו, ותפל בעודנה חמה על פניו, ותעוור את עיניו. (יב) וה' הביא עליו את הרעה הזאת לנסותו, ולמען ילמדו ענווים דרכו, כאשר עשה לעבדו לאיוב. (יג) ומיראתו את ה' מנעוריו ומדבקו במצוותיו, לא זעף לבו על ה' ואין בפיו תלונה בהכותו בעיוורון את עיניו. (יד) ויחזק עוד בתומתו, ויברך את ה' כל ימיו. (טו) ויהתלו בו רעיו כאשר התלו הרעים באיוב ויאמרו לו. (טז) איה אפוא תקוותך, כי פרסת לרעב לחמך וקברת את המתים. (יז) ויוכיחם טובי ויאמר. (יח) אל נא אחי כן תדברו כי בני קדושים אנחנו המייחלים לחיי עולם. (יט) וה' ינחילם לכל הנאמנים בבריתו ומחזיקים באמונתו.
(כ) וחנה אשתו תמכה פלך בידיה ותכלכל את בעלה בפועל כפיה. (כא) ויהי היום ותבא בשכרה גדי עזים הביתה. (כב) וישמע טובי את קול הגדי ויאמר, מה קול הגדי הזה באזני, לכו וראו אולי גנוב הוא אתי. (כג) ואם כן הוא, השיבו אותו לבעליו, כי לא נכון הוא ללחם לחם גזול ולנגוע בו. (כד) ותקצוף אשתו על דבריו ותאמר. (כה) הלא תראה כי תוחלתך נכזבה וכל צדקתך לתוהו. (כה) והיא לא חדלה להרעימו בדברה אליו יום יום כדברים האלה.
פרק ג
[תפילת טובי] (א) ויהי כי מרה לו נפשו ויישא טובי את קולו ויבך ויתחנן אל ה' ויאמר.
(ב) צדיק אתה ה' וישר משפטיך וחסד ואמת יקדמו פניך. (ג) ועתה ה' חנני נא ואל תנקם בי בחטאי. (ד) חטאות נעורי ופשעי אבותי הסר מנגד עיניך. (ה) עקב עזבנו את מצוותיך נתתנו ביד אויבנו לרדות בנו בחמס ובחרב ובשביה, והננו לבוז ולחרפה בגויים אשר הדחתנו בם. (ו) שפטים גדולים ונוראים עשית בנו, עקב אשר עברנו את בריתך ולא הלכנו בדרך האמת לפניך. (ז) ועתה עשה נא עמדי חסד, וקח נא את נשמתי בשלום, כי טוב מותי מחיי.
[תפילת האשה מהעיר רגוש] (ח) ויהי בעת ההיא והנה אשה ב'רגוש' אשר בארץ מדי ושמה שרה בת רעואל ותקל בעיני שפחת אביה. (ט) כי אורשה לשבעת אנשים זה אחר זה, ובטרם קרב איש אליה ביעתתם רוח רעה וימותו. (י) ויהי היום והיא מתוכחת עמה, ותאמר השפחה אליה בת מרצחת אנשים את. (יא) מי ייתן ולא נראה ממך פרי בטן עד עולם אם בן או בת. (יב) הלהרגני את אומרת כאשר הרגת את שבעה בעליך. (יג) ויהי כשמעה את הגידופים האלה, ותעל בצר רוחה החדרה אל העלייה, ותשב שמה שלושת ימים לילה ויום. (יד) לחם לא אכלה ומים לא שתתה, ותבך ותתחנן אל ה' לאסוף את חרפתה. (טו) ויהי ביום השלישי אחרי כלותה להתחנן, ותהלל את ה' ותאמר.
(טז) מהולל שמך ה' אלוהי ואלוהי אבותי גם באפך תעשה חסד ותסלח לעוניינו בעת צרה בקראנו אליך. (יז) לך ה' אשא פני ועיני כלו לישועתך נצח. (יח) ועתה ה' הסר נא את חרפתי מעלי ופדני מצרותי, ואם אין השב נא רוחי אליך. (יט) גלוי וידוע לפניך כי לא שאלתי לי איש ונשמרתי מכל חפץ רע. (כ) עם לצים לא היה חלקי, ולא לקחתי איש מעונג כי אם ליראה את שמך. (כא) ועתה לא ידעתי אם אנכי לא יקרתי להם או אם הם לא יקרו לי, ואתה שמרתני לאיש אחר, כי מחשבותיך לא כמחשבת אדם. (כב) אמנם בזאת אני בוטחת, כי תרחם על יראיך ותפדה מצרות נפשם. (כג) ואת אשר תאהב תוכיח, כי לא אל חפץ שחת אתה. (כד) הלא על פיך השמש תזרח אחרי הרעם, כן תהפוך אבלנו לשמחה ולששון. (כה) יהי שמך ה' מבורך מעתה ועד עולם.
(כו) וייעתר ה' לשניהם בעצם היום הזה, וישלח את מלאכו את רפאל לרפאותם משבריהם כי עלתה שוועתם כאחת השמים.
פרק ד
[צוואת טובי] (א) וטובי אמר בלבו כי שמע ה' את תפילתו וכי קרבו ימיו למות. (ב) ויקרא אל בנו ויאמר אליו.
(ג) שמע בני אמרי אביך ושימם בתוך לבך. (ד) בקחת אלוהים את נפשי וקברת את עצמותיי. (ה) כבד את אמך כל ימי חייה, וזכור את אשר חבלה בשאתה אתך בבטנה. (ו) והיה כאשר תמות גם היא, וקברתה בקבורתי. (ז) שווה ה' לנגדך תמיד, והישמר מעון ומעבר את פי ה'. (ח) תן מהונך לעני, ואל תעלם עיניך ממנו, ויברכך ה' אלוהיך. (ט) החזק ידי אביון כפי אשר תשיג ידך. (י) אם רב לך תן הרבה, ואם מעט תן לו בעין טוב, כי ברוב ימים תמצאנו בעת צרה. (יא) צדקה תציל מחטא וממות, וביום רעה אל תזניחך. (יב) מלוה ה' חנן דל וגמולו ישלם לו. (יג) אל תיתן לקדשה, חילך שטה מעליה ודבק באשת חיקך. (יד) הסר גאה מלבבך ומשפתי פיך, כי היא ראשית כל רעה. (טו) תן לשכיר פועלו ולא תלין פעולתו עד בוקר. (טז) את השנוא לך אל תעשה לעמיתך. (יז) פרוס לרעב לחמך, וכי ראית ערום וכסיתו. (יח) בהיקבר איש צדיק תן מיינך ומלחמך, ועם אנשי רשע אל תלחם. (יט) כי תבקש עצה לך והיוועץ את איש נכון. (כ) ברך אלוהים בכל עת ובקשהו להישיר דרכיך.
(כא) ועתה דע בני כי בהיותך עוד רך בשנים הלוויתי עשרה ככרי כסף לגבאל היושב ברגש בארץ מדי וכתבו בידי. (כב) ועתה לכה נא ואשלחך אליו לבקש את הכסף מידו ולהשיב לו את כתבו. (כג) ואל תעצב בני על כי דלונו מאוד כי עוד ייטיב אלוהים לנו אם ירא נירא אתו ונעשה את הטוב בעיניו.
פרק ה
[בנו של טובי הולך לגבות חוב] (א) ויען טוביה את אביו ויאמר: כל אשר דברת אלי אעשה. (ב) אך לא ידעתי איכה אבקש את הכסף הן לא יכירני האיש וגם אנכי לא ידעתיו. (ג) מה האות אשר אתן לו אם לא יאמין לדברי וגם את הדרך לא ידעתי.
(ד) ויען אביו ויאמר: הנה כתבו בידי ואך תראהו לו ולא ימנע את הכסף ממך. (ה) ועתה לך בני ובקש לך חבר נאמן אשר ילך בשכר אתך למען השג את הכסף בעודני חי.
ו) ויצא טוביה החוצה והנה עלם יפה תואר לקראתו, ומותניו חגורים, והנכון לשום לדרך פעמיו. (ז) וטוביה לא ידע כי מלאך אלוהים הוא, וישאלהו לשלום ויאמר מי אתה ידידי. (ח) ויענהו העלם ויאמר מבני ישראל אנכי.
(ט) ויאמר טוביה אליו. הידעת את הדרך לארץ מדי? ויאמר: ידעתי. (י) כי זה פעמים ושלוש עברתי בארץ ונאספתי אל בית גבאל אחינו בעיר רגוש היושבת על הרי אחמתא בארץ מדי.
(יא) ויאמר טוביה אל העלם: הואל נא ועמוד עד אגלה את אוזן אבי.
(יב) וילך טוביה ויגד לאביו, והוא משתאה ויקרא את העלם. (יג) ויהי בגשתו אל הזקן ויברך אתו ויאמר ייתן לך אלוהים לב שמח.
(יד) ויען טובי ויאמר: מה לי ולשמחה, הנה עיני חשכו מראות ואור השמש לא יהל לי.
(טו) ויענהו העלם ויאמר: קווה לה' ויושע לך.
(טז) ויאמר טובי: אם יש את נפשך ללכת עם בני לרגש בארץ מדי אל גבאל מודעי ונתתי לך את שכרך בשבתך אתו.
(יז) ויען המלאך ויאמר: תנה אתו על ידי אנכי אוליכהו ואשיבנו לך בשלום.
(יח) ויאמר טובי: בי אדוני הודיעני נא את משפחתך ואת שם שבטך.
(יט) ויאמר המלאך אליו: רב לך כי מצאת חבר לבנך ולמה זה תשאל למשפחתי. (כ) אולם למען לא תדאג לבנך כי שמי עזריה בן חנניה.
(כא) ויאמר טובי: אכן ממשפחת אנשי שם אתה, אל נא תקצוף כי שאלתיך.
(כב) ויאמר המלאך: השב אשיב את בנך אליך בריא ושלם והצגתיו לפניך.
(כג) ויען טובי ויאמר לכו לשלום, וה' ישלח מלאכו לפניכם לשמרכם בדרך.
(כד) ויכן טוביה את כל מחסורו לדרך ויישק לאביו ולאמו וילכו.
(כה) ותישא אמו את קולה ותבך ותאמר לבעלה: ראה את משענת שיבתנו לקחת ממנו ותשלחנו. (כו) לו היה לך כסף כי עתה לא שלחת את בנך את יחידך מאתנו. (כז) האם לא שקטנו בעוניינו ואם לא נבחר לנו בננו זה מהון ועשר.
(כח) וינחם טובי את אשתו ויאמר: (כט) חדלי מבכות על בנך, כי ה' ישמר צאתו ובואו ועיניך תחזינה אתו בשובו בשלום. (ל) כי בטחתי בה' כי ישלח את מלאכו אתו לנחותו בדרך ולהצליח את דרכו וגם שוב ישוב בשובה ונחת. (לא) ותשקוט אשתו ותידום.
פרק ו
[טוביה מגיע לבית שרה] (א) וישא טוביה את רגליו וילך וכלבו רץ אתו, ויבוא ביום הראשון עד נהר חידקל. (ב) וילך אל הנהר לרחוץ את רגליו והנה דג גדול לקראתו פתח פיו לבלעו. (ג) ויחרד טוביה חרדה גדולה ויקרא בקול גדול ויאמר אהה אדוני כי אבלע.
(ד) ויאמר המלאך אליו: שלח נא ידך ואחז בסנפיריו ומשכהו היבשה. (ה) וימשכהו היבשה והנה הדג מפזז לרגליו.
(ו) ויאמר המלאך אליו: בתר אותו בתווך, וקח לך את הלב ואת המררה ואת הכבד כי טובים הם לרפואה. ויעש כן. (ז) ויצלו מבתרי הדג ויאכלו, והנותר מלחו במלח ויצטיידו בו על הדרך עד לבוא רגשה.
(ח) וישאל טוביה את המלאך ויאמר: עזריה אחי הודיעני נא את כוח הקרבים אשר שמת לבדנה.
(ט) ויענהו המלאך ויאמר: בתתך מן הלב על גחלי אש עד עלות העשן הנדוף תנדוף עשנו כל רוח רעה מאיש או אישה ולא תוסיף להרע עוד. (י) והמררה תעלה ארוכה לאשר יש לו תבלול בעיניו במושחו בה את העיניים.
(יא) ויוסף טוביה לשאול ויאמר: אנה נסור הלילה.
(יב) ויען המלאך ויאמר: הנה פה איש ושמו רעואל, והוא משארי בשרך. (יג) ולו בת יחידה ושמה שרה, ואין לאיש עוד בנים זולתה. (יד) והיה בקחתך את בתו לאישה וירשת את כל נחלתו. (טו) לכן בקש אתה מידו והוא יתננה לך.
(טז) ויאמר טוביה: הנה שמעתי עליה לאמור כי זה שבע פעמים אורשה לשבעת אנשים וימותו כולם ברוח רעה. (יז) ועתה פן יקרה לי כמקריהם והורדתי את שיבת אבותי ביגון שאולה כי בן יחידם אנכי.
(יח) ויען המלאך ויאמר: שמע בני והגדתי לך במי תמשול הרוח הרעה. (יט) בכל הבוזים את דבר ה' בקחתם אשה מרוח זנונים ובלי דעת כסוס ופרד במדבר. (כ) ואתה אם ארש תארש אתה והלכת בחדר משכבה ותינזר ממנה שלושת ימים להתפלל אל ה'. (כא) והיה בלילה הראשון בהשליכך את כבד הדג על הגחלים תסור רוח הרעה. (כב) ובלילה השני תקרב אליה בלב טהור כאבותינו הקדושים. (כג) ובלילה השלישי תברך להוליד בנים ישרים. (כד) ומאז והלאה תבוא אליה ביראת ה' ולא מעונג ותשוקה. (כה) למען הביא ה' על זרעך את הברכה אשר דבר לאברהם אביך.
פרק ז
[בבית רעואל] (א) ויסורו אל בית רעואל ויאספם בכבוד הביתה. (ב) וירא רעואל את פני טוביה ויאמר אל חנה אשתו ראי את פני העלם הזה כראות פני בן אחותי.
(ג) ויאמר: מאין אתם אחי ויאמרו ממטה נפתלי ומאסירי נינוה אנחנו. (ד) וישאל להם רעואל ויאמר הידעתם את טובי שאר בשרי ויאמרו ידענו. (ה) ויהי כאשר יספר להם את כל החסדים אשר עשה טוביה עמו, ויאמר המלאך אליו האיש אשר שאלת עליו הוא אבי העלם הזה.
(ו) ויקם רעואל וייפול על צווארי טוביה ויישק לו ויבך על צוואריו עוד. (ז) ויאמר ברוך אתה לה' בני כי בן ישר ותמים אתה. (ח) וגם חנה אשתו ושרה בתו שמעו את הדבר ותבכינה. (ט) ויצו רעואל לטבוח טבח ולהכין משתה. (י) ויהי בשבתם אל השולחן ויפצר בם רעואל לאכול. (יא) ויאמר טוביה לא אוכל ולא אשתה עד אשר אם עשית את שאלתי, לתת לי את שרה בתך לאשה. (יב) וישמע רעואל ויפג לבו, כי זכר את אשר קרה לשבעת האנשים אשר באו אליה ויירא פן יקרה לו כמקריהם.
[נישואין עם שרה] (יג) ויהי כאשר אחר לענות ויאמר המלאך אליו: אל תירא מתת לו את בתך, כי לאיש ירא אלוהים היא נצפנה, ועל כן לא הייתה לאיש אחר. (יד) ויאמר רעואל עתה ידעתי כי שמע ה' את תחנתי ולא החריש אל דמעותיי. (טו) וכי שלח אתכם לפני לתת את בתי לאיש ממשפחתי כאשר ציוה לנו משה, ועתה לא אחשוך אותה ממך. (טז) וייקח את ימין בתו ויתקעה בכף טוביה ויאמר. (יז) ה' אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב יהי עמכם. (יח) יהי חלקכם ברוך וה' אלוהים יצווה את ברכתו עליכם. (יט) ויכתבו את הדברים לעד על ספר ויאכלו וישתו ויברכו את ה'. (כ) ויקרא רעואל את אשתו ויצווה להכין להם חדר. (כא) ויהי בהוליכו את שרה בתו אל קובתה ותיתן את קולה בבכי. (כב) ויאמר אליה הרגעי בתי כי ה' אלוהי השמים יהפוך את הקללה לברכה.
פרק ח
(א) ויהי אחרי קומם מן המשתה ויוליכו את העלם את כלתו הקובה. (ב) ויזכור טוביה את דברי המלאך, וייקח מאמתחתו את הלב ואת הכבד, וישלך אתם על גחלי אש. (ג) וייקח רפאל את רוח המשחית וינדהו המדברה במצרים.
(ד) ויאמר טוביה אל כלתו: קומי נא שרה ונעתר אל ה' שלשת ימים לילה ויום לתת לנו רחמים ואחרי כן אבוא אליך. (ה) כי בני קדושים אנחנו, ולא נעשה כמעשה הגויים אשר לא ידעו את ה'. (ו) ויקומו ויתפללו אל ה' לשמרם מכל פגע רע.
(ז) ויתחנן טוביה אל ה' ויאמר ה' אלוהי ואלוהי אבותי כל מעשיך יהללוך השמים והארץ המים והימים וכל אשר בם. (ח) את יצרת את האדם מן האדמה ותיתן לו את חוה אשתו להיות עזר כנגדו. (ט) ואתה ה' ידע כי לא לעונג לקחתי את העלמה הזאת לאשה, כי אם להוליד בנים הקראים בשמך הגדול.
(י) ושרה אמרה בתפלתה חננו ה' ורחם עלינו והחינו בשלום עד עת זקנה ושיבה.
(יא) ויהי בחצי הלילה ויקרא רעואל אל עבדיו וילך עימהם לכרות קבר. (יב) כי אמר בלבו אולי יקרה גם לטוביה מקרה שבעת האנשים אשר באו אליה. (יג) ויהי ככלותו לחפור הקבר, ויבוא אל אשתו ויאמר אליה. (יד) שלחי נא את אמתך לראות אם מת טוביה, ואם כן הוא וקברנו אתו בטרם עלות השחר. (טו) ותשלח את אמתה החדרה ותמצאם חיים ושלמים, שוכבים על מיטתם. (טז) ותשוב ותבא את הבשורה אליהם, ויהללו את ה' ויאמרו:
הודות והלל לך ה' אלוהי ישראל על אשר לא עשית כאשר יראנו. (יז) כי ריחמתנו כחסדך, והשבת את צורר נפשנו וחמלת על שני בניך אלה. (יח) ועתה ה' אלוהינו תן להם לב שלם ליראה את שמך ולהודות את חסדך למען ידעו כלם כי אתה לבדך בכל הארץ ואין בלתך.
(יט) ויצו רעואל את עבדיו למלאות את הקבר עפר טרם יאיר היום. (כ) ואת אשתו ציוה לעשות משתה ויום טוב, ולהכין להם כל מחסורם בדרך. (כא) וישחט ממיטב הפרים שנים וארבעה כבשים, ויקרא לכל שכניו ולכל אוהביו אל המשתה אשר הכין. (כב) ויהי כי הקיפו ימי המשתה, וישבע רעואל את חתנו לשבת אתו עוד שני שבעות ימים. (כג) ויחץ רעואל את כל קנינו וייתן מחציתו לטוביה וכתבו נתן בידו על הנותר אחרי מותו.
פרק ט
[החוב מוחזר לבן טובי] (א) ויקרא טוביה אל המלאך אשר חשבו לאיש ויאמר אליו: עזריה אחי לא תשמע לקולי. (ב) הן הגדלת את חסדך עמדי עד היום הזה, ואם גם אהיה לך לעבד עולם לא השבתי לך כגמול ידיך. (ג) ועתה זה חסדך עוד אשר תעשה עמדי. (ד) קח נא מן העבדים ומן הגמלים ולך אל גבאל ברגש בארץ מדי, והשב לו את כתבו לקחת את הכסף מידו, וקרא אותו אל המשתה אשר אעשה. (ה) הנה נא ידעתי כי יספור אבי את ימי התמהמהתי, ואם אאחר עוד מן המועד אשר יעד לי וקצרה נפשו למות. (ו) גם ידעת כי השבע השביעני חותני לשבת אתו עוד ימים אחדים ולא יכלתי להשיב את פניו. (ז)
וייקח המלאך ארבעה עבדים מעבדי רעואל ושני גמלים וילך רגשה. (ח) וימצא את גבאל וישב לו את כתבו וייקח את הכסף מידו. (ט) ויספר לו את כל הקורות אשר קרו את בן טובי ויקרא אתו אל המשתה. (י) ויהי כי באו שניהם אל בית רעואל וירא אתם טוביה וירץ לקראתם. (יא) וישקו איש את אחיו וגבאל בכה על צווארי טוביה ויהלל את ה' ויאמר.
(יב) יברכך ה' אלוהי ישראל כי בן איש ישר ותמים אתה אשר לא חשך מדל ידו. (יג) ברוכה אשתך לה' וגם אבותיך ברוכים יהיו. (יד) יתנכם אלוהים לראות בנים ובני בנים גם שלשים וגם רבעים וכל זרעכם ברוכים יהיו מאת ה' אלוהי ישראל המשל מעולם ועד העולם ויאמרו כלם אמן.
(טו) וישבו לאכול ולשתות ותהי שמחתם שלמה לפני ה'.
פרק י
[חזרה לעיר טובי] (א) ויהי כי אחר טוביה לשוב אל בית אבותיו על דבר חתונתו וידאג לו אביו ויאמר. (ב) מדוע בושש בני לשוב ומה יעצרהו. (ג) האם מת גבאל, ואין שם איש להשיב לו את הכסף. (ד) ויתעצבו שניהם אל לבם האיש ואשתו כי לא שב בנם ליום מועד. (ה) ותבך האשה ותמאן להינחם, ותקרא בני בני אור עינינו ומשען שיבתנו נחמת חיינו ותקוות משפחתנו, למה שלחנוך אל ארץ נכריה. (ו) הלא מצאנו בך הון יקר אם לא שלחנוך. (ז) ויאמר טובי אליה החרישי ואל תעצבי, כי חי בנך ולבב רעהו נאמן. (ח) ותמאן להתנחם ותצא יום יום ותשב בפתח עיניים על הדרך, כי אמרה אולי אביט אתו מרחוק.
(ט) ויוסף עוד רעואל לפצור בחתנו ויאמר שב נא עוד אתנו, ואשלח מלאך אל אבותיך להגיד להם כי שלום לך. (י) ויען טוביה ויאמר ידעתי כי ארכו ימי לכתי לאבי ולאמי וידאגו לנפשי לכן אל תעצרני מלכת. (יא) ויהי כי הציק לו רעואל בדבריו והוא לא שמע להם, ויפקד את שרה בתו על ידו. (יב) וייתן לו מחצית כל רכושו בעבדים ובשפחות בצאן בבקר ובגמלים, וגם כסף רב מאוד וישלחהו בשלום, ויאמר: (יג) ה' אלוהים ישלח מלאכו לפניך לשמורך בדרך, ומצאת את אבותיך חיים ושלמים. (יד) לו יעשה ה' עמדי עוד את החסד לראות את זרעכם בטרם אמות. (טו) ויפלו על צווארי בתם וישקו לה, ויאמרו בשלחם אותה מאתם: (טז) כבדי בתי את אבות בעלך ואהבת את אישך בכל נפשך. (יז) שימי עיניך ולבבך על בני הבית ולכי תמיד באורחות הצנועות.
פרק יא
(א) ויהי ביום עשתי עשר יום לנוסעם ויבאו חרנה והעיר ההיא בחצי הדרך בין רגוש ובין נינוה. (ב) ויאמר המלאך אל טוביה אתה ידעת את לב אבותיך בלכתך מאתם. (ג) ועתה אם טוב בעיניך עבר נעבור לפני כל היקום אשר לרגלינו. (ד) ואשתך תתנהל לאיטה לרגל העבודה ולרגל המקנה אשר לפניה. (ה) וייטב הדבר בעיני טוביה. (ו) ויאמר המלאך אליו קח את מררת הדג אתך לבל תפקד ממך. וייקח טוביה את המררה ויעברו.
(ז) וחנה אמו יושבת יום יום על המצפה בדרך, ותישא את עיניה להביט אל בנה. (ח) ויהי בהביטה ותירא אתו מרחוק ותכירהו, ותרץ ותגד לבעלה הנה בנך בא מן הדרך לקראתנו.
[בבית טובי] (ט) והמלאך אמר אל טוביה: בשובך אל ביתך וקראת אל ה' וברכת אותו, ואחר תלך לחבק את אביך. (י) ומשחת את עיניו במררת הדג אשר בידך, ונפקחו עיניו לראות וראך ושמח בלבו.
(יא) והכלב אשר לקחו אתם עבר לפניהם הביתה כמבשר בשורה, וייחפז זנבו וירקד ויפזז סביב. (יב) וישמע את אביו העיור ויקום ויהי כי נחפז ללכת ויפל ויינגף. (יג) ויקרא לאחד מעבדיו להנחותו בידו לקראת בנו. (יד) ותרץ גם אמו לקראתו, וישקו לו ויבכו מחדוות לבבם. (טו) ויהי אחרי התפללם אל ה' ויודו לו חסדו וישבו יחדו. (טז) וייקח טוביה את המררה וימשח בה את עיני אביו, ויהי כחצי שעה והנה עור לבן נראה בעיניו כעור ביצה. (יז) ויתפוש טוביה את העור ויעבירו מעל עיניו ותפקחנה. (יח) ויברכו את שם ה' הוא ואשתו וכל קרוביו. (יט) וטובי אמר בתפלתו: ה' אלוהי ישראל אתה ייסרתני ותרפאני, ועתה אודה את שמך על חסדך כי הראיתני את בני טוביה.
(כ) ויהי לימים עוד שבעה ותבוא גם שרה כלתו עם כל העבודה והמקנה והגמלים אשר אתה. (כא) וגם כסף רב הביאה מלבד הכסף אשר השיב גבאל לבעלה. (כב) ויספר טוביה לאביו ולאמו את כל החסד אשר עשה ה' עמו ביד העלם אשר נחהו בדרך. (כג) ויבואו גם אכיור ונבות דודיו וישמחו לקראתו על כל הטובה אשר עשה ה' עמו, ויעשו משתה שבעת ימים ויהיו אך שמחים.
פרק יב
[פרידה מהמלאך] (א) ויהי כי מלאו ימי המשתה ויקרא טובי אל בנו ויאמר אליו. (ב) מה השכר אשר אתן לאיש הנכבד אשר הוליכך בכל הדרך. (ג) ויען טוביה את אביו ויאמר הנוכל שלם לו גמולו ככל הטוב והחסד אשר עשה עמדי. (ד) הלא הוציאני ויביאני בשלום, והוא הלך אל גבאל לקחת את הכסף מידו. (ה) על ידו נשאתי את האישה הזאת ולמשוש אבותיה הסיר את רוח הרעה מעליה. (ו) גם הצילני מפי הדג אשר היה קרוב לבלעני, וגם את עיניך האיר, ואיך נשלם לו כפי אמיתו וחסדו. (ז) לכן אבי חלה נא את פניו אולי תיקר נפשנו בעיניו לקחת מחצת קנייני ורכושי אשר הבאתי אתי.
(ח) ויקראו לו ויאמרו אם נא מצאנו חן בעיניך ולקחת את החצי מכל אשר לנו בשכרך.
(ט) ויען המלאך ויאמר להם בלט הודו והללו לה' אלוהי השמים לעיני כל חי על רוב רחמיו וחסדיו אשר עשה עמכם. (י) עצת מלכים ומצפוניהם להסתר וחסדי ה' ופעולותיו להגלות. (יא) טוב תפילה וצדקה וצום מהון ואוצר רב. (יב) צדקה תציל ממות ומתן בסתר יכפה אף. (יג) בידם תוצאות חיים ופעלי און שנאי נפשם. (יד) ועתה אמת יהגה חכי ומצפוני אלוה לא אכחד. (טו) כאשר התפללת בבכי אל ה' ותקום משלחנך לאסף את המתים ותסתירם בביתך לקוברם בלילה הבאתי את תפילתך לפני מרום קדשו. (טז) ויען כי יקרת בעיניו ייסרך אלוהים לבעבור תבחן צדקתך. (יז) ועתה שלחני אלוהים לרפואתך ולהסיר את הרוח כאשר הבעיתה את שרה כלתך. (יח) הנה אנכי רפאל מלאך אלוהים, ואחד משבעת המלאכים המשרתים את פני ה'.
(יט) ויהי בשמעם את הדברים האלה ויך לבבם אותם ויפלו על פניהם ארצה.
(כ) ויאמר המלאך אליהם שלום לכם אל תיראו כי על פי ה' הייתי עמכם לכן הללו לה' וברכו שמו. (כא) הנה נדמיתי אוכל ושותה עמכם אולם אשבעה לחם שמים הנעלם מעיני כל חי. (כב) ועתה קרבה העת לשוב לאשר שלחני ואתם הודו לה' חסדו והגידו בעמים עלילותיו.
(כג) ויהי ככלותו לדבר ויתעלם ולא יספו עוד לראותו. (כד) ויפלו על פניהם וישתחוו שלש שעות לה'. (כה) ויהי בקומם ויספרו בקהל את פעולות ה' ואת נפלאותיו אשר עשה.
פרק יג
[תפילת טובי] (א) ויפתח טובי הזקן את פיו להודות לה' ויאמר.
(ב) ה' אלוהים מה אדיר שמך מלכותך מלכות כל עולמים. (ג) אתה תכאיב ותחבוש תוריד שאול ותעל ואין מידך מציל. (ד) ואתם בני ישראל הודו לה' חסדו ובקרב גויים הללוהו. (ה) כי נפזרתם בגויים לא ידעוהו לשיח בכל נפלאותיו ולמען ידעו כולם כי אין אלוהים זולתו. (ו) הוא ייסרנו כי חטאנו ויושיענו ברב חסדיו. (ז) ראו מה פעל שדי בנו ושבחו ביראה מפעליו. (ח) הללו למלך עולמים כאשר אהללנו בארץ שבינו, כי הגדיל חסדו עִם עַם מרי וחוטא. (ט) שובו בנים שובבים ועשו משפט וצדקה, ובטחו ברוב חסדיו. (י) שוש אשיש בה' ותגל נפשי באלוהי. (יא) הללוהו בחירי ה' הודו ורננו לשמו.
(יב) ואת ירושלים קריית אל הוא פקד בשבט פשעך והוא ישוב וירחמך. (יג) הללי לה' חסדו ושבחי שם עליון. (יד) כי יקים סוכתך ואת שבותך ישיב, ושמחת עולם על ראשך. (טו) כאור בהיר תזהירי ותכבדי בכל כנפות ארץ. (טז) ממרחק ינהרו גויים אליך ויובילו לך שי. (יז) בקרבך ישתחוו לה' וקריה הקדושה תקראי. (יח) ארורים בוזיך יישמדו חורפיך וברוכי אל כל בוניך. (יט) עוד תעלוזי על זרעך, כי כל השבים ברוכי ה' הם. (כ) אשרי מאהביך ושמחים בשלומך. (כא) ברכי נפשי את ה', כי יפדה ירושלים מעונייה. (כב) אשרי כי יחזה זרעי הוד תפארתך. (כג) שעריך בת ציון ספיר ונופך יבנו וחומותיך אבני חפץ. (כד) רצפת חוצותיך שיש וברחובותיך ירננו הללויה. (כה) ברוך ה' כי הקימך ומלכותו תקום עליך לעולם ועד אמן.
פרק יד
[צוואת טובי] (א) ויחי עוד טובי אחרי נפקחו עיניו ארבעים ושתים שנה, וירא בנים ובני בנים. (ב) ויהיו כל ימי טובי מאה שנה ושתים שנים, וימת ויקבר בנינוה. (ג) כי בן חמישים ושש היה כאשר עוורו עיניו, ובשנת השישים נפקחו. (ד) ויכל את שאר ימיו בטוב, וילך הלוך וגדל ביראת ה', וייאסף בשלום אל עמיו. (ה) ויהי לפני מותו ויקרא לבנו לטוביה ולשבעת בני בניו ויאמר אליהם.
(ו) הנה איד נינוה קרוב לבוא, כי דבר ה' לא ייפול ארצה, וכל הנדחים מארץ יהודה יקבצו וישובו. (ז) כי ארצנו השוממה תהיה נושבת, ובית ה' השרוף ישוב ויבנה, ונהרו אליו כל יראי ה'. (ח) וגם הגויים יעזבו את אלוהיהם ובאו ירושליימה לשבת בתוכה. (ט) גויים ומלכיהם יעלצו וישמחו בה וישתחוו אל ה' אלוהי ישראל. (י) ועתה בני שמעו מוסר אביכם. (יא) עבדו את ה' באמת ועשו את הטוב בעיניו. (יב) וגם את בניכם תלמדו להתהלך בתמים לחונן דלים ולאהבה את ה' בכל לבבם ובכל נפשם. (יג) ועתה שמעו לקולי ואל תעמדו בנינוה כי אם ביום אשר קברתם את אמכם בקברי קומו וסעו מזה. (יד) כי רואה אנכי את העיר כי כלתה בחטאיה.
(טו) ויהי אחרי מות אמו ויצא טוביה עם אשתו ובניו ובני בניו מנינוה וייסע לארץ מדי אל חותנו ושארי בשרו. (טז) וימצאם בשיבה טובה בריאים ושלמים, ויכלכל אותם עד יום מותם, וישת ידו על עיניהם. (יז) ויירש את כל רכוש רעואל, וירא בנים ובני בנים עד דור החמישי. (יח) ויהי בשנת תשעים ותשע לחיי טוביה ויגווע וימת ויקברו אתו קרוביו. (יט) וכל משפחתו הלכו בתורת ה' ויעשו הטוב והישר בעיני אלוהים ואדם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה