חכמת שלמה
פרק א: [שמרו פיכם!] (א) שופטי ארץ אהבו צדק, זכרו כי אך-טוב ה', ודרשו אותו בתום לבב. (ב) כי ימצא ללא-ניסוהו, ויירָאה לבוטחים בו. (ג) מחשבת אוון תרחק ממנו, ואווילים מנסים גבורתו עברו ונענשו. (ד) בלב עיקש לא-תשכון חכמה, ולא תנוח בנפש החוטאת. (ה) לב צדיק שונא זרות וירחק מתהפוכות, ומעיקש דרכיו ייוודע. (ו) החכמה תאהב בעליה, ואת-המחרף לא תנקה. (ז) כי ה' עד על מחשבותיו, יבחן לבו וישמע דבריו. (ח) רוח אלוהים מלא כל הארץ, וכל יכול יבין כל-דבר. (ט) לכן המנבל בשפתיו לא-ייסתר, וגמול חטאתו לא-ייפקד. (י) עצת-רשע למשפט יבוא, וקול שפתיו עד-האלוהים יבוא, וגמול רשעתו ישלם לו. (יא) כי אוזן קנא תשמע כל, ולזות שפה לא-ייסתר. (יב) לכן שימרו שפתותיכם מתלונת הבל, ולשונכם מרַגל. (יג) כי גם-הלחש לא-ייפול ארצה, ופי-כזב ימית נפש. (יד) על-מה תבקשו מוות בכסילכם, ושחת בפועל כפיכם. (טו) לא-בחר ה' במוות, ובשחֵת החיים לא-יחפוץ. (טז) כי ברא הכל למענהו, ויצורי תבל לברכה נבראו, וחמת מוות אין בהם. (יז) השאול לא על-עפר יקום, כי דרך צדקה אל-מות. (יח) אך בשפתם ובמעללם בקשוהו החטאים, וּכְרֵעַ כאח חשבוהו, ולו ייצמדו וייספו, לכן ניתן למורשה להם.
פרק ב: [המכחישים תורת הגמול] (א) הבוערים יאמרו בליבם: ימי-מגורינו עלי-ארץ מעט ורעים. (ב) כי-יגווע האדם ייתום, וירד שאול לא-ישוב. (ג) במקרה נולדנו, ונחלוף כלא-היינו. (ד) רוח אפנו כעשן נידף, ודברי שפתותינו כניצוצות בלהב המה. (ה) כי יכבו יגווע הבשר, והרוח כשביב באפר ידעך ויחלוף. (ו) זכרנו אבד מני-ארץ, ומעללינו ישכחו. (ז) ימינו כעב וכענן יחלפו, כהימס ערפל מאור השמש ומחמתו יינדף. (ח) ימינו כצל עובר. ואם עברנו לא-נשוב, כי חתום השאול ותשובה אין, (ט) הבה נתענגה בעוד לאל ידנו, ונשביע נפשנו בנוער כוחה. (י) נמלא בטננו יין ורקח, ועת הניצנים לא-נעבור, נעטרה ראשנו שושנים בטרם יבלו. (יא) ממשובתנו לא ייעדר איש, ומשוש לבנו יוודע לכל, כי-זה יתרון חלקנו. (יב) דל צדיק נעשוק, על אלמנה לא-נחמול, ואל שערות שיבה לא-נשעה. (יג) כל-פועל ידינו יצדק, וכל-נרפה לאפס יחשב. (יד) לכה נצפנה לנקי, אך עצבת ייתן ולשטן הוא לנו. (טו) על-עזבנו התורה יוכיחנו, ודרכנו דרך חטאים יקרא. (טז) בדעת ה' יתפאר, ויאמר בן-עליון אנוכי, וכל-שאר-בלבבנו יוכיח. (יז) ראות פניו למשא לנו, כי לא כדרכי אדם דרכיו, ונפשו נבדלת מנפש זולתו. (יח) כסיגים נחשבנו בעיניו, וכמאוס בדומן ימאס במעשינו. (יט) אף פרי לצדיק יאמר, ובלבבו יתברך כי ה' אביהו. (כ) עתה נראה אם כנים דבריו, כי יבחן אחריתו. (כא) אם בן-אלוהים הוא יריב-לו, ומכף עושקיו יפלטהו. (כב) בלעג ובלחץ נחקרהו, לבעבור יוודע עצם תומו ותיגלה ענוותו. (כג) כמות נבל נרשיענו למות, ואז נכירהו במוצא שפתיו. (כד) ככה יתחכמו ויתעו, כי רעתם תכשילם, וסוד אלוה לא יבינו. (כה) לגמול צדיקים לא-יאמינו, ולתפארת ישרי-לב ילעיגו. (כו) כי לאחרית ברא ה' את-האדם, ויעשהו בדמותו כצלמו. (כז) אך בקינאת השטן המוות פרץ בארץ, ואשר בגורלו יתמכו-בו.
פרק ג: [המזלזלים בצדיק] (א) נפשות הצדיקים ביד ה' הנה, ונגע לא יקרב אליהם. (ב) בעיני כסילים כמתים נחשבו, וצאת רוחם כפגע-רע נדמה להם. (ג) כליון חרוץ כלותם ישערו, אך שאננים ושלמים כולם. (ד) אם גם-לעיני אדם נלחצו, תקוות אל-מות תרימם.
(ה) דקליל בקא אנון
וקליל אתרדיו סגי נארתון
מטל דאהא נסי אנון
ואשכח אנון דשוין לה
(ו) כזהב בעליל בחנם, וירצם כקורבן עולה. (ז) עת יירא ה' עליהם יזהירו, ועוף יגביהו כבני-רשף עלי-קש. (ח) ישפטו גויים, ועל לאומים ימשולו, וה' ימלוך עלימו לעולם ועד. (ט) כי נאמן הוא לבוטחים בו, והנאמנים בחסדו בו-ידבקו, כי חסד ה' על-יראיו ועינו על-בחיריו. (י) והרשעים יווסרו כאשר פעלו, כי הצדיק הזילו, ודרכי אלוה עזבו. (יא) כל-בוזי-חכמה ומוסר יקלו, תוחלתם אבדה, מעשיהם תוהו וכל-מעללם אפס. (יב) נשיהם פתיות וזרעם מרעים, ארורים כל-צאצאי בטנם. (יג) אשרי העקרה לא-נגאלה, וניקתה מאשמת נאפופים. (יד) תהי לה משכורתה, עת תישפטנה הנפשות. (טו) גם העָקָר בר-כפים, ורע לא-יחרוש על ה', ישא ברכה מאתו, וזבד טוב ממעון קודשו. (טז) כי פעולת צדיק לחיים, ושורש החכמה בל-ייבש לנצח. (יז) זרע מנאפים לא יצליח, ופרי משכב טמא ייכרת. (יח) ולו שנים רבות יחיו, לאפס נחשבו, כי הדרת שיבתם תחסר. (יט) ואם מהרה יגוועון, איה אפוא תוחלתם ליום הפקודה, כי תרבות חטאים רק רע אחריתם.
פרק ד: [שלוות הצדיק וריק הרשעים] (א) הולך ערירי ביראת-ה' נבחר מהם, כי חיי-נצח גורלה, ובעיני אלוהים ואדם תרצה. (ב) באשר תמָצא ללקח תבחר, ובאשר תחסר תבוקש, כל כליל תפארת היא לנצח, ותעוז ביושר אורחותיה. (ג) והמוני רשעים כי-ירבו, אין חפץ במו, כי נטעי זנונים לא יעמיקו שורש, ויסודם לא-יוצק. (ד) אם לרגעים ענפימו רעננים, במוט שורשם ינועו ברוח ובסופה ישרשו. (ה) סעיפיהם יישברו בטרם יגדלו, ופרים בוסר לא-יצלח ולא-יאכל. (ו) כי ילדי ניאופים עת יבחנו, על-פשעי אבותם יעידו. (ז) לא-כן הצדיק, כי אם-תמות בנוער נפשו, שלוות נצח גורלו. (ח) את-ישישים כבוד, אך לא ימצא ברוב הימים. (ט) חכמת אדם היא שיבתו, וחיי ישרים הדר זקנה. (י) על תומתו ה' אהבו, ומבין רשעים יישאהו שמימה. (יא) ייקחהו לבל-תסַכל הרִשעה שכלו, והמרמה לא תצוד נפשו. (יב) כי כישופי רשעה מאפילי צדקה המה, ויצר העונג יסלף לב צדיק. (יג) עד-מהרה מצא תכליתו, ומספר שניו השלים בצדקה. (יד) יקרה נפשו בעיני אלוהים, וימהר לקחתו ממעוני רשע. (טו) ועיני העם יראו ולא-יבינו, ולא-ישימו על-לב. (טז) כי-גבר חסד ה' על-יראיו, ועינו על-בחיריו. (יז) צדיק-מת ירשיע רשעים חיים, ונער נאסף יאשים בוגדים מאריכי ימים. (יח) אחרית צדיק יראו, ולא יבינו על-מה יעץ ה' ככה ולמה לקחו, יראו ועל-לב לא ישימו. (יט) אך אלוהים ישחק להם, כי יפלו למשואות, והיו לדראון עולם בקהל רפאים. (כ) בבוא כשואה מפלתם, שפתותם תאלמנה, עד שאול תחתית יורידם, עד יתגעשו ויימח כל-זכר להם. (כא) בזיכרון עוונם יימוגו, כי חטאתם לנגדם תמיד להאשימם.
פרק ה: [אכזבתם של הרשעים] (א) אז יקום הצדיק ויעלוז, לעיני נוגשיו ובוזי מעלליו. (ב) עת יראהו, יחתו מגודל אשרו, אשר לו הוחילו. (ג) אז יינחמו על-עוונם, ובמר נפשם ישיחו, הלא זה האיש אשר התלנו-בו, ויהי לשחוק בפינו. (ד) ככסילים אמרנו לחייו מהולל, ולמותו קיקלון. (ה) ועתה בבני-עליון יתחשב, וחלקו בקדושים. (ו) הלא מדרך האמת תעינו, אור החיים לא האיר לנו, ושמש הצדקה לא זרחה עלינו. (ז) דרכי תהפוכות בחרנו לנו, ואורחות עקלקלות הלכנו, ודרכי ה' לא ידענו. (ח) ועתה איה גודל לבבנו, וגאה ועושר מה הועילו לנו. (ט) כצל חלפו ועברו, וכהגה נשאו הרוח. (י) כצי עובר בין גלי ים, לא נודעו עקבותיו, ושטפם השטף. (יא) כעוף יעופף תחת הרקיע, ונתיבותיו נעלמו. (יב) אך צלצל כנפיו ישמע, בהפרידו הרוח, ומעגלי אורחותיו אבדו. (יג) או כחץ יירה למטרה, אחרי היפרדו ישוב הרוח לאיתנו ודרך מרוצתו אין. (יד) כן אנחנו, אחרי נולדנו אבדנו, אותות צדקה לא השארנו, ובחטאותינו גווענו. (טו) כי תקוות רשע כאבק ידפנו הרוח, וכקצף על פני המים. (טז) כעשן רדפו הרוח, וכהשכח אורֵח יום אחד, (יז) וצדיק לעולם יחיה, כי בה' תגמולו, והוא מחסו ומגנו. (יח) ממלכת כבוד מידו ינחל, וצבי תפארת על ראשו. (יט) ימין ה' תסך עליו, וזרעו ילחם-לו. (כ) ילבש קנאה כשריון, ויצורי תבל יחלצון, לשלם חימה לצריו. (כא) יאחז צדק כצינה, ומשפט ככובע, והדרת קדשו ישא כסוחרה. (כב) ולטש כחרב אפו, ותבל מלאה אתו יקומו, להלחם במרעים, (כג) חצי ברקיו נחתו משחקים במו, ולמטרתם יעופו, כמקשת דרוכה. (כד) מזעמו ימטר אבני ברד עלימו, ושטף מים יחרה-בם, והנהרות בזעפם גבולם יעברו. (כה) רוח איתן ישוב במו, והסופה תפיצם. (כו) בעוול ובעווה תשחת הארץ, וכסאות אדירים בחמס יהפכו.
פרק ו: [בשבח החכמה] (א) ועתה מלכים הקשיבו, האזינו שופטי כל קצווי ארץ, וקחו לקח. (ב) הטו אוזניכם הרודים בלאומים, ומתנשאים על-עמים. (ג) בדבר ה' מלכים ימלוכו, והמשל ופחד מידו נתנו, את-מעשיכם יחקור, ומועצותיכם יבקר. (ד) יען כי-פקידי מלכותו אתם, ושופטי אליל ומחוקקי אוון כולכם, ואת-חוקי אלוהים לא נצרתם. (ה) לכן כשואה יחיש עברתו עליכם, ולמשפט יתא עם ראשי עמים. (ו) את-השפלים ירחם, ובנישאים יעשה שפטים נוראים. (ז) כי לא-ישא פני-גבר, וגבורת אנוש לא-יירא, כי קטן וגדול מעשהו, ועינו על-כולם. (ח) לכן את-אדירי ארץ יבוא למשפט נורא.
(ט) ועל-זאת אליכם מלכים אדברה, למען תשכילו ולא תיכשלו. (י) הנוצר אמרי קודש, קדוש יאמר לו, ולומדיהם ימצאו מענה. (יא) לכן האזינו אמרתי, שחרו מוסרי וחכמו. (יב) החכמה תאיר באור לא-תחשך, נחמדה לעיני מאהביה, ותמצא לדורשיה. (יג) כי כל-מבקשיה תקדם ותראה להם. (יד) שוחריה לא ייגעו לריק, כי על פתחי ביתם היא שוקדת.
(טו) ראשית חכמה בקש חכמה, וכל-מבקשיה בלי-עמל ימצאוה. (טז) כי אל כל-רוח תיסוב לבקש מאהביה. (יז) בנתיבותיהם תראה להם, ותמיד עיניה לקראתם. (יח) ראשית חכמה אהבת מוסר, ותוצאות מוסר חסד. (יט) עושי חסד מצוותיה ינצרו, ונוצרי מצוותיה חיי-נצח ישיגו. (כ) באור ה' יהלכו, וכבוד מלכים ינחלו. (כא) לכן הקשיבו קציני עמים כולכם, אם לשבט מושל נכספתם, את-החכמה אהבו, ולעד תמשלו. (כב) ועתה דרכי החכמה אגידה לכם, ומאין מקורה. (כג) לא אעלים מכם סודה, ומראשית אדרוש מוצָאה. (כד) אודיענה אתכם במו-פי, והאמת לא-אכחד. (כה) כי חמת קנאה רחוקה ממני, ואין לה חלק בחכמה. (כו) ברבות חכמה תרבה תושייה, ומלך חכם ברכה עמו. (כז) לכן שמעו לקולי וייטב לכם.
פרק ז: [אוהב האלוהים מבקש חכמה] (א) בן-תמותה אנוכי ככל החי, מתולדות אדם הראשון הנוצר מעפר. (ב) בבטן אמי רוקמתי לבשר, ואחד שם ירחים תשעה. שם נקפאתי מדם וזרע בחמדת המשכב. (ג) אחרי היוולדי שאפתי הרוח אשר לכולנו, גם נפלתי ארצה אשר ממנה לקחנו, וקולי הראשון קול-בכי, ככל ילוד אשה. (ד) גם בדאגה רבה הוחתלתי, כי כמלך כעם, ראשית אחת לכולנו, ומשפט אחד לכל, לבוא בארץ ולצאת ממנה. (ה) לכן למדע התפללתי ונעניתי, קראתי ותצלח עלי רוח חכמה. (ו) ותיקר בעיני משבט וכיסא, והון ועושר לאפס חשבתי, (ז) כי-לא תסולה באבני-יקר, וזהב כחול וכסף כדומן ידמו-לה. (ח) לא-יערכנה יופי ובריאַת בשר, ואבחרה לנר לא-יכבה אורו. (ט) ותבואני כל-טוב לרגלה, כי עושר רב בימינה. (י) בכל-מעללי הייתי שמח, כי החכמה מול-פני, ולא ידעתי כי זה חלקה. (יא) בכל-לבי דרשתיה, ובכל-לבי אלמדנה, ואת-עושרה לא אכסה. (יב) כי הון עתק היא לבעליה, והולכי-בה אהובי ה' המה, ויקרו-לו כי ליישר אורחותם. (יג) בלשון למודים חנני אלוהים, ובלב יהגה תבונות. (יד) כי הוא ינחה במעגלי חכמה, ויטה לב נבונים. (טו) נפשנו וארשת שפתנו בידו הנה, גם-התבונה גם חכמת-לב לכל-מלאכה. (טז) בדעת כל-דבר חנני אלוהים, להבין תכונת תבל ומצוקי יסודותיה. (יז) ראשית העת, מחציתו ואחריתו, כי-יגדל היום וכי-ימעט, וחליפות העתים ומועדים, (יח) גם-תקופת השנה ומשטר הכוכבים. (יט) משפט הבהמות ופראי יער, כוח הרוח והגיוני לב-אדם. (כ) גם צמחי האדמה למיניהם, וכוח שורשיהם. (כא) את-הנגלה ואת-הנסתר ידעתי, כי החכמה אומנת-כל הורתני. (כב) כי רוח השכל וקדוש בקרבה, אחד ורב-עניין, חרוץ מהיר וצח-לשון. (כג) סר מרע אוהב-טוב ועושה כחפצו. (כד) רוח-חן חזק ואמיץ ואיתן, רוחי-כל יכול, צופה ועובר בכל-רוחות משכילות וזכות. (כה) כי מהירה חכמה מכל, ובטוהרתה עוברת בכל. (כו) כי נשמת רוח אלוהים היא, ונוגה כבוד שדי, וכל-טומאה לא-תקרב לא תקרב אליה. (כז) זוהר אור עולם, וראי זוך תפארת אלוהים ודמות חסדו. (כח) לבדה היא וכל תוכל, בעיניה תעמוד, ותחדש כל-דבר, (כט) במשפחות האדמה תתהלך לבקש טהורות, ותעשם אהובי-אל ונביאים. (ל) כי לא יאהב ה' את-אשר לא-ישגה באהבתה תמיד. (לא) יקר אורה מאור השמש, וכל המאורות לא-ישוו-בה. (לב) כי אחרי אור יבוא חושך, אך הסכלות לא תחשיך החכמה לעולם.
פרק ח: [אוהב החכמה] (א) מקצה הארץ ועד קצה תגיע, ומלכותה בכל משלה. (ב) אהבת עולם אהבתיה, ומנוער שחרתיה לשומה רעייתי, כי חשקה נפשי ביופייה. (ג) התייחשה במרומים, כי אצל ה' רוחה, ומחולל כל אהבה. (ד) בסוד אלוה תבוא נפשה, ותהי אומנת אצלו. (ה) החפץ לאיש בעושר - מי-יעשר מהחכמה תחולל כל; ואם בתבונה יחפוץ - מי-ישכיל ויערים ממנה. (ו) כי צדקה אהבת, הנה מישרים כל-מעשיה, כי תאלף שכל ומוסר, בינה וגבורה, דרושים לכל-חפצי האדם. (ז) ואם לדעת הרבה נכספת, הלא תדע מה-היה ומה-יהיה. (ח) לשון ערומים תבין ותמצא חידות, אותות ומופתים תגיש מראש, ותדע מה-ילד יום. (ט) על-זאת יעצתי לקושרה בנפשי, כי ידעתי אך-טוב תיעצני, ותהי נחמתי ביגוני ובעמלי. (י) בעבורה אשב ראש בקהל, וזקנים יהללוני, גם כי נער אנכי. (יא) חרוץ אמצא במשפט, ואבירים עלי יתמהו. (יב) כי-אחריש ידמו למועצתי, וכי-אדבר הקשב יקשיבו, ואם אוסיפה - יד לפה ישימו. (יג) בעבורה שמי לעולם יחיה, וזכרי יישאר לדור ודור. (יד) בעמים אמשול, ולאומים למשמעתי יסורו. (טו) עריצי ארץ ישמעוני וירגזו, אך בקהל-עם למיטיב אחשב, ולגיבור חיל במלחמה. (טז) בשבתי בביתי אתי תלין מנוחתי, כי אין עצב בחברתה, ואין תוגה בסביבתה, אך ששון ושמחה. (יז) ויען כזאת חשבתי, ולבי אמר לי, כי חיי נצח בעקבותיה. (יח) כי כל דודיה עונג ירויון, ותעשיר בעמל ידיה. (יט) כי תורת חסד על לשונה, ושומעי אמריה כבוד ינחלו. (כ) ארבתי אצל כל-פינה לבקשה ולאספה בקרבי. (כא) כי נער משכיל הייתי ורוח נכון בנפשי, ויען כי לטוב נבראתי, גם מבטן טהור נולדתי, לכן בראותי כי מתת אלוהים היא, ולבי אמר לי רק מחסדו תינתן, דרשתי את-ה' בכל לבב, ואתפלל ואומר.
פרק ט: [תפילת שלמה על חכמת השלטון] (א) אנא ה' אלוהי אבותי, אל החסד והרחמים, אשר בדברך הכל כוננת. (ב) וגם את-האדם בחכמה בראת, למשול בכל-נפש חיה אשר יצרת. (ג) לשפוט תבל בצדק ובמישור, ולדין בלב השכל ודעת. (ד) מלא אותי רוח חכמה, הסובבת את-כסא כבודך, ואל-תשליכני מלפניך. (ה) כי עבדך אני בן-אמתך, איש חלד וקצר-ימים, קטן-דעת בחכמה ובמשפט. (ו) ולו ימצא תמים בארץ, אם צפנת מחכמה לבבו, מה-הוא. (ז) אתה בחרתני לעצור בעמך, ולשפוט בניך ובנותיך. (ח) ותצווני לבנות מקדש על הר-קודשך, ומזבח במקום שבתך, כתבנית משכן כבודך, אשר מלפנים הכינות. (ט) ואתה תלין חכמה, ידעת כל-מעשיך. (י) כי עמדה לימינך בהכינך ארץ ומלואה, ותדע יושר חוקיך ואת-הטוב בעיניך. (יא) שלח-נא אתה ממעון קודשך מן-השמים, ומכסא כבודך, למען תנחני בעמלי, ואדע את-הישר בעיניך. (יב) כי היא יודעת כל ותבין כל, באמיתה תנהלני בעבודתי, ובכבודה תנצרני. (יג) למען יישירו דרכי נגדך, ושפטתי עמך בצדק, ויקרתי לשבת על-כסא אבי. (יד) כי מי-יבין עצת שדי, וידע עשות חפצו. (טו) הלא מחשבות אנוש תוהו, ובמזימותיו יחבל. (טז) כי בשר האדם תרדה ברוחו, וגולמו החומר יתעמר ברעיונותיו. (יז) הן עניני ארץ נפלאו ממנו, ובלי-עמל חפצנו לא-נפיק, ואיך נחקור את אשר-בשמים ממעל. (יח) מי-יבין עצתך, אם לא חלקת לו חכמה, ורוח קודשך ממרום. (יט) אך בה יכונו אורחות כל-יושבי ארץ, וילמדו את-הטוב בעיניך, וכל תומכיה מאושרים.
פרק י: [תולדות העולם בראי החכמה: מאדם עד משה] (א) בהיברא נוצר הראשון לאבי כל-הארץ, החכמה שמרתהו משחת, ותחזק ידו למשול בכל. (ב) אך בנטות איש-עול ממנה, וילך שובב, ויקם על אחיו להרגו. (ג) בהישחת הארץ במבול בגללו, ותעז החכמה, ותמלט הצדיק על עץ קל.
(ד) בפרוע פרעות בעמים, הבדילה את-הצדיק, ותרחם עליו כרחם אב על-בנו, ותעמידהו תמים לפני ה'. (ה) גם באובדן הרשעים מלטה את הצדיק, בנוסו מפני אש אלוהים, היורדת על-חמשת הערים. (ו) עוד עשן תעשן הארץ על חטאות יושביה, כי עציה לא-יבשילו פרים, ונציב מלח עוד ניצב לזכר נפש סוררת. (ז) כי זה חלקת כל-בוזי חכמה, את-הטוב לא-יכירו וזכר איוולתם לדורות ישאירו, למען לא ייסתר במה נכשלו. (ח) לא-כן החכמה, כי כל-דבקי-בה תחלץ מצרתם.
(ט) בברוח איש תם מפני משטמת אחיהו, הוליכתהו באורח האמת, ותראהו ממלכת שדי ודרכי הקדושים, ותושע-לו בעמל ידו ויגדל. (י) ממעשקות בצע הצלתהו בימינה ותעשירהו. (יא) ותצילהו ממבקשי רעתו ומארבים לנפשו, ותלבישהו עוז בהיאבקו, לדעת כי יראת ה' שגבה מכל.
(יב) בהימכר הצדיק לא עזבתהו, כי חשכה אותו מחטא, ותרד עמו הבורה. (יג) וגם בבור לא פנתה ממנו, ותשתהו לאדון בארץ, ולמושל במתקוממיו. (יד) ותיתן מלשיניו למפיחי כזב, ותנחילהו תפארת עולם.
(טו) מכף גוי-נוגש פדתה את-זרע הקודש, הוא עם ה'. (טז) ורוחה צלחה על עבד ה', להתייצב לפני מלכים אדירים באותות ובמופתים. (יז) גמול גמלה לקדושים בעמלם, ותנחם פלאים, יומם הייתה מחסה להם ולילה אור כאור כוכבים. (יח) ותעבירם בים סוף, ותנהלם במים עזים. (יט) קמיהם הטביעה, ואותם העלתה ממצולה, וצדיקים בזזו שלל רשעים. (כ) אז ישמרו לשמך עליון, ויהללו פה-אחד את-ידך החזקה. (כא) כי פי-אילמים תפתח החכמה, ולשון עוללים תרנין.
פרק יא: [הניסיונות במדבר] (א) ביד איש נביא אלוהים, הצליחה כל פעליה.
(ב) במדבר אין-יושב נסעו, ובארץ לא-זרועה נטו אוהל. (ג) וילחמו באויבם, ולצריהם השיבו נקם. (ד) כי-ניחר מצמא גרונם, לא אלוהים העתירו, ונוזלים מסלע הוצאת להם, מצור חלמיש השברת צימאונם. (ה) בדבר צרימו הוכחו, היטבת לעמך בצר-להם. (ו) תחת בארות מים חיים, דם נבאש הכינות להם. (ז) וחלף פקודתם לרצוח ילדיהם במים, השקית עמך שפעת מים לא הוחילו להם. (ח) וברוות צימאון עמך, הודעת שילומת שונאיך. (ט) בנסותך את-עמך לייסרם בחסד, הודעתם חרון-אפך במרעים. (י) את-אלה ניסית וכאב יסרתם, ואלה כמלך בזעפו שפטת ותחרימם. (יא) גם-הרחוקים גם-הקרובים כאחת נשפטו. (יב) עוד כפלא את-שברם בהיאנחם על-זכר עוולתם. (יג) שמעו קללתם לברכת אויביהם נהפכה, ויכירו את-יד ה'. (יד) ראו צימאונם נבדל מצימאון הצדיקים, וישתוממו על-האיש אשר בעטו-בו מקדם, והיה לבוז בעיניהם.
(טו) חלף איוולתם ומשובתם, להשתחוות לזוחלי עפר ולחיות אין דעת בם. (טז) השחלת בם ערוב אין דעת בו, להינקם בם. (יז) לבעבור יבינו, כי בדבר אשר זדו בו-נשפטו. (יח) הן לא יפלא מידך החזקה אשר בראה הארץ מאין, לפגעם בהמון דובים ואריות גאים. (יט) או בחיות איומות מבריאה חדשה, אשר להבות בפיהם ועשן באפם ועיניהם כלפידים. (כ) אשר בפגעם ירטשום, ובחיתת מראיהם ישחיתום. (כא) הלא גם מבלעדי זאת ברוח אפך תכלם, וברוח נקמתם ועוזך תפיצם. (כב) אך במידה במספר ובמשקל הכל הכינות. (כג) כי הכוח בידך, ואין מי-יעמד לזרוע עוזך. (כד) הן כל-הארץ לפניך כשחק מאזנים, וכנטף טל-בקר הנופל ארצה. (כה) אך אתה תרחם על כל, וידך בכל משלה. (כו) לפשעי בני-אדם תישא, למען יינחמו וישובו. (כז) כי חסדך ה' על כל-מעשיך, ואת אשר-כוננו ידיך לא תמאס, ובל תעזוב את-אשר יצרת. (כח) איך יקום דבר לא-תרצה, ואיך יעמוד דבר לא-תחפוץ. (כט) עינך תחמול על כל-מעשיך, כי לך המה, אל אלוהי הרוחות לכל-בשר.
פרק יב: [עונשם של עוזבי האלוהים] (א) רוחך רוח נצח תשכון בכל פועלך. (ב) על-כן בחסד תוכיח כל-נכשל, ואוזן חוטאים תגלה במוסר למען ישובו מפשעם ובך ה' יאמינו.
(ג) גם על-קדמוני ארץ הקדושה קצפת, יען כי-השחיתו והתעיבו בקסמם קסמים. (ד) בלב אכזרי ילדיהם שחטו, ויאכלו בשר אדם וישתו את-דמם. (ה) ויעצת לכלות ביד-אבותינו את האבות האלה, אשר המיתו בידיהם את-הנפשות העזובות. (ו) למען הנחיל את מבחר הארצות לעם סגולתך, להיות נחלת כבוד להם. (ז) אך חסת כעל בני-אדם עליהם, ותשלח את-הצרעה, כרצי צבא לפניך, ומעט מעט כליתם. (ח) לא מבלתי יכולת להכניע רשעים תחת צדיקים במלחמה, או לאבדם בחיות טורפות, או ברוח עזה מפיך. (ט) אך באורך-אפים שפטתם, לתת יד להם להתנחם. (י) כי ידעת את יצרם הרע, וכי נולדה רשעתם אתם, ולבבם לעד לא-יהפך, כי זרע מרעים היו מעודם. (יא) גם לא מיראה הארכת אפך להם לבלתי הכריתם, כי מי-יאמר לך מה-תעשה, או מי-יקום למשפט אתך. (יב) מי ירשיעך בהשמידך גויים אשר-יצרת, ומי יתייצב לפניך לנקום נקמת פועלי-און. (יג) אם אין אלוה מבלעדיך ועינך על כל מעשיך, איך תעשה עוול במשפט. (יד) אין מלך ואין מושל יקום לריב אתך, על-אותם אשר ייסרת. (טו) ויען כי צדיק אתה, תשפוט הכל בצדק, כי לא יאות לגודל גבורתך,להרשיע את-אשר איננו רשע. (טז) כי גבורתך ראשית צדקתך היא, ויען ממשלתך על כל, תרחם על כל. (יז) את-גודלך תודיע לאשר בו יכחשו, ולאשר יתאמרו בכוחם. (יח) ואתה ברוב עוזך, תמלוך בחסד ותשפוט ברחמים, כי את-אשר-תחפוץ תוכל. (יט) את עמל הורית בדרכיך אלה, לנהוג בחסד וברחמים, ולבניך נתת תקווה, לנשוא עוונם כי-ישובון. (כ) כי אם-תחמול על-שונאי בניך, אשר משפט מות להם, ותאריך אפך להם לשוב מעונם. (כא) מה-יגדל חסדך, כי תשפוט בניך, אשר הקימות ברית ושבועה לאבותיהם, והבטחת כל-טוב להם. (כב) אם שפטת אותנו, אלף פעמים ככה שפטת צרינו, למען נזכור גודל חסדך בהישפטנו, ולייחל לרחמים כי-נשפט.
(כג) את-האווילים המבלים בהבל ימיהם, ייסרת בפחדם אשר פחדו. (כד) כי שגו ברוב איוולתם, לעשות לאלוהיהם את החיות אשר מאסו-בם אויביהם, ויתהוללו כילדים בלא-תבונה. (כה) לכן גם-אתה התעללת במו כמתעלל בילדים אין הבין. (כו) ואשר לא-שבו מכיסלתם, אחרי ייסרתם, הכירו את ידך החזקה. (כז) כי בראותם כאשר נוגעו על אלוהיהם, ובהכירם את-אשר מקדם נכרו, ויודו בפיהם כי אתה האלוהים, ולמענך דבקתם הרעה לכלותם.
פרק יג: [תעשיית הפסילים] (א) אכן כל בני-אדם הבל יהבלו, אם דעת אלוהים יחסרו. (ב) בכל-טוב הארץ את-המטיב לא יכירו, וברוב פעולותיו את-הפועֵל ינכֵרו. (ג) על-אש ורוח, על-סער ותקופת המאורות, על-מים אדירים וכוכבי הרקיע יאמרו הם המושלים בארץ. (ד) אם על-יפי מראיהם התענגו, וחשבו כי אלוהים המה, מדוע לא התבוננו על יוצרם, כי אבי כל-יופי עשאם. (ה) אם על כוחם וגבורתם תמהו, איככה על-כוח בוראם לא השכילו. (ו) הלא בגבורתם ובהדרת מראיהם, כבוד קונם יוודע. (ז) ופן-תאמרו מי ירשיעם, הן תועי-לב הם, את-אלוהים ביקשו ולהכירו נכספו. (ח) יום יום חזו מפעלותיו, ולפי ראות עיניהם שפטו, כי נחמדים כולם. (ט) אולם בכל-זאת לא תכופר אשמתם, כי אם-על-יצורי תבל השכילו, מדוע על יוצרם לא התבוננו. (י) אך חסרי-לב הם יחד, וכסלם בקהל רפאים ינוח. (יא) כי גם-מעשי ידי-אדם בשם אלוהים יכנו, הזהב והכסף וכל מעשה חושב. (יב) תבנית חיה ואבן דומם, אשר בימי-קדם פסלום.
(יג) חרש כי-ייכרות עץ, יקציעהו יפצלהו מסביב, ובחכמתו יעשהו כלי, לשרת-בו בבית. (יד) על-הנופל יבשל ארוחתו, למלאות נפשו כי-ירעב. (טו) וככלות הכלי, ייקח הנותר לא-יצלח לכל, כי מעוקש ומעוקל הוא, ויתארהו בתחבולתו לתבנית אדם או-חיה רעה. (טז) כל-מום יכסה, ובאדום ובכל-צבע ייפהו. (יז) גם משכן יעשה לכבודו, ויעמידהו אל-הקיר, ובמסמרים יחזקהו. (יח) כי דאוג ידאג לבל-ייפול, ביודעו כי בול-עץ הוא, ולא-יכון אם לא-יישען. (יט) וכי יתפלל בעד נכסיו, ובעד אשתו ובניו, לא-יבוש לדבר אל אשר רוח-חיים אין-בו. (כ) אל החלש יתחנן לאמור: רפאני; למת יאמר: החיני; ולתשועה ייעתר ללא-כוח. (כא) מנכה-רגלים יבקש להצליח דרכו, ולאין אונים ישווע בעד בצעו עבודתו וחפצו.
פרק יד (א) זה יעבור אורחות ימים, ובסערת גליו ייעתַר לעץ רקוב מן-האנייה אשר יעבור בה. (ב) כי אהבת בצע המציאה, והחרש בחוכמה הכינה. (ג) אך אתה ה' בעין חוכמתך תוליכנה, כי תיתן בים דרך ובמים עזים נתיבה. (ד) להראות כוח ישועתך בכול, גם כי-ירד איש הימה, וחכמתו נעדרה. (ה) ולמען לא-יהיו פלאי חכמתך לריק, האדם יפקיד על-עץ קל נפשו, להינצל במים אדירים. (ו) כי עת נשמדו הנפילים בימי קדם, תקוות הארץ נמלטה בתיבה, וידך נחתה להשאיר שארית עלי-אדמה. (ז) כי עץ עשוי לפעולת צֶדֶק ברוך הוא. (ח) אך ארור הפסל מעשה ידי-אדם, וכמוהו עושהו, זה יען עשהו, וזה עקב בשם אלוה יכונה ואפס הוא. (ט) כי תועבת ה' גם שניהם, הרשע ופעולת רשעתו, על-כן יחדו יאבדו, גם הפועל וגם הפעול. (י) כעת כל גלולי הגויים ישפטו, כי ממעשה אלוה נעשו לתועבה, למוקש נפשות, ולרשת לרגלי כסילים. (יא) כי הקם אליל תזנות, והמשכיל לעשותו ישחית נפש. (יב) מראשית לא היו, ועד אחרית לא יעמודו. (יג) כי רק בגַבְרות בני-אדם נפוצו בארץ, ולכן מהרה כלה יכלו.
[כיצד התפתחו הפסילים] (יד) אב מתאבל על בנו הנאסף בלא-עתו, עושה צלם תבניתו, וישתחווה לתבנית המת כמשתחווה לאלוהים, ויכין מזבח וזבח לאנשי ביתו. (טו) וברבות הימים נעשתה התועבה לחוק, ויצוו גם-המלכים להשתחוות לפסיליהם. (טז) והרחוקים אשר לא-יכלו להשתחוות למלך, הביאו תבנית ממרחק, לכבדו מרחוק כמקרוב. (יז) גם-רהב החרש חיזק את-לב האווילים בעבודה הזאת. (יח) כי לבעבור מצוא חן בעיני המלך, התאמץ לעשותו שלם בדמותו כצלמו. (יט) ועם הארץ נתעה מיופי המלאכה, לאלוה חשבו את אשר מקדם כבדו כאדם. (כ) כזאת פשתה המכשלה בעמים, כי למען הגות בתוגתם, או לעבודת מלכם, קראו לעץ ולאבן בשם לא-יאות-לו. (כא) ותקטן בעיניהם לשגות בדעת אלוהים, כי גם שגו בשיגעונם לקרוא טוב לרע. (כב) כי זובחים את בניהם, או מתעיבים בסתר, או זוללים וסובאים בהוללות זרות. (כג) אורחותם יעקשון, וערשותם יטמאון. (כד) איש את-רעהו בצדיה יהרוג, ואת-אשת עמית ינאף. (כה) כל-התועבות יחדו תמצאנה, דם ורצח, גזל ועושק, מרמה ומעל, מהומה ובגד, ולחץ כל-ישרי לב. (כו) גמול רעה תחת טובה, ושקוץ נפש, תבל תזנות ניאוף ותאוות נפש. (כז) כי עבודת אל-נכר ראשית ותכלית כל-רעה. (כח) בשמחתם משתגעים, ושקר מתנבאים, דרכיהם דרכי שחת, ולשקר נשבעים. (כט) על-בוטחם באלילם מתים, לא-ייראו מפניהם אם לשקר נשבעו. (ל) לכן על-שתים ישפטו, על פנותם אל אל-נכר ואת-ה' לא הכירו, ועל הישבעם לשווא, כי בזאת נתנו דופי בכל-קודש. (לא) אבל גמול חטאותם ישולם להם, לא ביד אלה אשר בם נשבעו, כי אם ביד-פשעם יפלו.
פרק טו (א) ואתה ה' אל ארך אפים ורב-חסד ואמת, תמשול ברחמים על-כל-מעשיך. (ב) אם העווינו, לך אנחנו, כי ידענו גודל רחמיך, ויען כי-לך אנחנו, לא-נחטא. (ג) כי דעת אלוהים דעת צדקה ומשפט, ודעת צדקתך, שורש אל-מות. (ד) תעתועי חרשים והבלי הצובעים לא-יתעונו, כי פסל צבוע בצבעים שונים מה-הוא. (ה) הבט פסל אין בו רוח, תאוות כסילים הוא. (ו) לכן לכל אוהבי רשע יאתה תקוות רשע, לעושיהם למבקשיהם ולעובדיהם.
[יוצר האלילים] (ז) וכן יוצר כלי-חרש, כי-ייקח חומר רך, בעמל ידיו ילושנו, לעשות כלי-בית לשרת-בם. (ח) לצורך טהור ולצורך טמא יכינם, וכטוב בעיניו יעשם. (ט) אחרי-כן ישחית יחבל, כי-יקרוץ אליל ריק מהחומר, אשר קרץ הוא ממנו ימים לא-כבירים, ואשר ישוב מהר לעפרו, כי יפקוד עליו אשמתו. (י) לא לעמלו ידאג, לא לקוצר ימיו, כי-אם לשוות לצורפי זהב וכסף, ולחרשי נחושת וברזל, ותהילתו במלאכת שווא ומדוחים יבקש. (יא) הן לבבו עפר, ותקוותו שפלה מעפר, וחיתו נבזה מגלל. (יב) כי את-יוצרו לא-יכיר, השם נפש פועלת בקרבו, וייפח נשמת רוח חיים באפו. (יג) חיי אדם להבל יחשב, ומהלכו בארץ למרכלת, רק בוצע בצע חלקנו יקרא, אם-טוב ואם-רע.
(יד) כל-יוצרי כלי-הבל, וכל-פסלי פסילים יודעים עוונם. (טו) וכל-שונאי ולוחצי עמך, נבערים מילדים המה. (טז) כי עצבי הגויים לאלוהים יחשבו, אם כי-עיניים להם ולא יראו, אף להם ולא יריחון, אוזנים להם ולא ישמעון, ידים להם ולא ימישון, רגלים להם ולא יהלכון. (יז) האדם יצרם, ואשר רוחו הופקד אתו מזולתו עשאם, ואיך יעשה אדם פסל כדמותו, ויאמר אלוהים הוא. (יח) בן תמותה הוא, ובכף מעוול יעשה פסל מת. (יט) הנה טוב הוא מאשר ישתחווה-לו, כי הוא חי ומפעלו מת. (כ) הלא גם חיות טורפות יעבדו, וכי ימשלו עימהן, רעים המה מאלה. (כא) כי נעדרי יופי הם, ואין חפץ בם, וברכה לא-יישאו מאת ה'.
פרק טז: [מכות מצרים] (א) לכן בדבר אשר זדו בו נוגעו, ובערוב כבד ניגפו. (ב) ולעומת הנגע הזה היטבת לעמך, כי שלחת את-השלו להם, למאכל מעדן אשר שאלו. (ג) לבעבור אלה אשר רעבו, יקוצו בכל-אוכל על הנגע אשר פגעם, ואלה כמעט החלו לחסור, מטעמים חדשים יאכלו. (ד) בכיליון נפש פגע את-לוחצי-עמו, למען יראה את-שלומת שונאיו. (ה) גם על עמך חמת תנינים פקדת, ומנחשים השרפים נושכו. (ו) אך מהרה שב אפך, ולהיזהר מעט הוכחו. (ז) כי אות ישע נתת להם, להזכירם חוקי רצונך. (ח) כי כל-מביטי אליו חיו, לא על-הביטם, כי אם בידך אל המושיע, ולמען ידעו שונאינו, כי מכל צרה תציל. (ט) מנשך ארבה וצרעה ניגפו, ואין תרופה לנפשותם, כי גמולם השיבות להם. (י) ושיני תנינים לא-הרעו לעמך, כי ברחמיך הושעתם ותרפאם. (יא) כמעט נושכו וירפאו, למען יזכרו דבריך ולא ימושו מלבבם, וחסדך לא-תמוט מהם לעולם. (יב) כי גם-עשב גם-מזור לא ירפא, רק דברך ה' הרופא כל-בשר. (יג) החיים והמות בידך הם, אתה תוריד שאול ותעל. (יד) גם האדם ימית בחמתו, אך כי-יצא הרוח יכולת אין לעצרו או להשיבו, אבל מי-יוכל לברוח מפניך.
[ישראל במדבר] (טו) בזרוע עוזך נפגעו הזדים לא-ידעוך, ממטר-סחף מברד וממבול, ויהיו למאכלת אש ואין מפלט להם. (טז) בהפלא ופלא גבר האש על מים מכבים, כי כל-הארץ תתקומם לישע ישרים. (יז) יש אשר רפתה הלהבה, לבל-תאכל הערוב שלחת במו, למען יראו וידעו כי יד-ה' הייתה-בם. (יח) ויש אשר בתוך המים התלקחה, לבער ילדי ארץ החנפה. (יט) ולעומתו בלחם אבירים כלכלת עמך, ותמטר דגן שמים להם, אשר לא-עמלו-בו. (כ) ויהי מעדנים לנפשם, וטעמו כחפץ כל-אוכליו. (כא) ברוב-טובך הודעת חסדך לבניך, כי טעם המן כרצון איש ואיש. (כב) השלג והקרח מן-האש לא נמסו, להראותם כי האש המתלקחת בתוך הברד, וברק תברוק במטר, תאכל יבול ארצם. (כג) אולם להשיב לך חסידיך, כוח האש נשתה. (כד) כי כל-יצור יצרת לשרתך, פעם יגדל כוחו לשבט רשעים, ופעם ימעט להטיב עם בוטחי-בך. (כה) לכן המחיה מכלכלת כל, למטעמים שונים נהפכה, ותמלא חפץ כל-שואל. (כו) למען ילמדו בניך אשר אהבת, כי לא על-הלחם לבדו יחיה האדם, כי אם מוצא פיך יחיה כל-המאמינים בך. (כז) כי את אשר האש לא-המסו, כמעט חם השמש ונמס. (כח) לדעת כי טוב להודות לך בטרם יאיר השמש, ולשחר פניך עם-אור הבוקר. (כט) כי תקוות חנף תאבד, כהימס הכפור בבוקר, ותתבלע כמים הנגרים ארצה.
פרק יז: [ה' מכה את אויבי ישראל] (א) גדולים משפטי ה' ואין ספורות להם, על-כן יתעו האווילים. (ב) לשחת עם סגולתך יזמו, והרשעים בחושך נדמו, ויכלאו כאסירי לילה. (ג) כבורחים תחת גגם התחבאו, ולהסתתר בסתר מעונם חשבו, להשכיחם תחת מסך חשך. (ד) אך בעברתך פוזרו, ומחזיונות איומות נבעתו. (ה) והסתר אשר בקשו להם, לא-נצרם מפחד, כי קול-הומה מסביב הבהילם, ומחזות זרות להרעישם התקוממו. (ו) האש חדלה להאיר להם, ונוגה הכוכבים לא הגיה חשכם. (ז) להבות נוראות נראו להם ויתחלחלו, ואשר לא ראו, הפחידם מאת אשר ראו. (ח) תעתועי להטיהם חדלו, והבל חכמתם נהייתה לחרפה. (ט) המתפארים להסיר חיתת הנחלשים, גם-המה נחלשו, ותהי ללעג אימתם. (י) גם אם בלהות כאלה לא הרעישום, רגזו וחלו מפגוש בערוב, ובתנינים מתלחשים, וילאו לראות אור היום. (יא) כי הרשעה תמוגג לב בעליה, ותעיד-בו להאשימו, ולב נמוג לא-יחדל לפחד. (יב) כי האימה תיוולד בלב נואש, וכוח אין להציל את-נפשו. (יג) ותקווה כי-תמוש מלבב האדם, פחדו גדול משברו.
(יד) הישנים על-ערשותם בלילה הנורא ההוא, אשר מירכתי שאול פרץ להם, תחת בלהות מות התגלגלו, ולא האמינו עוד בחייהם, כי פלצות פתאום אחזתם. (טו) וכי נפל איש ארצה, ויכלא כאסור בסוהר וברזל אין. (טז) כחורש, כרועה, וכפועל בשדה - משפט אחד לכולם, ובעבות אופל יחד נלכדו. (יז) רוח-נושב, וקול-הזמיר בין העפאים, שאון-זרם, וצור נעתק ממקומו, דהרות חיות לא-ראו, נהֲמת הערוב והד הרים הבעיתם והחרידם. (יח) ליֶתֶר יושבי הארץ הייתה אורה, וכל-איש יצא לפועלו. (יט) ואופל כיסה פני-אֵלֶה, דמות האפלה נגד פניהם. (כ) נפשם הייתה למשא להם, ותכבד עליהם מאופל.
פרק יח: [ליל יציאת מצרים] (א) ואור אלוהים האיר לחסידיו, קולם שמעו הצוררים ופניהם לא ראו. (ב) אישרו אותם, על-אשר נמלטו, גם ברכו אותם, על-אשר לא-נקמו-בם, ועל התעללם בם בקשו סליחתם. (ג) עמוד אש הכינות לעמך לנחותם דרך לא-ידעו, ושרב ושמש לא הכום במסעם. (ד) כמשפט נעדר המאור לאלה להיכלא בחשכת לילה. (ה) יען כי-כלאו בניך, אשר על-ידם תינתן התורה לאות עולם. (ו) תחת התנכלם לשחת עוללי קדושים, ואחד מהם נמלט להוותם, נגפת בניהם לרוב, ובמים עזים כיליתם. (ז) הלילה הזה הוגד לאבותינו טרם באו, לאמץ רוחם, ולהאמין בשבועה אשר נשבעת להם. (ח) בעיניהם ראו ישע ישרים, ושלמת רשעים. (ט) כי בהכותך שונאינו, הרימות קרננו. (י) זבחי צדק זבחו בניך לך במסתרים, וישבעו כולם פה-אחד, לקבל את-הטוב ואת הרע, ואבותינו שרו שיר תהילתך.
[מכת בכורות] (יא) ונאקת שונאינו גדלה השמיימה, הלכים ובוכים על בניהם. (יב) כי יד ה' הייתה בכולם, באדון ובעבד במלך ובעם. (יג) במגפה אחת נפלו חללים אין-מספר, ולקבור המתים לא-הספיקו החיים, ומבחר תולדותם תם כרגע. (יד) בראשית לא-האמינו בכל-אלה, על-דבר החרטומים, אך בראותם בכוריהם כולם פגרים מתים, אז אמרו בנים אלה לה' אלוהיהם. (טו) כי בחצי הלילה, ואין קול דממה נשמע, וירד כגיבור דברך מכסא כבודך במרום, על הארץ הרשעה. (טז) כחרב חדה ירד דברך, וישחת ימין ושמאל, מצבו בארץ וראשו בשמים. (יז) פחד פתאום נפל עלימו, מחזיונות מבהילים אשר ראו בחלומם. (יח) זה מפה וזה מפה, הרע שכב כמתעלף, ויאמר על-מה ככה ימות. (יט) כי מחזות נוראות הגידו בחלומם להם, למען ידעו במותם על-מה נגפו.
[אהרון עצר את המגפה בקטורת] (כ) הן גם חסידיך פגעת בחבלי מות, והנגף החל במדבר במו, אך מהרת להשיב אפך. (כא) כי איש תמים עמד בפרץ, ומהר בכלי קדש, בתפילה ובקטורת, לחנן ולכפר. (כב) ותשבות הרעה, והמגפה נעצרה, לדעת כי הוא עבדך. (כג) לא בכוח זרעו, ולא בכוח נשק גבר על המשחית, כי אם בשפתיו, בזכרו את-השבועה ואת-הברית אשר כרת ה' את אבותינו. (כד) כי בנפלם חללים חללים, עמד בין החיים ובין המתים, ויעצור את-הנגף מבוא עד החיים. (כה) כי פאר הקודש על כותנתו, והדר האבות מפותח על-ארבעה טורי אבן, והוד המצנפת על-ראשו. (כו) את-אלה ראה המשחית וירף, כי רק למסה יצא הקצף.
פרק יט: [מצרים רודף אחרי ישראל] (א) וחרון-אף ה' שפוך על הרשעים בלי-חמלה עד-כלה, כי ידע את אשר יעשון. (ב) כי אחרי שלחם אתם בחיפזון, נהפך לבבם וירדפו אחריהם. (ג) עודם מתאבלים ונושאים נהי על-קברי מתיהם, השתגעו לרדוף כאחרי בורחים, אותם אשר בקשו ללכת בקשו. (ד) אולם מאת ה' הייתה זאת. (ה) את המוצאות אותם שכחו, למלאות סאת עוונם. (ו) ולמען יוודעו פלאי מסעות לעמך, ולאלה חבלי מוות עוד לא ידעו.
(ז) כל-יצורי ארץ למיניהם, הפכו את-דרכם לשרתך, למען ישמרו בניך מרע. (ח) הענן כסה את פני-המחנה, וממצולה יצאה יבשה. (ט) בים-סוף נמצא מסלול אין-מכשול, ועמקי תהום לנאות דשא נהפכו. (י) עמך ראה נפלאות פועליך ויעברו, כי ימינך ה' תמכתם. (יא) כסוס במרעה צהלו, וכאיילים דלגו, וישירו-לך כי-גאלתם. (יב) זכרו את אשר התעללת בארץ אשר גרו-בה. (יג) תחת בהמה הולידה צרעה, וחלף דגה שרץ היאור צפרדע. (יד) תאווה התאוו בניך, וציפורים חדשים ראו עיניהם, כי שלווים עלו מירכתי ים, למלאת תאוותם.
(טו) והנגעים לא-חלו על-ראש הרשעים, מבלי קול רעם מקֶדֶם, אשר הפחידם, על-רשעתם ומַעֲלם בגֵרים. (טז) כי את-אלה הרחיקו משבת בתוכם, בבואם ואין מנוס להם, ואותם אשר הקריבו, לעבודת פרך לחצו. (יז) ומלבד זאת רעה עינם באשר חסו עליהם, ואשר שמחו לקראתם, ויתנו את-אזרחי הארץ לעבדים, ויעבידו אותם בפרך. (יח) גם בעיוורון הוכו, כאנשים אשר נסבו לפנים על פתח בית-צדיק, אשר הוכו בסנוורים, וילאו למצוא הפתח.
[תהילות ה' וחסדו] (יט) כל-יסודי תבל יחדו התבוללו, כמיתרי כינור מצלצלים יחד ונגן ייטיבו, אף כי-לכל-יתר טעמו ומשפטו, כנודע למתבונן באשר נעשה. (כ) יצורי היבשה במים נמצאו, ושוכני מים בחרבה נראו. (כא) האש גברה במים, והמים לכבות חדלו. (כב) האש לא-אכלה הבהמות עוברות תחתיה, ולחם השמים לא-נמס מחמתו, אף כי-בנקל ימס כקרח. (כג) ה' אלוהים, בכל-עת הגדלת חסדך על-עמך, כיבדתו ולא-בזיתו, ותמיד עמדת להם בעת צרתם.
בן-סירא
מהדורת דוד כהנא (על בסיס המקור העברי מכתבי יד)
(א) [כָּל חָכְמָה מֵיהֹוָה, וִעמּוֹ הִיא לְעוֹלָמִים.]
(ב) [חוֹל יַמִּים וְנִטְפֵי מָטָר, וִימוֹת עוֹלָם מִי יִמְנֶה.]
(ג) [רוּם שָׁמַיִם וְרֹחַב אָרֶץ, וְעֹמֶק תְּהוֹם מִי יַחֲקֹר.]
(ד) [מִכָּל אֵלֶּה רַבָּה הַחָכְמָה, וְגָבְרָה הָאֱמֶת מֵעוֹלָם.]
(ה) [שֹׁרֶשׁ הַחָכְמָה לְמִי נִגְלָה, וּמַעֲרֻמֶּיהָ מִי יָדַע.]
(ו) [אֶחָד הוּא נוֹרָא בִּלְבַדּוֹ, אֱלֹהִים מוֹשֵׁל עַל כָּל אוֹצָרֶיהָ.]
(ז) [הוּא בְחָנָהּ וְרָאָהּ וְסְפָרָהּ, וּנְתָנָהּ לְאֹהֲבָיו.]
(ח) [אֶל כָּל בָּשָׂר כִּרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ, וַיִּתְּנָהּ לְאֹהֲבָיו.]
(יא) [יִרְאַת יְהֹוָה כָּבוֹד וִיקָר, וּגְדֻלָּה וְעֲטֶרֶת תִּפְאָרֶת.]
(יב) [יִרְאַת יְהֹוָה מְשַׂמַּחַת לֵב, וְנוֹתֶנֶת שִׂמְחָה וְחֵן וְאֹרֶךְ יָמִים.]
(יג) [יְרֵא יְהֹוָה תִּיטַב אַחֲרִיתוֹ, וּבְאַחֲרִית יָמָיו יִתְבָּרָךְ.]
(יד) [רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהֹוָה, וְעִם נֶאֱמָנִים נוֹצְרָה בַבָּטֶן.]
(טו) [עִם אַנְשֵׁי אֱמֶת מֵעוֹלָם הוּכָנָה, וְעִם זַרְעָם נֶאֱמָן חַסְדּוֹ.]
(טז) [רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהֹוָה, וּמַרְבָּה שָׁלוֹם וְחַיִּים וּמַרְפֵּא.]
(יז) [כָּל אוֹצָרֶיהָ תְּמַלֵּא חֶמְדָּה, וַאֲסָמֶיהָ בִּתְבוּאָתָהּ.]
(יח) [רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהֹוָה, וּתְרַוֵּה בְּרֹב תְּבוּאָתָהּ.]
(יט) [מַטּהֵ עֹז הִיא וּמַשְׁעֵנָה, תְּהִלָּה וּכְבוֹד עוֹלָם לְכָל הַהוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ.]
(כ) [שָׁרְשֶׁיהָ לְעוֹלָם, וַעֲנָפֶיהָ אֹרֶך יָמִים.]
(כא) [אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יֶהְגֶּה בָּהּ, וְטוֹבָה הִיא לוֹ מִכָּל אוֹצָר.]
(כב) [אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יִקְרַב אֵלֶיהָ, וּפְקוּדֶיהָ יִשְׁתַּעֲשַׁע.]
(כג) [עֲטֶרֶת עוֹלָם תָּשִׁית עָלָיו, וּזְכוּת עוֹלָמִים בֵּין קְדוֹשִׁים.]
(כד) [יִשְׂמַח בָּהּ וְתִשְׂמַח בּוֹ, וּבַל תַּעַזְבֵהוּ לְעוֹלָם וָעֶד.]
(כה) [מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים יִשְׂמְחוּ בָּהּ, וִיסַפְּרוּ כָּל תְּהִלַּת יְהֹוָה.]
(כו) [הַסֵּפֶר הַזֶּה כֻּלּוֹ מָלֵא מִמֶּנָּה, אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יִשְׁמַע וְיַעֲשֶׂה.]
(כז) [שְמָעוּנִי יִרְאֵי אֱלֹהִים, וְהַאֲזִינוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ לִדְבָרַי.]
(*כז) [מִי הֶחָפֵץ לָרֶשֶׁת אוֹתָהּ, נַחֲלַת עוֹלָם וְשִׂמְחָה רַבָּה.]
(כח) [כָּל דְבָרַי שְׁמַע וַעֲשֵׂה, וְתִכָּתֵב בְּסֵפֶר הַחַיִּים.]
(כט) [אֱהַב יִרְאַת יְהֹוָה, וְאַשֵּׁר בָּהּ לִבְּךָ וְאַל תִּירָא.]
(ל) [קְרַב וְאַל תְּאַחֵר, וְתִמְצָא חַיִּים לְנַפְשְׁךָ.]
(*ל) [וְכַאֲשֶר תִּהְיֶה קָרוּב, כְּגִבּוֹר וּכְאִישׁ חַיִל.]
(לא) [בְּנִי אַל תְּכַזֵּב בְּיִרְאַת יְהֹוָה, וְאַל תִּקְרַב אֵלָיו בְּלֵב וָלֵב.]
(לב) [אַל תִּתְכַּבֵּד בָּהּ לְעֵין אָדָם, וּבִשְׂפָתֶיךָ הִזָּהֵר מְאֹד.]
(לג) [אַל תְּשַׁנֶּה מַאֲמרוֹ וְאַל תִּירָא, וְאַל תָּבִיא קְלָלָה עַל נַפְשְׁךָ.]
(לד) [פֶּן יְגַלֶּה יְהֹוָה מִסְתָרֶיךָ, וּבְתוֹךְ קָהָל יַפִּילֶךָ.]
(לה) [כִּי הִתְגָאֵיתָ בְּיִרְאַת אֱלֹהִים, וְתוֹךְ לִבְּךָ מָלֵא נִקְלָה.]
(א) [בְּנִי אִם תִּקְרַב לַעֲבוֹד אֶת יְהֹוָה, הָכֵן נַפְשְׁךָ לְכָל נִסָּיוֹן.]
(ב) [הָכֵן לִבְּךָ וְהִתְחַזֵּק, וְאַל תִּבָּהֵל בְּיוֹם אֵד.]
(ג) [הִדָּבֵק בּוֹ וְאַל תָּסוּר, לְמַעַן תִּגְדַּל בְּאַחֲרִיתֶךָ.]
(ד) [כָּל הַבָּא עָלֶיךָ קַבֵּל, וּבְשִׁבְרְךָ הַאֲרֵךְ רוּחַ.]
(ה) [כִּי בָאֵשׁ יִבָּחֵן זָהָב, וּבְנֵי אָדָם בְּכוּר עֹנִי.]
(ו) [הַאֲמֵן בּוֹ וְהוּא יַחֲזִיק בְּךָ, יַשֵּׁר אָרְחוֹתֶיךָ וְקַוֵּה אֵלָיו.]
(ז) [יִרְאֵי יְהֹוָה חַכּוּ לְחַסְדּוֹ, וְאַל תִּטּוּ פֶּן תִּפֹלוּ.]
(ח) [יִרְאֵי יְהֹוָה הַאֲמִינוּ בּוֹ, וְהוּא לֹא יָלִין שְׂכַרְכֶם.]
(ט) [יִרְאֵי יְהֹוָה קַוּוּ לְטוֹב, וּלְשִׁמְחַת עוֹלָם וָחֶסֶד.]
(י) [הַבִּיטוּ לְדוֹרוֹת רִאשׂוֹנִים, מִי הֶאֱמִין בַּיהֹוָה וַיֵּבוֹשׁ.]
(*י) [אוֹ מִי בָּטַח בּוֹ וְנֶעֱזַב, אוֹ מִי קָרָא אֵלָיו וְלֹא נֶעֱנָה.]
(יא) [כִּי רָחוּם וְחַנּוּן יְהֹוָה, וְסוֹלֵחַ לַעֲוֹנוֹת וּמוֹשִׁיעַ בְּעֵת צָרָה.]
(יב) [אוֹי לְרַכֵּי לֵב וּרְפֵה יָדָיִם, וְלָרָשָׁע עִקֵּשׁ דְּרָכַיִם.]
(יג) [אוֹי לְלֵב אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין, וְאַף הוּא לֹא יָקוּם.]
(יד) [אוֹי לָכֶם אוֹבְדֵי תִּקְוָה, וּמַה תַּעֲשׂוּ בִּפְקוֹד יְהֹוָה.]
(טו) [יִרְאֵי יְהֹוָה לֹא יַמְרוּ בִּדְרָכָיו, וְאוֹהֲבָיו יִצְרוּ אָרְחוֹתָיו.]
(טז) [יִרְאֵי יְהֹוָה יְבַקְּשׁוּ רְצוֹנוֹ, וְאֹהֲבָיו יִלְמְדוּ תוֹרָתוֹ.]
(יז) [יִרְאֵי יְהֹוָה יָכִינוּ לְבָבָם, וּלְפָנָיו יַכְנִיעוּ רוּחָם.]
(יח) [נִפֹּל בְּיַד יְהֹוָה וְלֹא בְּיַד אָדָם, כִּי כְּגָדְלוֹ כֵּן חַסְדּוֹ.]
(א) [שִׁמְעוּ בָנִים מִשְׁפַט אָב, וַעֲשׂוּ לְמַעַן תִּחְיוּ.]
(ב) [כִּי יְהֹוָה כִּבֵּד הָאָב לִפְנֵי הַבָּנִים, וּמִשְׁפַּט הָאֵם קִיֵּם עַל יְלָדֶיהָ.]
(ג) [מְכַבֵּד אָב תְּכֻפַּר חַטָּאתוֹ, וְגוֹנֵז אוֹצָר מְכַבֵּד אִמּוֹ.]
(ה) [מְכַבֵּד אָבִיו יִשְׂמַח בִּבְנוֹ, וּתְפִלָתוֹ יִשְׁמַע וְיַעֲנֶה.]
(ו) [מְכַבֵּד אָבִיו יִרְבּוּ יָמָיו, וּגְמוּל אֱלֹהִים עַל] מְכַבֵּד אִמּוֹ.
(ז) בְּנִי בְּמַאֲמָר וּבְמַעֲשֶׂה כַּבֵּד אָבִיךָ, עֲבוּר יַשִׂיגוּךָ כֹּל בְּרָכוֹת.
(ח) בִּרְכַת אָב תְּיַסֵּד שֹׁרֶשׁ, וְקִלְלַת אֵם תִּנְתּשׁ נֶטַע.
(ט) אַל תִּתְכַּבֵּד בְּקְלוֹן אָבִיךָ, כִּי לֹא כָבוֹד הוּא לָךְ.
(י) כְּבוֹד אִישׁ כִּבּוּד אָבִיו, וּמַרְבֶּה חֵטְא מְקַלֵּל אִמּוֹ.
(יא) בְּנִי הִתְחַזֵּק בִּכִבּוּד אָבִיךָ, וְאַל תַּעַזְבֵהוּ כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ.
(יב) וְגַם אִישׁ יֶחְסַר מַדָּעוֹ עֲזָב לוֹ, וְאַל תַּכְלִים אוֹתוֹ כָּל יְמֵי חַיָיו.
(יג) צִדְקַת אָב לֹא תִּמָּחֶה, וּתְמוּר חַטָּאת הִיא תְּנַתֵּעַ.
(יד) בְּיוֹם צָרָה תִּזָּכֵר לָךְ, כְּחֹם עַל כְּפוֹר לְהַשְׁבִּית עֲוֹנֶיךָ.
(טו) כִּי מֵזִיד בּוֹזֶה אָבִיו, וּמַכְעִיס בּוֹרְאוֹ מְקַלֵּל אִמּוֹ.
(טז) בְּנִי בְּעָשְׁרְךָ הִתְהַלֵּךְ בַּעֲנָוָה, וְתֵאָהֵב מִנּוֹתֵן מַתָּנוֹת.
(יז) מַעֵט נַפְשְךָ מִכָּל גְּדוּלָה, וְלִפְנֵי אֵל תִּמְצָא רַחֲמִים.
(יח) כִּי רַבִּים רַחֲמֵי אֱלֹהִים, וְלַעֲנָוִים יְגַלֶּה סוֹדוֹ.
(יט) פְּלָאוֹת מִמְּךָ אַל תִּדְרוֹשׁ, וּמְכֻסֶּה מִמְּךָ אַל תַּחְקוֹר.
(כ) בַּמֶּה שֶׁהוּרְשֵׁיתָ הִתְבּוֹנֵן, וְאֵין לְךָ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת.
(כא) בְּיוֹתֵר מִמְּךָ אַל תַּמֵּר, כִּי רַב מִמְּךָ הָרְאֵיתָ.
(כב) כִּי רַבִּים עֶשְׁתּוֹנֵי בְּנֵי אָדָם, וְדִמְיוֹנוֹת רָעוֹת מַתְעוֹת.
(כג) בְּאֵין אִישׁוֹן יֶחְסַר אוֹר, וּבְאֵין דַעַת תֶּחְסַר חָכְמָה.
(כד) לֵב כָּבֵד תִּבְאַשׁ אַחֲרִיתוֹ, וְאֹוהֵב טוֹבוֹת יִנְהַג בָּהֶם.
(כה) לֵב כָּבֵד יִרְבּוּ מַכְאֹבָיו, וּמִתְהוֹלֵל מוֹסִיף עָוֹן עַל עָוֹן.
(כו) אַל תָּרוּץ לְרַפְּאוֹת מַכַּת לֵץ, כִּי אֵין לָהּ רְפוּאָה, כִּי מִנֶּטַע רַע נִטְעוֹ.
(כז) לֵב חָכָם יָבִין מִשְׁלֵי חֲכָמִים, וְאֹזֶן מַקְשֶׁבֶת לְחָכְמָה תִּשְׂמָח.
(כח) אֵשׁ לוֹהֶטֶת יְכַבּוּ מַיִם, כֵּן צְדָקָה תְּכַפֵּר חַטָּאת.
(כט) פּוֹעֵל טוֹב יִקְרָאֶנּוּ בִדְרָכָיו, וּבְעֵת מוֹטוֹ יִמְצָא מִשְׁעָן.
(א) בְּנִי אַל תִּלְעַג לְחַיֵּי עָנִי, וְאַל תַּדְאִיב נֶפֶשׁ עָנֵי וּמַר נָפֶשׁ.
(ב) דֹּוֶוה נֶפֶשׁ חֲסֵרָה אַל תָּפוּחַ, וְאַל תִּתְעַלֵּם מִמְּדֻכְדַּךְ נָפֶשׁ.
(ג) אַל [תַּחְמִיר] מְעֵי דָךְ, וְקֶרֶב עָנִי אַל תַּכְאִיב.
(ד) אַל תִּמְנַע מַתָּן מִמִּסְכֵּנֶךָ, וְלֹא תִבְזֶה שְׁאֵלוֹת דָּל, וְלֹא תִתֵּן לוֹ מָקוֹם לְקַלְלֶךָ.
(ה) צוֹעֵק מַר רוּחַ בִּכְאֵב נַפְשׁוֹ, וּבְקוֹל צַעֲקָתוֹ יִשְׁמַע צוּרוֹ.
(ו) הַאֲהֵב נַפְשְׁךָ לָעֵדָה, וּלְשִׁלְטוֹן עוֹד הַאֲכֵף רֹאשׁ.
(ז) הַט לֶעָנִי אָזְנֶךָ, וַהֲשִׁיבֵהוּ שָׁלוֹם בַּעֲנָוָה.
(ח) הוֹשַׁע מוּצָק מִמְּצִיקָיו, וְאַל תָּקוֹץ רוּחֲךָ בְּמִשְׁפַט יֹשֶׁר.
(ט) הֱיֵה כְאָב לִיתוֹמִים, וּתְמוּר בַּעַל לְאַלְמָנוֹת.
(י) וְאֵל יִקְרָאֲךָ בֵּן, וְיָחְנְךָ וְיַצִּילְךָ מִשָׁחַת.
[שכר החכמה (רווח בכתב היד)]
(יא) חָכְמוֹת לִמְּדָה בָנֶיהָ, וְתָעִיד לְכָל מְבִינִים בָּהּ.
(יב) אֹהֲבֶיהָ אָהֲבוּ חַיִּים, וּמְבַקְשֶׁיהָ יָפִיקוּ רָצוֹן מֵיהֹוָה.
(יג) וְתֹמְכֶיהָ יִמְצְאוּ כָבוֹד מֵיהֹוָה, וְיֻחַנּוּ בְּבִרְכַּת יְהֹוָה.
(יד) מְשָׁרְתֵי קֹדֶשׁ מְשָׁרְתֶיהָ, וֵאלֹהִים בֵּית [מוֹשָׁבָהּ אָהֵב].
(טו) שׁוֹמֵעַ לִי יִשׁפֹּט אֱמֶת, וּמַאֲזִין לִי יִיחַן בַּחֲדָרַי מִבָּיִת.
(טז) כִּי בְהִתְנַכֵּר אֵלֵךְ עִמּוֹ, וּלְפָנִים אֶבְחָרֶנּוּ בְנִסְיוֹנוֹת.
(יז) וְעַד עֵת יִמָּלֵא לִבּוֹ בִּי, אָשׁוּב אֲאַשְּׁרֶנּוֹ וְגָלִיתִי לוֹ מִסְתָּרִי.
(יח) אִם יָסוּר וּנְטוֹתֵיהוּ, וַאֲסַרְתִיהוּ בָאֲסוּרִים.
(יט) אִם יָסוּר מֵאַחֲרַי אַשׁלִיכֶנּוּ, וְאַסְגִּירֶנּוּ לַשֹׁדְדִים.
(כ) בְּנִי עֵת הָמוֹן שְׁמֹר וּפְחַד מִרָע, וְאֶל נַפְשְׁךָ אַל תֵּבוֹשׁ.
(כא) כִּי יֵשׁ בֹּשֶׁת מַשְׂאֵת עָוֹן, וְיֵשׁ בֹּשֶׁת כָּבוֹד וָחֵן.
(כב) אַל תִּשָּׂא פָנֶיךָ עַל נַפְשֶׁךָ, וְאַל תִּכָּשֵׁל לְמִכְשׁוֹלֶיךָ.
(כג) אַל תִּמְנַע דִּבֵּר בָּעוֹלָם, וְאַל תַּצְפִּין אֶת חָכְמָתֶךָ.
(כד) כִּי בְאֹמֶר נוֹדַעַת חָכְמָה, וּתְבוּנָה בְּמַעֲנֵה לָשׁוֹן.
(כה) אַל תִּסָּרֵב עִם הָאֵל, וְאֶל אֱלֹהִים הִכָּנֵעַ.
(כו) אַל תֵּבוֹשׁ לָשׁוּב מֵעָוֹן, וְאַל תַּעֲמוֹד לִפְנֵי שִׁבֹּלֶת.
(כז) אַל תַּצַּע לְנָבָל נַפְשֶׁךָ, וְאַל תַּאֲמֵן לִפְּנֵי מוֹשְׁלִים.
(כח) אַל תֵּשֵׁב עִם שׁוֹפֵט עַוָּל, כִּי כַאֲשֶׁר כִּרְצוֹנוֹ תִּשְׁפּוֹט עִמּוֹ.
(כט) עַד הַמָּוֶת הִנָּצֵה עַל הַצֶּדֶק, וַיהֹוָה נִלְחָם לָךְ.
(ל) אַל תִּקָּרֵא בַּעַל שְׁתַּיִם, וְאֶל לְשׁוֹנְךָ אַל תַּרְגֵּל.
(לא) אַל תְּהִי גַבְהָן בִּלְשׁוֹנֶךָ, וְרָפוּי וְרָשִׁישׁ בִּמְלַאכְתֶּךָ.
(לב) אַל תְּהִי כְּכֶלֶב בְּבֵיתֶךָ, וּמוּזָר וּמִתְיָרֵא בִמְלַאכְתֶּךָ.
(לג) אַל תְּהִי יָדְךָ פְתוּחָה לָקַחַת, וּקְפוּצָה בְּתִתְּךָ מַתָּן.
(א) אַל תִּשָּׁעֵן עַל חֵילֶךָ, וְאַל תֹּאמַר יֵשׁ לְאֵל יָדִי.
(ב) אַל תִּשָּׁעֵן עַל כֹּחֶךָ, לָלֶכֶת אַחַר תַּאֲוַת נַפְשֶׁךָ.
(ג) אַל תֵּלֵךְ אַחֲרֵי לִבְּךָ וְעֵינֵיךָ, לָלֶכֶת בַּחֲמוּדוֹת רָעָה.
(ד) אַל תֹּאמַר מִי יוּכַל כֹּחוֹ, כִּי יְהֹוָה מְבַקֵּשׁ נִרְדָּפִים.
(ה) אַל תֹּאמַר חָטָאתִי, וְמַה יֵעָשֶה לִי – מְאוּמָה, כִּי אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם הוּא.
(ו) אַל תֹּאמַר רַחוּם יהוה, וְכָל עֲוֹנוֹתַי יִמְחֶה.
(ז) אֶל סְלִיחָה אַל תִּבְטָח, לְהוֹסִיף עָוֹן עַל עָוֹן.
(ח) וְאָמַרְתָּ רַחֲמָיו רַבִּים, לְרֹב עֲוֹנוֹתַי יִסְלָח.
(ט) כִּי רַחֲמִים וְאַף עִמּוֹ, וְאֵל רְשָעִים יָנוּחַ רָגְזוֹ.
(י) אַל תְּאַחֵר לָשׁוּב אֵלָיו, וְאַל תִּתְעַבֵּר מִיּוֹם אֶל יוֹם.
(יא) כִּי פִתאוֹם יֵצֵא זַעְמוֹ, וּבְעֵת נָקָם תִּסָּפֶה.
(יב) אַל תִּבְטַח עַל נִכְסֵי שֶׁקֶר, כִּי לֹא יוֹעִילוּ בְּיוֹם עֶבְרָה.
(יג) אַל תִּהְיֶה זוֹרֶה לְכָל רוּחַ, וּפוֹנֶה דֶרֶך שִׁבֹּלֶת.
(יד) הֱיֶה סָמוּךְ עַל דַּעְתֶּךָ, וְאֶחָד יְהִי דְבָרֶךָ.
(טו) הֱיֶה מְמַהֵר לְהַאֲזִין, וּבְאֶרֶךְ רוּחַ הָשֵׁב פִּתְגָּם.
(טז) אִם יֵשׁ אִתְּךָ עֲנֵה רֵעֶךָ, וְאִם אַיִן יָדְךָ עַל פִּיךָ.
(יז) כָּבוֹד וְקָלוֹן בְּיַד בּוֹטֵא, וּלְשׁוֹן אָדָם מַפַּלְתּוֹ.
(יח) אַל תִּקָּרֵא בַּעַל שְׁתַּיִם, וּבִלְשׁוֹנְךָ אַל תְּרַגֵּל רֵעַ.
(יט) כִּי עַל גַּנָּב נִבְרְאָה בֹשֶׁת חֶרְפָּה, רֵעֵהוּ – בַּעַל שְׁתַּיִם.
(כ) מְעַט וְהַרְבֵּה אַל תַּשְׁחֵת, וְתַחַת אוֹהֵב אַל תְּהִי שׂוֹנֵא.
(א) שֵׁם רַע וְקָלוֹן תּוֹרִישׁ חֶרְפָּה, כֵּן אִישׁ רַע בַּעַל שְׁתָּיִם.
(ב) אַל תִּפּוֹל בְּיַד נַפְשְׁךָ, וּתְעַבֶּה חֵילֵךָ עָלֶיךָ.
(ג) עָלֶיךָ תֹּאכַל וּפֶרְיְךָ תְּשָׁרֵשׁ, וְהִנִיחַתְךָ כְּעֵץ יָבֵשׁ.
(ד) כִּי נֶפֶש עַזָה תַּשְׁחִית בְּעָלֶיהָ, וְשִׂמְחַת שׂוֹנֵא תַּשִּׂיגֵם.
(ה) חֵךְ עָרֵב יַרְבֶּה אוֹהֵב, וּשִׂפְתֵי חֵן שׁוֹאֲלֵי שָׁלוֹם.
(ו) אַנְשֵׁי שְׁלוֹמְךָ יִהְיוּ רַבִּים, וּבַעַל סוֹדְךָ אֶחַד מֵאָלֶף.
(ז) גַּם מִשּׁוֹכֶבֶת חֵיקֶךָ, שְׁמוֹר פִּתְחֵי פִיךָ.
(ח) קָנִיתָ אוֹהֵב בְּנִסָּיוֹן קְנֵהוּ, וְאַל תְּמַהֵר לִבְטוֹחַ עָלָיו.
(ט) כִּי יֵשׁ אוֹהֵב כְּפִי עֵת, וְאַל יַעֲמוֹד בְּיוֹם צָרָה.
(י) יֵשׁ אוֹהֵב נֶהְפָּךְ לְשׂוֹנֵא, וְאֶת רִיב חֶרְפָּתְךָ יַחְשֹׂף.
(יא) יֵשׁ אוֹהֵב חָבֵר שֻׁלְחָן, וְלֹא יִמָּצֵא בְּיוֹם רָעָה.
(יב) בְּטוֹבָתְךָ הוּא כָמוֹךָ, וּבְרָעָתְךָ יִתְנַדֶּה מִמֶּךָּ.
(יג) אִם תַּשִּׂיגְךָ רָעָה, יֵהָפֵךְ בְּךָ וּמִפָּנֶיךָ יִסָּתֵר.
(יד) מִשֹּׂנְאֶיךָ הִבָּדֵל, וּמֵאֹהֲבֶיָך הֵשָּׁמֵר.
(טו) אוֹהֵב אֱמוּנָה אוֹהֵב תְּקוֹף, וּמוֹצְאוֹ מָצָא הוֹן.
(טז) לְאוֹהֵב אֱמוּנָה אֵין מְחִיר, וְאֵין מִשְׁקָל לְטוֹבָתוֹ.
(יז) צְרוֹר חַיִּים אוֹהֵב אֱמוּנָה, יְרֵא וְאַל יַשִּׂיגֵם.
(יח) כִּי כָמוֹהוּ כֵּן רֵעֵהוּ, וּכִשְׁמוֹ כֵּן מַעֲשָׂיו.
(יט) בְּנִי מִנְּעוּרֶיךָ קַח לֶקַח, וְעַד שֵׂיבָה תַּשִּׂיג חָכְמָה.
(כ) כְּחוֹרֵשׁ וּכְקוֹצֵר קְרַב אֵלֶיהָ, וְקַוֵּה לְרֹב תְּבוּאָתָהּ.
(כא) כִּי בַעֲבֹדָתָהּ מְעַט תַּעֲבוֹד, וּלְמָחָר תֹּאכַל פִּרְיָהּ.
(כב) עֲקֻבָּה הִיא לָאֱוִיל, וְלֹא יְכַלְכְּלֶנָּה חֲסַר לֵב.
(כג) כְּאֶבֶן מַשָּׂא תִּהְיֶה עָלָיו, וְלֹא יְאַחֵר לְהַשְׁלִיכָה.
(כד) כִּי הַמּוּסָר בִּשְׁמָהּ כֵּן הִיא, וְלֹא לְרַבִּים הִיא נְכוֹחָה.
(כה) הַט שִׁכְמְךָ וְשָׂאֶהָ, וְאַל תָּקוֹץ בְּתַחְבּוּלוֹתֶיהָ.
(כו) דְּרֹש וַחֲקֹר בַּקֵּש וּמְצָא, וְהֶחֱזַקְתָהּ וְאַל תַּרְפֶּהָ.
(כז) כִּי לְאָחוֹר תִּמְצָא מְנוּחָתָהּ, וְתֵהָפֵךְ לְךָ לְתַעֲנוּג.
(כח) וְהָיְתָה לְךָ רִשְׁתָּהּ מְכוֹן עֹז, וְחַבְלֹתֶיהָ בִּגְדֵי כָתֶם.
(כט) עֻלֵּי זָהָב עֻלָּהּ, וּמוֹסְרוֹתֶיהָ פְּתִיל תְּכֵלֶת.
(ל) בִּגְדֵי כָבוֹד תִלְבְּשֶׁנָּה, וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּעַטְּרֶנָּה.
(לא) סַלְסְלָהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ, וּבֵין נְגִידִים תוֹשִׁיבֶךָּ.
(לב) אִם תַּחְפּוֹץ בְּנִי תִּתְחַכָּם, וְאִם תָּשִׂים לִבְּךָ תַּעֲרֹם.
(לג) אִם תּוֹבֵא לִשְׁמֹעַ, וְתֵט אָזְנְךָ תִּוָּסֵר.
(לד) כָּל שִׂיחָה חֲפוֹץ לִשְׁמֹעַ, וּמְשַׁל בִּינָה אַל יֵצְאֶךָּ.
(לה) רְאֵה מִי יָבִין וְשַׁחֲרֵהוּ, וְתִשְׁחוֹק בְּסִפּוֹ רַגְלְךָ.
(לו) וְהִתְבּוֹנַנְתָּ בְּיִרְאַת עֶלְיוֹן וּבְמִצוֹתָיו, וֶהְגֵה תָמִיד.
(לז) וְהוּא יָבִין לִבֶּךָ, וַאֲשֶׁר אִוִּיתָה יְחַכְּמֶךָּ.
(א) אַל תַּעַשׂ רָעָה וְאַל יַשִּׂיגְךָ רָעָה, הַרְחֵק מֵעָוֹן וְיֵט מִמְּךָ.
(ב) אַל תִּזְרַע חֲרוּשֵׁי עָוֶל עַל אָח, פֶּן תִּקְצְרֵהוּ שִׁבְעָתָיִם.
(ג) אַל תְּבַקֵּשׁ מֵאֵל מֶמְשֶׁלַת, וְכֵן מִמֶּלֶךְ מוֹשַׁב כָּבוֹד.
(ד) אַל תִּצְטַדֵּק לִפְנֵי מֶלֶךְ, וּמִפְּנֵי מֶלֶךְ אַל תִּתְבּוֹנֵן.
(ה) אַל תְּבַקֵּשׁ לִהְיוֹת מוֹשֵׁל, אִם אֵין לְךָ חַיִל לְהַשְׁבִּית זָדוֹן.
(ו) פֶּן תָגוּר מִפְּנֵי נָדִיב, וְנָתוּן בֶּצַע בִּתְמִימִיךָ.
(ז) אַל תַּרְשִׁיעֲךָ בַּעֲדַת שַׁעֲרֵי אֵל, וְאַל תַּפִּילְךָ בַּקְּהִלָּה.
(ח) אַל תִּקְשׁוֹר לְשָׁנוֹת חֵטְ, כִּי בְאַחַת לֹא תִנָּקֶה.
(ט) אַל תָּאִיץ בַּצָּבָא, מְלֶאכֶת עֲבֹדָה הִיא מֵאֵל נֶחֱלָקָה.
(י) אַל תִּתְקַצֵּר בַּתְּפִלָּה וּבִצְדָקָה אַל תִּתְעַבָּר.
(יא) אַל תִּבֶז לֶאֱנוֹשׁ בְּמַר רוּחַ, זְכוֹר כִּי יֵשׁ מֵרִים וּמַשְׁפִּיל.
(יב) אַל תַּחֲרוֹשׁ חָמָס עַל אָח, וְכֵן עַל רֵעַ וְחָבֵר יַחְדָּו.
(יג) אַל תַּחְפֹּץ לְכַחֵש עַל כָּחַש, כִּי תִקְוָתוֹ לֹא תִנְעָם.
(יד) אַל תְּסַוֵּר בַּעֲדַת שָׂרִים, וְאַל תִּישֶׁן דָּבָר בַּתְּפִלָּה.
(טו) אַל תַּחְשׁוֹבְךָ בָּמֳתֵי עָם, זְכוֹר עִבָּרוֹן לֹא יִתְעַבָּר.
(טז) מְאֹד מְאֹד הַשְׁפִּיל גַּאֲוָה, כִּי תִקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה.
(יז) אַל תָּאִיץ לֵאמֹר לִי - פָרֶץ, גֹּל אֶל אֵל וּרְצֵה דַרְכּוֹ.
(יח) אַל תָּמִיר אוֹהֵב בִּמְחִיר, וְאָח תָּלוּי בִּזְהַב אוֹפִיר.
(יט) אַל תִּמְאַס אִשָּׁה מַשְׁכֶּלֶת, וְטוֹבַת חֵן מִפְּנִינִים.
(כ) אַל תָּרֵעַ עוֹבֵד אֱמֶת, וְכֵן שׁוֹמֵר נוֹחֵן נַפְשׁוֹ.
(כא) עֶבֶד מַשְׂכִּיל חַבֵּב כְּנֶפֶש, וְאַל תִּמְנַע מִמֶּנוּ חֹפֶשׁ.
(כב) בְּהֵמָה לְךָ רְאֵה עֵינֶיךָ, וְאִם אֻמָּנָה הִיא הַעֲמִידָהּ.
(כג) בָּנִים לְךָ יַסֵּר אוֹתָם, וְשָׂא לָהֶם נָשִׁים בִּנְעוּרֵיהֶם.
(כד) בָּנוֹת לְךָ נְצוֹר שְׁאֵרָם, וְאַל תָּאִיר אֲלֵיהֶם פָּנִים.
(כה) הוֹצֵא בַת וְיֵצֵא עֵסֶק, וְאֶל גֶּבֶר נָבוֹן חַבְּרָהּ.
(כו) אִשָּׁה לְךָ אַל תְּתַעֲבֶהָ, וּשְׂנוּאָה אַל תַּאֲמֵן בָּהּ.
(כז) [בְּכָל לִבְּךָ כַּבֵּד לְאָבִיךָ, וְאֵם יוֹלַדְתְּךָ אַל תִּשֶּׁה.
(כח) זְכוֹר לוּלֵי הֵם, לֹא בָאתָ לָעוֹלָם.
וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶם, שֶׁהֵם גּוֹמְלִים לָךְ].
(כט) בְּכָל לִבְּך פְּחַד אִל, וְאֶת כֹּהֲנָיו הַקְדִישׁ.
(ל) בְּכָל מְאֹדְךָ אֱהוֹב עוֹשֶׂךָ, וְאֶת מְשָׁרְתָיו לֹא תַעֲזֹב.
(לא) כַּבֵּד אֵל וַהֲדַר כֹּהֵן, וְתֵן חֶלְקָם כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתָה.
(לב) לֶחֶם אַבִּירִים וּתְרוּמַת יָד, זִבְחֵי צֶדֶק וּתְרוּמַת קֹדֶשׁ.
(לג) וְגַם לְאֶבְיוֹן הוֹשִׁיט יָד, לְמַעַן תִּשְׁלַם בִּרְכָתֶךָ.
(לד) תֵּן מַתָּן לִפְנֵי כָל חָי, וְגַם מִמֵּת אַל תִּמְנַע חָסֶד.
(לה) אַל תִּתְאַחֵר מִבּוֹכִים, וְעִם אֲבֵלִים תִּתְאַבָּל.
(לו) אַל תִּשָּׂא לֵב מֵאוֹהֵב, כִּי מִמֶּנוּ תֵּאָהֵב.
(לז) בְּכָל מַעֲשֶׂיךָ זְכוֹר אַחֲרִית, וּלְעוֹלָם לֹא תַשְׁחֵת.
(א) אַל תָּרִיב עִם אִישׁ גָּדוֹל, לָמָּה תִשּׁוֹם עַל יָדוֹ.
(ב) אַל תָּרִיב עִם קָשֶׁה מִמְּךָ, לָמָּה תִפּוֹל בְּיָדוֹ.
(ג) אַל תַּחֲרֹשׁ עַל אִישׁ לֹא הוֹן, פֶּן יִשְׁקֹל מְחִירְךָ וְאָבָדְתָּ.
(ד) כִּי רַבִּים הִפְחִיז זָהָב, וְהוּא יַשְׂגֶּה לֵב נְדִיבִים.
(ה) אַל תִּינָץ עִם אִישׁ לָשׁוֹן, וְאַל תִּתֵּן עַל אֵשׁ עֵץ.
(ו) אַל תְּרַגִּיל אִישׁ אֱוִיל, פֶּן יָבוּז לִנְדִיבִים
(ז) אַל תַּכְלִים אִישׁ שָׁב מִפֶּשֶׁע, זְכֹר כִּי כֻּלָּנוּ חַיָּבִים.
(ח) אַל תְּבַיֵּשׁ אֱנוֹשׁ יָשִׁיש, זְכֹר כִּי תִמָּנֶה מִזְּקֵנִים.
(ט) אַל תִּתְהַלֵּל עַל גֹּוֵעַ, זְכֹר כֻּלָּנוּ נֶאֱסָפִים.
(י) אַל תִּטֹּשׁ שִׂיחַת חֲכָמִים, וּבְחִידֹתֵיהֶם הִתְרַפֵּשׂ.
(יא) [וְאַף שִׂיחוֹת חוֹל מֵהֶם לֹא, תִבְזֶה]
לְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי שָׂרִים, כִּי מִמֶּנּוּ תִּלְמַד לֶקַח.
(יב) אַל תִּמְאַס בִּשְׁמִיעַת שָׁבִים, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ מֵאֲבֹתָם.
(יג) כִּי מִמֶּנּוּ תִּקַּח שֶׂכֶל, בְּעֵת צֹרֶךְ לְהַשִׁיב פִּתְגָּם.
(יד) אַל תִּצְלַח בְּנַחֲלַת רָשָׁע, פֶּן תְּבֹעַר בִּשְׁבִיב אִשּׁוֹ.
(טו) אַל תָּזוּחַ מִפְּנֵי לֵץ, לְהוֹשִׁיבוֹ כְּאוֹרֵב לְפָנֶיךָ.
(טז) אַל תַּלְוֶה אִישׁ חָזָק מִמְּךָ, וְאִם הִלְוִיתָ כִּמְאַבֵּד.
(יז) אַל תַּעֲרֹב יָתֵר מִמְּךָ, וְאִם עָרַבְתָּ כִּמְשַׁלֵּם.
(יח) אַל תּשָּׁפֵט עִם שׁוֹפֵט, כִּי כִּרְצוֹנוֹ יִשְׁפֹּט.
(יט) אִם אַכְזָרִי אַל תֵּלֵךְ, פֶּן תַּכְבִּיד אֶת רָעָתֶךָ.
(כ) כִּי נֹכַח פָּנָיו יֵלֵךְ, וּבְאִוַּלְתּוֹ תִּסָּפֶה.
(כא) עִם בַּעַל אַף אַל תָּעִיז מֵצַח, וְאַל תִּרְכַּב עִמּוֹ בַּדֶרֶךְ.
(כב) כִּי קַל בְּעֵינָיו דָּמִים, וּבְאֵין מַצִּיל יַשְׁחִיתֶךָ.
(כג) עִם פּוֹתֶה אַל תִּסְתַּיֵּד, כִּי לֹא יוּכַל לְכַסּוֹת סוֹדֶךָ.
(כד) לִפְנֵי זָר אַל תַּעַש רָז, כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד סוֹפוֹ.
(כה) לְכָל בָּשָׂר אַל תְּגַל לִבֶּךָ, וְאַל תַּדִּיחַ מֵעָלֶיךָ הַטּוֹבָה.
(א) אַל תְּקַנֵּא אֶת אֵשֶׁת חֵיקֶךָ, פֶּן תִּלְמַד עָלֶיךָ רָעָה.
(ב) אַל תְּקַנֵּא לְִאִשּׁה נַפְשְׁךָ, לְהַדְרִיכָה עַל בָּמוֹתֶיךָ.
(ג) אַל תִּקְרַב אֶל אִשָּׁה זָרָה, פֶּן תִּפּוֹל בִּמְצוּדֹתֶיהָ.
(ד) עִם זוֹנָה אַל תִּסְתַּיֵּד, פֶּן תִּלָּכֵד בְּלִקְחֹתֶיהָ.
(ה) לְהִתְנַבֵּל בְּמַרְאֵה עֵינֵיךָ, וּלְשׁוֹמֵם אֲחַר בֵּיתָהּ.
(ו) עִם מְנַגְּנוֹת אַל תִּדְרוֹךְ, פֶּן יִשְׂרְפֻךָ בְּפִיפִיֹתָם.
(ז) בִּבְתוּלָה אַל תִּתְבּוֹנֵן, פֶּן תִּוָּקֵש בַּעֲנָשֶׁיהָ.
(ח) אַל תִּתֵּן לְזוֹנָה נַפְשְׁךָ, פֶּן תָּסֵב נַחֲלָתֶךָ.
(ט) הַעֲלִים עַיִן מֵאֵשֶׁת חֵן, וְאַל תַּבִּיט אֶל יֹפִי לֹא לָךְ.
(י) בְּתֹאַר אִשָּׁה הָשְׁחְתוּ רַבִּים, [וַעֲצוּמִים כָּל הֲרוּגֶיהָ,] וְכֵן אֹהֲבֶיהָ בְּאֵשׁ תְּלַהֵט.
(יא) עִם בַּעְלָהּ אַל תִּטְעָם, וְאַל תָּסֵב עִמּוֹ שִׁכּוֹר.
(יב) פֶּן תַּטֶּה אֵלֶיהָ לֵב, וּבְדָמִים תִּטֶּה אֶל שָׁחַת.
(יג) אַל תִּטֹּשׁ אוֹהֵב יָשָׁן, כִּי חָדָשׁ לֹא יִדְמֶה לוֹ.
(יד) יַיִן חָדָשׁ אוֹהֵב חָדָשׁ, וְיָשָׁן - אַחַר אוּלַי תִּשְׁתֶּינוּ.
(טו) אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ רָשָׁע, כִּי לֹא תֵּדֵע מַה יּוֹמוֹ.
(טז) אַל תְּקַנֵּא בְּזָדוֹן מַצְלִיחַ, זְכֹר כִּי עַד מַוֶת לֹא יִנָּקֶה.
(יז) רְחַק מֵאִישׁ שַׁלִּיט לַהֲרוֹג, וְאַל תִּפְחַד פַּחֲדֵי מַוֶת.
(יח) וְאִם קָרַבְתָּ לֹא תֶאְשָׁם, פֶּן תִּקַּח אֶת נִשְׁמָתֶךָ.
(יט) דַּע כִּי בֵין פַּחִים תִּצְעָד, וְעַד רֶשֶׁת תִּתְהַלָּךְ.
(כ) בְּכֹחֲךָ קְנֵה רֵעֶךָ, וְעִם חֲכָמִים תִּסְתַּיָּד.
(כא) עִם נָבוֹן יְהִי חֶשְׁבּוֹנֶךָ, וְכָל סוֹדְךָ בֵּינוֹתָם.
(כב) אַנְשֵׁי צֶדֶק בַּעֲלֵי לַחְמֶך, וּבְיִרְאַת אֱלֹהִים תִּפְאַרְתֶּךָ.
(כג) בְּחַכְמֵי יָדַיִם יֵחָשֵׁב יוֹשֵׁר, וּמוֹשֵׁל בְּעַמּוֹ חָכָם.
(כד) בּוֹטֶה נוֹרָא בָּעִיר, אִישׁ לַשׁוֹן וּמַשָּׂא עַל פִּיהוּ יְשֻׁנֶּא.
(א) שׁוֹפֵט עַם יוֹסֵד עַמּוֹ, וּמֶמְשֶׁלֶת מֵבִין סְדוּרָה.
(ב) מֶלֶךְ פָּרוּעַ יַשְׁחִית עִיר, וְעִיר נוֹשֶׁבֶת בְּשֶׂכֶל שָׂרֶיהָ.
(ג) כְּשׁוֹפֵט עַם כֵּן מְלִיצָיו, וּכְרֹאשׁ עִיר כֵּן יוֹשְׁבָיו.
(ד) בְּיַד אֱלֹהִים מֶמְשֶׁלֶת כָּל גֶּבֶר, וְלִפְנֵי מְחוֹקֵק יָשִׁית הוֹדוֹ.
(ה) בְּיַד אֱלֹהִים מֶמְשֶׁלֶת תֵּבֵל, וְאִישׁ לְעֵת יַעֲמוֹד עָלֶיהָ.
(ו) בְּכֵל פֶּשַע אַל תְּשַׁלֵּם רַע לְרֵע, וְאַל תִּהֲלַךְ בְּדֶרֶךְ גַּאֲוָה
(ז) שְׂנוּאָה לְאָדוֹן וַאֲנָשִׁים גַּאֲוָה, וּמִשְּׁנֵיהֶם מַעַל עֹשֶׁק.
(ח) מַלְכוּת מִגּוֹי אֶל גּוֹי תִּסֹּב, בִּגְלַל חֲמַס גַּאֲוָה.
(ט) מַה יִּגְאֶה עָפָר וָאֵפֶר, אֲשֶׁר בְּחַיָּיו יוּרַם גִּוְיוֹ.
(י) שֶׁמֶץ מַחֲלָה יַצְהִיב רוֹפֵא, מֶלֶךְ הַיּוֹם וּמָחָר יִפּוֹל.
(יא) בְּמוֹת אָדָם יִנְחַל, רִמָּה וְתוֹלֵעָה כִּנִּים וָרֶמֶשׂ.
(יב) תְּחִלַת גְּאוֹן אָדָם מוּעָז, וּמֵעֹשֶׂהוּ יָסוּר לִבּוֹ.
(יג) כִּי מִקְוֵה זָדוֹן חֵטְא, וּמְקוֹרָהּ יַבִּיעַ זִמָּה.
(יד) עַל כֵּן מִלֵּא לִבּוֹ אֱלֹהִים נָגַע, וַיַּכֵּהוּ עַד כַּלֵּה.
(טו) כִּסֵּא גֵאִים הָפַך אֱלֹהִים, וַיֹּשֶׁב עֲנָוִים תַּחְתָּם.
(טז) עִקְבוֹת גּוֹיִם טִמְטֵם אֱלֹהִים, וְשָׁרְשָׁם עַד אֶרֶץ קִעֲקָע.
(יז) וְסִחָם מֵאֶרֶץ וַיִּתְּשֵׁם, וַיַּשְׁבֵּת מֵאֶרֶץ זִכְרָם.
(יח) לֹא נָאוֶה לֶאֱנוֹשׁ זָדוֹן, וְעַזוּת, אַף - לִילוּד אִשָּׁה.
(יט) זֶרַע נִכְבָּד מַה זָּרַע לֶאֱנוֹשׂ, [זֶרַע נִכְבָּד יְרֵא אֱלֹהִים
, זֶרַע נִכְבָּד שׂוֹמֵר מִצְוָה.
(כ) זֶרַע נִקְלֶה מַה זָּרַע לֶאֱנוֹשׁ], זֶרַע נִקְלֶה עוֹבֵר מִצְוָה.
(כא) בֵּין אַחִים רֹאשָׁם נִכְבָּד, וִירֵא אֱלֹהִים בְּעַמּוֹ.
(כב) גֵּר וְזָר נָכְרִי וָרָשׁ, תִּפְאֶרֶת יִרְאַת אֱלֹהִים
(כג) אֵין לִבְזוֹת דַּל מַשְׁכִּיל, וְאֵין לְכַבֵּד עַוָּל אֲשֶׁר הוּרָם.
(כד) נָגִיד מוֹשֶׁל וְשׁוֹפֵט נִכְבָּדוּ, וְאֵין גָּדוֹל מִיְּרֵא אֱלֹהִים.
(כה) עֶבֶד מַשְׂכּיל הוּרָם, וְעֶבֶד סָכָל לֹא יִתְאוֹנֵן.
(כו) אַל תּתְחַכַּם לַעֲבוֹד חֶפְצֶךָ, וְאַל תִּתְכַּבֵּד בְּמוֹעֵד צָרְכֶּךָ.
(כז) טוֹב עוֹבֵד וְיוֹתֵר הוֹן, מִמִּתְכַּבֵּד וַחֲסַר מַתָּן.
(כח) בְּנִי בַּעֲנָוָה כַּבֵּד נַפְשֶׁךָ, וְיִתֶּן לְךָ טַעַם וְכָבוֹד אָבַדְתָּ.
(כט) מַרְשִׁיעַ נַפְשׁוֹ מִי יַצְדִיקֶנּוּ, וּמִי יְכַבֵּד מַקְלֶה נַפְשׁוֹ.
(ל) יֵשׁ דַּל נִכְבָּד בִּגְלַל שִׂכְלוֹ, וְיֵש נִכְבָּד בִּגְלַל עָשְׁרוֹ.
(לא) נִכְבָּד בְּעָשְׁרוֹ אֵיכָכָה, וְנִקְלֶה בְּעָנְיוֹ אֵיכָכָה.
(לב) הַמִּתְכַּבֵּד בְּדַלּוּתוֹ, בְּעָשְׁרוֹ מִתְכַּבִּד יֹתֵר.
(לג) וְהַנִּקְלֶה בְּעָשְׁרוֹ, בְּדַלּוּתוֹ נִקְלֶה יוֹתֵר.
(א) חָכְמַת דַּל תִּשָּׂא רֹאשׁוֹ, וּבֵין נְדִיבִים תּוֹשִׁיבֶנּוּ.
(ב) אַל תְּהַלֵּלו אָדָם בְּתָאֳרוֹ, וְאַל תְּתַעֵב אָדָם מְכוֹעָר בְּמַרְאֵהוּ.
(ג)אֱלִיל בְּעוֹף דְּבֹרָה וְרֹאשׁ תְּנוּבוֹת פּרִיָהּ.
(ד)מַעֲטֶה אֹבֵד אַל תְּהַתֵּל, וְאַל תְּקַלֵּס בִּמְרִירֵי יוֹם.
(ה) כִּי פְלָאוֹת מַעֲשֵׂי יי, וְנֶעְלָם מֵאָדָם פָּעֳלוֹ.
(ו)רַבִּים נִדְכָּאִים יָשְׁבוּ עַל כִּסֵּא, וּבַל עָלוּ עַל לֵב עָטוּ צְנִיף.
(ז) רַבִּים נִשָּׂאִים נִקְלוּ מְאֹד, וְהִשְׁפִּלוּ יַחַד, וְגַם נִכְבָּדִים נִתְּנוּ בְיָד.
(ח) בְּטֶרֶם תַּחְקוֹר אַל תְּסַלֵּף, בַּקֵּר לְפָנִים וְאַחַר תַּזִּיף.
(ט) בְּנִי אַל תָּשִׁיב דָּבָר טֶרֶם תִּשְׁמָע, וּבְתוֹךְ שִׂיחָה אַל תְּדַבֵּר.
(י)בְּאֵין עַצָּבָה אַל תִּתְחָר, וּבְרִיב זֵדִים אַל תְּקוֹמֵם.
(יא) בְּנִי לָמָּה תַרְבֶּה עֶשְׁקֶךָ, וְאֵין לְהַרְבּוֹת לֹא יִנָּקֶה
(יב)בְּנִי אִם לֹא תָּרוּץ לֹא תגִּיעַ, וְאִם לֹא תְּבַקֵּשׁ לֹא תִמְצָא.
(יג) יֵשׁ עָמֵל וְיָגֵעַ וָרָץ, וּכְדֵי כֵן הוּא מִתְאַחֵר.
(יד) יֵשׁ רֹשֵׁשׁ וְאֹבֵד מְהַלֵּךְ, חֲסַר כֹּל וְיוֹתֵר אִישׁ עָנִי.
(טו) וְעֵין יי צָפַתְהוּ לְטוֹב, וַיְנַעֲרֵהוּ מֵעֲפַר צַחֲנָה.
(טז) נָשָׂא בְּרֹאשׁוֹ וַיְרֹמְמֵהוּ, וַיִּתְמְהוּ עָלָיו רַבִּים.
(יז) טוֹב וְרַע חַיִּים וָמָוֶת, רֵישׁ וְעֹשֶׁר מֵיי הוּא.
(יח) חָכְמָה וְשֶׂכֶל וְהָבִין דָּבָר מֵיי הוּא, חֵטְא וּדְרָכִים יְשָׁרִים מֵיי הוּא.
(יט) שִׂכְלוּת וְחֹשֶׁךְ לְפוֹשְׁעִים נוֹצְרָה, וּמְרֵעִים רָעָה עִמָּם.
(כ) מַתַּן צַדִּיק יַעֲמֹד לִירֵאָיו, וּרְצוֹנוֹ יִצְלַח לָעַד.
(כא) יֵשׁ מִתְעַשּׁר מֵהִתְעַנּוֹת, וְזֶה יְחַיֵּב שְׂכָרוֹ.
(כב) וּבְעֵת יֹאמַר מָצָאתִי נַחַת, וְעַתָּה אֹכַל מִטּוֹבָתִי.
(כג) לֹא יָדַע מָה כִּי בָא חֲלֹף, וַעֲזָבוֹ לְאַחֵר וּמֵת.
(כד) בְּנִי עֲמוֹד בְּחֻקֶּךָ וּבוֹ הִתְהַלֵּךְ, וּבִמְלָאכְתְּךָ הִתְיַשֶּׁן.
(כה)אַל תִּתְמַה בְּעוֹשֵׂי רָע, תָּרוּץ לַיי וְקַוֵּה לְאוֹרוֹ.
(כו) כִּי נֹכַח בְּעֵינֵי יי, בְּפֶתַע פִּתְאֹם לְהַעֲשִׁיר דָּל.
(כז) בִּרְכַּת אֵל גּוֹרָל צַדִּיק, וּבְעֵת תִּקְוָתוֹ תִּפְרָח.
(כח) אַל תֹּאמַר הִנֵּה כִי עָשִׂיתִי חֶפְצִי, וּמֶה עַתָּה יֵעָזֵב לִי.
(כט) אַל תֹּאמַר דַּיִּי לְפָנַי, מַה אָסוֹן יְהִי עָלָי.
(ל) טוֹב יוֹם תִּשָּכַח רָעָה, וְרָע יוֹם תִּשָׁכַח טוֹבָה, וְאַחֲרִית אָדָם תִּהְיֶה עָלָיו.
(לא) עֵת רָעָה תְּשַׁכֵּח תַּעֲנוּג, וְסוֹף אָדָם יַגִּיד עָלָיו.
(לב) בְּטֶרֶם תַּחְקֹר אָדָם אַל תְּאַשְּׁרֵהוּ, כִּי בְּאַחֲרִיתוֹ יְאֻשַּׁר אָדָם.
(לג) לִפְנֵי מָוֶת אַל תְּאַשֶּׁר גָּבֶר, כִּי בְּאַחֲרִיתוֹ יִנָּכֵר אִישׁ.
(לד) [מְנַע רַבִּים מִתּוֹךְ בֵּיתֶךָ], וְלֹא כָל אִישׁ לְהָבִיא אֶל בַּיִת, [אוֹרְבִים וְכֵן נוֹכְלִים רַבִּים הֵם].
(לה) וּמָה רַבּוּ פִּצְעֵי רוֹכֵל, [הַמַּרְגִּילִים לִדְבַר עֶרְוָה].
(לו) [כְּנִיצוֹץ מַבְעִיר גַּחֶלֶת], כִּכְלוּב מָלֵא עוֹף, כֵּן בָּתֵּיהֶם מְלֵאִים מִרְמָה.
(לז) כְּעוֹף אָחוּז בִּכְלוּב לֵב גֵּאֵה, וְכִזְאֵב אֹרֵב לַטֶּרֶף.
(לח) מַה יִּרְבּוּ פִּשְׁעֵי בוֹצֵעַ, כְּכֶלֶב הוּא בָא לְכָל בַּיִת וְחוֹמֵס.
(לט) כֵּן בּוֹצֵעַ בָּא, וּמֵשִׂים רִיב לְכָל שִׁבְתָּם.
(מ) אוֹרֵב הָרוֹכֵל כְּדוֹב לְבֵית לֵצִים, וְכִמְרַגֵּל יִרְאֶה עֶרְוָה.
(מא) טוֹב לְרָע יַהֲפֹךְ נִרְגָּן, וּבְמַחֲמַדֶּיךָ יִתֵּן קָשֶׁר.
(מב) מִנִּיצוֹץ יַרְבֶּה גַחֶלֶת, וְאִישׁ בְּלִיַעַל לְדָם יֶאֱרֹב.
(מג) גּוּר מֵרַע כִּי רַע יוֹלִיד, לָמָּה מוּם עוֹלָם תִּשָּׁא.
(מד) לֹא תִדְבַּק לְרָשָׁע וִיסַלֵּף דַּרְכֶּךָ, וְיַהֲפָכְךָ מִבְּרִיתֶךָ.
(מה) מִשָּׁכֵן זָרִיז זָהִיר דַּרְכֶּךָ, [פֶּן יַפְרִיעַ שַׁלְוָתֶךָ], וִינַכֶּרְךָ בְּמַחֲמַדֶּיךָ.
(א) אִם תֵּטִיב תֵּדַע לְמִי תֵטִיב, וִיהִי תִקְוָה לְטוֹבָתָךְ.
(ב) הֵיטִב לַצַּדִּיק תִּמְצָא תַשְׁלוּמַת, אִם לֹא מִמֶּנוּ מֵיְהֹוָה.
(ג) אֵין טוֹבָה לִמְנֹחַ רָשָׁע, וְגַם צְדָקָה לאֹ עָשָׂה.
(ד) פִּי שְׁנַיִם רָעָה תַּשִּׂיג בְּעֵת צֹרֶךְ, בְּכָל טוֹבָה תַּגִּיעַ אֵלָיו.
(ה) כְּלֵי לָחֶם אַל תִּתֵּן לוֹ, לָמָּה בָם יַקְבִּיל אֵלֶיךָ.
(ו) כִּי גַם אֵל שֹוֹנֵא רָעִים, וּלָרְשָׁעִים יָשִׁיב נָקָם.
(ז) תֵּן לַטּוֹב וּמְנַע מֵרָע, הֹקֵיר מָךְ וְאַל תִּתֵּן לְזֵר.
(ח) לֹא יִוָּדַע בַּטּוֹבָה אוֹהֵב, וְלֹא יְכֻסֶּה בְרָעָה שׂוֹנֵא.
(ט) בְּטוֹבַת אִישׁ גַּם שׂוֹנֵא רֵעַ, וּבְרָעָתוֹ גַּם רֵעַ בּוֹדֵד.
(י) אַל תַּאֲמִין בְּשׂוֹנֵא לָעַד, וִיהַלֵּךְ בְּנַחַת.
(יב) תֵּן לִבְּךָ לְהִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ, הֱיֵה לוֹ כִּמְגַלֶּה רָז.
(יג) וְלֹא יִמְצָא לְהַשְׁחִיתְךָ, וְדַע אַחֲרִית קִנְאָה.
(יד) אַל תַּעֲמִידֵהוּ אֶצְלֶךָ, לָמָּה יֶהְדָּפְךָ וְיֲַעמֹד תַּחְתֶּיךָ.
(טו) אַל תּוֹשִׁיבֵהוּ לִימִינֶךָ, לָמָּה יְבַקֵּשׁ מוֹשָׁבֶךָ.
(טז) וּלְאָחוֹר תַּשִּׂיג אֲמָרַי, וּלְאַחְוָתִי תִּתְאַנָּח.
(יז) מִי יוּחַן חוֹבֵר נָשׁוּךְ, וְכָל הַקָּרֵב אֶל חַיַּת שֵׁן.
(יח) כֵּן חוֹבֵר אֶל אִישׁ זָדוֹן, וּמִתְגֹלֵל בַּעֲוֹנֹתָיו.
(יט) לֹא יַעֲבֹר, עַד תִּבְעַר בּוֹ אֵשׁ.
(כ) כַּאֲשֶׁר יָבוֹא עִמְּךָ, לֹא יִתְגַּלֶּה לָךְ.
(כא) וְאִם תִּפּוֹל, לֹא יִפֹּל לְהַצִּילֶךָ.
(כב) עַד עֵת מָעַד לֹא יוֹפִיעַ, וְאִם תִּמּוֹט לֹא יִתְכַּלְכָּל.
(כג) בְּשְׂפָתָיו יִתְמַהְמַהּ צָר, וּבְלִבּוֹ יַחְשׁוֹב מַהֲמֹרוֹת עֲמוּקוֹת.
(כד) וְגַם אִם בּעֵינָיו יַדְמִיעַ אוֹיֵב, אִם מָצָא עֵת לֹא יִשְׂבַּע דָּם.
(כה) אִם רַע קְרָאֲךָ נִמְצָא שָׁם, כְּאִישׁ סוֹמֵךְ יְחַפֵּש עָקֹב.
(כו) רֹאשׁ יָנִיעַ וְהֵנִיף יָדוֹ, וּלְרוֹבֶה לָחַשׁ יְשַׁנֶּא פָנִים.
(א) נוֹגֵעַ בְּזֶפֶת תִּדְבַּק יָדוֹ, וְחוֹבֵר אֶל לֵץ יִלְמַד דַּרְכּוֹ.
(ב) כָּבֵד מִמְּךָ מַה תִּשָּׂא, וְאֶל עָשִׁיר מִמְּךָ מַה תִּתְחַבָּר.
(*ב) מַה יְחֻבַּר פָּרוּר אֶל סִיר, אֲשֶׁר הוּא נוֹקֵשׁ בּוֹ וְהוּא נִשְׁבָּר.
(*ב) אוֹ מַה יְּחֻבַּר, עָשִׁיר אֶל דָּל.
(ג) עָשִׁיר יְעַוֶּה הוּא יִתְנַוֶּה, וְאִם דַּל יְעַוֶּה הוּא יִתְחַנָּן.
(ד) אִם תִּכְשַׁר לוֹ יַעֲבֹד בָּדְ, וְאִם תִּכְרַע לֹא יַחְמֹל עָלֶיךָ.
(ה) אִם שַלְּךָ יֵיטִיב דְּבָרָיו עִמָּךְ, וִירֹשֶׁשְׁךָ וְלֹא יִכְאַב לוֹ.
(ו) צֹרֶךְ לוֹ עִמְּךָ וְהָשִׁיעַ לָךְ, וְשׁוֹחֵק לְךָ וְהִבְטִיחֶךָ.
(ז) עַד אֲשֶׁר תּוֹעִיל יְהָתֵל בָּךְ, פַעֲמַיִם שָׁלֹשׁ יַעֲרִיצֶךָ.
(*ז) וּבְכֵן יִרְאֲךָ לְהִתְעַבֵּר בָּךְ, וּבְרֹאשׁוֹ יָנִיעַ אֵלֶיךָ.
(ח) הִשָּׁמֵר אַל תִּרְהַב מְאֹד, וְאַל תִּדְמֶה בַּחֲסֵירֵי מַדָּע.
(ט) קָרֵב נָדִיב הֱיֶה רָחוֹק, וּכְדֵי כֵן יַגִּישֶׁךָ.
(י) אַל תִּתְקָרֵב פֶּן תִּתְרַחֵק, וְאַל תִּתְרַחֵק פֶּן תִּשָּׂנֵא.
(יא) אַל תִּבְטַח לְחֹפֶשׁ עִמּוֹ, וְאַל תַּאֲמִין לְרֹב שִׂיחוֹ.
(*יא) כִּי מַרְבִּית שִׂיחוֹ נִסּיוֹן, וְשֹׂחֵק לְךָ וַחֲקָרֶךָ.
(יב) אַכְזָרִי יִתֵּן כֹּשֶׂל וְלֹא יַחְמוֹל, עַל נֶפֶשׁ רַבִּים קוֹשֵׂר קָשֶר.
(יג) הִשָּׁמֵר וֶהְיֵה זָהִיר, וְאַל תִּתְהַלֵּךְ עִם אַנְשֵׁי חָמָס.
(יד) כָּל הַבָּשָׂר יֶאֱהַב מִינוֹ, וְכָל אָדָם אֶת הַדּוֹמֶה לוֹ.
(טו) מִין כָּל בָּשָׂר אֶצְלוֹ, וְאֶל מִינוֹ יְחֻבַּר אָדָם.
(טז) מַה יְּחֻבַּר זְאֵב אֶל כֶּבֶשׂ, כַּךְ רָשָׁע לַצַּדִיק, וְכֵן עָשִׁיר אֶל אִישׁ נֶאֱצָל.
(יז) מֵאַיִן שָׁלוֹם צָבוּעַ אֶל כָּלֶב, מֵאַיִן שְׁלוֹם עָשִׁיר אֶל רָשׁ.
(יח) מַאֲכַל אֲרִי פִּרְאֵי מִדְבָּר, כֵּן מַרְעִית עָשִׁיר דַּלִּים.
(יט) תּוֹעֲבַת גַּאֲוָה עֲנָוָה, וְתוֹעֲבַת עָשִׁיר אֶבְיוֹן.
(כ) עָשִׁיר מוּט נִסְמָךְ מֵרֵעַ, וְדַל נָמוֹט נִדְחָה מֵרֵעַ אֶל רֵעַ.
(כא) עָשִׁיר מְדַבֵּר וְעוֹזְרָיו רַבִּים, וּדְבָרָיו מְכוֹעֲרִין מְיוּפִּין.
(כב) דַּל נָמוֹט מְדַבֵּר גָּע גָּע יִשֶּׂא, וְדִבֶּר מַשְׂכִּיל וְאֵין לוֹ מָקוֹם.
(כג) עָשִׁיר דּוֹבֵר הַכֹּל נִסְכָּתוּ, וְאֶת שִׂכְלוֹ עַד עָב יַגִּיעוּ.
(כד) דַּל דּוֹבֵר מִי זֶה יֹאמֵרוּ, וְאִם נִתְקַל גַּם הֵם יֶהְדֳּפוּהוּ.
(כה) טוֹב הָעֹשֶׂר אִם אֵין עָוֹן, וְרַע הָעוֹנִי עַל פִּי זָדוֹן.
(כו) לֵב אֱנוֹשׁ יְשַׁנֵּא פָנָיו, אִם לְטוֹב וְאִם לְרָע.
(כז) עִקְבוֹת לֵב טוֹב פָּנִים אוֹרִים, וְשִׂיג וְשִׂיחַ מַחֲשֶׁבֶת עָמָל.
(א) אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ לֹא עֲזָבוֹ פִיהוּ, וְלֹא אָבַח עָלָיו דִּין לִבּוֹ.
(ב) אַשְׁרֵי אִישׁ לֹא חִסַּדְתּוֹ נַפְשׁוֹ, וְלֹא שָׁבְתָה תּוֹחַלְתּוֹ.
(ג) לְלֵב קָטֹן לֹא נָאוֶה עֹשֶׁר, וּלְאִישׁ רַע עַיִן לֹא נָאוֶה חָרוּץ.
(ד) מוֹנֵעַ לְנַפְשׁוֹ יִקְבֹּץ לְאַחֵר, וּבְטוֹבָתוֹ יִתְבַּעְבֵּעַ זָר.
(ה) רַע לְנַפְשׁוֹ לְמִי יֵיטִיב, וְלֹא יִרְאֶה בְּטוֹבָתוֹ.
(ו) רַע לְנַפְשׁוֹ אֵין רַע מִמֶּנּוּ, וְעִמּוֹ תּשְלוּמַת רָעָתוֹ.
(ט) בְּעֵין כּוֹשֵׁל מְעַט הוּא חֶלְקוֹ, וְלוֹקֵחַ חֵלֶק רֵעֵהוּ מְאַבֵּד חֶלְקוֹ.
(י) עַיִן רַע עָיִן תָּעִיט עַל לָחֶם, וּמְהוּמָה עַל שֻלְחָנוֹ.
(*י) עַיִן טוֹבָה מַרְבֶּה הַלָּחֶם, וּמַעְיָן יָבֵשׁ יִזַּל מַיִם עַל הַשֻּׁלְחָן.
(יא) בְּנִי אִם יֵשׁ לְךָ שָׁרֵית נַפְשֶׁךָ, וְאִם יֵשׁ לְךָ הֵיטִיב לָךְ.
(יב) וּלְאֵל יָדְךָ הִדָּשֵׁן, זְכוֹר כִּי לֹא בִשְׁאוֹל תַּעֲנוּג.
(*יב) וְלֹא מָוֶת יִתְמַהְמַהּ, וְחֹק לִשְׁאוֹל לֹא הֻגַּד לָךְ.
(יג) בְּטֶרֶם תָּמוּת הֵיטִב לְאוֹהֵב, וְהַשִּׂיגַת יָדְךָ תֶּן לוֹ.
(יד) אַל תִּמְנַע מִטּוֹבַת יוֹם, [וְאַל תִּמְנַע מִטּוֹבָה נַפְשֶׁךָ].
(*יד) וּבְהִלֶּקַח אָח אַל תְּעַבֵּר, וַחֲמוּד רֵעַ אַל תַּחְמֹד.
(טו) הֲלֹא לְאַחֵר תַּעֲזוֹב חֵילֶךָ, וִיגִיעֲךָ לְיוֹדֵי גוֹרָל.
(טז) תֵּן לְאָח וְחֹנֵן וּפַנֵּק נַפְשֶׁךָ, כִּי אֵין בִּשְׁאוֹל לְבַקֵּשׁ תַּעֲנוּג.
(*טז) וְכָל דָּבָר שֶׁיָּפֶה לַעֲשׂוֹת, לִפְנֵי אֱלֹהִים עֲשֶׂה.
(יז) כָּל הַבָּשָׂר כַּבֶּגֶד יִבְלֶה, וְחֹק עוֹלָם גֹּוֵעַ יִגְוָעוּ.
(יח) כְּפֶרַח עָלֶה עַל עֵץ רַעֲנָן, שֶׁזֶּה נוֹבֵל וְאַחֵר צוֹמֵחַ.
(*יח) כֵּן דּוֹרוֹת בָּשָׂר וָדָם, אֶחַד גֹּוֵעַ וְאֶחַד גּוֹמֵל.
(יט) כָּל מַעֲשָׂיו רָקוֹב יִרְקָבוּ, וּפֹעַל יָדָיו יִמָּשֵׁךְ אַחֲרָיו.
(כ) אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ בְּחָכְמָה יֶהְגֶּה, וּבִתְבוּנָה יִשְׁעֶה.
(כא) הַשָּׂם עַל דְרָכֶיהַ לִבּוֹ, וּבִתְבוּנֹתֶיהַ יִתְבּוֹנָן.
(כב) לָצֵאת אַחֲרֶיהָ בְחֵקֶר, וְכָל מְבוֹאֶיהָ יְרַצֵּד.
(כג) הַמַּשְׁקִיף בְּעַד חֲלוֹנָה, וְעַל פְּתָחֶיהָ יְצוֹתֵת.
(כד) הַחוֹנֶה סְבִיבוֹת בֵּיתָהּ, וְהֵבִיא יְתֵדָיו בְּקִירָהּ.
(כה) וְנוֹטֶה אָהֳלוֹ עַל יָדָהּ, וְשָׁכַן שֹׁכֶן טוֹב.
(כו) וְיָשִׂים קִנּוֹ בְעָפְיָהּ, וּבַעֲנָפֶיהָ יִתְלוֹנָן.
(כז) וְחוֹסֶה בְּצִלָּהּ מֵחֹרֶב, וּבִמְעוֹנוֹתֶיהָ יִשְׁכֹּן.
(א) כִּי יְרֵא יְהֹוָה יַעֲשֶׂה זֹאת, וְתוֹפֵשׂ תּוֹרָה יַדְרִיכֶנָּה.
(ב) וְקִדְּמַתְהוּ כָאֵם, וּכְאֵשֶׁת נְעוּרִים תְּקַבְּלֶנּוּ.
(ג) וְהֶאֱכִילַתְהוּ לֶחֶם שָׂכֶל, וּמֵי תְבוּנָה תַּשְׁקֶנּוּ.
(ד) וְנִשְׁעַן עָלֶיהָ וְלֹא יִמּוֹט, וּבָהּ יִבְטַח וְלֹא יֵבוֹשׁ.
(ה) וְרוֹמְמַתְהוּ מֵרֵעֵהוּ, וּבְתוֹךְ קָהָל תִּפְתַּח פִּיו.
(ו) שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמְצָא, וְשֵׂם עוֹלָם תּוֹרִישֶׁנּוּ.
(ז) לֹא יַדְרִיכוּהָ מְתֵי שָׁוְא, וְאַנְשֵׁי זָדוֹן לֹא יִרְאוּהָ.
(ח) רְחוֹקָה הִיא מִלֵּצִים, וְאַנְשֵׁי כָזָב לֹא יִזְכְּרוּהָ.
(ט) לֹא נָאֲתָה תְהִלָּה בְּפִי רָשָׂע, כִּי לֹא מֵאֵל נֶחְלְקָה לּוֹ.
(י) בְּפֶה חָכָם תֵּאָמֵר תְּהִלָּה, וּמשֵׁל בָּהּ יִלַמְּדֶנָּה.
(יא) אַל תֹּאמַר מֵאֵל פִּשְׁעִי, כִּי אֶת אֲשֶׁר שָׂנֵא לֹא עָשָה.
(יב) פֶּן תֹּאמַר הוּא הִתְקִילָנִי, כִּי אֵין צֹרֶךְ בְּאַנְשֵׁי חָמָס.
(יג) רָעָה וְתוֹעֵבָה שָׂנֵא יְהֹוָה, וְלֹא יְאַנֶּנָּה לִירֵאָיו.
(יד) אֱלֹהִים מִבְּרֵאשִׁית בָּרָא אָדָם, וַיְשִׁיתֵהוּ בְּיַד חוֹתְפוֹ, וַיִּתְּנֵהוּ בְּיַד יִצְרוֹ.
(טו) אִם תַּחְפֹּץ תִּשְׁמֹר מִצְוָה, וְתָבִינָה לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ.
(טז) אִם תַּאֲמִין בּוֹ / גַּם אַתָּה, תִּחְיֶה.
(*טז) מוּצָק לְפָנֶיךָ אֵשׁ וָמָיִם, בַּאֲשֶׁר תַּחְפֹּץ שְׁלַח יָדֶיךָ.
(יז) לִבְנֵי אָדָם חַיִּים וָמָוֶת, אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יִנָּתֵן לוֹ.
(יח) סָפְקָה חָכְמַת יְהֹוָה, אַמִּיץ גְּבוּרוֹת וְחוֹזֶה כֹל.
(יט) עֵינֵי אֵל יִרְאוּ מַעֲשָׂיו, וְהוּא יַכִּיר כָּל מִפְעַל אִישׁ.
(כ) לֹא צִוָּה אֱנוֹשׁ לַחֲטֹא, וְלֹא הֶחֱלִים אַנְשֵׁי כָזָב.
(*כ) וְלֹא מְרַחֵם עַל עֹשֶׂה שָׁוְא, וְעַל מְגַלֶּה סוֹד.
(א) אַל תִּתְאַוֶּה תֹּאַד נַעֲרֵי שָׁוְא, וְאַל תִּשְׂמַח בִּבְנֵי עַוְלָה.
(ב) וְגַם אִם פָּרוּ אַל תָּבֻעַ בָּם, אִם אֵין אִתָּם יִרְאַת יְהֹוָה.
(ג) אַל תַּאֲמִין בְּחַיֵּיהֶם, וְאַל תִּבְטַח בְּעִקְבוֹתָם.
(*ג) כִּי לֹא תִהְיֶה לָהֶם, אַחֲרִית טוֹבָה.
(*ג) כִּי טוֹב אֶחָד עוֹשֶׂה רָצוֹן, מֵאָלֶף, וּמוֹת עֲרִירִי, מִמִּי שֶׁהָיוּ לוֹ, בָּנִים רַבִּים בְּעַוְלָה, וּמֵאַחֲרִית זָדוֹן.
(ד) מֵאֶחַד עֲרִירִי יְרֵא יְהֹוָה תֵּשֵׁב עִיר, וּמִמִּשְׁפַּחַת בֹּגְדִים תֶּחֱרָב.
(ה) רַבּוֹת כָּאֵלֶּה רַאֲתָה עֵינִי, וְעַצֻּמוֹת כָּאֵלֶּה שָׂמְעָה אָזְנִי.
(ו) בַּעֲדַת רְשָׁעִים יוֹקֶדֶת אֵשׁ, וּבְגוֹי חָנֵף נִצְּתָה חֵמָה.
(ז) אֲשֶׁר לֹא נָשָׁא לֲנְסִיכֵי קֶדֶם, הַמּוֹרִים עוֹלָם בִּגְבוּרָתָם.
(ח) וְלֹא חָמַל עַל מְגוּרֵי לוֹט, הַמִּתְעַבְּרִים בְּגַאֲוָתָם.
(ט) וְלֹא חָמַל עַל גוֹי חֶרֶם, הַנּדוֹשִׁים בַּעֲוֹנָם.
(י) כֵּן שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי, הַנֶּאֱסָפִים בִּזְדוֹן לִבָּם.
(יא) וְאַף כִּי אֶחַד מַקְשֶׁה עֹרֶף, תֵּמַהּ זֶה אִם יִנָּקֶה.
(*יא) כִּי רַחֲמִים וְאַף עִמּוֹ וְנוֹשֵׂא וְסוֹלֵחַ, וְעַל רְשָׁעִים יַנִּיחַ רָגְזוֹ.
(יב) כְּרָב רַחֲמָיו כֵּן תּוֹכַחְתּוֹ, אִישׁ כְּמִפְעָלָיו יִשְׁפֹּט.
(יג) לֹא יִמָּלֵט בְּגָזֵל עַוָּל, וְלֹא יַשְׁבִּית תַּאֲוַת צַדִּיק לְעוֹלָם.
(יד) כָּל הָעֹשֶׁה צְדָקָה, יִשׁ לוֹ שָׂכָר.
(טו) יְהֹוָה הִקְשָׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה, אֲשֶׁר לֹא יְדָעוֹ, שֶׁמַעֲשָׂיו מְגֻלִּין תַּחַת הַשָּׁמַיִם.
(טז) רַחֲמָיו יֵרָאוּ לְכָל בִּרְיוֹתָיו, וְאוֹרוֹ וְשִׁבְחוֹ חָלַק לִבְנֵי אָדָם.
(יז) אַל תֹּאמַר מֵאֵל נִסְתַּרְתִּי, וּבַמָּרוֹם מִי יִזְכְּרֵנִי.
(*יז) בְּעַם כָּבֵד לֹא אִוָּדֵעַ, וּמַה נַפְשִׁי, כְּקַצּוֹת רוּחוֹת כּלָ בּנֵי אָדָם.
(יח) הֵן הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם, וּתְהוֹם וָאָרֶץ.
(*יח) בְּרִדְתּוֹ עֲלֵיהֶם עוֹמְדִים, בְּפָקְדוֹ כֵּן יִרְגְּשׁוּ.
(יט) אַף קִצְבֵי הָרִים וִיסוֹדֵי תֵבֵל, בְּהַבִּיטוֹ אֲלֵיהֶם רַעַשׁ יִרְעָשׁוּ.
(כ) גַּם עָלַי לֹא יָשִׂים לֵב, וּבִדְרָכַי מִי יִתְבּוֹנָן.
(כא) אִם חָטָאתִי לֹא תִרְאֵנִי עָיִן, אוֹ אִם אֲכַזֵב, בְּכָל סֵתֶר מִי יוֹדֵעַ.
(כב) מָה מַעֲשֶׂה צֶדֶק מִי יַגִּידֶנּוּ, וְתִקְוַת מָּה כִי אָצוּק חוֹק.
(כג) חַסְרֵי לֵב יָבִינוּ אֵלֶּה, וְגֶבֶר פּוֹתֶה יַחְשֹׁב זֹאת.
(כד) שִׁמְעוּ אֵלַי וּקְחוּ שִׂכְלִי, וְעַל דְבָרַי שִׂימוּ לֵב.
(כה) אַבִּיעָה בְמִשְׁקָל רוּחִי, וּבְהַצְנֵעַ אֲחַוֶּה דֵעִי.
(כו) כִּבְרֹא אֵל מַעֲשָׂיו מֵרֹאשׁ, עַל חַיֵּיהֶם [חָלָק מִשְׁטָרָם].
(טז) בְּטֶרֶם תִּדּוֹר הָכֵן נִדְרֶךָ, בַּל תִּהְיֶה כִּמְנַסָּה יְהֹוָה.
(לב) אַל תִּשְׂמַח אֶל שֶׁמֶץ תַּעֲנוּג, אֲשֶׁר פִּי שְׂנַיִם רֵישׁוֹ.
(לג) אַל תּהִי זוֹלֵל וְסוֹבֵא, וּמְאוּמָה אֵין בַּכִּים.
(א) פּוֹעֵל זֹאת לֹא יַעֲשִׁיר, וְבוֹזֶה מְעוּטִים יִתְעַרְעָר.
(ב) יַיִן וְנָשִׁים יַפְחִיזוּ לֵב, וְנֶפֶשׁ עָזָה תַשְׁחִית בְעָלֶיהָ.
(ה) יֵשׁ מַחֲרִישׁ וְנֶחְשָׁב חָכָם, וְיֵשׁ נִמְאָס בְּרוֹב שִׂיחַ.
(ו) יֵשׁ מַחֲרִישׁ מֵאֵין מַעֲנֶה, וְיֵשׁ מַחֲרִישׁ כִּי רֹאֶה עֵת.
(ז) חָכָם יַחֲרִישׁ עַד עֵת, וּכְסִיל לֹא יִשְׁמוֹר עֵת.
(יג) חָכָם בִּמְעַט דִבֶּר נַפְשׁוֹ, וְטוֹבַת כְּסִילִים יִשְׁפוֹךְ חָכְמָה.
(כב) רֶגֶל נָבָל מִהֲרָה אֶל בָּיִת, וְאִישׁ מְזִימוֹת יַכְנִיעַ לָרַבִּים.
(כג) אֱוִיל מִפֶּתַח יַבִּיט אֶל בָּיִת, וְכָבוֹד לְאִישׁ בַּחוּץ יַעֲמוֹד וִידַבֵּר.
(א) שְׁלֹשָׁה שָׂנֵאתִי, וְאַרְבָּעָה לֹא אָהָבְתִּי.
(ב) שַׂר הַנִּרְגָל בְּבֵית הַמִּשְׁתָּאוֹת, הַמּוֹשִׁיב שֶׁבֶת בִּמְרוֹמֵי קָרֶת.
(ג) הָאוֹחֵז בָּאַמָה וּמַשְׁתִּין מָיִם, וְהַנִּכְנָס לְבֵית חֲבֵרוֹ פִּתְאוֹם
(ב) שָׁלֹשׁ הֵנָה שָׂנְאָה נַפְשִׁי, וְצַר לִי מְאֹד בְּחַיֵּיהֶם.
(ג) דַּל גֵּאֶה וְעָשִׁיר מְכַחֵשׁ, וְזָקֵן מְנָאֵף וַחֲסַר דַּעַת.
(ה) אִם בִּנְעֻרוֹתֶיךָ לֹא חֲפַצְתָּם, אֵיךְ תַּשִּׁיגֵם בְּזִקְנוֹתֶיךָ.
(ח) אַשְׁרֵי שֶׁלֹּא נִכְשַׁל בִּלְשׁוֹנוֹ, וְלֹא עֹבֵד נִקְלֶה מִמֶּנּוּ.
(יא) אַשְׁרֵי בַעַל אִשָּׁה מַשְׁכָּלֶת, וְלֹא חוֹרֵשׁ בְּשׁוֹר וְבַחְמוֹר יַחְדָּו.
(יג) כָּל מַכָּה וְלֹא כְמַכַּת הַלֵּב, כָּל רָעָה וְלֹא כְרָעַת אִשָּׁה.
(יז) רֹעַ אִשָּׁה יַשְׁחִיר מַרְאֶה אִישׁ, וְיַקְדִיר פָּנָיו לְדוֹב.
(יח) בֵּין רֵעִים יֵשֵׁב בַּעֲלָה, וּבְלֹא טַעֲמוֹ יִתְאַנָּח.
(יט) מְעַט רָעָה כְרָעַת אִשָּׁה, גוֹרַל חוֹטֵא יִפּוֹל עָלֶיהָ.
(כ) כְּמַעֲלֵה חוּץ לְרַגְלֵי יָשִׁישׁ, כֵּן אֵשֶׁת לָשׁוֹן לְאִישׁ רַךְ.
(כא) אַל תִּפּוֹל בְּיֹפִי אִשָּׁה, וְעַל יֵש לָהּ לֹא תַּחְמוֹד.
(כב) כִּי בַעֲדָהּ חֶרְפָּה וּבֹשֶׁת, אִשָּׁה מְכַלְכֶּלֶת אֶת בַּעֲלָהּ.
(כג) רִפְיוֹן יָדַיִם וְכִשְׁלוֹן בִּרְכַּיִם, אִשָּׁה לֹא תְאַשֵּׁר אֶת בַּעֲלָהּ.
(כד) מֵאִשָּׁה תְחִלַת עָוֹן, וּבִגְלָלָהּ גָוַעְנוּ יַחַד.
(כה) אִשָּׁה רָעָה צָרַעַת לְבַעֲלָהּ, יְגַרְשֶׁנָּה מִבֵּיתוֹ וְיִתְרַפֵּא מִצָּרַעְתּוֹ.
(א) אִשָּׁה טוֹבָה אַשְׁרֵי בַעֲלָהּ, וּמִסְפַּר יָמָיו כִּפְלַיִם.
(ב) אֵשֶׁת חַיִל תְּדַּשֵּׁן לְבַעֲלָהּ, [וּשְׁנֵי חַיָּיו יְבַלֶּה בַנְעִימִים].
(ג) אִשָּׁה טוֹבָה מַתָּנָה טוֹבָה, בְּחֵיק יֵרֵא אֱלֹהִים תִּנָּתֵן.
(ה) כְּלֵי יוֹצֵר לְבָעֵר כִּבְשָׁן, וְכָמֹהוּ אִישׁ עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ.
(?) עַל עֲבֹדַת עֵץ יְהִי פֶרִי, כֵּן חֶשְׁבּוֹן עַל יֵצֶר אֶחָד.
(יב) הָיְתָה לְפָנָיו גַחֶלֶת, נָפַח בָּה וּבָעֲרָה.
(יג) רָקַק בָּהּ וְכָבְתָה, [וּשְׁנֵיהֶם מִפִּיךָ הֵם].
(א) אַל תֵּצַר צָרַת מָחָר, כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד יוֹם.
(ב) שֶׁמָּא מָחָר בָּא וְאֵינֶנּוּ, נִמְצָא מִצְטָעֵר עַל הָעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.
(ג) הַכֹּל שָׁקַלְתִּי בְכַף מֹאזְנַיִם, וְלֹא מָצָאתִי קַל מִסֻבִּין.
(ד) וְקַל מְסֻבִּין, חָתָן הַדָּר בְּבֵית חָמָיו.
(ה) וְקַל מֵחָתָן, אֹרֵחַ מַכְנִיס אֹרֵחַ.
(ו) וְקַל מֵאֹרֵחַ, מֵשִׁיב דָבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע.
(ט) יסר בנך לבל תבוש, ואם תשחק עמו יכלימך.
(יא) אל תמשילהו בנעוריו, ואל תשא לשחיתותיו.
(יב) כוף ראשו בנערותו, ובקע מתניו כשהוא קטן.
(*יב) למה ישקה ומרה בך, ונולד ממנו מפח נפש.
(יג) יסר בנך והכבד עולו, פן באולתו יבלע בך.
(יד) טוב מסכן וחי בעצמו, מעשיר ונגע בבשרו.
(טו) חיי שר איביתי מפז, ורוח טובה מפנינים.
(טז) אין עושר על עושר שר עצם, ואין טובה על טוב לבב.
(יז) טוב למות מחיי שוא, ונוחת עולם מכאב נאמן.
(יח) טובה שפוכה על פה סתום, תנופה מצגת לפני גלול.
(יט) מה יעריכו לאלילי הגוים, אשר לא יאכלון ולא יריחון.
(כ) כן מי שיש לו עושר, ואין נהנה ממנו.
(כא) ראה בעיניו ומתאנח, כאשר סריס יחבק נערה.
(כב) כנאמן לן עם בתולה, כן עושה באונס משפט, ויהוה מבקש מידו.
(כג) אל תתן לדין נפשך, ואל תכשל בעונך.
(כד) שמחת לב הם חיי איש, וגיל אדם האריך אפו.
(כה) פוג נפשך ופיג לבך, וקצפון הרחק ממך.
(כו) כי רבים הרג דין, ואין תעלה בקצפון.
(כז) קנאה ודין יקצרו ימים, ובלא עת תזקין דאגה.
(כח) שנות לב טוב תחת מטעמים, ומאכלו יעלה עליו.
(א) שקד עשיר ימחה שארו,דאגת מחיה תפריע נומה.
(ב) דאגת מחיה תפריע נומה, ומחלי חזק תפריע נומה.
(ב*) רע נאמן תניד חרפה, ומסתיר סוד אוהב כנפש.
(ג) עמלי עשיר לקבץ הון, ואם ינוח לקבל תענוג.
(ד) יגע עני לחסר ביתו, ואם ינוח יהיה צריך.
(*ד) עמל עני לחסר כחו, ואם ינוח לא נחה לו.
(ה) רודף חרוץ לא ינקה, ואוהב מחיר בו ישגה.
(ו) רבים היו חבולי זהב, והבוטח על פנינים.
(*ו) ולא מצאו להנצל מרעה, וגם להושע ביום עברה.
(ז) כי תקלה הוא לאויל, וכל פותה יוקש בו.
(ח) אשרי איש נמצא תמים, ויחר ממון לא נלוז.
(ט) מי הוא זה ונאשרנו, כי הפליא לעשות בעמו.
(י) מי הוא זה שנדבק בו, והיה לו שלום, והיה לו תפארה.
(*י) כי ברבות שלום חייו, יהיה לך לתפארת.
(י) מי ברכו וישלם בחייו, הוא לך לתפארת.
(*י) מי יוכל לסור ולא סר, ולהרע רעה ולא אבה.
(יא) על כן חזק טובו, ותהלתו יספר קהל.
מוסר לחם, ויין יחדו.
(יב) בני אם על שלחן גדול, ישבת, אל תפתח עליו גרנך.
(יג) אל תאמר ספוק עליו, זכור כי רעה עין רעה.
(יד) רע עין שונא אל, ורע ממנו לא ברא.
(טז) כי זה מפני כל דבר תזוע עין, ומפנים דמעה תדמע.
(יז) רע מעין לא חלק אל, על כן מפני כל נם לחה
(*יז) מקום יביט טל תושיט יד, ואל תחד עמו בטנא.
(יח) דעה רעך כנפשך, ובכל ששנאת התבונן.
(יט) הסב כאיש אשר נבחר, ואל תעט פן תגעל.
(כ) דע שרעך איש כמוך, ואכול דבר ששם לפניך.
(כא) חדל ראשון בעבור מוסר, ולא תהיה גרגרן פן תמאס.
(כב) וגם אם בין רבים ישבת, לפני רע אל תושיט יד.
(כג) הלא די אנוש נבון מזער, ועל יצועיו לא ישיק.
(כד) מכאוב ונדד ישנה, ומער ותשניק, ופני הפוכות עם איש כסיל.
(כה) שנות חיים על קרב תולל וקם בבקר ונפשו אתו.
(כו) שנות חיים עם איש נבון, ילין עד בקר ונפשו עמו.
(כז) [ואם יפצירו בך לאכול, סור מן הסבה] ותמצא נחת.
(כח) בכל מעשיך היה צנוע, וכל אסון לא יגע בך.
(כט) וגם אם נאנסתה, במטעמים קוה קוה וינוח לך.
(ל) שמע בני ואל תבוז לי, ובאחרית תשיג אמרי.
(לא) שמע בני וקח אמרי, ואל תלעיז עליי, ובאחרית תמצא דברי.
(לב) טוב על לחם תברך שפה, עדות טובו נאמנה.
(לג) רע על לחם ירגז בשער, רעת רועו נאמנה.
(לד) וגם על היין אל תתגבר, כי רבים הכשיל תירוש.
(לה) כור בוחן מעשה לוטש, כן היין למצות לצים.
(לו) נבון בוחן מעשה מעשה, כן שכר לריב לצים.
(לז) למי היין חיים? לאנוש אם ישתנו במכתנתו.
(לח) מה חיים חסר היין, שהוא מראשית לשמחה נוצר.
(לט) שמחת לב וששון ועדון, יין נשתה בעתו וראי.
(מ) חיי מה לחסר תירוש, והוא לגיל נחלק מראש.
(מא) כאב ראש לענה וקלון, יין נשתה בתחרה וכעס.
(מב) מרבה חמר לכסיל מוקש, מחסר כח ומספיק פצע.
(מה) במשתה היין אך תוכח רע, [ואל תבוזהו בשמחתו.
(מו) דבר חרפה אל [תאמר לו, ולא תנצח] אתו לעיני בני אדם.
(א) [ראש נבחרת אל תתרומם, ובראש גדולים אל תשב].
(*א) היה להם כאחד מהם, דאג להם ואחר תסב, הכן מרכם ואחר תרבץ.
(ב) למען תשמח בכבודם, ועל מוסר תשא שכר.
(ג) מלל שב כי הוא לך, והצנא שכל ואל תמנע שיר.
(ד) במקום היין אל תשפוך שיח, ובלא מזמור מה תשפוך שיר, ובל עת מה תתחכם.
(*ד) כחותם על כיס זהב, שיר אל על משתה היין.
(ה) כזמן אודם על ניב זהב, משפט שיר על משתה היין.
(*ה) כרביד זהב ובו נפך וספיר, כך נאים דברים יפים, על משתה היין.
(ו) מלואות פז וחותם ברקת, קול מזמור על נועם תירוש.
(ז) דבר נער אם צריך אתה, בחזק פעמים ושלש אם ישאלך.
(ח) כל לאמר ומעט הרבה, ודמה ליודע ומחריש יחדו.
(ט) בין זקנים אל תתקומם, ושרים אל תרב לטרד.
(*ט) לִפְנֵי בָרָד יִנְצַח בָּרָק, וְלִפְנֵי דַכָּא יִנְצַח חֵן.
(י) לִפְנֵי בָרָד יִנְצַח בָּרָק, וְלִפְנֵי בוֹשׁ יִנְצַח חֵן.
(יא) בעת שלחן אל תרבה דברים, ואם עלה על לבך דבר.
(*יא) בעת מפקד אל תתאחר, פטר לביתך ושלם רצון.
(יב) ושלם רצון ביראת אל, ולא בחסר כל.
(יג) ועל כל אלה ברך עושך, המרוך מטובתו.
(*יג) דורש אל יקוה רצון, ומתלהלה יוקש בו.
(יד) דורש אל יקח מוסר, ומשחרהו ישיג מענה.
(*יד) דורש חפצי אל יקח לקח, ויענהו בתפלתו.
(טו) דורש תורה יפיקנה, ומתלהלה יוקש בו.
(טז) ירא יהוה יבין משפט, ותחבולום מנשף יוציא.
(*טז) יראי יהוה יבינו משפטו, ובחכמות רבות יוציאו מלבם.
(יז) איש חכם יטה תוכחות, ואחר צרכו ימשך נפתה.
(*יז) איש חכם לא יכסה כחמה, ולץ לא ישמר לשונו.
(יח) איש חכם לא יקח שחד, זד ולץ לא ישמור תורה.
(יט) איש חמס לא יקח שכל, וזד לץ לא יקח מצוה.
(*יט) בלא עצה אל תפעל דבר ואחר מעשיך אל תתקצף.
(כ) בדרך מוקשות אל תלך, ואל תתקל בנגף פעמים.
(כא) אל תבטח בדרך מחתף, ובאחריתך השמר.
(כב) אל תבטח בדרך רשעים, ובארחותיך הזהר.
(*כב) בכל דרכיך שמור נפשך, כי כל עושה אלה שומר מצוה.
(כג) בכל מעשיך שמור נפשך, כי עושה זה שומר מצוה.
(כד) נוצר תורה שומר נפשו, ובוטח ביהוה לא יבוש.
(א) יְרֵא יְהֹוָה לֹא יִפְגַּע רָע, כִּי אִם בְּנוּסוֹ שָׁב וְנִמְלָט.
(ב) לֹא יֶחְכַּם שׂוֹנֵא תוֹרָה, וּמִתְמוֹטֵט בְּמִסְעָר כָּאֳנִיָּה.
(ג) אִישׁ נָבוֹן יָבִין דְּבַר יְהֹוָה, וְתוֹרָתוֹ כְּאוּרִים בַּחֹשֶׁן.
(ה) [בעין טובה תן לדל, ולא תקצף בתתך לו]
(ט) בכל מעשיך האר פנים, ובששון הקדש מעשר.
(י) תן לו כמתנתו לך, בטוב עין ובהשיגת יד.
(יא) כי אלה תשלומות הוא, ושבעתים ישיב לך.
(*יא) מלוה יהוה נותן לאביון, ומי בעל גמולות כי אם הוא.
(יב) אל תשחד כי לא יקח, ואל תבטח על זבח מעשק.
(*יב) כי אלהי משפט הוא, ואין עמו משוא פנים.
(יג) לא ישא פנים אל דל, ותחנוני מצוק ישמע.
(יד) לא יטש צעקת יתום, ואלמנה כי תרבה שיח.
(טו) הלא דמעה על לחי תרד, ואנחה על מרודיה.
(טז) תמרורי רצון הניחה, וצעקה ענן חשתה.
(יז) שועת דל ענן חלפה, ועד תגיע לא תנוח.
(*יז) לא תמוש עד יפקוד אל, ושופט צדק יעשה משפט.
(יח) גם אל לא יתמהמה, וכגבור יצא לא יתאפק.
(*יח) עד ימחץ מתני אכזרי, ולגוים ישיב נקם.
(*יח) עד יוריש שבט זדון, ומטה רשע גדוע יגדע.
(יט) עד ישיב לאנוש פעלו, וגמול אדם כמזימתו.
(*יט) עד יריב ריב עמו, ושמחם בישועתו.
(כ) נאה חסד יהוה בזמן מצוקה, כעב חזיזים בעת בצרת.
(א) הושיענו אלהי הכל, והרם פחדך על כל הגוים.
(ב) הרף על עם נכר, ויראו את גבורתיך.
(ג) כאשר נקדשת לעיניהם בנו, כי לעינינו הכבד בנו.
(ד) וידעו כאשר ידענו, כי אין אלוהים זולתך.
(ה) חדש אות ושנה מופת, האדר יד ואמץ זרוע וימין.
(ו) העיר אף ושפוך חמה, והכניע צר והדוף אויב.
(ז) החיש קץ ופקוד מועד, כי מי יאמר לך מה תעשה.
(ח) השבת ראש פאתי מואב, האומר אין זולתי.
(ט) אסוף כל שבטי יעקב, ויתנחלו כימי קדם.
(י) רחם על עם נקרא בשמך, ישראל בכור כניתה.
(יא) רחם ע קרית קדשך, ירושלים מכון שבתך.
(יב) מלא ציון את הודך, ומכבודך את היכלך.
(יג) תן עדות למראש מעשיך, והקם חזון דברק בשמך.
(יד) תן את פעלת קויך, ונביאיך יאמנו.
(טו) תשמע תפלת עבדיך, כרצונך על עמך.
(טז) וידעו כל אפסי ארץ, כי אתה אלהי עולם.
(יז) כל מאכל אוכל גרגרת, אך יש אכל מאכל נעים.
(יח) כל מאכל תסגר בבטן, אך יש מאכל ממאכל תנעם.
(יט) כל זכר תקבל אשה, [אך איש יבחר עלמה].
(כ) חך בוחן מטעמי דבר, ולב מבין מטעמי כזב.
(כא) לב עקוב יתן עצבת, ואיש ותיק ישיבנה בו.
(כב) כל נכה תאכל חיה, אך יש מכה ממכה תנעם.
(כג) תאר אשה יחליץ פנים, ועל כל מחמד עין יגבר.
(כד) ועוד אם יש מרפא לשון, אין אישהּ מבני אדם.
(כה) קנה אשה ראשית קנין, עזר ומבצר ועמוד משען.
(*כה) באין גדר יבער כרם, ובאין אשה נע ונד.
(כו) מי יאמין בגדוד צבא, המדלג מעיר אל עיר.
(כז) כן איש אשר לא קן, המרגיע כאשר יערב.
(א) כל אוהב אומר אהבתי, אך יש אהב שם אהב.
(ב) הלא דין מגיע אל מות, רע כנפשך נהפך לצר.
(ג) הוי רע יאמר מדוע כן נוצרתי, למלא פני תבל תרמית.
(ד) מרע אוהב מביט אל שלחן, ובעת מצוקה מנגד יעמד.
(ה) אוהב טוב נלחם עם זר, ונגד ערים יחזיק צנה.
(ו) אל תשכח חבר בקרב, ואל תעזבהן בשללך.
(ז) כל יועץ יניף יד, אך יש יועץ דרך אל לץ.
(ח) כל יועץ אומר חזה, אך יש יועץ דורך עליו
(ט) מיועץ שמור נפשך, ודע לפנים מה צרכו.
(י) כי גם הוא לנפשך יחשב, למה זה אליו יפול.
(יא) ואמר לך מטוב דרכך, וקם מנגד להביט רישך.
(יב) אל תועץ עם חמיך, וממקנא העלים סוד.
(יג) עם אשה על צרתה, ומרד אל מלחמתו.
(יד) עם סוחר אל תתגר, וממקנה על ממכר.
(טו) עם איש רע על תגמול חסד, ואכזרי על טוב בשר.
(טז) פועל שוא על מלאכתו, שומר שוא על מוציא רע.
(יז) אך איש מפחד תמיד, אשר תדע שומר מצוה.
(יח) אך עם לבבו כלבבך, אם תכשל יגיע אליו.
(יט) וגם עצת לבב הבין מי יאמן לך אמן ממנו.
(כ) לב אנוש יגיד שעיותיו, משבעה צופים על מצפה.
(כא) ועם כל אלה עתר אל אל, אשר יכין באמת צעדיך.
(כב) ראש כל מעשה דבר, וראש כל פועל היא מחשבת.
(כג) עקרת תחבולות לבב, ארבעה שכמים יפרחו.
(כד) טוב ורעה וחיים ומות, ומושלת בם כליל לשון.
(כה) יֵשׁ חָכָם לְרַבִּים הוּא נֶחְכָּם, וּלְנַפְשׁוֹ הוּא גוֹאָל.
(כו) וְיֵשׁ חָכָם בִּדְבָרוֹ נִמְאָס, וּמִכָּל מַאֲכָל תַּעֲנוּג נִבְצָר.
(כז) וְיֵשׁ חָכָם לְנַפְשׁוֹ יֶחְכָּם, פְּרִי דַעְתּוֹ עַל גְוִיָּתוֹ.
(כח) וְיֵשׁ חָכָם לְעַמּוֹ יֶחְכָּם, פְּרִי דַעְתּוֹ בִּגְוִיָתָם.
(כט) חַיֵּי אִישׁ מִסְפַּר יָמִים, וְחַיֵּי עַם יִשְׂרָאֵל, יְמֵי אֵין מִסְפָּר.
(ל) חכם לנפשו ישבע תענוג, ויאשרוהו כל רואינו.
(לא) חכם עם ינחל כבוד, ושמו עומד בחיי עולם.
(לב) בני בחייך גם נפשך, ראה מה רע לה, אל תתן לה.
(לג) כי לא הכל לכל טוב, לא כל נפש כל זן תבחר.
(לד) אל תזרע לכל תענוג, ואל תשפך על כל מטעמים.
(לה) כי ברב תענוג יקנן חולי, והמרבה יגיע אל זרא.
(לו) בלא מוסר רבים יגועו ועועו, והנשמר יוסיף חיים.
(א) רעי רופא לפני צרכו, כי עם אותו חלק אל.
(ב) מאת אל יחכם רופא, ומאת מלך ישא משאות.
(ג) דעת רופא תרים קרנו, ולפני נדיבים יתיצב.
(ד) אל מארץ מצוציא תרופות, וגבר מבין אל ימאס בם.
(ה) הלא בעץ המתיקו מים, בעבור להודיע כל אנוש כחו.
(ו) ויתן לאנוש בינה, להתפאר בגבורתו.
(ז) בהם רופא יניח מכאוב, וכן רוקח עושה מרקחת.
(ח) למען לא ישבות מעשהו, ותושיה מבני אדם.
(ט) בני בחולי על תתעבר, התפלל אל אל כי הוא ירפא.
(י) נום מעול ומהכר פנים, ומכל פשעים טהר לב.
(יא) הגש ניחוח אזכרה, ודשן ערוך בכנפי הוניך.
(יב) וגם לרופא תן מקום, ולא ימוש כי גם בו צורך.
(יג) כי יש עתם אשר בידו מצלחת, כי גם הוא אל אל יעתיר.
(יד) אשר יצלח לו פשרה, ורפאות למען מחיה.
(טו) אשר חואט לפני עושהו, יתנכר לפני רופא.
(טז) בני על המת הזיב דמעה, התמרר וגהה קינה.
(יז) כמשפטו אסוף שארו, ואל תתעלם בגויעתו.
(*יז) המר בני והתם מספד, ושית אבלו כיוצא בו.
(**יז) יום ושנים בעבור דמעה, הנחם בעבור עון.
(יח) מדין יוצא אסון, כן רע לבב יכלה עצבה.
(יט) אל תשים אליו לב עוד, פרע זכרו וזכור אחרית.
(כ) זכור חקו כי הוא חקך, לו אתמול ולך היום.
(כא) אל תזכרנו כי אין לו תקוה, מה תועיל ולך תרע.
(כב) מושבת מתו שבת זכרו, והנחם עם צאת נפשו.
{רווח גדול במקור}
(כג) חכמת סופר תרבה חכמה, וחסר עסק הוא יתחכם.
(כד) מה יתחכם תומך מלמד, ומתפאר בחתנית מסעיר.
(כה) אלוף ינהג ישובב לשדד בשור, ושעיותיו עם בני בקר.
(כו) ושקידתו לכלות מרבק, לב ישית לשדד בתלמים.
(כז) אף עשה חרש וחשב, אשר לילה כיום יגיע.
(יד) [הרימו קולכם וברכו יחדו, והודו ליהוה על כל מעשיו].
(טו) בשירות נבל וכלי מינים, וכן תאמרו בתרועה.
(טז) מעשי אל כלם טובים, לכל צורך בעתו יספיק.
(יז) בדברו יעריך כנד מים, ובמוצא פיו אוצרו.
(יח) תאות רצונו יצליח, ואין מעצור לתשועתו.
(יט) מעשה כל בשר נגדו, ואין נסתר מנגד עיניו.
(כ) מעולם ועד עולם יביט, ואין נפלא וחזק ממנו.
(כא) אין לאמר זה למה זה, כי הכל בעתו יגבר.
(כב) ברכות כיאור הציפה, וכנהר תבל ריותה.
(כג) כן זעמו גוים יוריש, ויהפך למלח משקה.
(כד) ארחות תמים יישרו, כן לזרים יסתוללו.
(כה) טוב לטוב חלק מראש, כן לרעים טוב ורע.
(כו) ראש לחיי אדם מים, ואש וברזל ומלח.
(*כו) חלב חטה חלב ודבש, דם עינב יצהר ובגד.
(כז) כל אלה לטובים ייטיבו, כן לרעים לרעה נהפכו.
(כח) יש רוחות למשפט נוצרו, ובאפם הרים יעתיקו.
(*כח) [בעת זעם גבורתם יראו, וסער מן שדה יעוררו]
(כט) אש וברד רעב ודבר, גם אלה למשפט נוצרו.
(ל) חית שן עקרב ופתן, וחרב נקמות להחרים רשעים.
(*ל) כל אלה לצורכם נבראו, והמה באוצר ולעת יפקדו.
(לא) בצותו אתם ישישו, ובחקם לא ימרו פיו.
(לב) על כן מראש התיצבתי, והתבוננתי ובכתב הנחתי.
(לג) מעשה אל כלם טובים, לכל צורך בעתו יספיק.
(לד) אל לאמר זה רע מה זה, כי הכל בעתו יגביר.
(לה) עתה בכל לב הרנינו, וברכו את שם הקדוש.
(א) אהללה נא אנשי חסד, אבותינו בדורותם.
(ב) רב כבוד חלק עליון, וגדלו מימות עולם.
(ג) דורי ארץ במלכותם, ואנשי שם בגבורתם.
(*ג) היועצים בתבונתם, וחוזי כל בנבואתם.
(ד) שרי גוים במזמתם, ורוזנים במחקרותם.
(*ד) חכמי שיח בספרתם, ומושלים במשמרותם.
(ה) חוקרי מזמור על חוק, נושאי משל בכתב.
(ו) אנשי חיל וסמכי כח, ושוקטים על מכונתם.
(ז) כל אלה בדורם, ומימיהם תפארתם.
(ח) יש מהם הניחו שם, להשתענות בנחלתם.
(ט) ויש מהם אשר אין לו זכר, וישבתו כאשר שבתו.
(י) כאשר לא היו היו, ובניהם מאחריהם.
(יא) וולם אלה אנשי חסד, ותקותם לא תשבת.
(יב) עם זרעם נאמן טובם, ונחלתם לבני בניהם.
(יג) עד עולם יעמד זכרם, וצדקתם לא תשכח.
(יד) גויתם בשלום נאספו, ושמם חי לדור ודור.
(טו) חכמתם תשנה עדה, ותהלתם יספר קהל.
(טז) חנוך נמצא תמים, והתהלך עם יהוה, ונלקח, אות דעת לדור ודור.
(יז) נח צדיק נמצא תמים, לעת כלה היה תחליף.
(*יז) בעבורו היה שארית, ובבריתו חדל מבול.
(יח) באות עולם נכרת עמו, לבלתי השחית כל בשר.
(יט) אברהם אב המון גוים, לא נתן בכבודו מום.
(כ) אשר שמר מצות עליון, ובא בברית עמו.
(*כ) בבשרו כרת לו חק, ובניסוי נמצא נאמן.
(כא) על כן בשבועה הקים לו, לברך בזרעו גוים.
(*כא) להנחילם מים עד ים, ומנהר עד אפסי ארץ.
(כב) וגם ליצחק הקים בן, בעבור אברהם אביו.
(*כב) ברית כל ראשון נתיו, וברכה נחה על ראש ישראל.
(כג) ויכוננהו בברכה, ויתן לו נחלתו.
(*כג) ויציבהו לשבטים, לחלק שנים עשר.
(כד) ויוצא ממנו איש, מוצא חן בעיני כל חי.
(א) השמים רמים מה נשגבו כגזרת הספיר לטהר.
(ב) זהר השמש גדלו יבשר הוד אורו יגיה תבל.
(ג) ייבש ארץ בצהרים ולפני חמו מי יעמוד.
(ד) כתנור בוער מאש צורף כפלים ילהט שמש הרים.
(ה) יפיק קיטור לוהט ובנגה חציו יעור עין.
(ו) גדול ורב כח עשהו וברוח פיו ירוץ ארח.
(ז) וירח עשה למועדים עתות מחליפות יודיע.
(ח) אותות וזמנים בו ימנו ואור ימעט וירבה בחדש.
(ט) כוכבים יזהירו הרקיע גדודים אין מספר יעדו מרום.
(י) על משמרתם יעמודו ותפקידם לא יעבורון.
(יא) מה אדירים שחקים האלה מה רמו גבהם לאין חקר.
(יב) שור מה מראה הקשת בענן מה נפלאו צבעיו לעין.
(יג) הפותח אוצרו עבים ימהרו כעף על כנפי רוח.
(יד) המביט לארץ ותעשן וישם ערפל חתלתה.
(טו) הצורר מים בשמלה ויצו עליהם לרדת ארצה.
(טז) בעזו יצבור הררי ענן וברקי זעם למשפט ישלח.
(יז) מרעם ורוח מסעה וסער תנוט ארץ והרים ירגזון.
(יח) יפיץ שלג כצמר וישם מים כעין הבדלח.
[...]
(כא) יקפיא כנד אגם ונחל ויעטו מעיל קרח כשריון.
(כב) יהפוך רוח מים ימסה קרח ושלג.
(כג) רטפש השרון מטל ותחדש פני האדמה.
(כד) ירטיב צחיח הארץ שיח ונטע יחליפו כח.
(כה) השם חק וגבול לים ויטע איים בתוכו.
(כו) ישקיט כגערתו גליו וכל משברי ים יפצץ.
(כז) יורדי הים באניות המה נפלאותיו יספרו.
(כח) שם יראו גדולים מעשיו התנינים ודגי הים.
(כט) מה אדיר מעשיך יי ברוחך למחז חפצם ילכו.
(ל) מי יעצר כח להגיד פעליך ולבשר נפלאותיך מי יוכל.
(לא) ואם עצמנו לספר כדק מחל וכמר מים.
(לב) מי ראהו כי יגיד גדלו ומי השיגו כי יחוה ערכו.
(לג) אפס קצה ראינו ומעט מזעיר ידענו.
(לד) תכלית תהלתך אל אתה הוא הכל.
(לה) מי חכם ויבן זאת נבון וידענה.
(לו) יי עושה כל ליראיו יתן חכמה.
(לז) איש כלבבו ישכיל ואדם כשכלו יתבונן כי רב ממך לא בקש.
(לח) משכילים ישכילו בם ובוערים ישעו עיניהם.
(לט) ואני יהושע בן סירא מילידי ירושלים חכמה מלבי הוצאתי.
(מ) משלי חכמים וחידותם כתבתי בספר להורותם.
(מא) אשרי הגבר יהגה בם ישכיל ויעשה אותם.
(מב) כי עושה אלה אשריו ואור יי יאיר על נתיבתו.
(א) אהוב אלהים ואנשים, משה זכרו לטובה.
(ב) ויכבדהו אלהים, ויאמצהו במרומים.
(ג) בדבריו האותות מהרו, ויחזקהו לפני מלך.
(*ג) ויצוהו אל העם, ויראו את כבודו.
(ד) באמונתו ובענותו, בחר בו מכל בשר.
(ה) וישמיעהו את קולו, ויגישהו לערפל.
(*ה) וישם בידו מצוה, תורת חיים ותבונה.
(*ה) ללמד ביעקב חוקיו, ועדותיו ומשפטיו לישראל.
(ו) וירם קדוש את אהרן / למטה לוי, וישימהו לחק עולם.
(ז) ויתן עליו הוד, וישרתהו בכבודו.
(*ז) ויאזרהו בתועפות ראם, וילבישהו פעמונים.
(ח) וילבישהו כליל תפארת, ויפארהו בכבוד ועוז.
(*ח) מכנסים כתנות ומעיל, ויקיפהו פעמונים.
(ט) ורמונים המון סביב, לתת נעינה בצעדיו.
(י) בגדי קודש זהב תכלת, וארגמן מעשה חשב.
(*י) חשן משפט אפוד ואזור, ושני תולעת מעשה אורג.
(יא) אבני חפץ על החשן, פתוחי חותם במלואים.
(*יא) כל אבן יקרה לזכרון, בכתב חרות למספר בני ישראל.
(יב) עטרת פז מעיל ומצנפת, וציץ חרות חותם קדש.
(*יב) הוד כבוד ותהלת עז, מחמד עין ומכלל יופי.
(יג) לפניו לא היה כן, כן לעולם לא ילבשם זר.
(*יג) האמין לו ולבניו כזה, וכן בניו לדורותם.
(יד) מנחתו כליל תקטר, בכל יום צמיד פעמים.
(טו) וימלא משה את ידו, וימשחהו בשמן הקדש.
(*טו) ותהי לו ברית עולם, ולזרעו כימי שמים.
(טז) לשרת ולכהן לו,ולברך את עמו בשמו.
(*טז) ויבחר בו מכל חי, להגיש עלה וחלבים.
(יז) ולהקטיר ריח ניחח ואזכרה, ולכפר על בני ישראל.
(*יז) ויתן לו מצותיו, וימשילהו בחוק ומשפט.
(יח) וילמד את עמו חק, ומשפט את בני ישראל.
(*יח) ויחרו בו זרים, ויקנאו בו במדבר.
(יט) אנשי דתן ואבירם, ועדת קרח בעזוז אפם.
(*יט) וירא יהוה ויתאנף, ויכלם בחרון אפו.
(כ) ויבא להם אות, ויאכלם בשביב אשו.
(*כ) ויוסף לאהרן כבודו, ויתן לו נחלתו.
(כא) ראשית קדש נתן לו לחם, אשי יהוה יאכלון.
(*כא) לחם פנים חלקו, ומתנה לו ולזרעו.
(כב) אך בארצם לא ינחל, ובתוכם לא יחלק נחלה.
(*כב) אשי יהוה חלקו ונחלתו, בתוך בני ישראל.
(כג) וגםפינחס בן אלעזר, בגבורה נחל שלישי.
(*כג) בקנאו לאלוה כל, ויעמוד בפרץ עמו.
(כד) אשר נדבו לבו, ויכפר על בני ישראל.
(*כד) לכן גם לו הכין חק, ברית עולם לכלכל מקדש.
(כה) אשר תהיה לו ולזרעו, כהונה גדולה על עולם.
(*כה) וגם בריתו עם דוד, בן ישי למטה יהודה.
(כו) נחלת אש לפני כבודו, נחלת אהרן לכל זרעו.
(*כו) ועתה ברכו נא, את יהוה הטוב.
(כז) המעטר אתכם כבוד, ויתן לכם חכמת לב.
(*כז) למען לא ישכח טובכם, וגבורתכם לדורות עולם.
ואף תהלת אבותי אשירה איש איש בדורו
יקר רב ניתן למו ותפארתם לבאי עולם
בנבואתם הגידו אותות ובתבונתם עצה
בחכמה משלו בעם ובדעת נהו מלכים
כבוד בימיהם נחלו ואחריתם לזכר עולם
עצמותם בשלום ינוחו על משכבם ושמם חי לדר ודר
נח איש צדיק תמים בדורותיו היה
בבוא המבול לשחת כל בשר וינצל הוא לפלטת עולם
וישבע יי לבלתי היות עוד מים למבול ברית כרת אתו לבלתי השחית כל בשר
אברהם אב המון גוים התהלך לפני אלהים בתמים
בריתו שם בבשרו ולבבו נאמן בנסיונות
לכן נשבע לו יי כי יתברכו בזרעו כל גויי הארץ
להרבות זרעו כחול הים ולהוריש להם מים ועד ים ומנהר פרת עד אפסי ארץ
אף ליצחק נשבע בעבור אברהם אביו ובכרות אבותיו שם על ראש ישראל אשר קרא בני בכורי
ויקם בריתו אתו לרשת ארץ מגורו ויתנהו אב לשנים עשר שבט
(א) גבור בן חיל יהושע בן נון, משרת משה בנבואה.
(*א) אשר נוצר להיות בימיו, תשועה גדולה לבחיריו.
(ב) להנקם נקמי אויב, ולהנחיל את ישראל.
(*ב) מה נהדר בנטותו יד, בהניפו כידון על עיר.
(ג) מי הוא לפניו יתיצב, כי מלחמות יהוה נלחם.
(ד) הלא בידו עמד השמש, יום אחד כשנים היה.
(ה) כי קרא אל אל עליון, כאכפה לו אויביו מסביב.
(*ה) ויענהו אל עליון, באבני ברד ואלגביש.
(ו) השליך על גוי אויב, ובנוסם האביד כולם.
(*ו) למען דעת כל גוי חרם, כי צופה יהוה מלחמתם.
(ז) וגם כי מלא אחרי אל, ובימי משה עשה חסד.
(*ז) הוא וכלב בן יפנה, להתיצב בפרע קהל.
(ח) להשיב חרון מעדה, ולהשבית דבה רעה.
(*ח) לכן גם הם בשנים נאצלו, משש מאות אלף רגלי.
(ט) להביאם אל נחלתם, ארץ זבת חלב ודבש.
(*ט) ויתן לכלב עצמה, ועד שיבה עמדה עמו.
(י) להדריכו על במתי ארץ, וגם זרעו ירש נחלה.
(*י) למען דעת כל זרע יעקב, כי טוב למלא אחרי יהוה.
(יא) והשופטים איש בשמו, כל אשר לא נשא לבו.
(*יא) ולא נסוג מאחרי אל, יהי זכרם לברכה.
(יב) [תפרחנה עצמותם כשושנה], ושמם תחליף לבניהם.
(יג) אוהב עמו ורצוי עושהו, המשואל מבטן אמו.
(*יג) נזיר יהוה בנבואה, שמואל שופט ומכהן.
(*יג) בדבר אל הכין ממלכת, וימשח נגידים על עם.
(יד) במצות יהוה צוה עדה, ויפקד אלהי יעקב.
(טו) באמונת פיו דרוש חזה, וגם בדברו נאמן רועה.
(טז) וגם הוא קרא אל אל, כאפכה לו אויביו מסביב.
(*טז) בעלתו טלה חלב, וירעם משמים יהוה.
(יז) בפרע אדיר נשמע קולו, ויכנע נציבי צר, ויאבד כל סרני פלשתים.
(יח) ועת נוחו על משכבו, העיד יהוה ומשיחו.
(יט) כפר ונעלם ממי לקחתי, וכל אדם לא ענה בו.
(*יט) וגם עד עת קצו, נכון נמצא בעיני יהוה.
(כ) ובעיני כל חי, וגם אחרי מותו נדרש.
(כא) ויגד למלך דרכיו, וישא מארץ קולו בנבואה.
ויצא ממנו איש צדיק אהוב בעיני כל חי ונשוא חן בעיני אלהים ואדם משה זכרו לברכה
גדלו ועזו רבה לפני מלכים נצב בעמים רדה יקר יי ראה וקולו שמע
כי נאמנה רוחו עם אל וענותו רבה מכל אדם
ונגש לערפל תורת חיים וחקים ישרים שם בפיו ללמד עדות לישראל ומשפט ליעקב
וירם קדוש כמוהו אהרן משבט לוי לשליח עמו שמו ומהודו אצל עליו
ברית כהנת עולם נתן לו ובבגדי תכלת וארגמן הלבישו לכבוד ולתפארת
וימלא משה את ידיו ובשמן הקדש משחו
והיתה לו כהנה ברית עולם לו ולזרעו כשמש עומד לפניו לשרת בקדש ולברך את עמו
להקריב עולה וזבח ולהקטיר קטרת לכפר על בני ישראל
ויתן לו משמרת פקודתו להורות לעמו חקים ומשפטים
וינצו בו אנשים זרים ויקנאו בו דתן ואבירם ורבו עמו קרח ועדתו
וירא יי וינאץ ויכלם באש אפו
וישם יקרו על אהרן וראשית הקדש נתן לו
אך בארץ נחלה לא יירש ולא חלק בעמו יקח
כי יי חלקו ובית ישראל נחלתו
ואף פינחס בן אלעזר שלישי ליקר בקנאתו אשר קנא במחנה בקרב ישראל
לכן נשבע לו יי לתת לו ברית כהנת עולם
כאשר נשבע לדויד בן ישי לבלתי הסיר שבט מזרעו כן נתן לאהרן כהנה לו ולזרעו
ברוך יי אלהי ישראל אשר נתן להם חכמת לב לשפוט את עמו
שמם לא ישכח לנצח וממשלתם לדורות עולם
(א) וגם אחריו עמד נתן, להתיצב לפני דוד.
(ב) כי כחלב מורם מקדש, כן דוד מישראל.
(ג) לכפירים שחק כגדי, ולדבים כבני בשן.
(ד) בנעוריו הכה גבור, ויסר חרפת עולם.
(*ד) בהניפו ידו על קלע, וישבר תפארת גלית.
(ה) כי קרא אל אל עליון, ויתן בימינו עז.
(*ה) להדוף את איש יודע מלחמות, ולהרים את קרן ישראל.
(ו) על כן ענו לו בנות, ויכנוהו ברבבה.
(*ו) בעטותו צניף נלחם, ומסביב הכניע צר.
(ז) ויתן בפלשתים ערים, ועד היום שבר קרנם.
(ח) בכל מעשהו נתן הודות, לאל עליון באמרי כבוד.
(*ח) בכל לבו אוהב עשהו, וכבל יום הודה לו בזמירות.
(ט) בגינות שיר הכין לפני מזבח, וקול מזמור ונבלים תקן.
(י) ויתן לחגים בכל שנה ושנה, הוד פאר וכבוד.
(*י) בהללו את שם קדשו, לפני בקר ירן משפט.
(יא) גם יהוה העביר פשעו, וירם לעולם קרנו.
(*יא) ויתן לו חוק ממלכת, וכסאו הכין עד ירושלים.
(יב) וּבַעֲבוּרוֹ עָמַד אַחֲרָיו, בֵּן מַשְׂכִּיל שׁוֹכֵן לָבֶטַח.
(יג) שְׁלֹמֹה מלך בימי שלוה, ואל הניח לו מסביב.
(יד) אשר הכין בית לשמו, ויצב לעד מקדש.
(טו) מה חכמת בנעוריך, ותצף כיאר מוסר.
(טז) ארץ כסית בחכמתך, ותקלס במרום שירה.
(יז) בשיר משל חידה ומליצה, עמים הסערתה.
(יח) נקראת בשם הנכבד, הנקרא על ישראל.
(*יח) ותצבר כברזל זהב, וכעפרת הרבית כסף.
(יט) ותתן לנשים כסלך, ותמשילם בגויתך.
(כ) ותתן מום בכבודך, ותחלל את יצועיך.
(*כ) להביא אף על צאצאיך, ואנחה על משכבך.
(כא) לחלק העם לשני שבטים, ומאפרים ממלכת חמס.
(כב) אבל אל לא יטוש חסד, ולא יפיל מדבריו ארצה.
(*כב) לא יכרית לבחיריו נין ונכד, וזרע אובהו לא ישמיד.
(כג) ויתן ליעקב שארית, ולבית דוד ממנו שרש.
(*כג) וישכב שלמה מיושש, ויעזב אחריו מנון.
(כד) רחב אולת וחסר בינה, רחבעם הפריע בעצתו עם.
(*כד) עד אשר קם, אל יהי לו זכר.
(*כד) ירבעם בן נבט, אשר חטא והחטיא את ישראל.
(כה) ויתן לאפרים מכשול, להדיחם מאדמתם.
(*כה) ותגדל חטאתו מאד, ולכל רעה התמכר.
איש גבור חיל יהושע בן-נון הלך בדרכי משה אדוניו
בידיו נתן יי תשועה לבחיריו צריו הכניע והוריש לבני ישראל ארץ חמדה
מה עז חילו כאשר נטה הכידון אשר בידו על ערי האויב
מי יכל להתיצב אתו כי יי עובר לפניו
בדבר פיו ידום השמש ויהי יום אחד יומים
כי התפלל אל יי וענהו וימטר על שונאיו ברד ואבני אלגביש
וידעו כל העמים יד יי כי הוא נלחם לישראל
גם בימי משה טוב בעמו עשה הוא וכלב בן יפנה לשכך תלונות העם ויהפכו לטובה רעת מוציאי דבת הארץ
והם לבדם נשארו משש מאות אלף איש לבא לרשת ארץ זבת חלב ודבש
ויתן לכלב כח וחיל עד זקנה ושיבה ללכד הרים לרשת ארץ לבניו
למען ידע זרע יעקב כי ישרים דרכי יי ומשפטיו
גם השופטים איש איש בשמו אשר לא נפתה לבם לסור מאחרי יי זכרם לברכה
שמואל בחיר יי ונביא נאמן בדבר פיו הקים מלכים בישראל ומושלים בעמו משח
משפט אלהיו הורה ליעקב ולקח טוב הביע לישראל
גם הוא הכה שונאיו בכל אשר יפנה לעת העלותו טלה חלב
וירעם מן השמים יי ובחזיזים נוראים קולו השמיע
ויך כל מושלי צור וכל סרני פלשת הכרית
ולעת מותו העיד נגד יי ונגד משיחו כי שחר וכפר מאיש לא לקח וצדקתו ענו בו
גם אחרי מותו קולו מארץ השמיע להגיד למלך דרכו ולהזהיר עם על חטאיו
(א) עד אשר קם נביא כאש, ודבריו כתנור בוער.
(ב) וישבר להם מטה לחם, ובקנאתו המעיטם.
(ג) בדבר אל עצר שמים, ויורד שלוש אשות.
(ד) מה נורא אתה אליהו, ואשר כמוך יתפאר.
(ה) המקים גוע ממות, ומשאול כרצון יהוה.
(ו) המוריד מלכים על שחת, ונכבדים ממטותם.
(ז) המושח מלא תשלומות, ונביא תחליף תחתיך.
(ח) השמע בסיני תוכחות, ובחורב משפטי נקם.
(ט) הנלקח בסערה מעלה, ובגדודי אש שמים.
(י) הכתוב נכון לעת, להשבית אף לפני חרון אל.
(*י) להשיב לב אבות על בנים, ולהכין שבטי ישראל.
(יא) אשרי ראך ומת, ואשריך כי חיה תחיה.
(יב) אליהו שבאוצר נסתר, ונמלא רוחו אלישע.
(*יב) פי שנים אותות הרבה, ומופתים כל מוצא פיהו.
(יג) מימיו לא זע מכל, ולא משל ברוחו כל בשר.
(*יג) כל דבר לא נפלא ממנו, ומתחתיו נברא בשרו.
(יד) בחייו עשה נפלאות, ובמותו תמהי מעשה.
(טו) בכל זאת לא שב העם, ולא חדלו מחטאתם.
(*טו) עד אשר נסחו מארצם, ויפוצו בכל הארץ.
(טז) וישאר ליהודה מזער, ועוד לבית דוד קצין.
(*טז) ויש מהם עשו יושר, ויש מהם הפליאו מעל.
(יז) יחזקיהו חזק עירו, בהטות אל תוכה מים.
(*יז) ויחצב כנחשת צורים, ויחסום הרים מקוה.
(יח) בימיו עלה סנחריב, וישלח את רבשקה.
(*יח) ויט ידו על ציון, ויגדף אל בגאונו.
(יט) אז נמוגו בגאון לבם, ויחילו כיולדה.
(כ) ויקראו אל אל עליון, ויפרשו אליו כפים.
(כא) ויך את מחנה אשור, ויהמם במגפה.
(כב) כי עשה יחזקיהו את הטוב, ויחזק בדרכי דוד.
(*כב) [כאשר צוהו ישעיה הנביא, המהלל בנביאים.]
(כג) [בימיו עמד השמש, ונוסף על חיי המלך.]
(כד) ברוח גבורה חזה אחרית, וינחם אבלי ציון.
(כה) עד עולם הגיד נהיות, ונסתרות לפני בואן.
ויקם אחריו נתן הנביא לשרת לפני דוד
כאשר הורם מחלב מזבח הורם דוד מבית ישראל
אריה הרג כגדי ודוב ככבש
בנעוריו הרג איש גבור ועשה תשועה לעמו
הניף ידו בקלע וישבר גאון גלית
כי פלל ליי ויתן עז בידו להרג איש לחם להרים קרן עמו ישראל
על כן נשים במחלות ענו לו הכה דוד ברבבותיו
אויביו מסביב הכניע ומרי פלשתים הכרית
ועל כל מעשיו תודה לאלהים נתן כבוד והדר לאל המאזרו חיל
אהב עושהו בכל לבו ושיריו יום יום יהלל לפני מזבחו
ויתן בלשונו נעימי זמר תהלתו בקהל עם השמיע
גם יי העביר פשעיו וירם קרנו לעולם וכסאו לדר ודר
ויקם אחריו מלך חכם ואדיר שלמה בנו
ויי הניח לו מכל אויביו מסביב למען יבנה בית לשמו לעולם
מה חכמת שלמה בנעוריך שפתיך הביעו שכל כנהר
ממשלתך על כל המלכים הורמה ושמך עד קצוי ארץ הגיע ולשמע שמעך תמהו
משלי חכמה מליצה וחידה כתבת ואל בינתך עמים ממרחק התפלאו
ותתן בימיך כסף כעפרת וזהב כעפר חוצות
(א) שם יאשיהו כקטורת סמים, וממלה מעשה רוקח.
(*א) בחך כדבש ימתיק זכרו, וכמזמור על משתה היין.
(ב) כי נחל על משובתינו, וישבת תועבות הבל.
(ג) ויתם אל אל לבו, ובימי חמס עשה חסד.
(ד) לבד מדויד יחזקיהו, ויאשיהו כלם השחיטו.
(*ד) ויעזבו תורת עליון / מלכי יהודה, עד תמם.
(ה) ויתן קרנם לאחור, וכבודם לגוי נבל נכרי.
(ו) ויציתו קרית קדש, וישמו ארחתיה.
(*ו) ביד ירמיהו כי ענוהו, והוא מרחם נוצר נביא.
(ז) לנתוש ולנתוץ ולהאביד להרוס, וכן לבנות לנטע ולהשגיב.
(ח) וחזקאל ראה מראה, ויגד זני מרכבה.
(ט) וגם הזכיר את איוב, ומכלכל כל דרכי צדק.
(י) וגם שנים עשר הנביאים, תהי עצמתם פרחת מתחתם.
(*י) אשר החלימו את יעקב, וישגבהו באמונת תקוה.
(יא) [מה נהללה את זרבבל, והוא על יד ימין כחותם.]
(יב) [גם יהושע בן יהוצדק, אשר במצוק הקימו מזבח.]
(*יב) וירימו היכל קדש, ומכונן לכבוד עולם.
(יג) נחמיה יאדק זכרו, המקים את חרבתינו.
(*יג) וירפא את הריסתינו, ויצב דלתים ובריח.
[סיכום רווח במהדורת כהנא]
(יד) מעט נוצרו על הארץ כחנוך, וגם הוא נלקח פנים.
(טו) כיוסף אם נולד גבר, וגם גויתו נפקדה.
(טז) ושם ושת ואנוש נפקדו, ועל כל חי תפארת עמם.
אז יקום נביא בעם כאור נגה ודבריו כאש לוהט
ויבא עלימו רעב ובקנאתו לאלהיו הרגם
בדבריו עצר שמים מגשם ויורד אש ממרום שלש פעמים על המזבח ועל הרשעים
מה נורא אתה אליהו ומי יהלל תפארתך
מתים מן שאול החיית בחפץ אלהים
מוריד מלכים מכסאותם ומושלים על פניהם הוכיח
שומע נקמת יי מסיני ומשפטו מחורב
משח מלכים על תגמול ידם ונביא תחתיו הקים
בסער עלה מרומים וברכב אש שמים
והוא עתיד לבוא לפני בוא יום יי להשיב לב בנים על אבותם ולבשר שבטי יעקב
אשרי איש רואה פניך ומת כי לא מת הוא כי אם חיה יחיה
אליהו נאסף בצרור החיים השמימה ופי שנים ברוחו לאלישע השאיר
אותות רבות עשה בעמו פני מלכים לא נשא וברוחו לא שלט כל בשר
כל דבר לא נעלם ממנו נפלאות בחייו עשה ובמותו מת החיה
ובכל זאת לא שב העם מדרכם ומרעתם לא סרו
עד אשר גלו מארצם ונפוצו בארצות הגוים
וישאר יהודה לבדו ניר קטן לבית דוד
אלה בדרך הטוב הלכו ואלה יספו להרשיע
חזקיהו בנה חומות העיר ויבא מי גיחון העירה
בימיו עלה סנחריב ושלח עליו רבשקה ויזף בציון ידו ואת אלהי השמים חרף
ויפרוש חזקיהו כפיו אל אלהים ויצל אותו ביד ישעיהו הנביא
ויך במחנה אשור מכה רבה יען עשה חיזקיהו הטוב והישר וילך בדרכי דוד כאשר פקד עליו ישעיהו נביא הנביאים
כי על פיו שב השמש אחרונית וימים על ימי מלך הוסיף
ברוח קדשו חזה חדשות ואבילי ציון נחם
אותות מלפנים הגיד וחדשות טרם תבאנה
שם יאשיה כריח בשם בצרי וכשמן הטוב
כי בנפלאות נצל בהחבאו ודרכי אבותיו עזב
וישלם לבו אל אלהיו ואמת עשה בימיו
מלבד דוד חזקיהו ויאשה כל מלכי יהודה הרעו לעשות
ויתנו הודם לזרים ותפארתם לעם נכרי
ויחריבו עיר הקדש ונשמו חוצותיה כדבר ירמיהו הנביא
כי נביא מבטן אמו היה ומרחם נקדש לנתוש לנתוץ ולהרוס לבנות ולנטוע
ויחזקאל ראה מראה המרכבה ודמות אלהים חזה
ועל איוב אמר כי כל ארחותיו ישרים
ואף שנים עשרה הנביאים עצמותם כדשן תפרחנה כי רפאו לישראל ובשרו תשועות למו
כי יהלל את זרבבל אשר הושם כחותם על יד ימין
ואף יהושע בן יהוצדק במצוק הקים מזבח ובנה את היכל הקדש לתפארת עולם
נחמיה ישגא שמו כי חיה חומות העיר מערמת העפר וחזק אותם בדלתים ובריח
מעטים נמצאים בארץ כחנוך ומצערים נולדו כיוסף מכלכל אחיו ומציל עמים
שת שם ואנוש תפארתם להלל מאד במשפחות האדמה ועל כל אלה יגדל תהלת אדם ראש היצורים
(א) גְּדוֹל אֶחָיו וְתִפְאֶרֶת עַמּוֹ, שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָנָן הַכֹּהֵן.
(*א) אֲשֶׁר בְּדוֹרוֹ נִפְקַד הַבָּיִת, וּבְיָמָיו חֻזַּק הֵיכָל.
(ב) אֲשֶׁר בְּדוֹרוֹ נִכְרָה מִקְוֶה, וְשִׂיחַ כַּיָּם בַּהֲמוֹנוֹ.
(ג) אֲשֶׁר בְּיָמָיו נִבְנָה קִיר / פִּנּוֹת, מָעוֹן, כְּהֵיכַל מֶלֶךְ.
(ד) הַדּוֹאֵג לְעַמּוֹ מֵחֶתֶף, וּמְחַזֵּק עִירוֹ מִצָּר.
(ה) מַה נֶהְדַּר בְּהַשְׁגִּיחוֹ מֵאֹהֶל, וּבְצֵאתוֹ מִבֵּית הַפָּרֹכֶת.
(ו) כְּכוֹכָב אוֹר מִבֵּין עָבִים, וּכְיָרֵחַ מָלֵא בִּימֵי מוֹעֵד.
(ז) כְּשֶׁמֶשׁ מְשַׁקֶּרֶת אֶל הֵיכַל הַמֶּלֶךְ, וּכְקֶשֶׁת נִרְאֲתָה בֶעָנָן.
(ח) כְּנֵץ בַּעֲנָפוֹ בִּימֵי מוֹעֵד, וּכְשׁוֹשָׁן עַל יִבְלֵי מָיִם.
(*ח) כְּפֶרַח לְבָנוֹן בִּימֵי קָיִץ, וּכְאֵשׁ לְבוֹנָה עַל הַמִּנְחָה.
(ט) כִּכְלִי זָהָב מְפֻתָּח וְאַנְטִיל, הַנֶּאֱחָז עַל אַבְנֵי חֵפֶץ.
(י) כְּזַיִת רַעֲנָן מָלֵא גַרְגַּר, וּכְעֵץ שָׁמֵן מְרַוֶּה עָנָף.
(יא) בַּעֲטוֹתוֹ בִּגְדֵי כָבוֹד, וְהִתְלַבְּשׁוֹ בִּגְדֵי תִפְאָרֶת.
(*יא) בַּעֲלוֹתוֹ עַל מִזְבַּח הוֹד, וַיֶּהְדַּר עֲזֶרֶת מִקְדָּשׁ.
(יב) בְּקַבְּלוֹ נְתָחִים מִיַּד אֶחָיו, וְהוּא נִצָּב עַל מַעֲרָכוֹת.
(*יב) סָבִיב לוֹ עֲטֶרֶת בָּנִים, כִּשְׁתִילֵי אֲרָזִים בַּלְּבָנוֹן.
(*יב) וַיַּקִּיפוּהוּ בְּעַרְבֵי נָחַל, כָּל-בְּנֵי אֲהַרֹן בִּכְבוֹדָם.
(יג) וְאִשֵּׁי יְהֹוָה בְּיָדָם, נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל.
(יד) עַד כַּלּוֹתוֹ לְשָׁרֵת מִזְבֵּחַ, וּלְסַדֵּר מַעַרְכוֹת עֶלְיוֹן.
(טו) אָז יָרִיעוּ בְנֵי אֲהַרֹן / הַכֹּהֲנִים, בַּחֲצֹצְרוֹת מִקְשֶׁה.
(טז) וַיָּרִיעוּ וַיַּשְׁמִיעוּ קוֹל אַדִּיר, לְהַזְכִּיר לִפְנֵי עֶלְיוֹן.
(יז) כָּל בָּשָׂר יַחְדָּו נִמְהָרוּ, וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה.
(*יז) לְהִשְׁתַּחֲוֹת לִפְנֵי עֶלְיוֹן, לִפְנֵי קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.
(יח) וַיִּתֵּן הַשִּׁיר קוֹלוֹ, וְעַל הֲמּוֹן הֶעֱרִיכוּ נֵרוֹ.
(יט) וַיָּרֹנּוּ כָּל עַם הָאָרֶץ, בִּתְפִלָּה לִפְנֵי רַחוּם.
(*יט) עַד כַּלּוֹתוֹ לְשָׁרֵת מִזְבֵּחַ, וּמִשְׁפָּטָיו הִגִּיעַ אֵלָיו.
(כ) אָז יָרַד וְנָשָׂא יָדָיו, עַל כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל.
(*כ) וּבִרְכַּת יְהֹוָה בִּשְׂפָתָיו, וּבְשֵׁם יְהֹוָה הִתְפָּאֵר.
(כא) וַיִּשְׁנוּ לִנְפּוֹל שֵׁנִית, בְּרָכוֹת לָקַחַת מִפָּנָיו.
(כב) עַתָּה בָּרְכוּ נָא, אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
(*כב) הַמַּפְלִיא לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ, הַמְגַדֵּל אָדָם מֵרֶחֶם וַיַּעֲשֵׂהוּ בִּרְצוֹנוֹ.
(כג) יִתֵּן לָכֶם חָכְמַת לֵבָב, וִיהִי שָׁלוֹם בֵּינֵיכֶם.
(כד) יֵאָמֵן עִם שִׁמְעוֹן חַסְדּוֹ, וְיָקֶם לוֹ בְּרִית פִּינְחָס.
(*כד) אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת לוֹ, וּלְזַרְעוֹ כִּימֵי שָׁמָיִם.
[נגד שני גוים רווח במהדורת כהנא]
(כה) בִּשְׁנֵי גוֹיִם קָצָה נַפְשִׁי, וְהַשְּׁלִישִׁית אִינֶנּוּ עָם.
(כו) יוֹשְׁבֵי שֵׂעִיר וּפְלֶשֶׁת, וְגוֹי נָבָל הַדָּר בִּשְׁכֶם.
[חתימה רווח במהדורת כהנא]
(כז) מוּסַר שֵׂכֶל וּמוֹשֵׁל אוֹפַנִּים, לְשִׁמְעוֹן בֶּן יֵשׁוּעַ, בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן סִירָא.
(*כז) אֲשֶׁר נִיבַּע בִּפְתוֹר לְבָן, וַאֲשֶׁר הִבִּיעַ בִּתְבוּנוֹת.
(כח) אַשְׁרֵי אִישׁ בְּאֵלֶּה יֶהְגֶּה, וְנוֹתֵן עַל לִבּוֹ יֶחְכָּם.
(א) רב אחיו וכליל עמו שמעון בן חוניו הכהן הגדול.
(ב) בימיו נבנה הבית ויסד ההיכל והורם החומה.
(ג) והוחזק המלוא וחפר מעינות מים ויצל עמו מיד אויביו.
(ד) מה הוד והדר לו בצאתו מהיכל בהגלותו מבית לפרכת כנגה בין העבים כירח בימי האביב.
(ה) כשמש זורח על הרי עפר וכקשת בענן כשבלת השדה וכחבצלת השרון על מבועי מים וכעץ לבנון בימי בציר.
(ו) כריח הלבונה במחתת הקטרת וכתפוחי זהב במשכיות כסף.
(ז) כזית הדר הרחיבו דליותיו וכברוש האריכו ענפיו.
(ח) בלבשו בגדי הקדש ובהעטפו כסות תפארת.
(ט) בבואו אל הקדש לשרת בעבודתו פנימה.
(י) בשאתו דם הזבח מידי אחיו והוא בראשם נצב.
(יא) וכל אחיו הכהנים בני אהרן כל בני ישראל.
(יב) ובידיהם הקריבו קרבן, לעיני כל בני ישראל.
(יג) עד אשר כלה לשרת במזבח ולפאר אותו בהדרת הקדש.
(יד) וישלח ידו אל הנסך ויקח יין ושכר וינסך על המזבח לריח ניחוח.
(טו) אז תקעו בני אהרן בחצוצרות לפני כל עם ישראל וישאו קול חזק לברך את העם.
(טז) ויפלו כל העם על פניהם ארצה וירנו וישתחוו לאלהים.
(יז) ויתנו את קולם בתודה ובשיר בהלל ובתפלה זמרו לו.
(יח) שירו כל יושבי תבל לאלהים העושה נפלאות בארץ.
(יט) הבורא את האדם ממעי אמו ומנהיג אותו בחפצו וממלא את לבו חכמה ודעת.
(כ) יהי נא שלום בארצנו והקם חסדך עם שמעון הצדיק ועם זרעו כימי השמים.
(כא) בשנים עמים קצה נפשי והשלישי עם לא היה.
(כב) יושבי גבל ופלשת ועם סכל היושב בשכם.
(א) אֲהַלְלֶךָּ אֱלֹהֵי יִשְׁעִי, אוֹדְךָ אֱלֹהֵי אָבִי.
(*א) אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ מָעוֹז חַיַּי, כִּי פָדִיתָ מִמָּוֶת נַפְשִׁי.
(ב) חָשַׂכְתָּ בְשָׂרִי מִשַּׁחַת, וּמִיַּד שְׁאוֹל הִצַּלְתָּ רַגְלִי.
(*ב) פִּצִּיתַנִי מִדִּבַּת עָם, מִשּׁוֹט דִּבַּת לָשׁוֹן וּמִשְּׂפַת שָׂטֵי כָזָב.
(*ב) נֶגֶד קָמַי הָיִיתָה לִּי, עֲזַרְתַּנִי כְּרוֹב חַסְדֶּךָ.
(ג) מִמּוֹקֵש צוֹפֵי צַלְעִי, וּמִּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי.
(*ג) מֵרַבּוֹת צָרוֹת הוֹשַׁעְתָּנִי, וּמִמְּצוּקוֹת שַׁלְהֶבֶת מִסָּבִיב.
(ד) מְכַבּוֹת אֵשׁ לְאֵין פֶּחָה, מֵרֶחֶם תְּהוֹם לְאִמִּי.
(ה) מִשִׂפְתֵי זִמָּה וְטֹפְלֵי שֶׁקֶר, וְחִצֵּי לְשוֹן מִרְמָה.
(ו) וַתִּגַּע לַמָּוֶת נַפְשִׁי, וְחַיָּתִי לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת.
(ז) וָאֶפְנֶה סָבִיב וְאֵין עוֹזֵר לִי, וַאֲצַפֶּה סוֹמֵךְ וְאָיִן.
(ח) וָאֶזְכְּרָה אֶת רַחֲמֵי יְהֹוָה, וַחֲסָדָיו אֲשֶׁר מֵעוֹלָם.
(*ח) הַמַּצִּיל אֶת חוֹסֵי בוֹ, וַיִּגְאָלֵם מִכָּל רָע.
(ט) וְאָרִים מֵאֶרֶץ קוֹלִי, וּמִּשַּׁעֲרֵי שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי.
(י) וַאֲרוֹמֵם: יְהֹוָה אָבִי אַתָּה! כִּי אַתָּה גִּבּוֹר יִשְׁעִי.
(*י) אַל תַּרְפֵּנִי בְּיוֹם צָרָה, בּיוֹם שׁוֹאָה וּמְשׁוֹאָה.
(יא) אֲהַלְלָה שִׁמְךָ תָּמִיד, וְאֶזְכָּרְךָ בִּתְפִלָּה.
(*יא) אָז שָׁמַע קוֹלִי יְהֹוָה, וַיַּאֲזִין אֶל תַּחֲנוּנָי.
(יב) וַיִּפְדֵּנִי מִכָּל רָע, וַיְמַלְּטֵנִי בְּיוֹם צָרָה.
(*יב) עַל כֵּן הוֹדֵיתִי וַאֲהַלְלָה, וַאֲבָרְכָה אֶת שֵׁם יְהֹוָה.
[הודיה (סימן לפרשה חדשה בכתב היד ורווח במהדורת כהנא; חלק זה חסר בתרגום השבעים ובפשיטתא)]
(א) הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
(ב) הוֹדוּ לְאֵל הַתִּשְׁבָּחוֹת, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
(ג) הוֹדוּ לְשׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
(ד) הוֹדוּ לְיוֹצֵר הַכֹּל, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
(ה) הוֹדוּ לְגוֹאֵל יִשְׂרָאֵל, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
(ו) הוֹדוּ לִמְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
(ז) הוֹדוּ לְבוֹנֶה עִירוֹ וּמִקְדָּשׁוֹ, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
(ח) הוֹדוּ לַמַּצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית דָּוִד, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
(ט) הוֹדוּ לְבוֹחֵר בִּבְנֵי צָדוֹק לְכֹהֵן, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
(י) הוֹדוּ לְמָגֵן אַבְרָהָם, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
(יא) הוֹדוּ לְצוּר יִצְחָק, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
(יב) הוֹדוּ לְאַבִּיר יַעֲקֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
(יג) הוֹדוּ לְבוֹחֵר בְּצִיּוֹן, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
(יד) הוֹדוּ לְמֶלֶךְ מַלְכֵי מְלָכִים, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
(טו) וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ, תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרוֹבוֹ, הַלְלוּ-יָהּ.
[סיכום: הכרת הטוב על החכמה (רווח בכתב היד)]
(יג) אֲנִי נַעַר הָיִיתִי [וָאוֹהַב חָכְמָה], וְחָפַצְתִּי בָהּ וּבִקַּשְׁתִיהָ.
(*יג) בַּאֲמִתָּהּ דָּרְכָה רַגְלִי, אֲדֹנָי מִנְּעוּרַי חָכְמָה לָמַדְתִּי.
(יד) וָאֶתְפַּלֵּל תְּפִלָּה בִּנְעֻרוֹתָי, וְהַרְבֵּה מָצָאתִי דֵעָה.
(יז) עֻלָּהּ הָיָה לִי לְכָבוֹד, וְלִמְלַמְּדַי אֶתֵּן הוֹדָאָה.
(יח) חָשַׁבְתִּי לְהִיטֶיב [דַּרְכִּי], וְלֹא אַהֲפֹךְ כִּי אֶמְצָאֶנּוּ.
(יט) חַשְׁקָה נַפְשִׁי בָּהּ, וּפָנַי לֹא אַהֲפֹך מִמֶּנָּה.
(כ) נַפְשִׁי נָתַתִּי אַחֲרֶיהָ, וּלְנֵצַח נְצָחִים לֹא אַטֶּה מִמֶּנָּה.
(*כ) וּבְטָהֳרָה מְצָאתִיהָ, וְלֵב קָנִיתִי לָהּ מִתְּחִלָּתָהּ.
(כא) מֵעַי יֵחַמּוּ כַּתַּנּוּר לְהַבִּיט בָּהּ, בַּעֲבוּר כֵּן לֹא אֶעֶזְבֶנָּה.
(כב) נָתַן יְהֹוָה לִי שְׂכַר שִׂפְתוֹתָי, בַּעֲבוּר כֵּן קְנִיתִיהָ קִנְיָן טוֹב.
(כג) פְּנוּ אֵלַי סְכָלִים, וְלִינוּ בְּבֵית מִדְרָשִׁי.
(כד) עַד מָתַי תַחְסְרוּן מִן אֵלּוּ וְאֵלּוּ, וְנַפְשְׁכֶם צְמֵאָה מְאֹד תִּהְיֶה.
(כה) פִּי פָתַחְתִי וְדִבַּרְתִּי בָהּ, קְנוּ לָכֶם חָכְמָה בְּלֹא כָסֶף.
(כו) וְצַוְּארֵיכֶם בְּעֻלָּהּ הָבִיאוּ, וּמַשָּׂאָהּ תִּשָּׂא נַפְשְׁכֶם.
(*כו) קְרוּבָה הִיא לִמְבַקְשֶׁיהָ, וְנוֹתֵן נַפְשׁוֹ מוֹצֵא אֹתָהּ.
(כז) רְאוּ בְעֵינֵיכֶם כִּי קָטֹן הָיִיתִי, וְעָמַדְתִּי בָהּ וּמְצָאתִיהָ.
(כח) רַבִּים שָׁמְעוּ לִמּוּדִי בִּנְעֻרוֹתָי, וְכֶסֶף וְזָהָב תִּקְנוּ בִי.
(כט) תִּשְׂמַח נַפְשִׁי בְּשֵׂיבָתִי, וְלֹא תֵבוֹשוּ בְּשִׁירָתִי.
(ל) מַעֲשֵׂיכֶם עֲשׂוּ בִצְדָקָה, וְהוּא נוֹתֵן לָכֶם שְׂכַרְכֶם בְּעִתּוֹ.
(*ל) בָּרוּךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם, וּמְשֻׁבָּח שְׁמוֹ לְדֹר וָדֹר.
[חתימה (חסרה בתרגום השבעים ובפשיטתא)]
עַד הֵנָּה דִּבְרֵי שִׁמְעוֹן / בֶּן יֵשׁוּעַ שֶׁנִּקְרָא בֶּן סִירָא.
חָכְמַת שִׁמְעוֹן בֶּן יֵשׁוּעַ / בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן סִירָא.
יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ / מִעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
[חתימה שנייה (רווח במהדורת כהנא)]
עַד הֵנָּה דִּבְרֵי שִׁמְעוֹן / בֶּן יֵשׁוּעַ שֶׁנִּקְרָא בֶּן סִירָא.
[נִשְׁלְמָה] חָכְמַת שִׁמְעוֹן / בֶּן יֵשׁוּעַ.
פרק א: [שמרו פיכם!] (א) שופטי ארץ אהבו צדק, זכרו כי אך-טוב ה', ודרשו אותו בתום לבב. (ב) כי ימצא ללא-ניסוהו, ויירָאה לבוטחים בו. (ג) מחשבת אוון תרחק ממנו, ואווילים מנסים גבורתו עברו ונענשו. (ד) בלב עיקש לא-תשכון חכמה, ולא תנוח בנפש החוטאת. (ה) לב צדיק שונא זרות וירחק מתהפוכות, ומעיקש דרכיו ייוודע. (ו) החכמה תאהב בעליה, ואת-המחרף לא תנקה. (ז) כי ה' עד על מחשבותיו, יבחן לבו וישמע דבריו. (ח) רוח אלוהים מלא כל הארץ, וכל יכול יבין כל-דבר. (ט) לכן המנבל בשפתיו לא-ייסתר, וגמול חטאתו לא-ייפקד. (י) עצת-רשע למשפט יבוא, וקול שפתיו עד-האלוהים יבוא, וגמול רשעתו ישלם לו. (יא) כי אוזן קנא תשמע כל, ולזות שפה לא-ייסתר. (יב) לכן שימרו שפתותיכם מתלונת הבל, ולשונכם מרַגל. (יג) כי גם-הלחש לא-ייפול ארצה, ופי-כזב ימית נפש. (יד) על-מה תבקשו מוות בכסילכם, ושחת בפועל כפיכם. (טו) לא-בחר ה' במוות, ובשחֵת החיים לא-יחפוץ. (טז) כי ברא הכל למענהו, ויצורי תבל לברכה נבראו, וחמת מוות אין בהם. (יז) השאול לא על-עפר יקום, כי דרך צדקה אל-מות. (יח) אך בשפתם ובמעללם בקשוהו החטאים, וּכְרֵעַ כאח חשבוהו, ולו ייצמדו וייספו, לכן ניתן למורשה להם.
פרק ב: [המכחישים תורת הגמול] (א) הבוערים יאמרו בליבם: ימי-מגורינו עלי-ארץ מעט ורעים. (ב) כי-יגווע האדם ייתום, וירד שאול לא-ישוב. (ג) במקרה נולדנו, ונחלוף כלא-היינו. (ד) רוח אפנו כעשן נידף, ודברי שפתותינו כניצוצות בלהב המה. (ה) כי יכבו יגווע הבשר, והרוח כשביב באפר ידעך ויחלוף. (ו) זכרנו אבד מני-ארץ, ומעללינו ישכחו. (ז) ימינו כעב וכענן יחלפו, כהימס ערפל מאור השמש ומחמתו יינדף. (ח) ימינו כצל עובר. ואם עברנו לא-נשוב, כי חתום השאול ותשובה אין, (ט) הבה נתענגה בעוד לאל ידנו, ונשביע נפשנו בנוער כוחה. (י) נמלא בטננו יין ורקח, ועת הניצנים לא-נעבור, נעטרה ראשנו שושנים בטרם יבלו. (יא) ממשובתנו לא ייעדר איש, ומשוש לבנו יוודע לכל, כי-זה יתרון חלקנו. (יב) דל צדיק נעשוק, על אלמנה לא-נחמול, ואל שערות שיבה לא-נשעה. (יג) כל-פועל ידינו יצדק, וכל-נרפה לאפס יחשב. (יד) לכה נצפנה לנקי, אך עצבת ייתן ולשטן הוא לנו. (טו) על-עזבנו התורה יוכיחנו, ודרכנו דרך חטאים יקרא. (טז) בדעת ה' יתפאר, ויאמר בן-עליון אנוכי, וכל-שאר-בלבבנו יוכיח. (יז) ראות פניו למשא לנו, כי לא כדרכי אדם דרכיו, ונפשו נבדלת מנפש זולתו. (יח) כסיגים נחשבנו בעיניו, וכמאוס בדומן ימאס במעשינו. (יט) אף פרי לצדיק יאמר, ובלבבו יתברך כי ה' אביהו. (כ) עתה נראה אם כנים דבריו, כי יבחן אחריתו. (כא) אם בן-אלוהים הוא יריב-לו, ומכף עושקיו יפלטהו. (כב) בלעג ובלחץ נחקרהו, לבעבור יוודע עצם תומו ותיגלה ענוותו. (כג) כמות נבל נרשיענו למות, ואז נכירהו במוצא שפתיו. (כד) ככה יתחכמו ויתעו, כי רעתם תכשילם, וסוד אלוה לא יבינו. (כה) לגמול צדיקים לא-יאמינו, ולתפארת ישרי-לב ילעיגו. (כו) כי לאחרית ברא ה' את-האדם, ויעשהו בדמותו כצלמו. (כז) אך בקינאת השטן המוות פרץ בארץ, ואשר בגורלו יתמכו-בו.
פרק ג: [המזלזלים בצדיק] (א) נפשות הצדיקים ביד ה' הנה, ונגע לא יקרב אליהם. (ב) בעיני כסילים כמתים נחשבו, וצאת רוחם כפגע-רע נדמה להם. (ג) כליון חרוץ כלותם ישערו, אך שאננים ושלמים כולם. (ד) אם גם-לעיני אדם נלחצו, תקוות אל-מות תרימם.
(ה) דקליל בקא אנון
וקליל אתרדיו סגי נארתון
מטל דאהא נסי אנון
ואשכח אנון דשוין לה
(ו) כזהב בעליל בחנם, וירצם כקורבן עולה. (ז) עת יירא ה' עליהם יזהירו, ועוף יגביהו כבני-רשף עלי-קש. (ח) ישפטו גויים, ועל לאומים ימשולו, וה' ימלוך עלימו לעולם ועד. (ט) כי נאמן הוא לבוטחים בו, והנאמנים בחסדו בו-ידבקו, כי חסד ה' על-יראיו ועינו על-בחיריו. (י) והרשעים יווסרו כאשר פעלו, כי הצדיק הזילו, ודרכי אלוה עזבו. (יא) כל-בוזי-חכמה ומוסר יקלו, תוחלתם אבדה, מעשיהם תוהו וכל-מעללם אפס. (יב) נשיהם פתיות וזרעם מרעים, ארורים כל-צאצאי בטנם. (יג) אשרי העקרה לא-נגאלה, וניקתה מאשמת נאפופים. (יד) תהי לה משכורתה, עת תישפטנה הנפשות. (טו) גם העָקָר בר-כפים, ורע לא-יחרוש על ה', ישא ברכה מאתו, וזבד טוב ממעון קודשו. (טז) כי פעולת צדיק לחיים, ושורש החכמה בל-ייבש לנצח. (יז) זרע מנאפים לא יצליח, ופרי משכב טמא ייכרת. (יח) ולו שנים רבות יחיו, לאפס נחשבו, כי הדרת שיבתם תחסר. (יט) ואם מהרה יגוועון, איה אפוא תוחלתם ליום הפקודה, כי תרבות חטאים רק רע אחריתם.
פרק ד: [שלוות הצדיק וריק הרשעים] (א) הולך ערירי ביראת-ה' נבחר מהם, כי חיי-נצח גורלה, ובעיני אלוהים ואדם תרצה. (ב) באשר תמָצא ללקח תבחר, ובאשר תחסר תבוקש, כל כליל תפארת היא לנצח, ותעוז ביושר אורחותיה. (ג) והמוני רשעים כי-ירבו, אין חפץ במו, כי נטעי זנונים לא יעמיקו שורש, ויסודם לא-יוצק. (ד) אם לרגעים ענפימו רעננים, במוט שורשם ינועו ברוח ובסופה ישרשו. (ה) סעיפיהם יישברו בטרם יגדלו, ופרים בוסר לא-יצלח ולא-יאכל. (ו) כי ילדי ניאופים עת יבחנו, על-פשעי אבותם יעידו. (ז) לא-כן הצדיק, כי אם-תמות בנוער נפשו, שלוות נצח גורלו. (ח) את-ישישים כבוד, אך לא ימצא ברוב הימים. (ט) חכמת אדם היא שיבתו, וחיי ישרים הדר זקנה. (י) על תומתו ה' אהבו, ומבין רשעים יישאהו שמימה. (יא) ייקחהו לבל-תסַכל הרִשעה שכלו, והמרמה לא תצוד נפשו. (יב) כי כישופי רשעה מאפילי צדקה המה, ויצר העונג יסלף לב צדיק. (יג) עד-מהרה מצא תכליתו, ומספר שניו השלים בצדקה. (יד) יקרה נפשו בעיני אלוהים, וימהר לקחתו ממעוני רשע. (טו) ועיני העם יראו ולא-יבינו, ולא-ישימו על-לב. (טז) כי-גבר חסד ה' על-יראיו, ועינו על-בחיריו. (יז) צדיק-מת ירשיע רשעים חיים, ונער נאסף יאשים בוגדים מאריכי ימים. (יח) אחרית צדיק יראו, ולא יבינו על-מה יעץ ה' ככה ולמה לקחו, יראו ועל-לב לא ישימו. (יט) אך אלוהים ישחק להם, כי יפלו למשואות, והיו לדראון עולם בקהל רפאים. (כ) בבוא כשואה מפלתם, שפתותם תאלמנה, עד שאול תחתית יורידם, עד יתגעשו ויימח כל-זכר להם. (כא) בזיכרון עוונם יימוגו, כי חטאתם לנגדם תמיד להאשימם.
פרק ה: [אכזבתם של הרשעים] (א) אז יקום הצדיק ויעלוז, לעיני נוגשיו ובוזי מעלליו. (ב) עת יראהו, יחתו מגודל אשרו, אשר לו הוחילו. (ג) אז יינחמו על-עוונם, ובמר נפשם ישיחו, הלא זה האיש אשר התלנו-בו, ויהי לשחוק בפינו. (ד) ככסילים אמרנו לחייו מהולל, ולמותו קיקלון. (ה) ועתה בבני-עליון יתחשב, וחלקו בקדושים. (ו) הלא מדרך האמת תעינו, אור החיים לא האיר לנו, ושמש הצדקה לא זרחה עלינו. (ז) דרכי תהפוכות בחרנו לנו, ואורחות עקלקלות הלכנו, ודרכי ה' לא ידענו. (ח) ועתה איה גודל לבבנו, וגאה ועושר מה הועילו לנו. (ט) כצל חלפו ועברו, וכהגה נשאו הרוח. (י) כצי עובר בין גלי ים, לא נודעו עקבותיו, ושטפם השטף. (יא) כעוף יעופף תחת הרקיע, ונתיבותיו נעלמו. (יב) אך צלצל כנפיו ישמע, בהפרידו הרוח, ומעגלי אורחותיו אבדו. (יג) או כחץ יירה למטרה, אחרי היפרדו ישוב הרוח לאיתנו ודרך מרוצתו אין. (יד) כן אנחנו, אחרי נולדנו אבדנו, אותות צדקה לא השארנו, ובחטאותינו גווענו. (טו) כי תקוות רשע כאבק ידפנו הרוח, וכקצף על פני המים. (טז) כעשן רדפו הרוח, וכהשכח אורֵח יום אחד, (יז) וצדיק לעולם יחיה, כי בה' תגמולו, והוא מחסו ומגנו. (יח) ממלכת כבוד מידו ינחל, וצבי תפארת על ראשו. (יט) ימין ה' תסך עליו, וזרעו ילחם-לו. (כ) ילבש קנאה כשריון, ויצורי תבל יחלצון, לשלם חימה לצריו. (כא) יאחז צדק כצינה, ומשפט ככובע, והדרת קדשו ישא כסוחרה. (כב) ולטש כחרב אפו, ותבל מלאה אתו יקומו, להלחם במרעים, (כג) חצי ברקיו נחתו משחקים במו, ולמטרתם יעופו, כמקשת דרוכה. (כד) מזעמו ימטר אבני ברד עלימו, ושטף מים יחרה-בם, והנהרות בזעפם גבולם יעברו. (כה) רוח איתן ישוב במו, והסופה תפיצם. (כו) בעוול ובעווה תשחת הארץ, וכסאות אדירים בחמס יהפכו.
פרק ו: [בשבח החכמה] (א) ועתה מלכים הקשיבו, האזינו שופטי כל קצווי ארץ, וקחו לקח. (ב) הטו אוזניכם הרודים בלאומים, ומתנשאים על-עמים. (ג) בדבר ה' מלכים ימלוכו, והמשל ופחד מידו נתנו, את-מעשיכם יחקור, ומועצותיכם יבקר. (ד) יען כי-פקידי מלכותו אתם, ושופטי אליל ומחוקקי אוון כולכם, ואת-חוקי אלוהים לא נצרתם. (ה) לכן כשואה יחיש עברתו עליכם, ולמשפט יתא עם ראשי עמים. (ו) את-השפלים ירחם, ובנישאים יעשה שפטים נוראים. (ז) כי לא-ישא פני-גבר, וגבורת אנוש לא-יירא, כי קטן וגדול מעשהו, ועינו על-כולם. (ח) לכן את-אדירי ארץ יבוא למשפט נורא.
(ט) ועל-זאת אליכם מלכים אדברה, למען תשכילו ולא תיכשלו. (י) הנוצר אמרי קודש, קדוש יאמר לו, ולומדיהם ימצאו מענה. (יא) לכן האזינו אמרתי, שחרו מוסרי וחכמו. (יב) החכמה תאיר באור לא-תחשך, נחמדה לעיני מאהביה, ותמצא לדורשיה. (יג) כי כל-מבקשיה תקדם ותראה להם. (יד) שוחריה לא ייגעו לריק, כי על פתחי ביתם היא שוקדת.
(טו) ראשית חכמה בקש חכמה, וכל-מבקשיה בלי-עמל ימצאוה. (טז) כי אל כל-רוח תיסוב לבקש מאהביה. (יז) בנתיבותיהם תראה להם, ותמיד עיניה לקראתם. (יח) ראשית חכמה אהבת מוסר, ותוצאות מוסר חסד. (יט) עושי חסד מצוותיה ינצרו, ונוצרי מצוותיה חיי-נצח ישיגו. (כ) באור ה' יהלכו, וכבוד מלכים ינחלו. (כא) לכן הקשיבו קציני עמים כולכם, אם לשבט מושל נכספתם, את-החכמה אהבו, ולעד תמשלו. (כב) ועתה דרכי החכמה אגידה לכם, ומאין מקורה. (כג) לא אעלים מכם סודה, ומראשית אדרוש מוצָאה. (כד) אודיענה אתכם במו-פי, והאמת לא-אכחד. (כה) כי חמת קנאה רחוקה ממני, ואין לה חלק בחכמה. (כו) ברבות חכמה תרבה תושייה, ומלך חכם ברכה עמו. (כז) לכן שמעו לקולי וייטב לכם.
פרק ז: [אוהב האלוהים מבקש חכמה] (א) בן-תמותה אנוכי ככל החי, מתולדות אדם הראשון הנוצר מעפר. (ב) בבטן אמי רוקמתי לבשר, ואחד שם ירחים תשעה. שם נקפאתי מדם וזרע בחמדת המשכב. (ג) אחרי היוולדי שאפתי הרוח אשר לכולנו, גם נפלתי ארצה אשר ממנה לקחנו, וקולי הראשון קול-בכי, ככל ילוד אשה. (ד) גם בדאגה רבה הוחתלתי, כי כמלך כעם, ראשית אחת לכולנו, ומשפט אחד לכל, לבוא בארץ ולצאת ממנה. (ה) לכן למדע התפללתי ונעניתי, קראתי ותצלח עלי רוח חכמה. (ו) ותיקר בעיני משבט וכיסא, והון ועושר לאפס חשבתי, (ז) כי-לא תסולה באבני-יקר, וזהב כחול וכסף כדומן ידמו-לה. (ח) לא-יערכנה יופי ובריאַת בשר, ואבחרה לנר לא-יכבה אורו. (ט) ותבואני כל-טוב לרגלה, כי עושר רב בימינה. (י) בכל-מעללי הייתי שמח, כי החכמה מול-פני, ולא ידעתי כי זה חלקה. (יא) בכל-לבי דרשתיה, ובכל-לבי אלמדנה, ואת-עושרה לא אכסה. (יב) כי הון עתק היא לבעליה, והולכי-בה אהובי ה' המה, ויקרו-לו כי ליישר אורחותם. (יג) בלשון למודים חנני אלוהים, ובלב יהגה תבונות. (יד) כי הוא ינחה במעגלי חכמה, ויטה לב נבונים. (טו) נפשנו וארשת שפתנו בידו הנה, גם-התבונה גם חכמת-לב לכל-מלאכה. (טז) בדעת כל-דבר חנני אלוהים, להבין תכונת תבל ומצוקי יסודותיה. (יז) ראשית העת, מחציתו ואחריתו, כי-יגדל היום וכי-ימעט, וחליפות העתים ומועדים, (יח) גם-תקופת השנה ומשטר הכוכבים. (יט) משפט הבהמות ופראי יער, כוח הרוח והגיוני לב-אדם. (כ) גם צמחי האדמה למיניהם, וכוח שורשיהם. (כא) את-הנגלה ואת-הנסתר ידעתי, כי החכמה אומנת-כל הורתני. (כב) כי רוח השכל וקדוש בקרבה, אחד ורב-עניין, חרוץ מהיר וצח-לשון. (כג) סר מרע אוהב-טוב ועושה כחפצו. (כד) רוח-חן חזק ואמיץ ואיתן, רוחי-כל יכול, צופה ועובר בכל-רוחות משכילות וזכות. (כה) כי מהירה חכמה מכל, ובטוהרתה עוברת בכל. (כו) כי נשמת רוח אלוהים היא, ונוגה כבוד שדי, וכל-טומאה לא-תקרב לא תקרב אליה. (כז) זוהר אור עולם, וראי זוך תפארת אלוהים ודמות חסדו. (כח) לבדה היא וכל תוכל, בעיניה תעמוד, ותחדש כל-דבר, (כט) במשפחות האדמה תתהלך לבקש טהורות, ותעשם אהובי-אל ונביאים. (ל) כי לא יאהב ה' את-אשר לא-ישגה באהבתה תמיד. (לא) יקר אורה מאור השמש, וכל המאורות לא-ישוו-בה. (לב) כי אחרי אור יבוא חושך, אך הסכלות לא תחשיך החכמה לעולם.
פרק ח: [אוהב החכמה] (א) מקצה הארץ ועד קצה תגיע, ומלכותה בכל משלה. (ב) אהבת עולם אהבתיה, ומנוער שחרתיה לשומה רעייתי, כי חשקה נפשי ביופייה. (ג) התייחשה במרומים, כי אצל ה' רוחה, ומחולל כל אהבה. (ד) בסוד אלוה תבוא נפשה, ותהי אומנת אצלו. (ה) החפץ לאיש בעושר - מי-יעשר מהחכמה תחולל כל; ואם בתבונה יחפוץ - מי-ישכיל ויערים ממנה. (ו) כי צדקה אהבת, הנה מישרים כל-מעשיה, כי תאלף שכל ומוסר, בינה וגבורה, דרושים לכל-חפצי האדם. (ז) ואם לדעת הרבה נכספת, הלא תדע מה-היה ומה-יהיה. (ח) לשון ערומים תבין ותמצא חידות, אותות ומופתים תגיש מראש, ותדע מה-ילד יום. (ט) על-זאת יעצתי לקושרה בנפשי, כי ידעתי אך-טוב תיעצני, ותהי נחמתי ביגוני ובעמלי. (י) בעבורה אשב ראש בקהל, וזקנים יהללוני, גם כי נער אנכי. (יא) חרוץ אמצא במשפט, ואבירים עלי יתמהו. (יב) כי-אחריש ידמו למועצתי, וכי-אדבר הקשב יקשיבו, ואם אוסיפה - יד לפה ישימו. (יג) בעבורה שמי לעולם יחיה, וזכרי יישאר לדור ודור. (יד) בעמים אמשול, ולאומים למשמעתי יסורו. (טו) עריצי ארץ ישמעוני וירגזו, אך בקהל-עם למיטיב אחשב, ולגיבור חיל במלחמה. (טז) בשבתי בביתי אתי תלין מנוחתי, כי אין עצב בחברתה, ואין תוגה בסביבתה, אך ששון ושמחה. (יז) ויען כזאת חשבתי, ולבי אמר לי, כי חיי נצח בעקבותיה. (יח) כי כל דודיה עונג ירויון, ותעשיר בעמל ידיה. (יט) כי תורת חסד על לשונה, ושומעי אמריה כבוד ינחלו. (כ) ארבתי אצל כל-פינה לבקשה ולאספה בקרבי. (כא) כי נער משכיל הייתי ורוח נכון בנפשי, ויען כי לטוב נבראתי, גם מבטן טהור נולדתי, לכן בראותי כי מתת אלוהים היא, ולבי אמר לי רק מחסדו תינתן, דרשתי את-ה' בכל לבב, ואתפלל ואומר.
פרק ט: [תפילת שלמה על חכמת השלטון] (א) אנא ה' אלוהי אבותי, אל החסד והרחמים, אשר בדברך הכל כוננת. (ב) וגם את-האדם בחכמה בראת, למשול בכל-נפש חיה אשר יצרת. (ג) לשפוט תבל בצדק ובמישור, ולדין בלב השכל ודעת. (ד) מלא אותי רוח חכמה, הסובבת את-כסא כבודך, ואל-תשליכני מלפניך. (ה) כי עבדך אני בן-אמתך, איש חלד וקצר-ימים, קטן-דעת בחכמה ובמשפט. (ו) ולו ימצא תמים בארץ, אם צפנת מחכמה לבבו, מה-הוא. (ז) אתה בחרתני לעצור בעמך, ולשפוט בניך ובנותיך. (ח) ותצווני לבנות מקדש על הר-קודשך, ומזבח במקום שבתך, כתבנית משכן כבודך, אשר מלפנים הכינות. (ט) ואתה תלין חכמה, ידעת כל-מעשיך. (י) כי עמדה לימינך בהכינך ארץ ומלואה, ותדע יושר חוקיך ואת-הטוב בעיניך. (יא) שלח-נא אתה ממעון קודשך מן-השמים, ומכסא כבודך, למען תנחני בעמלי, ואדע את-הישר בעיניך. (יב) כי היא יודעת כל ותבין כל, באמיתה תנהלני בעבודתי, ובכבודה תנצרני. (יג) למען יישירו דרכי נגדך, ושפטתי עמך בצדק, ויקרתי לשבת על-כסא אבי. (יד) כי מי-יבין עצת שדי, וידע עשות חפצו. (טו) הלא מחשבות אנוש תוהו, ובמזימותיו יחבל. (טז) כי בשר האדם תרדה ברוחו, וגולמו החומר יתעמר ברעיונותיו. (יז) הן עניני ארץ נפלאו ממנו, ובלי-עמל חפצנו לא-נפיק, ואיך נחקור את אשר-בשמים ממעל. (יח) מי-יבין עצתך, אם לא חלקת לו חכמה, ורוח קודשך ממרום. (יט) אך בה יכונו אורחות כל-יושבי ארץ, וילמדו את-הטוב בעיניך, וכל תומכיה מאושרים.
פרק י: [תולדות העולם בראי החכמה: מאדם עד משה] (א) בהיברא נוצר הראשון לאבי כל-הארץ, החכמה שמרתהו משחת, ותחזק ידו למשול בכל. (ב) אך בנטות איש-עול ממנה, וילך שובב, ויקם על אחיו להרגו. (ג) בהישחת הארץ במבול בגללו, ותעז החכמה, ותמלט הצדיק על עץ קל.
(ד) בפרוע פרעות בעמים, הבדילה את-הצדיק, ותרחם עליו כרחם אב על-בנו, ותעמידהו תמים לפני ה'. (ה) גם באובדן הרשעים מלטה את הצדיק, בנוסו מפני אש אלוהים, היורדת על-חמשת הערים. (ו) עוד עשן תעשן הארץ על חטאות יושביה, כי עציה לא-יבשילו פרים, ונציב מלח עוד ניצב לזכר נפש סוררת. (ז) כי זה חלקת כל-בוזי חכמה, את-הטוב לא-יכירו וזכר איוולתם לדורות ישאירו, למען לא ייסתר במה נכשלו. (ח) לא-כן החכמה, כי כל-דבקי-בה תחלץ מצרתם.
(ט) בברוח איש תם מפני משטמת אחיהו, הוליכתהו באורח האמת, ותראהו ממלכת שדי ודרכי הקדושים, ותושע-לו בעמל ידו ויגדל. (י) ממעשקות בצע הצלתהו בימינה ותעשירהו. (יא) ותצילהו ממבקשי רעתו ומארבים לנפשו, ותלבישהו עוז בהיאבקו, לדעת כי יראת ה' שגבה מכל.
(יב) בהימכר הצדיק לא עזבתהו, כי חשכה אותו מחטא, ותרד עמו הבורה. (יג) וגם בבור לא פנתה ממנו, ותשתהו לאדון בארץ, ולמושל במתקוממיו. (יד) ותיתן מלשיניו למפיחי כזב, ותנחילהו תפארת עולם.
(טו) מכף גוי-נוגש פדתה את-זרע הקודש, הוא עם ה'. (טז) ורוחה צלחה על עבד ה', להתייצב לפני מלכים אדירים באותות ובמופתים. (יז) גמול גמלה לקדושים בעמלם, ותנחם פלאים, יומם הייתה מחסה להם ולילה אור כאור כוכבים. (יח) ותעבירם בים סוף, ותנהלם במים עזים. (יט) קמיהם הטביעה, ואותם העלתה ממצולה, וצדיקים בזזו שלל רשעים. (כ) אז ישמרו לשמך עליון, ויהללו פה-אחד את-ידך החזקה. (כא) כי פי-אילמים תפתח החכמה, ולשון עוללים תרנין.
פרק יא: [הניסיונות במדבר] (א) ביד איש נביא אלוהים, הצליחה כל פעליה.
(ב) במדבר אין-יושב נסעו, ובארץ לא-זרועה נטו אוהל. (ג) וילחמו באויבם, ולצריהם השיבו נקם. (ד) כי-ניחר מצמא גרונם, לא אלוהים העתירו, ונוזלים מסלע הוצאת להם, מצור חלמיש השברת צימאונם. (ה) בדבר צרימו הוכחו, היטבת לעמך בצר-להם. (ו) תחת בארות מים חיים, דם נבאש הכינות להם. (ז) וחלף פקודתם לרצוח ילדיהם במים, השקית עמך שפעת מים לא הוחילו להם. (ח) וברוות צימאון עמך, הודעת שילומת שונאיך. (ט) בנסותך את-עמך לייסרם בחסד, הודעתם חרון-אפך במרעים. (י) את-אלה ניסית וכאב יסרתם, ואלה כמלך בזעפו שפטת ותחרימם. (יא) גם-הרחוקים גם-הקרובים כאחת נשפטו. (יב) עוד כפלא את-שברם בהיאנחם על-זכר עוולתם. (יג) שמעו קללתם לברכת אויביהם נהפכה, ויכירו את-יד ה'. (יד) ראו צימאונם נבדל מצימאון הצדיקים, וישתוממו על-האיש אשר בעטו-בו מקדם, והיה לבוז בעיניהם.
(טו) חלף איוולתם ומשובתם, להשתחוות לזוחלי עפר ולחיות אין דעת בם. (טז) השחלת בם ערוב אין דעת בו, להינקם בם. (יז) לבעבור יבינו, כי בדבר אשר זדו בו-נשפטו. (יח) הן לא יפלא מידך החזקה אשר בראה הארץ מאין, לפגעם בהמון דובים ואריות גאים. (יט) או בחיות איומות מבריאה חדשה, אשר להבות בפיהם ועשן באפם ועיניהם כלפידים. (כ) אשר בפגעם ירטשום, ובחיתת מראיהם ישחיתום. (כא) הלא גם מבלעדי זאת ברוח אפך תכלם, וברוח נקמתם ועוזך תפיצם. (כב) אך במידה במספר ובמשקל הכל הכינות. (כג) כי הכוח בידך, ואין מי-יעמד לזרוע עוזך. (כד) הן כל-הארץ לפניך כשחק מאזנים, וכנטף טל-בקר הנופל ארצה. (כה) אך אתה תרחם על כל, וידך בכל משלה. (כו) לפשעי בני-אדם תישא, למען יינחמו וישובו. (כז) כי חסדך ה' על כל-מעשיך, ואת אשר-כוננו ידיך לא תמאס, ובל תעזוב את-אשר יצרת. (כח) איך יקום דבר לא-תרצה, ואיך יעמוד דבר לא-תחפוץ. (כט) עינך תחמול על כל-מעשיך, כי לך המה, אל אלוהי הרוחות לכל-בשר.
פרק יב: [עונשם של עוזבי האלוהים] (א) רוחך רוח נצח תשכון בכל פועלך. (ב) על-כן בחסד תוכיח כל-נכשל, ואוזן חוטאים תגלה במוסר למען ישובו מפשעם ובך ה' יאמינו.
(ג) גם על-קדמוני ארץ הקדושה קצפת, יען כי-השחיתו והתעיבו בקסמם קסמים. (ד) בלב אכזרי ילדיהם שחטו, ויאכלו בשר אדם וישתו את-דמם. (ה) ויעצת לכלות ביד-אבותינו את האבות האלה, אשר המיתו בידיהם את-הנפשות העזובות. (ו) למען הנחיל את מבחר הארצות לעם סגולתך, להיות נחלת כבוד להם. (ז) אך חסת כעל בני-אדם עליהם, ותשלח את-הצרעה, כרצי צבא לפניך, ומעט מעט כליתם. (ח) לא מבלתי יכולת להכניע רשעים תחת צדיקים במלחמה, או לאבדם בחיות טורפות, או ברוח עזה מפיך. (ט) אך באורך-אפים שפטתם, לתת יד להם להתנחם. (י) כי ידעת את יצרם הרע, וכי נולדה רשעתם אתם, ולבבם לעד לא-יהפך, כי זרע מרעים היו מעודם. (יא) גם לא מיראה הארכת אפך להם לבלתי הכריתם, כי מי-יאמר לך מה-תעשה, או מי-יקום למשפט אתך. (יב) מי ירשיעך בהשמידך גויים אשר-יצרת, ומי יתייצב לפניך לנקום נקמת פועלי-און. (יג) אם אין אלוה מבלעדיך ועינך על כל מעשיך, איך תעשה עוול במשפט. (יד) אין מלך ואין מושל יקום לריב אתך, על-אותם אשר ייסרת. (טו) ויען כי צדיק אתה, תשפוט הכל בצדק, כי לא יאות לגודל גבורתך,להרשיע את-אשר איננו רשע. (טז) כי גבורתך ראשית צדקתך היא, ויען ממשלתך על כל, תרחם על כל. (יז) את-גודלך תודיע לאשר בו יכחשו, ולאשר יתאמרו בכוחם. (יח) ואתה ברוב עוזך, תמלוך בחסד ותשפוט ברחמים, כי את-אשר-תחפוץ תוכל. (יט) את עמל הורית בדרכיך אלה, לנהוג בחסד וברחמים, ולבניך נתת תקווה, לנשוא עוונם כי-ישובון. (כ) כי אם-תחמול על-שונאי בניך, אשר משפט מות להם, ותאריך אפך להם לשוב מעונם. (כא) מה-יגדל חסדך, כי תשפוט בניך, אשר הקימות ברית ושבועה לאבותיהם, והבטחת כל-טוב להם. (כב) אם שפטת אותנו, אלף פעמים ככה שפטת צרינו, למען נזכור גודל חסדך בהישפטנו, ולייחל לרחמים כי-נשפט.
(כג) את-האווילים המבלים בהבל ימיהם, ייסרת בפחדם אשר פחדו. (כד) כי שגו ברוב איוולתם, לעשות לאלוהיהם את החיות אשר מאסו-בם אויביהם, ויתהוללו כילדים בלא-תבונה. (כה) לכן גם-אתה התעללת במו כמתעלל בילדים אין הבין. (כו) ואשר לא-שבו מכיסלתם, אחרי ייסרתם, הכירו את ידך החזקה. (כז) כי בראותם כאשר נוגעו על אלוהיהם, ובהכירם את-אשר מקדם נכרו, ויודו בפיהם כי אתה האלוהים, ולמענך דבקתם הרעה לכלותם.
פרק יג: [תעשיית הפסילים] (א) אכן כל בני-אדם הבל יהבלו, אם דעת אלוהים יחסרו. (ב) בכל-טוב הארץ את-המטיב לא יכירו, וברוב פעולותיו את-הפועֵל ינכֵרו. (ג) על-אש ורוח, על-סער ותקופת המאורות, על-מים אדירים וכוכבי הרקיע יאמרו הם המושלים בארץ. (ד) אם על-יפי מראיהם התענגו, וחשבו כי אלוהים המה, מדוע לא התבוננו על יוצרם, כי אבי כל-יופי עשאם. (ה) אם על כוחם וגבורתם תמהו, איככה על-כוח בוראם לא השכילו. (ו) הלא בגבורתם ובהדרת מראיהם, כבוד קונם יוודע. (ז) ופן-תאמרו מי ירשיעם, הן תועי-לב הם, את-אלוהים ביקשו ולהכירו נכספו. (ח) יום יום חזו מפעלותיו, ולפי ראות עיניהם שפטו, כי נחמדים כולם. (ט) אולם בכל-זאת לא תכופר אשמתם, כי אם-על-יצורי תבל השכילו, מדוע על יוצרם לא התבוננו. (י) אך חסרי-לב הם יחד, וכסלם בקהל רפאים ינוח. (יא) כי גם-מעשי ידי-אדם בשם אלוהים יכנו, הזהב והכסף וכל מעשה חושב. (יב) תבנית חיה ואבן דומם, אשר בימי-קדם פסלום.
(יג) חרש כי-ייכרות עץ, יקציעהו יפצלהו מסביב, ובחכמתו יעשהו כלי, לשרת-בו בבית. (יד) על-הנופל יבשל ארוחתו, למלאות נפשו כי-ירעב. (טו) וככלות הכלי, ייקח הנותר לא-יצלח לכל, כי מעוקש ומעוקל הוא, ויתארהו בתחבולתו לתבנית אדם או-חיה רעה. (טז) כל-מום יכסה, ובאדום ובכל-צבע ייפהו. (יז) גם משכן יעשה לכבודו, ויעמידהו אל-הקיר, ובמסמרים יחזקהו. (יח) כי דאוג ידאג לבל-ייפול, ביודעו כי בול-עץ הוא, ולא-יכון אם לא-יישען. (יט) וכי יתפלל בעד נכסיו, ובעד אשתו ובניו, לא-יבוש לדבר אל אשר רוח-חיים אין-בו. (כ) אל החלש יתחנן לאמור: רפאני; למת יאמר: החיני; ולתשועה ייעתר ללא-כוח. (כא) מנכה-רגלים יבקש להצליח דרכו, ולאין אונים ישווע בעד בצעו עבודתו וחפצו.
פרק יד (א) זה יעבור אורחות ימים, ובסערת גליו ייעתַר לעץ רקוב מן-האנייה אשר יעבור בה. (ב) כי אהבת בצע המציאה, והחרש בחוכמה הכינה. (ג) אך אתה ה' בעין חוכמתך תוליכנה, כי תיתן בים דרך ובמים עזים נתיבה. (ד) להראות כוח ישועתך בכול, גם כי-ירד איש הימה, וחכמתו נעדרה. (ה) ולמען לא-יהיו פלאי חכמתך לריק, האדם יפקיד על-עץ קל נפשו, להינצל במים אדירים. (ו) כי עת נשמדו הנפילים בימי קדם, תקוות הארץ נמלטה בתיבה, וידך נחתה להשאיר שארית עלי-אדמה. (ז) כי עץ עשוי לפעולת צֶדֶק ברוך הוא. (ח) אך ארור הפסל מעשה ידי-אדם, וכמוהו עושהו, זה יען עשהו, וזה עקב בשם אלוה יכונה ואפס הוא. (ט) כי תועבת ה' גם שניהם, הרשע ופעולת רשעתו, על-כן יחדו יאבדו, גם הפועל וגם הפעול. (י) כעת כל גלולי הגויים ישפטו, כי ממעשה אלוה נעשו לתועבה, למוקש נפשות, ולרשת לרגלי כסילים. (יא) כי הקם אליל תזנות, והמשכיל לעשותו ישחית נפש. (יב) מראשית לא היו, ועד אחרית לא יעמודו. (יג) כי רק בגַבְרות בני-אדם נפוצו בארץ, ולכן מהרה כלה יכלו.
[כיצד התפתחו הפסילים] (יד) אב מתאבל על בנו הנאסף בלא-עתו, עושה צלם תבניתו, וישתחווה לתבנית המת כמשתחווה לאלוהים, ויכין מזבח וזבח לאנשי ביתו. (טו) וברבות הימים נעשתה התועבה לחוק, ויצוו גם-המלכים להשתחוות לפסיליהם. (טז) והרחוקים אשר לא-יכלו להשתחוות למלך, הביאו תבנית ממרחק, לכבדו מרחוק כמקרוב. (יז) גם-רהב החרש חיזק את-לב האווילים בעבודה הזאת. (יח) כי לבעבור מצוא חן בעיני המלך, התאמץ לעשותו שלם בדמותו כצלמו. (יט) ועם הארץ נתעה מיופי המלאכה, לאלוה חשבו את אשר מקדם כבדו כאדם. (כ) כזאת פשתה המכשלה בעמים, כי למען הגות בתוגתם, או לעבודת מלכם, קראו לעץ ולאבן בשם לא-יאות-לו. (כא) ותקטן בעיניהם לשגות בדעת אלוהים, כי גם שגו בשיגעונם לקרוא טוב לרע. (כב) כי זובחים את בניהם, או מתעיבים בסתר, או זוללים וסובאים בהוללות זרות. (כג) אורחותם יעקשון, וערשותם יטמאון. (כד) איש את-רעהו בצדיה יהרוג, ואת-אשת עמית ינאף. (כה) כל-התועבות יחדו תמצאנה, דם ורצח, גזל ועושק, מרמה ומעל, מהומה ובגד, ולחץ כל-ישרי לב. (כו) גמול רעה תחת טובה, ושקוץ נפש, תבל תזנות ניאוף ותאוות נפש. (כז) כי עבודת אל-נכר ראשית ותכלית כל-רעה. (כח) בשמחתם משתגעים, ושקר מתנבאים, דרכיהם דרכי שחת, ולשקר נשבעים. (כט) על-בוטחם באלילם מתים, לא-ייראו מפניהם אם לשקר נשבעו. (ל) לכן על-שתים ישפטו, על פנותם אל אל-נכר ואת-ה' לא הכירו, ועל הישבעם לשווא, כי בזאת נתנו דופי בכל-קודש. (לא) אבל גמול חטאותם ישולם להם, לא ביד אלה אשר בם נשבעו, כי אם ביד-פשעם יפלו.
פרק טו (א) ואתה ה' אל ארך אפים ורב-חסד ואמת, תמשול ברחמים על-כל-מעשיך. (ב) אם העווינו, לך אנחנו, כי ידענו גודל רחמיך, ויען כי-לך אנחנו, לא-נחטא. (ג) כי דעת אלוהים דעת צדקה ומשפט, ודעת צדקתך, שורש אל-מות. (ד) תעתועי חרשים והבלי הצובעים לא-יתעונו, כי פסל צבוע בצבעים שונים מה-הוא. (ה) הבט פסל אין בו רוח, תאוות כסילים הוא. (ו) לכן לכל אוהבי רשע יאתה תקוות רשע, לעושיהם למבקשיהם ולעובדיהם.
[יוצר האלילים] (ז) וכן יוצר כלי-חרש, כי-ייקח חומר רך, בעמל ידיו ילושנו, לעשות כלי-בית לשרת-בם. (ח) לצורך טהור ולצורך טמא יכינם, וכטוב בעיניו יעשם. (ט) אחרי-כן ישחית יחבל, כי-יקרוץ אליל ריק מהחומר, אשר קרץ הוא ממנו ימים לא-כבירים, ואשר ישוב מהר לעפרו, כי יפקוד עליו אשמתו. (י) לא לעמלו ידאג, לא לקוצר ימיו, כי-אם לשוות לצורפי זהב וכסף, ולחרשי נחושת וברזל, ותהילתו במלאכת שווא ומדוחים יבקש. (יא) הן לבבו עפר, ותקוותו שפלה מעפר, וחיתו נבזה מגלל. (יב) כי את-יוצרו לא-יכיר, השם נפש פועלת בקרבו, וייפח נשמת רוח חיים באפו. (יג) חיי אדם להבל יחשב, ומהלכו בארץ למרכלת, רק בוצע בצע חלקנו יקרא, אם-טוב ואם-רע.
(יד) כל-יוצרי כלי-הבל, וכל-פסלי פסילים יודעים עוונם. (טו) וכל-שונאי ולוחצי עמך, נבערים מילדים המה. (טז) כי עצבי הגויים לאלוהים יחשבו, אם כי-עיניים להם ולא יראו, אף להם ולא יריחון, אוזנים להם ולא ישמעון, ידים להם ולא ימישון, רגלים להם ולא יהלכון. (יז) האדם יצרם, ואשר רוחו הופקד אתו מזולתו עשאם, ואיך יעשה אדם פסל כדמותו, ויאמר אלוהים הוא. (יח) בן תמותה הוא, ובכף מעוול יעשה פסל מת. (יט) הנה טוב הוא מאשר ישתחווה-לו, כי הוא חי ומפעלו מת. (כ) הלא גם חיות טורפות יעבדו, וכי ימשלו עימהן, רעים המה מאלה. (כא) כי נעדרי יופי הם, ואין חפץ בם, וברכה לא-יישאו מאת ה'.
פרק טז: [מכות מצרים] (א) לכן בדבר אשר זדו בו נוגעו, ובערוב כבד ניגפו. (ב) ולעומת הנגע הזה היטבת לעמך, כי שלחת את-השלו להם, למאכל מעדן אשר שאלו. (ג) לבעבור אלה אשר רעבו, יקוצו בכל-אוכל על הנגע אשר פגעם, ואלה כמעט החלו לחסור, מטעמים חדשים יאכלו. (ד) בכיליון נפש פגע את-לוחצי-עמו, למען יראה את-שלומת שונאיו. (ה) גם על עמך חמת תנינים פקדת, ומנחשים השרפים נושכו. (ו) אך מהרה שב אפך, ולהיזהר מעט הוכחו. (ז) כי אות ישע נתת להם, להזכירם חוקי רצונך. (ח) כי כל-מביטי אליו חיו, לא על-הביטם, כי אם בידך אל המושיע, ולמען ידעו שונאינו, כי מכל צרה תציל. (ט) מנשך ארבה וצרעה ניגפו, ואין תרופה לנפשותם, כי גמולם השיבות להם. (י) ושיני תנינים לא-הרעו לעמך, כי ברחמיך הושעתם ותרפאם. (יא) כמעט נושכו וירפאו, למען יזכרו דבריך ולא ימושו מלבבם, וחסדך לא-תמוט מהם לעולם. (יב) כי גם-עשב גם-מזור לא ירפא, רק דברך ה' הרופא כל-בשר. (יג) החיים והמות בידך הם, אתה תוריד שאול ותעל. (יד) גם האדם ימית בחמתו, אך כי-יצא הרוח יכולת אין לעצרו או להשיבו, אבל מי-יוכל לברוח מפניך.
[ישראל במדבר] (טו) בזרוע עוזך נפגעו הזדים לא-ידעוך, ממטר-סחף מברד וממבול, ויהיו למאכלת אש ואין מפלט להם. (טז) בהפלא ופלא גבר האש על מים מכבים, כי כל-הארץ תתקומם לישע ישרים. (יז) יש אשר רפתה הלהבה, לבל-תאכל הערוב שלחת במו, למען יראו וידעו כי יד-ה' הייתה-בם. (יח) ויש אשר בתוך המים התלקחה, לבער ילדי ארץ החנפה. (יט) ולעומתו בלחם אבירים כלכלת עמך, ותמטר דגן שמים להם, אשר לא-עמלו-בו. (כ) ויהי מעדנים לנפשם, וטעמו כחפץ כל-אוכליו. (כא) ברוב-טובך הודעת חסדך לבניך, כי טעם המן כרצון איש ואיש. (כב) השלג והקרח מן-האש לא נמסו, להראותם כי האש המתלקחת בתוך הברד, וברק תברוק במטר, תאכל יבול ארצם. (כג) אולם להשיב לך חסידיך, כוח האש נשתה. (כד) כי כל-יצור יצרת לשרתך, פעם יגדל כוחו לשבט רשעים, ופעם ימעט להטיב עם בוטחי-בך. (כה) לכן המחיה מכלכלת כל, למטעמים שונים נהפכה, ותמלא חפץ כל-שואל. (כו) למען ילמדו בניך אשר אהבת, כי לא על-הלחם לבדו יחיה האדם, כי אם מוצא פיך יחיה כל-המאמינים בך. (כז) כי את אשר האש לא-המסו, כמעט חם השמש ונמס. (כח) לדעת כי טוב להודות לך בטרם יאיר השמש, ולשחר פניך עם-אור הבוקר. (כט) כי תקוות חנף תאבד, כהימס הכפור בבוקר, ותתבלע כמים הנגרים ארצה.
פרק יז: [ה' מכה את אויבי ישראל] (א) גדולים משפטי ה' ואין ספורות להם, על-כן יתעו האווילים. (ב) לשחת עם סגולתך יזמו, והרשעים בחושך נדמו, ויכלאו כאסירי לילה. (ג) כבורחים תחת גגם התחבאו, ולהסתתר בסתר מעונם חשבו, להשכיחם תחת מסך חשך. (ד) אך בעברתך פוזרו, ומחזיונות איומות נבעתו. (ה) והסתר אשר בקשו להם, לא-נצרם מפחד, כי קול-הומה מסביב הבהילם, ומחזות זרות להרעישם התקוממו. (ו) האש חדלה להאיר להם, ונוגה הכוכבים לא הגיה חשכם. (ז) להבות נוראות נראו להם ויתחלחלו, ואשר לא ראו, הפחידם מאת אשר ראו. (ח) תעתועי להטיהם חדלו, והבל חכמתם נהייתה לחרפה. (ט) המתפארים להסיר חיתת הנחלשים, גם-המה נחלשו, ותהי ללעג אימתם. (י) גם אם בלהות כאלה לא הרעישום, רגזו וחלו מפגוש בערוב, ובתנינים מתלחשים, וילאו לראות אור היום. (יא) כי הרשעה תמוגג לב בעליה, ותעיד-בו להאשימו, ולב נמוג לא-יחדל לפחד. (יב) כי האימה תיוולד בלב נואש, וכוח אין להציל את-נפשו. (יג) ותקווה כי-תמוש מלבב האדם, פחדו גדול משברו.
(יד) הישנים על-ערשותם בלילה הנורא ההוא, אשר מירכתי שאול פרץ להם, תחת בלהות מות התגלגלו, ולא האמינו עוד בחייהם, כי פלצות פתאום אחזתם. (טו) וכי נפל איש ארצה, ויכלא כאסור בסוהר וברזל אין. (טז) כחורש, כרועה, וכפועל בשדה - משפט אחד לכולם, ובעבות אופל יחד נלכדו. (יז) רוח-נושב, וקול-הזמיר בין העפאים, שאון-זרם, וצור נעתק ממקומו, דהרות חיות לא-ראו, נהֲמת הערוב והד הרים הבעיתם והחרידם. (יח) ליֶתֶר יושבי הארץ הייתה אורה, וכל-איש יצא לפועלו. (יט) ואופל כיסה פני-אֵלֶה, דמות האפלה נגד פניהם. (כ) נפשם הייתה למשא להם, ותכבד עליהם מאופל.
פרק יח: [ליל יציאת מצרים] (א) ואור אלוהים האיר לחסידיו, קולם שמעו הצוררים ופניהם לא ראו. (ב) אישרו אותם, על-אשר נמלטו, גם ברכו אותם, על-אשר לא-נקמו-בם, ועל התעללם בם בקשו סליחתם. (ג) עמוד אש הכינות לעמך לנחותם דרך לא-ידעו, ושרב ושמש לא הכום במסעם. (ד) כמשפט נעדר המאור לאלה להיכלא בחשכת לילה. (ה) יען כי-כלאו בניך, אשר על-ידם תינתן התורה לאות עולם. (ו) תחת התנכלם לשחת עוללי קדושים, ואחד מהם נמלט להוותם, נגפת בניהם לרוב, ובמים עזים כיליתם. (ז) הלילה הזה הוגד לאבותינו טרם באו, לאמץ רוחם, ולהאמין בשבועה אשר נשבעת להם. (ח) בעיניהם ראו ישע ישרים, ושלמת רשעים. (ט) כי בהכותך שונאינו, הרימות קרננו. (י) זבחי צדק זבחו בניך לך במסתרים, וישבעו כולם פה-אחד, לקבל את-הטוב ואת הרע, ואבותינו שרו שיר תהילתך.
[מכת בכורות] (יא) ונאקת שונאינו גדלה השמיימה, הלכים ובוכים על בניהם. (יב) כי יד ה' הייתה בכולם, באדון ובעבד במלך ובעם. (יג) במגפה אחת נפלו חללים אין-מספר, ולקבור המתים לא-הספיקו החיים, ומבחר תולדותם תם כרגע. (יד) בראשית לא-האמינו בכל-אלה, על-דבר החרטומים, אך בראותם בכוריהם כולם פגרים מתים, אז אמרו בנים אלה לה' אלוהיהם. (טו) כי בחצי הלילה, ואין קול דממה נשמע, וירד כגיבור דברך מכסא כבודך במרום, על הארץ הרשעה. (טז) כחרב חדה ירד דברך, וישחת ימין ושמאל, מצבו בארץ וראשו בשמים. (יז) פחד פתאום נפל עלימו, מחזיונות מבהילים אשר ראו בחלומם. (יח) זה מפה וזה מפה, הרע שכב כמתעלף, ויאמר על-מה ככה ימות. (יט) כי מחזות נוראות הגידו בחלומם להם, למען ידעו במותם על-מה נגפו.
[אהרון עצר את המגפה בקטורת] (כ) הן גם חסידיך פגעת בחבלי מות, והנגף החל במדבר במו, אך מהרת להשיב אפך. (כא) כי איש תמים עמד בפרץ, ומהר בכלי קדש, בתפילה ובקטורת, לחנן ולכפר. (כב) ותשבות הרעה, והמגפה נעצרה, לדעת כי הוא עבדך. (כג) לא בכוח זרעו, ולא בכוח נשק גבר על המשחית, כי אם בשפתיו, בזכרו את-השבועה ואת-הברית אשר כרת ה' את אבותינו. (כד) כי בנפלם חללים חללים, עמד בין החיים ובין המתים, ויעצור את-הנגף מבוא עד החיים. (כה) כי פאר הקודש על כותנתו, והדר האבות מפותח על-ארבעה טורי אבן, והוד המצנפת על-ראשו. (כו) את-אלה ראה המשחית וירף, כי רק למסה יצא הקצף.
פרק יט: [מצרים רודף אחרי ישראל] (א) וחרון-אף ה' שפוך על הרשעים בלי-חמלה עד-כלה, כי ידע את אשר יעשון. (ב) כי אחרי שלחם אתם בחיפזון, נהפך לבבם וירדפו אחריהם. (ג) עודם מתאבלים ונושאים נהי על-קברי מתיהם, השתגעו לרדוף כאחרי בורחים, אותם אשר בקשו ללכת בקשו. (ד) אולם מאת ה' הייתה זאת. (ה) את המוצאות אותם שכחו, למלאות סאת עוונם. (ו) ולמען יוודעו פלאי מסעות לעמך, ולאלה חבלי מוות עוד לא ידעו.
(ז) כל-יצורי ארץ למיניהם, הפכו את-דרכם לשרתך, למען ישמרו בניך מרע. (ח) הענן כסה את פני-המחנה, וממצולה יצאה יבשה. (ט) בים-סוף נמצא מסלול אין-מכשול, ועמקי תהום לנאות דשא נהפכו. (י) עמך ראה נפלאות פועליך ויעברו, כי ימינך ה' תמכתם. (יא) כסוס במרעה צהלו, וכאיילים דלגו, וישירו-לך כי-גאלתם. (יב) זכרו את אשר התעללת בארץ אשר גרו-בה. (יג) תחת בהמה הולידה צרעה, וחלף דגה שרץ היאור צפרדע. (יד) תאווה התאוו בניך, וציפורים חדשים ראו עיניהם, כי שלווים עלו מירכתי ים, למלאת תאוותם.
(טו) והנגעים לא-חלו על-ראש הרשעים, מבלי קול רעם מקֶדֶם, אשר הפחידם, על-רשעתם ומַעֲלם בגֵרים. (טז) כי את-אלה הרחיקו משבת בתוכם, בבואם ואין מנוס להם, ואותם אשר הקריבו, לעבודת פרך לחצו. (יז) ומלבד זאת רעה עינם באשר חסו עליהם, ואשר שמחו לקראתם, ויתנו את-אזרחי הארץ לעבדים, ויעבידו אותם בפרך. (יח) גם בעיוורון הוכו, כאנשים אשר נסבו לפנים על פתח בית-צדיק, אשר הוכו בסנוורים, וילאו למצוא הפתח.
[תהילות ה' וחסדו] (יט) כל-יסודי תבל יחדו התבוללו, כמיתרי כינור מצלצלים יחד ונגן ייטיבו, אף כי-לכל-יתר טעמו ומשפטו, כנודע למתבונן באשר נעשה. (כ) יצורי היבשה במים נמצאו, ושוכני מים בחרבה נראו. (כא) האש גברה במים, והמים לכבות חדלו. (כב) האש לא-אכלה הבהמות עוברות תחתיה, ולחם השמים לא-נמס מחמתו, אף כי-בנקל ימס כקרח. (כג) ה' אלוהים, בכל-עת הגדלת חסדך על-עמך, כיבדתו ולא-בזיתו, ותמיד עמדת להם בעת צרתם.
בן-סירא
מהדורת דוד כהנא (על בסיס המקור העברי מכתבי יד)
(א) [כָּל חָכְמָה מֵיהֹוָה, וִעמּוֹ הִיא לְעוֹלָמִים.]
(ב) [חוֹל יַמִּים וְנִטְפֵי מָטָר, וִימוֹת עוֹלָם מִי יִמְנֶה.]
(ג) [רוּם שָׁמַיִם וְרֹחַב אָרֶץ, וְעֹמֶק תְּהוֹם מִי יַחֲקֹר.]
(ד) [מִכָּל אֵלֶּה רַבָּה הַחָכְמָה, וְגָבְרָה הָאֱמֶת מֵעוֹלָם.]
(ה) [שֹׁרֶשׁ הַחָכְמָה לְמִי נִגְלָה, וּמַעֲרֻמֶּיהָ מִי יָדַע.]
(ו) [אֶחָד הוּא נוֹרָא בִּלְבַדּוֹ, אֱלֹהִים מוֹשֵׁל עַל כָּל אוֹצָרֶיהָ.]
(ז) [הוּא בְחָנָהּ וְרָאָהּ וְסְפָרָהּ, וּנְתָנָהּ לְאֹהֲבָיו.]
(ח) [אֶל כָּל בָּשָׂר כִּרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ, וַיִּתְּנָהּ לְאֹהֲבָיו.]
(יא) [יִרְאַת יְהֹוָה כָּבוֹד וִיקָר, וּגְדֻלָּה וְעֲטֶרֶת תִּפְאָרֶת.]
(יב) [יִרְאַת יְהֹוָה מְשַׂמַּחַת לֵב, וְנוֹתֶנֶת שִׂמְחָה וְחֵן וְאֹרֶךְ יָמִים.]
(יג) [יְרֵא יְהֹוָה תִּיטַב אַחֲרִיתוֹ, וּבְאַחֲרִית יָמָיו יִתְבָּרָךְ.]
(יד) [רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהֹוָה, וְעִם נֶאֱמָנִים נוֹצְרָה בַבָּטֶן.]
(טו) [עִם אַנְשֵׁי אֱמֶת מֵעוֹלָם הוּכָנָה, וְעִם זַרְעָם נֶאֱמָן חַסְדּוֹ.]
(טז) [רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהֹוָה, וּמַרְבָּה שָׁלוֹם וְחַיִּים וּמַרְפֵּא.]
(יז) [כָּל אוֹצָרֶיהָ תְּמַלֵּא חֶמְדָּה, וַאֲסָמֶיהָ בִּתְבוּאָתָהּ.]
(יח) [רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהֹוָה, וּתְרַוֵּה בְּרֹב תְּבוּאָתָהּ.]
(יט) [מַטּהֵ עֹז הִיא וּמַשְׁעֵנָה, תְּהִלָּה וּכְבוֹד עוֹלָם לְכָל הַהוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ.]
(כ) [שָׁרְשֶׁיהָ לְעוֹלָם, וַעֲנָפֶיהָ אֹרֶך יָמִים.]
(כא) [אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יֶהְגֶּה בָּהּ, וְטוֹבָה הִיא לוֹ מִכָּל אוֹצָר.]
(כב) [אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יִקְרַב אֵלֶיהָ, וּפְקוּדֶיהָ יִשְׁתַּעֲשַׁע.]
(כג) [עֲטֶרֶת עוֹלָם תָּשִׁית עָלָיו, וּזְכוּת עוֹלָמִים בֵּין קְדוֹשִׁים.]
(כד) [יִשְׂמַח בָּהּ וְתִשְׂמַח בּוֹ, וּבַל תַּעַזְבֵהוּ לְעוֹלָם וָעֶד.]
(כה) [מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים יִשְׂמְחוּ בָּהּ, וִיסַפְּרוּ כָּל תְּהִלַּת יְהֹוָה.]
(כו) [הַסֵּפֶר הַזֶּה כֻּלּוֹ מָלֵא מִמֶּנָּה, אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יִשְׁמַע וְיַעֲשֶׂה.]
(כז) [שְמָעוּנִי יִרְאֵי אֱלֹהִים, וְהַאֲזִינוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ לִדְבָרַי.]
(*כז) [מִי הֶחָפֵץ לָרֶשֶׁת אוֹתָהּ, נַחֲלַת עוֹלָם וְשִׂמְחָה רַבָּה.]
(כח) [כָּל דְבָרַי שְׁמַע וַעֲשֵׂה, וְתִכָּתֵב בְּסֵפֶר הַחַיִּים.]
(כט) [אֱהַב יִרְאַת יְהֹוָה, וְאַשֵּׁר בָּהּ לִבְּךָ וְאַל תִּירָא.]
(ל) [קְרַב וְאַל תְּאַחֵר, וְתִמְצָא חַיִּים לְנַפְשְׁךָ.]
(*ל) [וְכַאֲשֶר תִּהְיֶה קָרוּב, כְּגִבּוֹר וּכְאִישׁ חַיִל.]
(לא) [בְּנִי אַל תְּכַזֵּב בְּיִרְאַת יְהֹוָה, וְאַל תִּקְרַב אֵלָיו בְּלֵב וָלֵב.]
(לב) [אַל תִּתְכַּבֵּד בָּהּ לְעֵין אָדָם, וּבִשְׂפָתֶיךָ הִזָּהֵר מְאֹד.]
(לג) [אַל תְּשַׁנֶּה מַאֲמרוֹ וְאַל תִּירָא, וְאַל תָּבִיא קְלָלָה עַל נַפְשְׁךָ.]
(לד) [פֶּן יְגַלֶּה יְהֹוָה מִסְתָרֶיךָ, וּבְתוֹךְ קָהָל יַפִּילֶךָ.]
(לה) [כִּי הִתְגָאֵיתָ בְּיִרְאַת אֱלֹהִים, וְתוֹךְ לִבְּךָ מָלֵא נִקְלָה.]
(א) [בְּנִי אִם תִּקְרַב לַעֲבוֹד אֶת יְהֹוָה, הָכֵן נַפְשְׁךָ לְכָל נִסָּיוֹן.]
(ב) [הָכֵן לִבְּךָ וְהִתְחַזֵּק, וְאַל תִּבָּהֵל בְּיוֹם אֵד.]
(ג) [הִדָּבֵק בּוֹ וְאַל תָּסוּר, לְמַעַן תִּגְדַּל בְּאַחֲרִיתֶךָ.]
(ד) [כָּל הַבָּא עָלֶיךָ קַבֵּל, וּבְשִׁבְרְךָ הַאֲרֵךְ רוּחַ.]
(ה) [כִּי בָאֵשׁ יִבָּחֵן זָהָב, וּבְנֵי אָדָם בְּכוּר עֹנִי.]
(ו) [הַאֲמֵן בּוֹ וְהוּא יַחֲזִיק בְּךָ, יַשֵּׁר אָרְחוֹתֶיךָ וְקַוֵּה אֵלָיו.]
(ז) [יִרְאֵי יְהֹוָה חַכּוּ לְחַסְדּוֹ, וְאַל תִּטּוּ פֶּן תִּפֹלוּ.]
(ח) [יִרְאֵי יְהֹוָה הַאֲמִינוּ בּוֹ, וְהוּא לֹא יָלִין שְׂכַרְכֶם.]
(ט) [יִרְאֵי יְהֹוָה קַוּוּ לְטוֹב, וּלְשִׁמְחַת עוֹלָם וָחֶסֶד.]
(י) [הַבִּיטוּ לְדוֹרוֹת רִאשׂוֹנִים, מִי הֶאֱמִין בַּיהֹוָה וַיֵּבוֹשׁ.]
(*י) [אוֹ מִי בָּטַח בּוֹ וְנֶעֱזַב, אוֹ מִי קָרָא אֵלָיו וְלֹא נֶעֱנָה.]
(יא) [כִּי רָחוּם וְחַנּוּן יְהֹוָה, וְסוֹלֵחַ לַעֲוֹנוֹת וּמוֹשִׁיעַ בְּעֵת צָרָה.]
(יב) [אוֹי לְרַכֵּי לֵב וּרְפֵה יָדָיִם, וְלָרָשָׁע עִקֵּשׁ דְּרָכַיִם.]
(יג) [אוֹי לְלֵב אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין, וְאַף הוּא לֹא יָקוּם.]
(יד) [אוֹי לָכֶם אוֹבְדֵי תִּקְוָה, וּמַה תַּעֲשׂוּ בִּפְקוֹד יְהֹוָה.]
(טו) [יִרְאֵי יְהֹוָה לֹא יַמְרוּ בִּדְרָכָיו, וְאוֹהֲבָיו יִצְרוּ אָרְחוֹתָיו.]
(טז) [יִרְאֵי יְהֹוָה יְבַקְּשׁוּ רְצוֹנוֹ, וְאֹהֲבָיו יִלְמְדוּ תוֹרָתוֹ.]
(יז) [יִרְאֵי יְהֹוָה יָכִינוּ לְבָבָם, וּלְפָנָיו יַכְנִיעוּ רוּחָם.]
(יח) [נִפֹּל בְּיַד יְהֹוָה וְלֹא בְּיַד אָדָם, כִּי כְּגָדְלוֹ כֵּן חַסְדּוֹ.]
(א) [שִׁמְעוּ בָנִים מִשְׁפַט אָב, וַעֲשׂוּ לְמַעַן תִּחְיוּ.]
(ב) [כִּי יְהֹוָה כִּבֵּד הָאָב לִפְנֵי הַבָּנִים, וּמִשְׁפַּט הָאֵם קִיֵּם עַל יְלָדֶיהָ.]
(ג) [מְכַבֵּד אָב תְּכֻפַּר חַטָּאתוֹ, וְגוֹנֵז אוֹצָר מְכַבֵּד אִמּוֹ.]
(ה) [מְכַבֵּד אָבִיו יִשְׂמַח בִּבְנוֹ, וּתְפִלָתוֹ יִשְׁמַע וְיַעֲנֶה.]
(ו) [מְכַבֵּד אָבִיו יִרְבּוּ יָמָיו, וּגְמוּל אֱלֹהִים עַל] מְכַבֵּד אִמּוֹ.
(ז) בְּנִי בְּמַאֲמָר וּבְמַעֲשֶׂה כַּבֵּד אָבִיךָ, עֲבוּר יַשִׂיגוּךָ כֹּל בְּרָכוֹת.
(ח) בִּרְכַת אָב תְּיַסֵּד שֹׁרֶשׁ, וְקִלְלַת אֵם תִּנְתּשׁ נֶטַע.
(ט) אַל תִּתְכַּבֵּד בְּקְלוֹן אָבִיךָ, כִּי לֹא כָבוֹד הוּא לָךְ.
(י) כְּבוֹד אִישׁ כִּבּוּד אָבִיו, וּמַרְבֶּה חֵטְא מְקַלֵּל אִמּוֹ.
(יא) בְּנִי הִתְחַזֵּק בִּכִבּוּד אָבִיךָ, וְאַל תַּעַזְבֵהוּ כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ.
(יב) וְגַם אִישׁ יֶחְסַר מַדָּעוֹ עֲזָב לוֹ, וְאַל תַּכְלִים אוֹתוֹ כָּל יְמֵי חַיָיו.
(יג) צִדְקַת אָב לֹא תִּמָּחֶה, וּתְמוּר חַטָּאת הִיא תְּנַתֵּעַ.
(יד) בְּיוֹם צָרָה תִּזָּכֵר לָךְ, כְּחֹם עַל כְּפוֹר לְהַשְׁבִּית עֲוֹנֶיךָ.
(טו) כִּי מֵזִיד בּוֹזֶה אָבִיו, וּמַכְעִיס בּוֹרְאוֹ מְקַלֵּל אִמּוֹ.
(טז) בְּנִי בְּעָשְׁרְךָ הִתְהַלֵּךְ בַּעֲנָוָה, וְתֵאָהֵב מִנּוֹתֵן מַתָּנוֹת.
(יז) מַעֵט נַפְשְךָ מִכָּל גְּדוּלָה, וְלִפְנֵי אֵל תִּמְצָא רַחֲמִים.
(יח) כִּי רַבִּים רַחֲמֵי אֱלֹהִים, וְלַעֲנָוִים יְגַלֶּה סוֹדוֹ.
(יט) פְּלָאוֹת מִמְּךָ אַל תִּדְרוֹשׁ, וּמְכֻסֶּה מִמְּךָ אַל תַּחְקוֹר.
(כ) בַּמֶּה שֶׁהוּרְשֵׁיתָ הִתְבּוֹנֵן, וְאֵין לְךָ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת.
(כא) בְּיוֹתֵר מִמְּךָ אַל תַּמֵּר, כִּי רַב מִמְּךָ הָרְאֵיתָ.
(כב) כִּי רַבִּים עֶשְׁתּוֹנֵי בְּנֵי אָדָם, וְדִמְיוֹנוֹת רָעוֹת מַתְעוֹת.
(כג) בְּאֵין אִישׁוֹן יֶחְסַר אוֹר, וּבְאֵין דַעַת תֶּחְסַר חָכְמָה.
(כד) לֵב כָּבֵד תִּבְאַשׁ אַחֲרִיתוֹ, וְאֹוהֵב טוֹבוֹת יִנְהַג בָּהֶם.
(כה) לֵב כָּבֵד יִרְבּוּ מַכְאֹבָיו, וּמִתְהוֹלֵל מוֹסִיף עָוֹן עַל עָוֹן.
(כו) אַל תָּרוּץ לְרַפְּאוֹת מַכַּת לֵץ, כִּי אֵין לָהּ רְפוּאָה, כִּי מִנֶּטַע רַע נִטְעוֹ.
(כז) לֵב חָכָם יָבִין מִשְׁלֵי חֲכָמִים, וְאֹזֶן מַקְשֶׁבֶת לְחָכְמָה תִּשְׂמָח.
(כח) אֵשׁ לוֹהֶטֶת יְכַבּוּ מַיִם, כֵּן צְדָקָה תְּכַפֵּר חַטָּאת.
(כט) פּוֹעֵל טוֹב יִקְרָאֶנּוּ בִדְרָכָיו, וּבְעֵת מוֹטוֹ יִמְצָא מִשְׁעָן.
(א) בְּנִי אַל תִּלְעַג לְחַיֵּי עָנִי, וְאַל תַּדְאִיב נֶפֶשׁ עָנֵי וּמַר נָפֶשׁ.
(ב) דֹּוֶוה נֶפֶשׁ חֲסֵרָה אַל תָּפוּחַ, וְאַל תִּתְעַלֵּם מִמְּדֻכְדַּךְ נָפֶשׁ.
(ג) אַל [תַּחְמִיר] מְעֵי דָךְ, וְקֶרֶב עָנִי אַל תַּכְאִיב.
(ד) אַל תִּמְנַע מַתָּן מִמִּסְכֵּנֶךָ, וְלֹא תִבְזֶה שְׁאֵלוֹת דָּל, וְלֹא תִתֵּן לוֹ מָקוֹם לְקַלְלֶךָ.
(ה) צוֹעֵק מַר רוּחַ בִּכְאֵב נַפְשׁוֹ, וּבְקוֹל צַעֲקָתוֹ יִשְׁמַע צוּרוֹ.
(ו) הַאֲהֵב נַפְשְׁךָ לָעֵדָה, וּלְשִׁלְטוֹן עוֹד הַאֲכֵף רֹאשׁ.
(ז) הַט לֶעָנִי אָזְנֶךָ, וַהֲשִׁיבֵהוּ שָׁלוֹם בַּעֲנָוָה.
(ח) הוֹשַׁע מוּצָק מִמְּצִיקָיו, וְאַל תָּקוֹץ רוּחֲךָ בְּמִשְׁפַט יֹשֶׁר.
(ט) הֱיֵה כְאָב לִיתוֹמִים, וּתְמוּר בַּעַל לְאַלְמָנוֹת.
(י) וְאֵל יִקְרָאֲךָ בֵּן, וְיָחְנְךָ וְיַצִּילְךָ מִשָׁחַת.
[שכר החכמה (רווח בכתב היד)]
(יא) חָכְמוֹת לִמְּדָה בָנֶיהָ, וְתָעִיד לְכָל מְבִינִים בָּהּ.
(יב) אֹהֲבֶיהָ אָהֲבוּ חַיִּים, וּמְבַקְשֶׁיהָ יָפִיקוּ רָצוֹן מֵיהֹוָה.
(יג) וְתֹמְכֶיהָ יִמְצְאוּ כָבוֹד מֵיהֹוָה, וְיֻחַנּוּ בְּבִרְכַּת יְהֹוָה.
(יד) מְשָׁרְתֵי קֹדֶשׁ מְשָׁרְתֶיהָ, וֵאלֹהִים בֵּית [מוֹשָׁבָהּ אָהֵב].
(טו) שׁוֹמֵעַ לִי יִשׁפֹּט אֱמֶת, וּמַאֲזִין לִי יִיחַן בַּחֲדָרַי מִבָּיִת.
(טז) כִּי בְהִתְנַכֵּר אֵלֵךְ עִמּוֹ, וּלְפָנִים אֶבְחָרֶנּוּ בְנִסְיוֹנוֹת.
(יז) וְעַד עֵת יִמָּלֵא לִבּוֹ בִּי, אָשׁוּב אֲאַשְּׁרֶנּוֹ וְגָלִיתִי לוֹ מִסְתָּרִי.
(יח) אִם יָסוּר וּנְטוֹתֵיהוּ, וַאֲסַרְתִיהוּ בָאֲסוּרִים.
(יט) אִם יָסוּר מֵאַחֲרַי אַשׁלִיכֶנּוּ, וְאַסְגִּירֶנּוּ לַשֹׁדְדִים.
(כ) בְּנִי עֵת הָמוֹן שְׁמֹר וּפְחַד מִרָע, וְאֶל נַפְשְׁךָ אַל תֵּבוֹשׁ.
(כא) כִּי יֵשׁ בֹּשֶׁת מַשְׂאֵת עָוֹן, וְיֵשׁ בֹּשֶׁת כָּבוֹד וָחֵן.
(כב) אַל תִּשָּׂא פָנֶיךָ עַל נַפְשֶׁךָ, וְאַל תִּכָּשֵׁל לְמִכְשׁוֹלֶיךָ.
(כג) אַל תִּמְנַע דִּבֵּר בָּעוֹלָם, וְאַל תַּצְפִּין אֶת חָכְמָתֶךָ.
(כד) כִּי בְאֹמֶר נוֹדַעַת חָכְמָה, וּתְבוּנָה בְּמַעֲנֵה לָשׁוֹן.
(כה) אַל תִּסָּרֵב עִם הָאֵל, וְאֶל אֱלֹהִים הִכָּנֵעַ.
(כו) אַל תֵּבוֹשׁ לָשׁוּב מֵעָוֹן, וְאַל תַּעֲמוֹד לִפְנֵי שִׁבֹּלֶת.
(כז) אַל תַּצַּע לְנָבָל נַפְשֶׁךָ, וְאַל תַּאֲמֵן לִפְּנֵי מוֹשְׁלִים.
(כח) אַל תֵּשֵׁב עִם שׁוֹפֵט עַוָּל, כִּי כַאֲשֶׁר כִּרְצוֹנוֹ תִּשְׁפּוֹט עִמּוֹ.
(כט) עַד הַמָּוֶת הִנָּצֵה עַל הַצֶּדֶק, וַיהֹוָה נִלְחָם לָךְ.
(ל) אַל תִּקָּרֵא בַּעַל שְׁתַּיִם, וְאֶל לְשׁוֹנְךָ אַל תַּרְגֵּל.
(לא) אַל תְּהִי גַבְהָן בִּלְשׁוֹנֶךָ, וְרָפוּי וְרָשִׁישׁ בִּמְלַאכְתֶּךָ.
(לב) אַל תְּהִי כְּכֶלֶב בְּבֵיתֶךָ, וּמוּזָר וּמִתְיָרֵא בִמְלַאכְתֶּךָ.
(לג) אַל תְּהִי יָדְךָ פְתוּחָה לָקַחַת, וּקְפוּצָה בְּתִתְּךָ מַתָּן.
(א) אַל תִּשָּׁעֵן עַל חֵילֶךָ, וְאַל תֹּאמַר יֵשׁ לְאֵל יָדִי.
(ב) אַל תִּשָּׁעֵן עַל כֹּחֶךָ, לָלֶכֶת אַחַר תַּאֲוַת נַפְשֶׁךָ.
(ג) אַל תֵּלֵךְ אַחֲרֵי לִבְּךָ וְעֵינֵיךָ, לָלֶכֶת בַּחֲמוּדוֹת רָעָה.
(ד) אַל תֹּאמַר מִי יוּכַל כֹּחוֹ, כִּי יְהֹוָה מְבַקֵּשׁ נִרְדָּפִים.
(ה) אַל תֹּאמַר חָטָאתִי, וְמַה יֵעָשֶה לִי – מְאוּמָה, כִּי אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם הוּא.
(ו) אַל תֹּאמַר רַחוּם יהוה, וְכָל עֲוֹנוֹתַי יִמְחֶה.
(ז) אֶל סְלִיחָה אַל תִּבְטָח, לְהוֹסִיף עָוֹן עַל עָוֹן.
(ח) וְאָמַרְתָּ רַחֲמָיו רַבִּים, לְרֹב עֲוֹנוֹתַי יִסְלָח.
(ט) כִּי רַחֲמִים וְאַף עִמּוֹ, וְאֵל רְשָעִים יָנוּחַ רָגְזוֹ.
(י) אַל תְּאַחֵר לָשׁוּב אֵלָיו, וְאַל תִּתְעַבֵּר מִיּוֹם אֶל יוֹם.
(יא) כִּי פִתאוֹם יֵצֵא זַעְמוֹ, וּבְעֵת נָקָם תִּסָּפֶה.
(יב) אַל תִּבְטַח עַל נִכְסֵי שֶׁקֶר, כִּי לֹא יוֹעִילוּ בְּיוֹם עֶבְרָה.
(יג) אַל תִּהְיֶה זוֹרֶה לְכָל רוּחַ, וּפוֹנֶה דֶרֶך שִׁבֹּלֶת.
(יד) הֱיֶה סָמוּךְ עַל דַּעְתֶּךָ, וְאֶחָד יְהִי דְבָרֶךָ.
(טו) הֱיֶה מְמַהֵר לְהַאֲזִין, וּבְאֶרֶךְ רוּחַ הָשֵׁב פִּתְגָּם.
(טז) אִם יֵשׁ אִתְּךָ עֲנֵה רֵעֶךָ, וְאִם אַיִן יָדְךָ עַל פִּיךָ.
(יז) כָּבוֹד וְקָלוֹן בְּיַד בּוֹטֵא, וּלְשׁוֹן אָדָם מַפַּלְתּוֹ.
(יח) אַל תִּקָּרֵא בַּעַל שְׁתַּיִם, וּבִלְשׁוֹנְךָ אַל תְּרַגֵּל רֵעַ.
(יט) כִּי עַל גַּנָּב נִבְרְאָה בֹשֶׁת חֶרְפָּה, רֵעֵהוּ – בַּעַל שְׁתַּיִם.
(כ) מְעַט וְהַרְבֵּה אַל תַּשְׁחֵת, וְתַחַת אוֹהֵב אַל תְּהִי שׂוֹנֵא.
(א) שֵׁם רַע וְקָלוֹן תּוֹרִישׁ חֶרְפָּה, כֵּן אִישׁ רַע בַּעַל שְׁתָּיִם.
(ב) אַל תִּפּוֹל בְּיַד נַפְשְׁךָ, וּתְעַבֶּה חֵילֵךָ עָלֶיךָ.
(ג) עָלֶיךָ תֹּאכַל וּפֶרְיְךָ תְּשָׁרֵשׁ, וְהִנִיחַתְךָ כְּעֵץ יָבֵשׁ.
(ד) כִּי נֶפֶש עַזָה תַּשְׁחִית בְּעָלֶיהָ, וְשִׂמְחַת שׂוֹנֵא תַּשִּׂיגֵם.
(ה) חֵךְ עָרֵב יַרְבֶּה אוֹהֵב, וּשִׂפְתֵי חֵן שׁוֹאֲלֵי שָׁלוֹם.
(ו) אַנְשֵׁי שְׁלוֹמְךָ יִהְיוּ רַבִּים, וּבַעַל סוֹדְךָ אֶחַד מֵאָלֶף.
(ז) גַּם מִשּׁוֹכֶבֶת חֵיקֶךָ, שְׁמוֹר פִּתְחֵי פִיךָ.
(ח) קָנִיתָ אוֹהֵב בְּנִסָּיוֹן קְנֵהוּ, וְאַל תְּמַהֵר לִבְטוֹחַ עָלָיו.
(ט) כִּי יֵשׁ אוֹהֵב כְּפִי עֵת, וְאַל יַעֲמוֹד בְּיוֹם צָרָה.
(י) יֵשׁ אוֹהֵב נֶהְפָּךְ לְשׂוֹנֵא, וְאֶת רִיב חֶרְפָּתְךָ יַחְשֹׂף.
(יא) יֵשׁ אוֹהֵב חָבֵר שֻׁלְחָן, וְלֹא יִמָּצֵא בְּיוֹם רָעָה.
(יב) בְּטוֹבָתְךָ הוּא כָמוֹךָ, וּבְרָעָתְךָ יִתְנַדֶּה מִמֶּךָּ.
(יג) אִם תַּשִּׂיגְךָ רָעָה, יֵהָפֵךְ בְּךָ וּמִפָּנֶיךָ יִסָּתֵר.
(יד) מִשֹּׂנְאֶיךָ הִבָּדֵל, וּמֵאֹהֲבֶיָך הֵשָּׁמֵר.
(טו) אוֹהֵב אֱמוּנָה אוֹהֵב תְּקוֹף, וּמוֹצְאוֹ מָצָא הוֹן.
(טז) לְאוֹהֵב אֱמוּנָה אֵין מְחִיר, וְאֵין מִשְׁקָל לְטוֹבָתוֹ.
(יז) צְרוֹר חַיִּים אוֹהֵב אֱמוּנָה, יְרֵא וְאַל יַשִּׂיגֵם.
(יח) כִּי כָמוֹהוּ כֵּן רֵעֵהוּ, וּכִשְׁמוֹ כֵּן מַעֲשָׂיו.
(יט) בְּנִי מִנְּעוּרֶיךָ קַח לֶקַח, וְעַד שֵׂיבָה תַּשִּׂיג חָכְמָה.
(כ) כְּחוֹרֵשׁ וּכְקוֹצֵר קְרַב אֵלֶיהָ, וְקַוֵּה לְרֹב תְּבוּאָתָהּ.
(כא) כִּי בַעֲבֹדָתָהּ מְעַט תַּעֲבוֹד, וּלְמָחָר תֹּאכַל פִּרְיָהּ.
(כב) עֲקֻבָּה הִיא לָאֱוִיל, וְלֹא יְכַלְכְּלֶנָּה חֲסַר לֵב.
(כג) כְּאֶבֶן מַשָּׂא תִּהְיֶה עָלָיו, וְלֹא יְאַחֵר לְהַשְׁלִיכָה.
(כד) כִּי הַמּוּסָר בִּשְׁמָהּ כֵּן הִיא, וְלֹא לְרַבִּים הִיא נְכוֹחָה.
(כה) הַט שִׁכְמְךָ וְשָׂאֶהָ, וְאַל תָּקוֹץ בְּתַחְבּוּלוֹתֶיהָ.
(כו) דְּרֹש וַחֲקֹר בַּקֵּש וּמְצָא, וְהֶחֱזַקְתָהּ וְאַל תַּרְפֶּהָ.
(כז) כִּי לְאָחוֹר תִּמְצָא מְנוּחָתָהּ, וְתֵהָפֵךְ לְךָ לְתַעֲנוּג.
(כח) וְהָיְתָה לְךָ רִשְׁתָּהּ מְכוֹן עֹז, וְחַבְלֹתֶיהָ בִּגְדֵי כָתֶם.
(כט) עֻלֵּי זָהָב עֻלָּהּ, וּמוֹסְרוֹתֶיהָ פְּתִיל תְּכֵלֶת.
(ל) בִּגְדֵי כָבוֹד תִלְבְּשֶׁנָּה, וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּעַטְּרֶנָּה.
(לא) סַלְסְלָהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ, וּבֵין נְגִידִים תוֹשִׁיבֶךָּ.
(לב) אִם תַּחְפּוֹץ בְּנִי תִּתְחַכָּם, וְאִם תָּשִׂים לִבְּךָ תַּעֲרֹם.
(לג) אִם תּוֹבֵא לִשְׁמֹעַ, וְתֵט אָזְנְךָ תִּוָּסֵר.
(לד) כָּל שִׂיחָה חֲפוֹץ לִשְׁמֹעַ, וּמְשַׁל בִּינָה אַל יֵצְאֶךָּ.
(לה) רְאֵה מִי יָבִין וְשַׁחֲרֵהוּ, וְתִשְׁחוֹק בְּסִפּוֹ רַגְלְךָ.
(לו) וְהִתְבּוֹנַנְתָּ בְּיִרְאַת עֶלְיוֹן וּבְמִצוֹתָיו, וֶהְגֵה תָמִיד.
(לז) וְהוּא יָבִין לִבֶּךָ, וַאֲשֶׁר אִוִּיתָה יְחַכְּמֶךָּ.
(א) אַל תַּעַשׂ רָעָה וְאַל יַשִּׂיגְךָ רָעָה, הַרְחֵק מֵעָוֹן וְיֵט מִמְּךָ.
(ב) אַל תִּזְרַע חֲרוּשֵׁי עָוֶל עַל אָח, פֶּן תִּקְצְרֵהוּ שִׁבְעָתָיִם.
(ג) אַל תְּבַקֵּשׁ מֵאֵל מֶמְשֶׁלַת, וְכֵן מִמֶּלֶךְ מוֹשַׁב כָּבוֹד.
(ד) אַל תִּצְטַדֵּק לִפְנֵי מֶלֶךְ, וּמִפְּנֵי מֶלֶךְ אַל תִּתְבּוֹנֵן.
(ה) אַל תְּבַקֵּשׁ לִהְיוֹת מוֹשֵׁל, אִם אֵין לְךָ חַיִל לְהַשְׁבִּית זָדוֹן.
(ו) פֶּן תָגוּר מִפְּנֵי נָדִיב, וְנָתוּן בֶּצַע בִּתְמִימִיךָ.
(ז) אַל תַּרְשִׁיעֲךָ בַּעֲדַת שַׁעֲרֵי אֵל, וְאַל תַּפִּילְךָ בַּקְּהִלָּה.
(ח) אַל תִּקְשׁוֹר לְשָׁנוֹת חֵטְ, כִּי בְאַחַת לֹא תִנָּקֶה.
(ט) אַל תָּאִיץ בַּצָּבָא, מְלֶאכֶת עֲבֹדָה הִיא מֵאֵל נֶחֱלָקָה.
(י) אַל תִּתְקַצֵּר בַּתְּפִלָּה וּבִצְדָקָה אַל תִּתְעַבָּר.
(יא) אַל תִּבֶז לֶאֱנוֹשׁ בְּמַר רוּחַ, זְכוֹר כִּי יֵשׁ מֵרִים וּמַשְׁפִּיל.
(יב) אַל תַּחֲרוֹשׁ חָמָס עַל אָח, וְכֵן עַל רֵעַ וְחָבֵר יַחְדָּו.
(יג) אַל תַּחְפֹּץ לְכַחֵש עַל כָּחַש, כִּי תִקְוָתוֹ לֹא תִנְעָם.
(יד) אַל תְּסַוֵּר בַּעֲדַת שָׂרִים, וְאַל תִּישֶׁן דָּבָר בַּתְּפִלָּה.
(טו) אַל תַּחְשׁוֹבְךָ בָּמֳתֵי עָם, זְכוֹר עִבָּרוֹן לֹא יִתְעַבָּר.
(טז) מְאֹד מְאֹד הַשְׁפִּיל גַּאֲוָה, כִּי תִקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה.
(יז) אַל תָּאִיץ לֵאמֹר לִי - פָרֶץ, גֹּל אֶל אֵל וּרְצֵה דַרְכּוֹ.
(יח) אַל תָּמִיר אוֹהֵב בִּמְחִיר, וְאָח תָּלוּי בִּזְהַב אוֹפִיר.
(יט) אַל תִּמְאַס אִשָּׁה מַשְׁכֶּלֶת, וְטוֹבַת חֵן מִפְּנִינִים.
(כ) אַל תָּרֵעַ עוֹבֵד אֱמֶת, וְכֵן שׁוֹמֵר נוֹחֵן נַפְשׁוֹ.
(כא) עֶבֶד מַשְׂכִּיל חַבֵּב כְּנֶפֶש, וְאַל תִּמְנַע מִמֶּנוּ חֹפֶשׁ.
(כב) בְּהֵמָה לְךָ רְאֵה עֵינֶיךָ, וְאִם אֻמָּנָה הִיא הַעֲמִידָהּ.
(כג) בָּנִים לְךָ יַסֵּר אוֹתָם, וְשָׂא לָהֶם נָשִׁים בִּנְעוּרֵיהֶם.
(כד) בָּנוֹת לְךָ נְצוֹר שְׁאֵרָם, וְאַל תָּאִיר אֲלֵיהֶם פָּנִים.
(כה) הוֹצֵא בַת וְיֵצֵא עֵסֶק, וְאֶל גֶּבֶר נָבוֹן חַבְּרָהּ.
(כו) אִשָּׁה לְךָ אַל תְּתַעֲבֶהָ, וּשְׂנוּאָה אַל תַּאֲמֵן בָּהּ.
(כז) [בְּכָל לִבְּךָ כַּבֵּד לְאָבִיךָ, וְאֵם יוֹלַדְתְּךָ אַל תִּשֶּׁה.
(כח) זְכוֹר לוּלֵי הֵם, לֹא בָאתָ לָעוֹלָם.
וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶם, שֶׁהֵם גּוֹמְלִים לָךְ].
(כט) בְּכָל לִבְּך פְּחַד אִל, וְאֶת כֹּהֲנָיו הַקְדִישׁ.
(ל) בְּכָל מְאֹדְךָ אֱהוֹב עוֹשֶׂךָ, וְאֶת מְשָׁרְתָיו לֹא תַעֲזֹב.
(לא) כַּבֵּד אֵל וַהֲדַר כֹּהֵן, וְתֵן חֶלְקָם כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתָה.
(לב) לֶחֶם אַבִּירִים וּתְרוּמַת יָד, זִבְחֵי צֶדֶק וּתְרוּמַת קֹדֶשׁ.
(לג) וְגַם לְאֶבְיוֹן הוֹשִׁיט יָד, לְמַעַן תִּשְׁלַם בִּרְכָתֶךָ.
(לד) תֵּן מַתָּן לִפְנֵי כָל חָי, וְגַם מִמֵּת אַל תִּמְנַע חָסֶד.
(לה) אַל תִּתְאַחֵר מִבּוֹכִים, וְעִם אֲבֵלִים תִּתְאַבָּל.
(לו) אַל תִּשָּׂא לֵב מֵאוֹהֵב, כִּי מִמֶּנוּ תֵּאָהֵב.
(לז) בְּכָל מַעֲשֶׂיךָ זְכוֹר אַחֲרִית, וּלְעוֹלָם לֹא תַשְׁחֵת.
(א) אַל תָּרִיב עִם אִישׁ גָּדוֹל, לָמָּה תִשּׁוֹם עַל יָדוֹ.
(ב) אַל תָּרִיב עִם קָשֶׁה מִמְּךָ, לָמָּה תִפּוֹל בְּיָדוֹ.
(ג) אַל תַּחֲרֹשׁ עַל אִישׁ לֹא הוֹן, פֶּן יִשְׁקֹל מְחִירְךָ וְאָבָדְתָּ.
(ד) כִּי רַבִּים הִפְחִיז זָהָב, וְהוּא יַשְׂגֶּה לֵב נְדִיבִים.
(ה) אַל תִּינָץ עִם אִישׁ לָשׁוֹן, וְאַל תִּתֵּן עַל אֵשׁ עֵץ.
(ו) אַל תְּרַגִּיל אִישׁ אֱוִיל, פֶּן יָבוּז לִנְדִיבִים
(ז) אַל תַּכְלִים אִישׁ שָׁב מִפֶּשֶׁע, זְכֹר כִּי כֻּלָּנוּ חַיָּבִים.
(ח) אַל תְּבַיֵּשׁ אֱנוֹשׁ יָשִׁיש, זְכֹר כִּי תִמָּנֶה מִזְּקֵנִים.
(ט) אַל תִּתְהַלֵּל עַל גֹּוֵעַ, זְכֹר כֻּלָּנוּ נֶאֱסָפִים.
(י) אַל תִּטֹּשׁ שִׂיחַת חֲכָמִים, וּבְחִידֹתֵיהֶם הִתְרַפֵּשׂ.
(יא) [וְאַף שִׂיחוֹת חוֹל מֵהֶם לֹא, תִבְזֶה]
לְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי שָׂרִים, כִּי מִמֶּנּוּ תִּלְמַד לֶקַח.
(יב) אַל תִּמְאַס בִּשְׁמִיעַת שָׁבִים, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ מֵאֲבֹתָם.
(יג) כִּי מִמֶּנּוּ תִּקַּח שֶׂכֶל, בְּעֵת צֹרֶךְ לְהַשִׁיב פִּתְגָּם.
(יד) אַל תִּצְלַח בְּנַחֲלַת רָשָׁע, פֶּן תְּבֹעַר בִּשְׁבִיב אִשּׁוֹ.
(טו) אַל תָּזוּחַ מִפְּנֵי לֵץ, לְהוֹשִׁיבוֹ כְּאוֹרֵב לְפָנֶיךָ.
(טז) אַל תַּלְוֶה אִישׁ חָזָק מִמְּךָ, וְאִם הִלְוִיתָ כִּמְאַבֵּד.
(יז) אַל תַּעֲרֹב יָתֵר מִמְּךָ, וְאִם עָרַבְתָּ כִּמְשַׁלֵּם.
(יח) אַל תּשָּׁפֵט עִם שׁוֹפֵט, כִּי כִּרְצוֹנוֹ יִשְׁפֹּט.
(יט) אִם אַכְזָרִי אַל תֵּלֵךְ, פֶּן תַּכְבִּיד אֶת רָעָתֶךָ.
(כ) כִּי נֹכַח פָּנָיו יֵלֵךְ, וּבְאִוַּלְתּוֹ תִּסָּפֶה.
(כא) עִם בַּעַל אַף אַל תָּעִיז מֵצַח, וְאַל תִּרְכַּב עִמּוֹ בַּדֶרֶךְ.
(כב) כִּי קַל בְּעֵינָיו דָּמִים, וּבְאֵין מַצִּיל יַשְׁחִיתֶךָ.
(כג) עִם פּוֹתֶה אַל תִּסְתַּיֵּד, כִּי לֹא יוּכַל לְכַסּוֹת סוֹדֶךָ.
(כד) לִפְנֵי זָר אַל תַּעַש רָז, כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד סוֹפוֹ.
(כה) לְכָל בָּשָׂר אַל תְּגַל לִבֶּךָ, וְאַל תַּדִּיחַ מֵעָלֶיךָ הַטּוֹבָה.
(א) אַל תְּקַנֵּא אֶת אֵשֶׁת חֵיקֶךָ, פֶּן תִּלְמַד עָלֶיךָ רָעָה.
(ב) אַל תְּקַנֵּא לְִאִשּׁה נַפְשְׁךָ, לְהַדְרִיכָה עַל בָּמוֹתֶיךָ.
(ג) אַל תִּקְרַב אֶל אִשָּׁה זָרָה, פֶּן תִּפּוֹל בִּמְצוּדֹתֶיהָ.
(ד) עִם זוֹנָה אַל תִּסְתַּיֵּד, פֶּן תִּלָּכֵד בְּלִקְחֹתֶיהָ.
(ה) לְהִתְנַבֵּל בְּמַרְאֵה עֵינֵיךָ, וּלְשׁוֹמֵם אֲחַר בֵּיתָהּ.
(ו) עִם מְנַגְּנוֹת אַל תִּדְרוֹךְ, פֶּן יִשְׂרְפֻךָ בְּפִיפִיֹתָם.
(ז) בִּבְתוּלָה אַל תִּתְבּוֹנֵן, פֶּן תִּוָּקֵש בַּעֲנָשֶׁיהָ.
(ח) אַל תִּתֵּן לְזוֹנָה נַפְשְׁךָ, פֶּן תָּסֵב נַחֲלָתֶךָ.
(ט) הַעֲלִים עַיִן מֵאֵשֶׁת חֵן, וְאַל תַּבִּיט אֶל יֹפִי לֹא לָךְ.
(י) בְּתֹאַר אִשָּׁה הָשְׁחְתוּ רַבִּים, [וַעֲצוּמִים כָּל הֲרוּגֶיהָ,] וְכֵן אֹהֲבֶיהָ בְּאֵשׁ תְּלַהֵט.
(יא) עִם בַּעְלָהּ אַל תִּטְעָם, וְאַל תָּסֵב עִמּוֹ שִׁכּוֹר.
(יב) פֶּן תַּטֶּה אֵלֶיהָ לֵב, וּבְדָמִים תִּטֶּה אֶל שָׁחַת.
(יג) אַל תִּטֹּשׁ אוֹהֵב יָשָׁן, כִּי חָדָשׁ לֹא יִדְמֶה לוֹ.
(יד) יַיִן חָדָשׁ אוֹהֵב חָדָשׁ, וְיָשָׁן - אַחַר אוּלַי תִּשְׁתֶּינוּ.
(טו) אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ רָשָׁע, כִּי לֹא תֵּדֵע מַה יּוֹמוֹ.
(טז) אַל תְּקַנֵּא בְּזָדוֹן מַצְלִיחַ, זְכֹר כִּי עַד מַוֶת לֹא יִנָּקֶה.
(יז) רְחַק מֵאִישׁ שַׁלִּיט לַהֲרוֹג, וְאַל תִּפְחַד פַּחֲדֵי מַוֶת.
(יח) וְאִם קָרַבְתָּ לֹא תֶאְשָׁם, פֶּן תִּקַּח אֶת נִשְׁמָתֶךָ.
(יט) דַּע כִּי בֵין פַּחִים תִּצְעָד, וְעַד רֶשֶׁת תִּתְהַלָּךְ.
(כ) בְּכֹחֲךָ קְנֵה רֵעֶךָ, וְעִם חֲכָמִים תִּסְתַּיָּד.
(כא) עִם נָבוֹן יְהִי חֶשְׁבּוֹנֶךָ, וְכָל סוֹדְךָ בֵּינוֹתָם.
(כב) אַנְשֵׁי צֶדֶק בַּעֲלֵי לַחְמֶך, וּבְיִרְאַת אֱלֹהִים תִּפְאַרְתֶּךָ.
(כג) בְּחַכְמֵי יָדַיִם יֵחָשֵׁב יוֹשֵׁר, וּמוֹשֵׁל בְּעַמּוֹ חָכָם.
(כד) בּוֹטֶה נוֹרָא בָּעִיר, אִישׁ לַשׁוֹן וּמַשָּׂא עַל פִּיהוּ יְשֻׁנֶּא.
(א) שׁוֹפֵט עַם יוֹסֵד עַמּוֹ, וּמֶמְשֶׁלֶת מֵבִין סְדוּרָה.
(ב) מֶלֶךְ פָּרוּעַ יַשְׁחִית עִיר, וְעִיר נוֹשֶׁבֶת בְּשֶׂכֶל שָׂרֶיהָ.
(ג) כְּשׁוֹפֵט עַם כֵּן מְלִיצָיו, וּכְרֹאשׁ עִיר כֵּן יוֹשְׁבָיו.
(ד) בְּיַד אֱלֹהִים מֶמְשֶׁלֶת כָּל גֶּבֶר, וְלִפְנֵי מְחוֹקֵק יָשִׁית הוֹדוֹ.
(ה) בְּיַד אֱלֹהִים מֶמְשֶׁלֶת תֵּבֵל, וְאִישׁ לְעֵת יַעֲמוֹד עָלֶיהָ.
(ו) בְּכֵל פֶּשַע אַל תְּשַׁלֵּם רַע לְרֵע, וְאַל תִּהֲלַךְ בְּדֶרֶךְ גַּאֲוָה
(ז) שְׂנוּאָה לְאָדוֹן וַאֲנָשִׁים גַּאֲוָה, וּמִשְּׁנֵיהֶם מַעַל עֹשֶׁק.
(ח) מַלְכוּת מִגּוֹי אֶל גּוֹי תִּסֹּב, בִּגְלַל חֲמַס גַּאֲוָה.
(ט) מַה יִּגְאֶה עָפָר וָאֵפֶר, אֲשֶׁר בְּחַיָּיו יוּרַם גִּוְיוֹ.
(י) שֶׁמֶץ מַחֲלָה יַצְהִיב רוֹפֵא, מֶלֶךְ הַיּוֹם וּמָחָר יִפּוֹל.
(יא) בְּמוֹת אָדָם יִנְחַל, רִמָּה וְתוֹלֵעָה כִּנִּים וָרֶמֶשׂ.
(יב) תְּחִלַת גְּאוֹן אָדָם מוּעָז, וּמֵעֹשֶׂהוּ יָסוּר לִבּוֹ.
(יג) כִּי מִקְוֵה זָדוֹן חֵטְא, וּמְקוֹרָהּ יַבִּיעַ זִמָּה.
(יד) עַל כֵּן מִלֵּא לִבּוֹ אֱלֹהִים נָגַע, וַיַּכֵּהוּ עַד כַּלֵּה.
(טו) כִּסֵּא גֵאִים הָפַך אֱלֹהִים, וַיֹּשֶׁב עֲנָוִים תַּחְתָּם.
(טז) עִקְבוֹת גּוֹיִם טִמְטֵם אֱלֹהִים, וְשָׁרְשָׁם עַד אֶרֶץ קִעֲקָע.
(יז) וְסִחָם מֵאֶרֶץ וַיִּתְּשֵׁם, וַיַּשְׁבֵּת מֵאֶרֶץ זִכְרָם.
(יח) לֹא נָאוֶה לֶאֱנוֹשׁ זָדוֹן, וְעַזוּת, אַף - לִילוּד אִשָּׁה.
(יט) זֶרַע נִכְבָּד מַה זָּרַע לֶאֱנוֹשׂ, [זֶרַע נִכְבָּד יְרֵא אֱלֹהִים
, זֶרַע נִכְבָּד שׂוֹמֵר מִצְוָה.
(כ) זֶרַע נִקְלֶה מַה זָּרַע לֶאֱנוֹשׁ], זֶרַע נִקְלֶה עוֹבֵר מִצְוָה.
(כא) בֵּין אַחִים רֹאשָׁם נִכְבָּד, וִירֵא אֱלֹהִים בְּעַמּוֹ.
(כב) גֵּר וְזָר נָכְרִי וָרָשׁ, תִּפְאֶרֶת יִרְאַת אֱלֹהִים
(כג) אֵין לִבְזוֹת דַּל מַשְׁכִּיל, וְאֵין לְכַבֵּד עַוָּל אֲשֶׁר הוּרָם.
(כד) נָגִיד מוֹשֶׁל וְשׁוֹפֵט נִכְבָּדוּ, וְאֵין גָּדוֹל מִיְּרֵא אֱלֹהִים.
(כה) עֶבֶד מַשְׂכּיל הוּרָם, וְעֶבֶד סָכָל לֹא יִתְאוֹנֵן.
(כו) אַל תּתְחַכַּם לַעֲבוֹד חֶפְצֶךָ, וְאַל תִּתְכַּבֵּד בְּמוֹעֵד צָרְכֶּךָ.
(כז) טוֹב עוֹבֵד וְיוֹתֵר הוֹן, מִמִּתְכַּבֵּד וַחֲסַר מַתָּן.
(כח) בְּנִי בַּעֲנָוָה כַּבֵּד נַפְשֶׁךָ, וְיִתֶּן לְךָ טַעַם וְכָבוֹד אָבַדְתָּ.
(כט) מַרְשִׁיעַ נַפְשׁוֹ מִי יַצְדִיקֶנּוּ, וּמִי יְכַבֵּד מַקְלֶה נַפְשׁוֹ.
(ל) יֵשׁ דַּל נִכְבָּד בִּגְלַל שִׂכְלוֹ, וְיֵש נִכְבָּד בִּגְלַל עָשְׁרוֹ.
(לא) נִכְבָּד בְּעָשְׁרוֹ אֵיכָכָה, וְנִקְלֶה בְּעָנְיוֹ אֵיכָכָה.
(לב) הַמִּתְכַּבֵּד בְּדַלּוּתוֹ, בְּעָשְׁרוֹ מִתְכַּבִּד יֹתֵר.
(לג) וְהַנִּקְלֶה בְּעָשְׁרוֹ, בְּדַלּוּתוֹ נִקְלֶה יוֹתֵר.
(א) חָכְמַת דַּל תִּשָּׂא רֹאשׁוֹ, וּבֵין נְדִיבִים תּוֹשִׁיבֶנּוּ.
(ב) אַל תְּהַלֵּלו אָדָם בְּתָאֳרוֹ, וְאַל תְּתַעֵב אָדָם מְכוֹעָר בְּמַרְאֵהוּ.
(ג)אֱלִיל בְּעוֹף דְּבֹרָה וְרֹאשׁ תְּנוּבוֹת פּרִיָהּ.
(ד)מַעֲטֶה אֹבֵד אַל תְּהַתֵּל, וְאַל תְּקַלֵּס בִּמְרִירֵי יוֹם.
(ה) כִּי פְלָאוֹת מַעֲשֵׂי יי, וְנֶעְלָם מֵאָדָם פָּעֳלוֹ.
(ו)רַבִּים נִדְכָּאִים יָשְׁבוּ עַל כִּסֵּא, וּבַל עָלוּ עַל לֵב עָטוּ צְנִיף.
(ז) רַבִּים נִשָּׂאִים נִקְלוּ מְאֹד, וְהִשְׁפִּלוּ יַחַד, וְגַם נִכְבָּדִים נִתְּנוּ בְיָד.
(ח) בְּטֶרֶם תַּחְקוֹר אַל תְּסַלֵּף, בַּקֵּר לְפָנִים וְאַחַר תַּזִּיף.
(ט) בְּנִי אַל תָּשִׁיב דָּבָר טֶרֶם תִּשְׁמָע, וּבְתוֹךְ שִׂיחָה אַל תְּדַבֵּר.
(י)בְּאֵין עַצָּבָה אַל תִּתְחָר, וּבְרִיב זֵדִים אַל תְּקוֹמֵם.
(יא) בְּנִי לָמָּה תַרְבֶּה עֶשְׁקֶךָ, וְאֵין לְהַרְבּוֹת לֹא יִנָּקֶה
(יב)בְּנִי אִם לֹא תָּרוּץ לֹא תגִּיעַ, וְאִם לֹא תְּבַקֵּשׁ לֹא תִמְצָא.
(יג) יֵשׁ עָמֵל וְיָגֵעַ וָרָץ, וּכְדֵי כֵן הוּא מִתְאַחֵר.
(יד) יֵשׁ רֹשֵׁשׁ וְאֹבֵד מְהַלֵּךְ, חֲסַר כֹּל וְיוֹתֵר אִישׁ עָנִי.
(טו) וְעֵין יי צָפַתְהוּ לְטוֹב, וַיְנַעֲרֵהוּ מֵעֲפַר צַחֲנָה.
(טז) נָשָׂא בְּרֹאשׁוֹ וַיְרֹמְמֵהוּ, וַיִּתְמְהוּ עָלָיו רַבִּים.
(יז) טוֹב וְרַע חַיִּים וָמָוֶת, רֵישׁ וְעֹשֶׁר מֵיי הוּא.
(יח) חָכְמָה וְשֶׂכֶל וְהָבִין דָּבָר מֵיי הוּא, חֵטְא וּדְרָכִים יְשָׁרִים מֵיי הוּא.
(יט) שִׂכְלוּת וְחֹשֶׁךְ לְפוֹשְׁעִים נוֹצְרָה, וּמְרֵעִים רָעָה עִמָּם.
(כ) מַתַּן צַדִּיק יַעֲמֹד לִירֵאָיו, וּרְצוֹנוֹ יִצְלַח לָעַד.
(כא) יֵשׁ מִתְעַשּׁר מֵהִתְעַנּוֹת, וְזֶה יְחַיֵּב שְׂכָרוֹ.
(כב) וּבְעֵת יֹאמַר מָצָאתִי נַחַת, וְעַתָּה אֹכַל מִטּוֹבָתִי.
(כג) לֹא יָדַע מָה כִּי בָא חֲלֹף, וַעֲזָבוֹ לְאַחֵר וּמֵת.
(כד) בְּנִי עֲמוֹד בְּחֻקֶּךָ וּבוֹ הִתְהַלֵּךְ, וּבִמְלָאכְתְּךָ הִתְיַשֶּׁן.
(כה)אַל תִּתְמַה בְּעוֹשֵׂי רָע, תָּרוּץ לַיי וְקַוֵּה לְאוֹרוֹ.
(כו) כִּי נֹכַח בְּעֵינֵי יי, בְּפֶתַע פִּתְאֹם לְהַעֲשִׁיר דָּל.
(כז) בִּרְכַּת אֵל גּוֹרָל צַדִּיק, וּבְעֵת תִּקְוָתוֹ תִּפְרָח.
(כח) אַל תֹּאמַר הִנֵּה כִי עָשִׂיתִי חֶפְצִי, וּמֶה עַתָּה יֵעָזֵב לִי.
(כט) אַל תֹּאמַר דַּיִּי לְפָנַי, מַה אָסוֹן יְהִי עָלָי.
(ל) טוֹב יוֹם תִּשָּכַח רָעָה, וְרָע יוֹם תִּשָׁכַח טוֹבָה, וְאַחֲרִית אָדָם תִּהְיֶה עָלָיו.
(לא) עֵת רָעָה תְּשַׁכֵּח תַּעֲנוּג, וְסוֹף אָדָם יַגִּיד עָלָיו.
(לב) בְּטֶרֶם תַּחְקֹר אָדָם אַל תְּאַשְּׁרֵהוּ, כִּי בְּאַחֲרִיתוֹ יְאֻשַּׁר אָדָם.
(לג) לִפְנֵי מָוֶת אַל תְּאַשֶּׁר גָּבֶר, כִּי בְּאַחֲרִיתוֹ יִנָּכֵר אִישׁ.
(לד) [מְנַע רַבִּים מִתּוֹךְ בֵּיתֶךָ], וְלֹא כָל אִישׁ לְהָבִיא אֶל בַּיִת, [אוֹרְבִים וְכֵן נוֹכְלִים רַבִּים הֵם].
(לה) וּמָה רַבּוּ פִּצְעֵי רוֹכֵל, [הַמַּרְגִּילִים לִדְבַר עֶרְוָה].
(לו) [כְּנִיצוֹץ מַבְעִיר גַּחֶלֶת], כִּכְלוּב מָלֵא עוֹף, כֵּן בָּתֵּיהֶם מְלֵאִים מִרְמָה.
(לז) כְּעוֹף אָחוּז בִּכְלוּב לֵב גֵּאֵה, וְכִזְאֵב אֹרֵב לַטֶּרֶף.
(לח) מַה יִּרְבּוּ פִּשְׁעֵי בוֹצֵעַ, כְּכֶלֶב הוּא בָא לְכָל בַּיִת וְחוֹמֵס.
(לט) כֵּן בּוֹצֵעַ בָּא, וּמֵשִׂים רִיב לְכָל שִׁבְתָּם.
(מ) אוֹרֵב הָרוֹכֵל כְּדוֹב לְבֵית לֵצִים, וְכִמְרַגֵּל יִרְאֶה עֶרְוָה.
(מא) טוֹב לְרָע יַהֲפֹךְ נִרְגָּן, וּבְמַחֲמַדֶּיךָ יִתֵּן קָשֶׁר.
(מב) מִנִּיצוֹץ יַרְבֶּה גַחֶלֶת, וְאִישׁ בְּלִיַעַל לְדָם יֶאֱרֹב.
(מג) גּוּר מֵרַע כִּי רַע יוֹלִיד, לָמָּה מוּם עוֹלָם תִּשָּׁא.
(מד) לֹא תִדְבַּק לְרָשָׁע וִיסַלֵּף דַּרְכֶּךָ, וְיַהֲפָכְךָ מִבְּרִיתֶךָ.
(מה) מִשָּׁכֵן זָרִיז זָהִיר דַּרְכֶּךָ, [פֶּן יַפְרִיעַ שַׁלְוָתֶךָ], וִינַכֶּרְךָ בְּמַחֲמַדֶּיךָ.
(א) אִם תֵּטִיב תֵּדַע לְמִי תֵטִיב, וִיהִי תִקְוָה לְטוֹבָתָךְ.
(ב) הֵיטִב לַצַּדִּיק תִּמְצָא תַשְׁלוּמַת, אִם לֹא מִמֶּנוּ מֵיְהֹוָה.
(ג) אֵין טוֹבָה לִמְנֹחַ רָשָׁע, וְגַם צְדָקָה לאֹ עָשָׂה.
(ד) פִּי שְׁנַיִם רָעָה תַּשִּׂיג בְּעֵת צֹרֶךְ, בְּכָל טוֹבָה תַּגִּיעַ אֵלָיו.
(ה) כְּלֵי לָחֶם אַל תִּתֵּן לוֹ, לָמָּה בָם יַקְבִּיל אֵלֶיךָ.
(ו) כִּי גַם אֵל שֹוֹנֵא רָעִים, וּלָרְשָׁעִים יָשִׁיב נָקָם.
(ז) תֵּן לַטּוֹב וּמְנַע מֵרָע, הֹקֵיר מָךְ וְאַל תִּתֵּן לְזֵר.
(ח) לֹא יִוָּדַע בַּטּוֹבָה אוֹהֵב, וְלֹא יְכֻסֶּה בְרָעָה שׂוֹנֵא.
(ט) בְּטוֹבַת אִישׁ גַּם שׂוֹנֵא רֵעַ, וּבְרָעָתוֹ גַּם רֵעַ בּוֹדֵד.
(י) אַל תַּאֲמִין בְּשׂוֹנֵא לָעַד, וִיהַלֵּךְ בְּנַחַת.
(יב) תֵּן לִבְּךָ לְהִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ, הֱיֵה לוֹ כִּמְגַלֶּה רָז.
(יג) וְלֹא יִמְצָא לְהַשְׁחִיתְךָ, וְדַע אַחֲרִית קִנְאָה.
(יד) אַל תַּעֲמִידֵהוּ אֶצְלֶךָ, לָמָּה יֶהְדָּפְךָ וְיֲַעמֹד תַּחְתֶּיךָ.
(טו) אַל תּוֹשִׁיבֵהוּ לִימִינֶךָ, לָמָּה יְבַקֵּשׁ מוֹשָׁבֶךָ.
(טז) וּלְאָחוֹר תַּשִּׂיג אֲמָרַי, וּלְאַחְוָתִי תִּתְאַנָּח.
(יז) מִי יוּחַן חוֹבֵר נָשׁוּךְ, וְכָל הַקָּרֵב אֶל חַיַּת שֵׁן.
(יח) כֵּן חוֹבֵר אֶל אִישׁ זָדוֹן, וּמִתְגֹלֵל בַּעֲוֹנֹתָיו.
(יט) לֹא יַעֲבֹר, עַד תִּבְעַר בּוֹ אֵשׁ.
(כ) כַּאֲשֶׁר יָבוֹא עִמְּךָ, לֹא יִתְגַּלֶּה לָךְ.
(כא) וְאִם תִּפּוֹל, לֹא יִפֹּל לְהַצִּילֶךָ.
(כב) עַד עֵת מָעַד לֹא יוֹפִיעַ, וְאִם תִּמּוֹט לֹא יִתְכַּלְכָּל.
(כג) בְּשְׂפָתָיו יִתְמַהְמַהּ צָר, וּבְלִבּוֹ יַחְשׁוֹב מַהֲמֹרוֹת עֲמוּקוֹת.
(כד) וְגַם אִם בּעֵינָיו יַדְמִיעַ אוֹיֵב, אִם מָצָא עֵת לֹא יִשְׂבַּע דָּם.
(כה) אִם רַע קְרָאֲךָ נִמְצָא שָׁם, כְּאִישׁ סוֹמֵךְ יְחַפֵּש עָקֹב.
(כו) רֹאשׁ יָנִיעַ וְהֵנִיף יָדוֹ, וּלְרוֹבֶה לָחַשׁ יְשַׁנֶּא פָנִים.
(א) נוֹגֵעַ בְּזֶפֶת תִּדְבַּק יָדוֹ, וְחוֹבֵר אֶל לֵץ יִלְמַד דַּרְכּוֹ.
(ב) כָּבֵד מִמְּךָ מַה תִּשָּׂא, וְאֶל עָשִׁיר מִמְּךָ מַה תִּתְחַבָּר.
(*ב) מַה יְחֻבַּר פָּרוּר אֶל סִיר, אֲשֶׁר הוּא נוֹקֵשׁ בּוֹ וְהוּא נִשְׁבָּר.
(*ב) אוֹ מַה יְּחֻבַּר, עָשִׁיר אֶל דָּל.
(ג) עָשִׁיר יְעַוֶּה הוּא יִתְנַוֶּה, וְאִם דַּל יְעַוֶּה הוּא יִתְחַנָּן.
(ד) אִם תִּכְשַׁר לוֹ יַעֲבֹד בָּדְ, וְאִם תִּכְרַע לֹא יַחְמֹל עָלֶיךָ.
(ה) אִם שַלְּךָ יֵיטִיב דְּבָרָיו עִמָּךְ, וִירֹשֶׁשְׁךָ וְלֹא יִכְאַב לוֹ.
(ו) צֹרֶךְ לוֹ עִמְּךָ וְהָשִׁיעַ לָךְ, וְשׁוֹחֵק לְךָ וְהִבְטִיחֶךָ.
(ז) עַד אֲשֶׁר תּוֹעִיל יְהָתֵל בָּךְ, פַעֲמַיִם שָׁלֹשׁ יַעֲרִיצֶךָ.
(*ז) וּבְכֵן יִרְאֲךָ לְהִתְעַבֵּר בָּךְ, וּבְרֹאשׁוֹ יָנִיעַ אֵלֶיךָ.
(ח) הִשָּׁמֵר אַל תִּרְהַב מְאֹד, וְאַל תִּדְמֶה בַּחֲסֵירֵי מַדָּע.
(ט) קָרֵב נָדִיב הֱיֶה רָחוֹק, וּכְדֵי כֵן יַגִּישֶׁךָ.
(י) אַל תִּתְקָרֵב פֶּן תִּתְרַחֵק, וְאַל תִּתְרַחֵק פֶּן תִּשָּׂנֵא.
(יא) אַל תִּבְטַח לְחֹפֶשׁ עִמּוֹ, וְאַל תַּאֲמִין לְרֹב שִׂיחוֹ.
(*יא) כִּי מַרְבִּית שִׂיחוֹ נִסּיוֹן, וְשֹׂחֵק לְךָ וַחֲקָרֶךָ.
(יב) אַכְזָרִי יִתֵּן כֹּשֶׂל וְלֹא יַחְמוֹל, עַל נֶפֶשׁ רַבִּים קוֹשֵׂר קָשֶר.
(יג) הִשָּׁמֵר וֶהְיֵה זָהִיר, וְאַל תִּתְהַלֵּךְ עִם אַנְשֵׁי חָמָס.
(יד) כָּל הַבָּשָׂר יֶאֱהַב מִינוֹ, וְכָל אָדָם אֶת הַדּוֹמֶה לוֹ.
(טו) מִין כָּל בָּשָׂר אֶצְלוֹ, וְאֶל מִינוֹ יְחֻבַּר אָדָם.
(טז) מַה יְּחֻבַּר זְאֵב אֶל כֶּבֶשׂ, כַּךְ רָשָׁע לַצַּדִיק, וְכֵן עָשִׁיר אֶל אִישׁ נֶאֱצָל.
(יז) מֵאַיִן שָׁלוֹם צָבוּעַ אֶל כָּלֶב, מֵאַיִן שְׁלוֹם עָשִׁיר אֶל רָשׁ.
(יח) מַאֲכַל אֲרִי פִּרְאֵי מִדְבָּר, כֵּן מַרְעִית עָשִׁיר דַּלִּים.
(יט) תּוֹעֲבַת גַּאֲוָה עֲנָוָה, וְתוֹעֲבַת עָשִׁיר אֶבְיוֹן.
(כ) עָשִׁיר מוּט נִסְמָךְ מֵרֵעַ, וְדַל נָמוֹט נִדְחָה מֵרֵעַ אֶל רֵעַ.
(כא) עָשִׁיר מְדַבֵּר וְעוֹזְרָיו רַבִּים, וּדְבָרָיו מְכוֹעֲרִין מְיוּפִּין.
(כב) דַּל נָמוֹט מְדַבֵּר גָּע גָּע יִשֶּׂא, וְדִבֶּר מַשְׂכִּיל וְאֵין לוֹ מָקוֹם.
(כג) עָשִׁיר דּוֹבֵר הַכֹּל נִסְכָּתוּ, וְאֶת שִׂכְלוֹ עַד עָב יַגִּיעוּ.
(כד) דַּל דּוֹבֵר מִי זֶה יֹאמֵרוּ, וְאִם נִתְקַל גַּם הֵם יֶהְדֳּפוּהוּ.
(כה) טוֹב הָעֹשֶׂר אִם אֵין עָוֹן, וְרַע הָעוֹנִי עַל פִּי זָדוֹן.
(כו) לֵב אֱנוֹשׁ יְשַׁנֵּא פָנָיו, אִם לְטוֹב וְאִם לְרָע.
(כז) עִקְבוֹת לֵב טוֹב פָּנִים אוֹרִים, וְשִׂיג וְשִׂיחַ מַחֲשֶׁבֶת עָמָל.
(א) אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ לֹא עֲזָבוֹ פִיהוּ, וְלֹא אָבַח עָלָיו דִּין לִבּוֹ.
(ב) אַשְׁרֵי אִישׁ לֹא חִסַּדְתּוֹ נַפְשׁוֹ, וְלֹא שָׁבְתָה תּוֹחַלְתּוֹ.
(ג) לְלֵב קָטֹן לֹא נָאוֶה עֹשֶׁר, וּלְאִישׁ רַע עַיִן לֹא נָאוֶה חָרוּץ.
(ד) מוֹנֵעַ לְנַפְשׁוֹ יִקְבֹּץ לְאַחֵר, וּבְטוֹבָתוֹ יִתְבַּעְבֵּעַ זָר.
(ה) רַע לְנַפְשׁוֹ לְמִי יֵיטִיב, וְלֹא יִרְאֶה בְּטוֹבָתוֹ.
(ו) רַע לְנַפְשׁוֹ אֵין רַע מִמֶּנּוּ, וְעִמּוֹ תּשְלוּמַת רָעָתוֹ.
(ט) בְּעֵין כּוֹשֵׁל מְעַט הוּא חֶלְקוֹ, וְלוֹקֵחַ חֵלֶק רֵעֵהוּ מְאַבֵּד חֶלְקוֹ.
(י) עַיִן רַע עָיִן תָּעִיט עַל לָחֶם, וּמְהוּמָה עַל שֻלְחָנוֹ.
(*י) עַיִן טוֹבָה מַרְבֶּה הַלָּחֶם, וּמַעְיָן יָבֵשׁ יִזַּל מַיִם עַל הַשֻּׁלְחָן.
(יא) בְּנִי אִם יֵשׁ לְךָ שָׁרֵית נַפְשֶׁךָ, וְאִם יֵשׁ לְךָ הֵיטִיב לָךְ.
(יב) וּלְאֵל יָדְךָ הִדָּשֵׁן, זְכוֹר כִּי לֹא בִשְׁאוֹל תַּעֲנוּג.
(*יב) וְלֹא מָוֶת יִתְמַהְמַהּ, וְחֹק לִשְׁאוֹל לֹא הֻגַּד לָךְ.
(יג) בְּטֶרֶם תָּמוּת הֵיטִב לְאוֹהֵב, וְהַשִּׂיגַת יָדְךָ תֶּן לוֹ.
(יד) אַל תִּמְנַע מִטּוֹבַת יוֹם, [וְאַל תִּמְנַע מִטּוֹבָה נַפְשֶׁךָ].
(*יד) וּבְהִלֶּקַח אָח אַל תְּעַבֵּר, וַחֲמוּד רֵעַ אַל תַּחְמֹד.
(טו) הֲלֹא לְאַחֵר תַּעֲזוֹב חֵילֶךָ, וִיגִיעֲךָ לְיוֹדֵי גוֹרָל.
(טז) תֵּן לְאָח וְחֹנֵן וּפַנֵּק נַפְשֶׁךָ, כִּי אֵין בִּשְׁאוֹל לְבַקֵּשׁ תַּעֲנוּג.
(*טז) וְכָל דָּבָר שֶׁיָּפֶה לַעֲשׂוֹת, לִפְנֵי אֱלֹהִים עֲשֶׂה.
(יז) כָּל הַבָּשָׂר כַּבֶּגֶד יִבְלֶה, וְחֹק עוֹלָם גֹּוֵעַ יִגְוָעוּ.
(יח) כְּפֶרַח עָלֶה עַל עֵץ רַעֲנָן, שֶׁזֶּה נוֹבֵל וְאַחֵר צוֹמֵחַ.
(*יח) כֵּן דּוֹרוֹת בָּשָׂר וָדָם, אֶחַד גֹּוֵעַ וְאֶחַד גּוֹמֵל.
(יט) כָּל מַעֲשָׂיו רָקוֹב יִרְקָבוּ, וּפֹעַל יָדָיו יִמָּשֵׁךְ אַחֲרָיו.
(כ) אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ בְּחָכְמָה יֶהְגֶּה, וּבִתְבוּנָה יִשְׁעֶה.
(כא) הַשָּׂם עַל דְרָכֶיהַ לִבּוֹ, וּבִתְבוּנֹתֶיהַ יִתְבּוֹנָן.
(כב) לָצֵאת אַחֲרֶיהָ בְחֵקֶר, וְכָל מְבוֹאֶיהָ יְרַצֵּד.
(כג) הַמַּשְׁקִיף בְּעַד חֲלוֹנָה, וְעַל פְּתָחֶיהָ יְצוֹתֵת.
(כד) הַחוֹנֶה סְבִיבוֹת בֵּיתָהּ, וְהֵבִיא יְתֵדָיו בְּקִירָהּ.
(כה) וְנוֹטֶה אָהֳלוֹ עַל יָדָהּ, וְשָׁכַן שֹׁכֶן טוֹב.
(כו) וְיָשִׂים קִנּוֹ בְעָפְיָהּ, וּבַעֲנָפֶיהָ יִתְלוֹנָן.
(כז) וְחוֹסֶה בְּצִלָּהּ מֵחֹרֶב, וּבִמְעוֹנוֹתֶיהָ יִשְׁכֹּן.
(א) כִּי יְרֵא יְהֹוָה יַעֲשֶׂה זֹאת, וְתוֹפֵשׂ תּוֹרָה יַדְרִיכֶנָּה.
(ב) וְקִדְּמַתְהוּ כָאֵם, וּכְאֵשֶׁת נְעוּרִים תְּקַבְּלֶנּוּ.
(ג) וְהֶאֱכִילַתְהוּ לֶחֶם שָׂכֶל, וּמֵי תְבוּנָה תַּשְׁקֶנּוּ.
(ד) וְנִשְׁעַן עָלֶיהָ וְלֹא יִמּוֹט, וּבָהּ יִבְטַח וְלֹא יֵבוֹשׁ.
(ה) וְרוֹמְמַתְהוּ מֵרֵעֵהוּ, וּבְתוֹךְ קָהָל תִּפְתַּח פִּיו.
(ו) שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמְצָא, וְשֵׂם עוֹלָם תּוֹרִישֶׁנּוּ.
(ז) לֹא יַדְרִיכוּהָ מְתֵי שָׁוְא, וְאַנְשֵׁי זָדוֹן לֹא יִרְאוּהָ.
(ח) רְחוֹקָה הִיא מִלֵּצִים, וְאַנְשֵׁי כָזָב לֹא יִזְכְּרוּהָ.
(ט) לֹא נָאֲתָה תְהִלָּה בְּפִי רָשָׂע, כִּי לֹא מֵאֵל נֶחְלְקָה לּוֹ.
(י) בְּפֶה חָכָם תֵּאָמֵר תְּהִלָּה, וּמשֵׁל בָּהּ יִלַמְּדֶנָּה.
(יא) אַל תֹּאמַר מֵאֵל פִּשְׁעִי, כִּי אֶת אֲשֶׁר שָׂנֵא לֹא עָשָה.
(יב) פֶּן תֹּאמַר הוּא הִתְקִילָנִי, כִּי אֵין צֹרֶךְ בְּאַנְשֵׁי חָמָס.
(יג) רָעָה וְתוֹעֵבָה שָׂנֵא יְהֹוָה, וְלֹא יְאַנֶּנָּה לִירֵאָיו.
(יד) אֱלֹהִים מִבְּרֵאשִׁית בָּרָא אָדָם, וַיְשִׁיתֵהוּ בְּיַד חוֹתְפוֹ, וַיִּתְּנֵהוּ בְּיַד יִצְרוֹ.
(טו) אִם תַּחְפֹּץ תִּשְׁמֹר מִצְוָה, וְתָבִינָה לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ.
(טז) אִם תַּאֲמִין בּוֹ / גַּם אַתָּה, תִּחְיֶה.
(*טז) מוּצָק לְפָנֶיךָ אֵשׁ וָמָיִם, בַּאֲשֶׁר תַּחְפֹּץ שְׁלַח יָדֶיךָ.
(יז) לִבְנֵי אָדָם חַיִּים וָמָוֶת, אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יִנָּתֵן לוֹ.
(יח) סָפְקָה חָכְמַת יְהֹוָה, אַמִּיץ גְּבוּרוֹת וְחוֹזֶה כֹל.
(יט) עֵינֵי אֵל יִרְאוּ מַעֲשָׂיו, וְהוּא יַכִּיר כָּל מִפְעַל אִישׁ.
(כ) לֹא צִוָּה אֱנוֹשׁ לַחֲטֹא, וְלֹא הֶחֱלִים אַנְשֵׁי כָזָב.
(*כ) וְלֹא מְרַחֵם עַל עֹשֶׂה שָׁוְא, וְעַל מְגַלֶּה סוֹד.
(א) אַל תִּתְאַוֶּה תֹּאַד נַעֲרֵי שָׁוְא, וְאַל תִּשְׂמַח בִּבְנֵי עַוְלָה.
(ב) וְגַם אִם פָּרוּ אַל תָּבֻעַ בָּם, אִם אֵין אִתָּם יִרְאַת יְהֹוָה.
(ג) אַל תַּאֲמִין בְּחַיֵּיהֶם, וְאַל תִּבְטַח בְּעִקְבוֹתָם.
(*ג) כִּי לֹא תִהְיֶה לָהֶם, אַחֲרִית טוֹבָה.
(*ג) כִּי טוֹב אֶחָד עוֹשֶׂה רָצוֹן, מֵאָלֶף, וּמוֹת עֲרִירִי, מִמִּי שֶׁהָיוּ לוֹ, בָּנִים רַבִּים בְּעַוְלָה, וּמֵאַחֲרִית זָדוֹן.
(ד) מֵאֶחַד עֲרִירִי יְרֵא יְהֹוָה תֵּשֵׁב עִיר, וּמִמִּשְׁפַּחַת בֹּגְדִים תֶּחֱרָב.
(ה) רַבּוֹת כָּאֵלֶּה רַאֲתָה עֵינִי, וְעַצֻּמוֹת כָּאֵלֶּה שָׂמְעָה אָזְנִי.
(ו) בַּעֲדַת רְשָׁעִים יוֹקֶדֶת אֵשׁ, וּבְגוֹי חָנֵף נִצְּתָה חֵמָה.
(ז) אֲשֶׁר לֹא נָשָׁא לֲנְסִיכֵי קֶדֶם, הַמּוֹרִים עוֹלָם בִּגְבוּרָתָם.
(ח) וְלֹא חָמַל עַל מְגוּרֵי לוֹט, הַמִּתְעַבְּרִים בְּגַאֲוָתָם.
(ט) וְלֹא חָמַל עַל גוֹי חֶרֶם, הַנּדוֹשִׁים בַּעֲוֹנָם.
(י) כֵּן שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי, הַנֶּאֱסָפִים בִּזְדוֹן לִבָּם.
(יא) וְאַף כִּי אֶחַד מַקְשֶׁה עֹרֶף, תֵּמַהּ זֶה אִם יִנָּקֶה.
(*יא) כִּי רַחֲמִים וְאַף עִמּוֹ וְנוֹשֵׂא וְסוֹלֵחַ, וְעַל רְשָׁעִים יַנִּיחַ רָגְזוֹ.
(יב) כְּרָב רַחֲמָיו כֵּן תּוֹכַחְתּוֹ, אִישׁ כְּמִפְעָלָיו יִשְׁפֹּט.
(יג) לֹא יִמָּלֵט בְּגָזֵל עַוָּל, וְלֹא יַשְׁבִּית תַּאֲוַת צַדִּיק לְעוֹלָם.
(יד) כָּל הָעֹשֶׁה צְדָקָה, יִשׁ לוֹ שָׂכָר.
(טו) יְהֹוָה הִקְשָׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה, אֲשֶׁר לֹא יְדָעוֹ, שֶׁמַעֲשָׂיו מְגֻלִּין תַּחַת הַשָּׁמַיִם.
(טז) רַחֲמָיו יֵרָאוּ לְכָל בִּרְיוֹתָיו, וְאוֹרוֹ וְשִׁבְחוֹ חָלַק לִבְנֵי אָדָם.
(יז) אַל תֹּאמַר מֵאֵל נִסְתַּרְתִּי, וּבַמָּרוֹם מִי יִזְכְּרֵנִי.
(*יז) בְּעַם כָּבֵד לֹא אִוָּדֵעַ, וּמַה נַפְשִׁי, כְּקַצּוֹת רוּחוֹת כּלָ בּנֵי אָדָם.
(יח) הֵן הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם, וּתְהוֹם וָאָרֶץ.
(*יח) בְּרִדְתּוֹ עֲלֵיהֶם עוֹמְדִים, בְּפָקְדוֹ כֵּן יִרְגְּשׁוּ.
(יט) אַף קִצְבֵי הָרִים וִיסוֹדֵי תֵבֵל, בְּהַבִּיטוֹ אֲלֵיהֶם רַעַשׁ יִרְעָשׁוּ.
(כ) גַּם עָלַי לֹא יָשִׂים לֵב, וּבִדְרָכַי מִי יִתְבּוֹנָן.
(כא) אִם חָטָאתִי לֹא תִרְאֵנִי עָיִן, אוֹ אִם אֲכַזֵב, בְּכָל סֵתֶר מִי יוֹדֵעַ.
(כב) מָה מַעֲשֶׂה צֶדֶק מִי יַגִּידֶנּוּ, וְתִקְוַת מָּה כִי אָצוּק חוֹק.
(כג) חַסְרֵי לֵב יָבִינוּ אֵלֶּה, וְגֶבֶר פּוֹתֶה יַחְשֹׁב זֹאת.
(כד) שִׁמְעוּ אֵלַי וּקְחוּ שִׂכְלִי, וְעַל דְבָרַי שִׂימוּ לֵב.
(כה) אַבִּיעָה בְמִשְׁקָל רוּחִי, וּבְהַצְנֵעַ אֲחַוֶּה דֵעִי.
(כו) כִּבְרֹא אֵל מַעֲשָׂיו מֵרֹאשׁ, עַל חַיֵּיהֶם [חָלָק מִשְׁטָרָם].
(טז) בְּטֶרֶם תִּדּוֹר הָכֵן נִדְרֶךָ, בַּל תִּהְיֶה כִּמְנַסָּה יְהֹוָה.
(לב) אַל תִּשְׂמַח אֶל שֶׁמֶץ תַּעֲנוּג, אֲשֶׁר פִּי שְׂנַיִם רֵישׁוֹ.
(לג) אַל תּהִי זוֹלֵל וְסוֹבֵא, וּמְאוּמָה אֵין בַּכִּים.
(א) פּוֹעֵל זֹאת לֹא יַעֲשִׁיר, וְבוֹזֶה מְעוּטִים יִתְעַרְעָר.
(ב) יַיִן וְנָשִׁים יַפְחִיזוּ לֵב, וְנֶפֶשׁ עָזָה תַשְׁחִית בְעָלֶיהָ.
(ה) יֵשׁ מַחֲרִישׁ וְנֶחְשָׁב חָכָם, וְיֵשׁ נִמְאָס בְּרוֹב שִׂיחַ.
(ו) יֵשׁ מַחֲרִישׁ מֵאֵין מַעֲנֶה, וְיֵשׁ מַחֲרִישׁ כִּי רֹאֶה עֵת.
(ז) חָכָם יַחֲרִישׁ עַד עֵת, וּכְסִיל לֹא יִשְׁמוֹר עֵת.
(יג) חָכָם בִּמְעַט דִבֶּר נַפְשׁוֹ, וְטוֹבַת כְּסִילִים יִשְׁפוֹךְ חָכְמָה.
(כב) רֶגֶל נָבָל מִהֲרָה אֶל בָּיִת, וְאִישׁ מְזִימוֹת יַכְנִיעַ לָרַבִּים.
(כג) אֱוִיל מִפֶּתַח יַבִּיט אֶל בָּיִת, וְכָבוֹד לְאִישׁ בַּחוּץ יַעֲמוֹד וִידַבֵּר.
(א) שְׁלֹשָׁה שָׂנֵאתִי, וְאַרְבָּעָה לֹא אָהָבְתִּי.
(ב) שַׂר הַנִּרְגָל בְּבֵית הַמִּשְׁתָּאוֹת, הַמּוֹשִׁיב שֶׁבֶת בִּמְרוֹמֵי קָרֶת.
(ג) הָאוֹחֵז בָּאַמָה וּמַשְׁתִּין מָיִם, וְהַנִּכְנָס לְבֵית חֲבֵרוֹ פִּתְאוֹם
(ב) שָׁלֹשׁ הֵנָה שָׂנְאָה נַפְשִׁי, וְצַר לִי מְאֹד בְּחַיֵּיהֶם.
(ג) דַּל גֵּאֶה וְעָשִׁיר מְכַחֵשׁ, וְזָקֵן מְנָאֵף וַחֲסַר דַּעַת.
(ה) אִם בִּנְעֻרוֹתֶיךָ לֹא חֲפַצְתָּם, אֵיךְ תַּשִּׁיגֵם בְּזִקְנוֹתֶיךָ.
(ח) אַשְׁרֵי שֶׁלֹּא נִכְשַׁל בִּלְשׁוֹנוֹ, וְלֹא עֹבֵד נִקְלֶה מִמֶּנּוּ.
(יא) אַשְׁרֵי בַעַל אִשָּׁה מַשְׁכָּלֶת, וְלֹא חוֹרֵשׁ בְּשׁוֹר וְבַחְמוֹר יַחְדָּו.
(יג) כָּל מַכָּה וְלֹא כְמַכַּת הַלֵּב, כָּל רָעָה וְלֹא כְרָעַת אִשָּׁה.
(יז) רֹעַ אִשָּׁה יַשְׁחִיר מַרְאֶה אִישׁ, וְיַקְדִיר פָּנָיו לְדוֹב.
(יח) בֵּין רֵעִים יֵשֵׁב בַּעֲלָה, וּבְלֹא טַעֲמוֹ יִתְאַנָּח.
(יט) מְעַט רָעָה כְרָעַת אִשָּׁה, גוֹרַל חוֹטֵא יִפּוֹל עָלֶיהָ.
(כ) כְּמַעֲלֵה חוּץ לְרַגְלֵי יָשִׁישׁ, כֵּן אֵשֶׁת לָשׁוֹן לְאִישׁ רַךְ.
(כא) אַל תִּפּוֹל בְּיֹפִי אִשָּׁה, וְעַל יֵש לָהּ לֹא תַּחְמוֹד.
(כב) כִּי בַעֲדָהּ חֶרְפָּה וּבֹשֶׁת, אִשָּׁה מְכַלְכֶּלֶת אֶת בַּעֲלָהּ.
(כג) רִפְיוֹן יָדַיִם וְכִשְׁלוֹן בִּרְכַּיִם, אִשָּׁה לֹא תְאַשֵּׁר אֶת בַּעֲלָהּ.
(כד) מֵאִשָּׁה תְחִלַת עָוֹן, וּבִגְלָלָהּ גָוַעְנוּ יַחַד.
(כה) אִשָּׁה רָעָה צָרַעַת לְבַעֲלָהּ, יְגַרְשֶׁנָּה מִבֵּיתוֹ וְיִתְרַפֵּא מִצָּרַעְתּוֹ.
(א) אִשָּׁה טוֹבָה אַשְׁרֵי בַעֲלָהּ, וּמִסְפַּר יָמָיו כִּפְלַיִם.
(ב) אֵשֶׁת חַיִל תְּדַּשֵּׁן לְבַעֲלָהּ, [וּשְׁנֵי חַיָּיו יְבַלֶּה בַנְעִימִים].
(ג) אִשָּׁה טוֹבָה מַתָּנָה טוֹבָה, בְּחֵיק יֵרֵא אֱלֹהִים תִּנָּתֵן.
(ה) כְּלֵי יוֹצֵר לְבָעֵר כִּבְשָׁן, וְכָמֹהוּ אִישׁ עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ.
(?) עַל עֲבֹדַת עֵץ יְהִי פֶרִי, כֵּן חֶשְׁבּוֹן עַל יֵצֶר אֶחָד.
(יב) הָיְתָה לְפָנָיו גַחֶלֶת, נָפַח בָּה וּבָעֲרָה.
(יג) רָקַק בָּהּ וְכָבְתָה, [וּשְׁנֵיהֶם מִפִּיךָ הֵם].
(א) אַל תֵּצַר צָרַת מָחָר, כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד יוֹם.
(ב) שֶׁמָּא מָחָר בָּא וְאֵינֶנּוּ, נִמְצָא מִצְטָעֵר עַל הָעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.
(ג) הַכֹּל שָׁקַלְתִּי בְכַף מֹאזְנַיִם, וְלֹא מָצָאתִי קַל מִסֻבִּין.
(ד) וְקַל מְסֻבִּין, חָתָן הַדָּר בְּבֵית חָמָיו.
(ה) וְקַל מֵחָתָן, אֹרֵחַ מַכְנִיס אֹרֵחַ.
(ו) וְקַל מֵאֹרֵחַ, מֵשִׁיב דָבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע.
(ט) יסר בנך לבל תבוש, ואם תשחק עמו יכלימך.
(יא) אל תמשילהו בנעוריו, ואל תשא לשחיתותיו.
(יב) כוף ראשו בנערותו, ובקע מתניו כשהוא קטן.
(*יב) למה ישקה ומרה בך, ונולד ממנו מפח נפש.
(יג) יסר בנך והכבד עולו, פן באולתו יבלע בך.
(יד) טוב מסכן וחי בעצמו, מעשיר ונגע בבשרו.
(טו) חיי שר איביתי מפז, ורוח טובה מפנינים.
(טז) אין עושר על עושר שר עצם, ואין טובה על טוב לבב.
(יז) טוב למות מחיי שוא, ונוחת עולם מכאב נאמן.
(יח) טובה שפוכה על פה סתום, תנופה מצגת לפני גלול.
(יט) מה יעריכו לאלילי הגוים, אשר לא יאכלון ולא יריחון.
(כ) כן מי שיש לו עושר, ואין נהנה ממנו.
(כא) ראה בעיניו ומתאנח, כאשר סריס יחבק נערה.
(כב) כנאמן לן עם בתולה, כן עושה באונס משפט, ויהוה מבקש מידו.
(כג) אל תתן לדין נפשך, ואל תכשל בעונך.
(כד) שמחת לב הם חיי איש, וגיל אדם האריך אפו.
(כה) פוג נפשך ופיג לבך, וקצפון הרחק ממך.
(כו) כי רבים הרג דין, ואין תעלה בקצפון.
(כז) קנאה ודין יקצרו ימים, ובלא עת תזקין דאגה.
(כח) שנות לב טוב תחת מטעמים, ומאכלו יעלה עליו.
(א) שקד עשיר ימחה שארו,דאגת מחיה תפריע נומה.
(ב) דאגת מחיה תפריע נומה, ומחלי חזק תפריע נומה.
(ב*) רע נאמן תניד חרפה, ומסתיר סוד אוהב כנפש.
(ג) עמלי עשיר לקבץ הון, ואם ינוח לקבל תענוג.
(ד) יגע עני לחסר ביתו, ואם ינוח יהיה צריך.
(*ד) עמל עני לחסר כחו, ואם ינוח לא נחה לו.
(ה) רודף חרוץ לא ינקה, ואוהב מחיר בו ישגה.
(ו) רבים היו חבולי זהב, והבוטח על פנינים.
(*ו) ולא מצאו להנצל מרעה, וגם להושע ביום עברה.
(ז) כי תקלה הוא לאויל, וכל פותה יוקש בו.
(ח) אשרי איש נמצא תמים, ויחר ממון לא נלוז.
(ט) מי הוא זה ונאשרנו, כי הפליא לעשות בעמו.
(י) מי הוא זה שנדבק בו, והיה לו שלום, והיה לו תפארה.
(*י) כי ברבות שלום חייו, יהיה לך לתפארת.
(י) מי ברכו וישלם בחייו, הוא לך לתפארת.
(*י) מי יוכל לסור ולא סר, ולהרע רעה ולא אבה.
(יא) על כן חזק טובו, ותהלתו יספר קהל.
מוסר לחם, ויין יחדו.
(יב) בני אם על שלחן גדול, ישבת, אל תפתח עליו גרנך.
(יג) אל תאמר ספוק עליו, זכור כי רעה עין רעה.
(יד) רע עין שונא אל, ורע ממנו לא ברא.
(טז) כי זה מפני כל דבר תזוע עין, ומפנים דמעה תדמע.
(יז) רע מעין לא חלק אל, על כן מפני כל נם לחה
(*יז) מקום יביט טל תושיט יד, ואל תחד עמו בטנא.
(יח) דעה רעך כנפשך, ובכל ששנאת התבונן.
(יט) הסב כאיש אשר נבחר, ואל תעט פן תגעל.
(כ) דע שרעך איש כמוך, ואכול דבר ששם לפניך.
(כא) חדל ראשון בעבור מוסר, ולא תהיה גרגרן פן תמאס.
(כב) וגם אם בין רבים ישבת, לפני רע אל תושיט יד.
(כג) הלא די אנוש נבון מזער, ועל יצועיו לא ישיק.
(כד) מכאוב ונדד ישנה, ומער ותשניק, ופני הפוכות עם איש כסיל.
(כה) שנות חיים על קרב תולל וקם בבקר ונפשו אתו.
(כו) שנות חיים עם איש נבון, ילין עד בקר ונפשו עמו.
(כז) [ואם יפצירו בך לאכול, סור מן הסבה] ותמצא נחת.
(כח) בכל מעשיך היה צנוע, וכל אסון לא יגע בך.
(כט) וגם אם נאנסתה, במטעמים קוה קוה וינוח לך.
(ל) שמע בני ואל תבוז לי, ובאחרית תשיג אמרי.
(לא) שמע בני וקח אמרי, ואל תלעיז עליי, ובאחרית תמצא דברי.
(לב) טוב על לחם תברך שפה, עדות טובו נאמנה.
(לג) רע על לחם ירגז בשער, רעת רועו נאמנה.
(לד) וגם על היין אל תתגבר, כי רבים הכשיל תירוש.
(לה) כור בוחן מעשה לוטש, כן היין למצות לצים.
(לו) נבון בוחן מעשה מעשה, כן שכר לריב לצים.
(לז) למי היין חיים? לאנוש אם ישתנו במכתנתו.
(לח) מה חיים חסר היין, שהוא מראשית לשמחה נוצר.
(לט) שמחת לב וששון ועדון, יין נשתה בעתו וראי.
(מ) חיי מה לחסר תירוש, והוא לגיל נחלק מראש.
(מא) כאב ראש לענה וקלון, יין נשתה בתחרה וכעס.
(מב) מרבה חמר לכסיל מוקש, מחסר כח ומספיק פצע.
(מה) במשתה היין אך תוכח רע, [ואל תבוזהו בשמחתו.
(מו) דבר חרפה אל [תאמר לו, ולא תנצח] אתו לעיני בני אדם.
(א) [ראש נבחרת אל תתרומם, ובראש גדולים אל תשב].
(*א) היה להם כאחד מהם, דאג להם ואחר תסב, הכן מרכם ואחר תרבץ.
(ב) למען תשמח בכבודם, ועל מוסר תשא שכר.
(ג) מלל שב כי הוא לך, והצנא שכל ואל תמנע שיר.
(ד) במקום היין אל תשפוך שיח, ובלא מזמור מה תשפוך שיר, ובל עת מה תתחכם.
(*ד) כחותם על כיס זהב, שיר אל על משתה היין.
(ה) כזמן אודם על ניב זהב, משפט שיר על משתה היין.
(*ה) כרביד זהב ובו נפך וספיר, כך נאים דברים יפים, על משתה היין.
(ו) מלואות פז וחותם ברקת, קול מזמור על נועם תירוש.
(ז) דבר נער אם צריך אתה, בחזק פעמים ושלש אם ישאלך.
(ח) כל לאמר ומעט הרבה, ודמה ליודע ומחריש יחדו.
(ט) בין זקנים אל תתקומם, ושרים אל תרב לטרד.
(*ט) לִפְנֵי בָרָד יִנְצַח בָּרָק, וְלִפְנֵי דַכָּא יִנְצַח חֵן.
(י) לִפְנֵי בָרָד יִנְצַח בָּרָק, וְלִפְנֵי בוֹשׁ יִנְצַח חֵן.
(יא) בעת שלחן אל תרבה דברים, ואם עלה על לבך דבר.
(*יא) בעת מפקד אל תתאחר, פטר לביתך ושלם רצון.
(יב) ושלם רצון ביראת אל, ולא בחסר כל.
(יג) ועל כל אלה ברך עושך, המרוך מטובתו.
(*יג) דורש אל יקוה רצון, ומתלהלה יוקש בו.
(יד) דורש אל יקח מוסר, ומשחרהו ישיג מענה.
(*יד) דורש חפצי אל יקח לקח, ויענהו בתפלתו.
(טו) דורש תורה יפיקנה, ומתלהלה יוקש בו.
(טז) ירא יהוה יבין משפט, ותחבולום מנשף יוציא.
(*טז) יראי יהוה יבינו משפטו, ובחכמות רבות יוציאו מלבם.
(יז) איש חכם יטה תוכחות, ואחר צרכו ימשך נפתה.
(*יז) איש חכם לא יכסה כחמה, ולץ לא ישמר לשונו.
(יח) איש חכם לא יקח שחד, זד ולץ לא ישמור תורה.
(יט) איש חמס לא יקח שכל, וזד לץ לא יקח מצוה.
(*יט) בלא עצה אל תפעל דבר ואחר מעשיך אל תתקצף.
(כ) בדרך מוקשות אל תלך, ואל תתקל בנגף פעמים.
(כא) אל תבטח בדרך מחתף, ובאחריתך השמר.
(כב) אל תבטח בדרך רשעים, ובארחותיך הזהר.
(*כב) בכל דרכיך שמור נפשך, כי כל עושה אלה שומר מצוה.
(כג) בכל מעשיך שמור נפשך, כי עושה זה שומר מצוה.
(כד) נוצר תורה שומר נפשו, ובוטח ביהוה לא יבוש.
(א) יְרֵא יְהֹוָה לֹא יִפְגַּע רָע, כִּי אִם בְּנוּסוֹ שָׁב וְנִמְלָט.
(ב) לֹא יֶחְכַּם שׂוֹנֵא תוֹרָה, וּמִתְמוֹטֵט בְּמִסְעָר כָּאֳנִיָּה.
(ג) אִישׁ נָבוֹן יָבִין דְּבַר יְהֹוָה, וְתוֹרָתוֹ כְּאוּרִים בַּחֹשֶׁן.
(ה) [בעין טובה תן לדל, ולא תקצף בתתך לו]
(ט) בכל מעשיך האר פנים, ובששון הקדש מעשר.
(י) תן לו כמתנתו לך, בטוב עין ובהשיגת יד.
(יא) כי אלה תשלומות הוא, ושבעתים ישיב לך.
(*יא) מלוה יהוה נותן לאביון, ומי בעל גמולות כי אם הוא.
(יב) אל תשחד כי לא יקח, ואל תבטח על זבח מעשק.
(*יב) כי אלהי משפט הוא, ואין עמו משוא פנים.
(יג) לא ישא פנים אל דל, ותחנוני מצוק ישמע.
(יד) לא יטש צעקת יתום, ואלמנה כי תרבה שיח.
(טו) הלא דמעה על לחי תרד, ואנחה על מרודיה.
(טז) תמרורי רצון הניחה, וצעקה ענן חשתה.
(יז) שועת דל ענן חלפה, ועד תגיע לא תנוח.
(*יז) לא תמוש עד יפקוד אל, ושופט צדק יעשה משפט.
(יח) גם אל לא יתמהמה, וכגבור יצא לא יתאפק.
(*יח) עד ימחץ מתני אכזרי, ולגוים ישיב נקם.
(*יח) עד יוריש שבט זדון, ומטה רשע גדוע יגדע.
(יט) עד ישיב לאנוש פעלו, וגמול אדם כמזימתו.
(*יט) עד יריב ריב עמו, ושמחם בישועתו.
(כ) נאה חסד יהוה בזמן מצוקה, כעב חזיזים בעת בצרת.
(א) הושיענו אלהי הכל, והרם פחדך על כל הגוים.
(ב) הרף על עם נכר, ויראו את גבורתיך.
(ג) כאשר נקדשת לעיניהם בנו, כי לעינינו הכבד בנו.
(ד) וידעו כאשר ידענו, כי אין אלוהים זולתך.
(ה) חדש אות ושנה מופת, האדר יד ואמץ זרוע וימין.
(ו) העיר אף ושפוך חמה, והכניע צר והדוף אויב.
(ז) החיש קץ ופקוד מועד, כי מי יאמר לך מה תעשה.
(ח) השבת ראש פאתי מואב, האומר אין זולתי.
(ט) אסוף כל שבטי יעקב, ויתנחלו כימי קדם.
(י) רחם על עם נקרא בשמך, ישראל בכור כניתה.
(יא) רחם ע קרית קדשך, ירושלים מכון שבתך.
(יב) מלא ציון את הודך, ומכבודך את היכלך.
(יג) תן עדות למראש מעשיך, והקם חזון דברק בשמך.
(יד) תן את פעלת קויך, ונביאיך יאמנו.
(טו) תשמע תפלת עבדיך, כרצונך על עמך.
(טז) וידעו כל אפסי ארץ, כי אתה אלהי עולם.
(יז) כל מאכל אוכל גרגרת, אך יש אכל מאכל נעים.
(יח) כל מאכל תסגר בבטן, אך יש מאכל ממאכל תנעם.
(יט) כל זכר תקבל אשה, [אך איש יבחר עלמה].
(כ) חך בוחן מטעמי דבר, ולב מבין מטעמי כזב.
(כא) לב עקוב יתן עצבת, ואיש ותיק ישיבנה בו.
(כב) כל נכה תאכל חיה, אך יש מכה ממכה תנעם.
(כג) תאר אשה יחליץ פנים, ועל כל מחמד עין יגבר.
(כד) ועוד אם יש מרפא לשון, אין אישהּ מבני אדם.
(כה) קנה אשה ראשית קנין, עזר ומבצר ועמוד משען.
(*כה) באין גדר יבער כרם, ובאין אשה נע ונד.
(כו) מי יאמין בגדוד צבא, המדלג מעיר אל עיר.
(כז) כן איש אשר לא קן, המרגיע כאשר יערב.
(א) כל אוהב אומר אהבתי, אך יש אהב שם אהב.
(ב) הלא דין מגיע אל מות, רע כנפשך נהפך לצר.
(ג) הוי רע יאמר מדוע כן נוצרתי, למלא פני תבל תרמית.
(ד) מרע אוהב מביט אל שלחן, ובעת מצוקה מנגד יעמד.
(ה) אוהב טוב נלחם עם זר, ונגד ערים יחזיק צנה.
(ו) אל תשכח חבר בקרב, ואל תעזבהן בשללך.
(ז) כל יועץ יניף יד, אך יש יועץ דרך אל לץ.
(ח) כל יועץ אומר חזה, אך יש יועץ דורך עליו
(ט) מיועץ שמור נפשך, ודע לפנים מה צרכו.
(י) כי גם הוא לנפשך יחשב, למה זה אליו יפול.
(יא) ואמר לך מטוב דרכך, וקם מנגד להביט רישך.
(יב) אל תועץ עם חמיך, וממקנא העלים סוד.
(יג) עם אשה על צרתה, ומרד אל מלחמתו.
(יד) עם סוחר אל תתגר, וממקנה על ממכר.
(טו) עם איש רע על תגמול חסד, ואכזרי על טוב בשר.
(טז) פועל שוא על מלאכתו, שומר שוא על מוציא רע.
(יז) אך איש מפחד תמיד, אשר תדע שומר מצוה.
(יח) אך עם לבבו כלבבך, אם תכשל יגיע אליו.
(יט) וגם עצת לבב הבין מי יאמן לך אמן ממנו.
(כ) לב אנוש יגיד שעיותיו, משבעה צופים על מצפה.
(כא) ועם כל אלה עתר אל אל, אשר יכין באמת צעדיך.
(כב) ראש כל מעשה דבר, וראש כל פועל היא מחשבת.
(כג) עקרת תחבולות לבב, ארבעה שכמים יפרחו.
(כד) טוב ורעה וחיים ומות, ומושלת בם כליל לשון.
(כה) יֵשׁ חָכָם לְרַבִּים הוּא נֶחְכָּם, וּלְנַפְשׁוֹ הוּא גוֹאָל.
(כו) וְיֵשׁ חָכָם בִּדְבָרוֹ נִמְאָס, וּמִכָּל מַאֲכָל תַּעֲנוּג נִבְצָר.
(כז) וְיֵשׁ חָכָם לְנַפְשׁוֹ יֶחְכָּם, פְּרִי דַעְתּוֹ עַל גְוִיָּתוֹ.
(כח) וְיֵשׁ חָכָם לְעַמּוֹ יֶחְכָּם, פְּרִי דַעְתּוֹ בִּגְוִיָתָם.
(כט) חַיֵּי אִישׁ מִסְפַּר יָמִים, וְחַיֵּי עַם יִשְׂרָאֵל, יְמֵי אֵין מִסְפָּר.
(ל) חכם לנפשו ישבע תענוג, ויאשרוהו כל רואינו.
(לא) חכם עם ינחל כבוד, ושמו עומד בחיי עולם.
(לב) בני בחייך גם נפשך, ראה מה רע לה, אל תתן לה.
(לג) כי לא הכל לכל טוב, לא כל נפש כל זן תבחר.
(לד) אל תזרע לכל תענוג, ואל תשפך על כל מטעמים.
(לה) כי ברב תענוג יקנן חולי, והמרבה יגיע אל זרא.
(לו) בלא מוסר רבים יגועו ועועו, והנשמר יוסיף חיים.
(א) רעי רופא לפני צרכו, כי עם אותו חלק אל.
(ב) מאת אל יחכם רופא, ומאת מלך ישא משאות.
(ג) דעת רופא תרים קרנו, ולפני נדיבים יתיצב.
(ד) אל מארץ מצוציא תרופות, וגבר מבין אל ימאס בם.
(ה) הלא בעץ המתיקו מים, בעבור להודיע כל אנוש כחו.
(ו) ויתן לאנוש בינה, להתפאר בגבורתו.
(ז) בהם רופא יניח מכאוב, וכן רוקח עושה מרקחת.
(ח) למען לא ישבות מעשהו, ותושיה מבני אדם.
(ט) בני בחולי על תתעבר, התפלל אל אל כי הוא ירפא.
(י) נום מעול ומהכר פנים, ומכל פשעים טהר לב.
(יא) הגש ניחוח אזכרה, ודשן ערוך בכנפי הוניך.
(יב) וגם לרופא תן מקום, ולא ימוש כי גם בו צורך.
(יג) כי יש עתם אשר בידו מצלחת, כי גם הוא אל אל יעתיר.
(יד) אשר יצלח לו פשרה, ורפאות למען מחיה.
(טו) אשר חואט לפני עושהו, יתנכר לפני רופא.
(טז) בני על המת הזיב דמעה, התמרר וגהה קינה.
(יז) כמשפטו אסוף שארו, ואל תתעלם בגויעתו.
(*יז) המר בני והתם מספד, ושית אבלו כיוצא בו.
(**יז) יום ושנים בעבור דמעה, הנחם בעבור עון.
(יח) מדין יוצא אסון, כן רע לבב יכלה עצבה.
(יט) אל תשים אליו לב עוד, פרע זכרו וזכור אחרית.
(כ) זכור חקו כי הוא חקך, לו אתמול ולך היום.
(כא) אל תזכרנו כי אין לו תקוה, מה תועיל ולך תרע.
(כב) מושבת מתו שבת זכרו, והנחם עם צאת נפשו.
{רווח גדול במקור}
(כג) חכמת סופר תרבה חכמה, וחסר עסק הוא יתחכם.
(כד) מה יתחכם תומך מלמד, ומתפאר בחתנית מסעיר.
(כה) אלוף ינהג ישובב לשדד בשור, ושעיותיו עם בני בקר.
(כו) ושקידתו לכלות מרבק, לב ישית לשדד בתלמים.
(כז) אף עשה חרש וחשב, אשר לילה כיום יגיע.
(יד) [הרימו קולכם וברכו יחדו, והודו ליהוה על כל מעשיו].
(טו) בשירות נבל וכלי מינים, וכן תאמרו בתרועה.
(טז) מעשי אל כלם טובים, לכל צורך בעתו יספיק.
(יז) בדברו יעריך כנד מים, ובמוצא פיו אוצרו.
(יח) תאות רצונו יצליח, ואין מעצור לתשועתו.
(יט) מעשה כל בשר נגדו, ואין נסתר מנגד עיניו.
(כ) מעולם ועד עולם יביט, ואין נפלא וחזק ממנו.
(כא) אין לאמר זה למה זה, כי הכל בעתו יגבר.
(כב) ברכות כיאור הציפה, וכנהר תבל ריותה.
(כג) כן זעמו גוים יוריש, ויהפך למלח משקה.
(כד) ארחות תמים יישרו, כן לזרים יסתוללו.
(כה) טוב לטוב חלק מראש, כן לרעים טוב ורע.
(כו) ראש לחיי אדם מים, ואש וברזל ומלח.
(*כו) חלב חטה חלב ודבש, דם עינב יצהר ובגד.
(כז) כל אלה לטובים ייטיבו, כן לרעים לרעה נהפכו.
(כח) יש רוחות למשפט נוצרו, ובאפם הרים יעתיקו.
(*כח) [בעת זעם גבורתם יראו, וסער מן שדה יעוררו]
(כט) אש וברד רעב ודבר, גם אלה למשפט נוצרו.
(ל) חית שן עקרב ופתן, וחרב נקמות להחרים רשעים.
(*ל) כל אלה לצורכם נבראו, והמה באוצר ולעת יפקדו.
(לא) בצותו אתם ישישו, ובחקם לא ימרו פיו.
(לב) על כן מראש התיצבתי, והתבוננתי ובכתב הנחתי.
(לג) מעשה אל כלם טובים, לכל צורך בעתו יספיק.
(לד) אל לאמר זה רע מה זה, כי הכל בעתו יגביר.
(לה) עתה בכל לב הרנינו, וברכו את שם הקדוש.
(א) אהללה נא אנשי חסד, אבותינו בדורותם.
(ב) רב כבוד חלק עליון, וגדלו מימות עולם.
(ג) דורי ארץ במלכותם, ואנשי שם בגבורתם.
(*ג) היועצים בתבונתם, וחוזי כל בנבואתם.
(ד) שרי גוים במזמתם, ורוזנים במחקרותם.
(*ד) חכמי שיח בספרתם, ומושלים במשמרותם.
(ה) חוקרי מזמור על חוק, נושאי משל בכתב.
(ו) אנשי חיל וסמכי כח, ושוקטים על מכונתם.
(ז) כל אלה בדורם, ומימיהם תפארתם.
(ח) יש מהם הניחו שם, להשתענות בנחלתם.
(ט) ויש מהם אשר אין לו זכר, וישבתו כאשר שבתו.
(י) כאשר לא היו היו, ובניהם מאחריהם.
(יא) וולם אלה אנשי חסד, ותקותם לא תשבת.
(יב) עם זרעם נאמן טובם, ונחלתם לבני בניהם.
(יג) עד עולם יעמד זכרם, וצדקתם לא תשכח.
(יד) גויתם בשלום נאספו, ושמם חי לדור ודור.
(טו) חכמתם תשנה עדה, ותהלתם יספר קהל.
(טז) חנוך נמצא תמים, והתהלך עם יהוה, ונלקח, אות דעת לדור ודור.
(יז) נח צדיק נמצא תמים, לעת כלה היה תחליף.
(*יז) בעבורו היה שארית, ובבריתו חדל מבול.
(יח) באות עולם נכרת עמו, לבלתי השחית כל בשר.
(יט) אברהם אב המון גוים, לא נתן בכבודו מום.
(כ) אשר שמר מצות עליון, ובא בברית עמו.
(*כ) בבשרו כרת לו חק, ובניסוי נמצא נאמן.
(כא) על כן בשבועה הקים לו, לברך בזרעו גוים.
(*כא) להנחילם מים עד ים, ומנהר עד אפסי ארץ.
(כב) וגם ליצחק הקים בן, בעבור אברהם אביו.
(*כב) ברית כל ראשון נתיו, וברכה נחה על ראש ישראל.
(כג) ויכוננהו בברכה, ויתן לו נחלתו.
(*כג) ויציבהו לשבטים, לחלק שנים עשר.
(כד) ויוצא ממנו איש, מוצא חן בעיני כל חי.
(א) השמים רמים מה נשגבו כגזרת הספיר לטהר.
(ב) זהר השמש גדלו יבשר הוד אורו יגיה תבל.
(ג) ייבש ארץ בצהרים ולפני חמו מי יעמוד.
(ד) כתנור בוער מאש צורף כפלים ילהט שמש הרים.
(ה) יפיק קיטור לוהט ובנגה חציו יעור עין.
(ו) גדול ורב כח עשהו וברוח פיו ירוץ ארח.
(ז) וירח עשה למועדים עתות מחליפות יודיע.
(ח) אותות וזמנים בו ימנו ואור ימעט וירבה בחדש.
(ט) כוכבים יזהירו הרקיע גדודים אין מספר יעדו מרום.
(י) על משמרתם יעמודו ותפקידם לא יעבורון.
(יא) מה אדירים שחקים האלה מה רמו גבהם לאין חקר.
(יב) שור מה מראה הקשת בענן מה נפלאו צבעיו לעין.
(יג) הפותח אוצרו עבים ימהרו כעף על כנפי רוח.
(יד) המביט לארץ ותעשן וישם ערפל חתלתה.
(טו) הצורר מים בשמלה ויצו עליהם לרדת ארצה.
(טז) בעזו יצבור הררי ענן וברקי זעם למשפט ישלח.
(יז) מרעם ורוח מסעה וסער תנוט ארץ והרים ירגזון.
(יח) יפיץ שלג כצמר וישם מים כעין הבדלח.
[...]
(כא) יקפיא כנד אגם ונחל ויעטו מעיל קרח כשריון.
(כב) יהפוך רוח מים ימסה קרח ושלג.
(כג) רטפש השרון מטל ותחדש פני האדמה.
(כד) ירטיב צחיח הארץ שיח ונטע יחליפו כח.
(כה) השם חק וגבול לים ויטע איים בתוכו.
(כו) ישקיט כגערתו גליו וכל משברי ים יפצץ.
(כז) יורדי הים באניות המה נפלאותיו יספרו.
(כח) שם יראו גדולים מעשיו התנינים ודגי הים.
(כט) מה אדיר מעשיך יי ברוחך למחז חפצם ילכו.
(ל) מי יעצר כח להגיד פעליך ולבשר נפלאותיך מי יוכל.
(לא) ואם עצמנו לספר כדק מחל וכמר מים.
(לב) מי ראהו כי יגיד גדלו ומי השיגו כי יחוה ערכו.
(לג) אפס קצה ראינו ומעט מזעיר ידענו.
(לד) תכלית תהלתך אל אתה הוא הכל.
(לה) מי חכם ויבן זאת נבון וידענה.
(לו) יי עושה כל ליראיו יתן חכמה.
(לז) איש כלבבו ישכיל ואדם כשכלו יתבונן כי רב ממך לא בקש.
(לח) משכילים ישכילו בם ובוערים ישעו עיניהם.
(לט) ואני יהושע בן סירא מילידי ירושלים חכמה מלבי הוצאתי.
(מ) משלי חכמים וחידותם כתבתי בספר להורותם.
(מא) אשרי הגבר יהגה בם ישכיל ויעשה אותם.
(מב) כי עושה אלה אשריו ואור יי יאיר על נתיבתו.
(א) אהוב אלהים ואנשים, משה זכרו לטובה.
(ב) ויכבדהו אלהים, ויאמצהו במרומים.
(ג) בדבריו האותות מהרו, ויחזקהו לפני מלך.
(*ג) ויצוהו אל העם, ויראו את כבודו.
(ד) באמונתו ובענותו, בחר בו מכל בשר.
(ה) וישמיעהו את קולו, ויגישהו לערפל.
(*ה) וישם בידו מצוה, תורת חיים ותבונה.
(*ה) ללמד ביעקב חוקיו, ועדותיו ומשפטיו לישראל.
(ו) וירם קדוש את אהרן / למטה לוי, וישימהו לחק עולם.
(ז) ויתן עליו הוד, וישרתהו בכבודו.
(*ז) ויאזרהו בתועפות ראם, וילבישהו פעמונים.
(ח) וילבישהו כליל תפארת, ויפארהו בכבוד ועוז.
(*ח) מכנסים כתנות ומעיל, ויקיפהו פעמונים.
(ט) ורמונים המון סביב, לתת נעינה בצעדיו.
(י) בגדי קודש זהב תכלת, וארגמן מעשה חשב.
(*י) חשן משפט אפוד ואזור, ושני תולעת מעשה אורג.
(יא) אבני חפץ על החשן, פתוחי חותם במלואים.
(*יא) כל אבן יקרה לזכרון, בכתב חרות למספר בני ישראל.
(יב) עטרת פז מעיל ומצנפת, וציץ חרות חותם קדש.
(*יב) הוד כבוד ותהלת עז, מחמד עין ומכלל יופי.
(יג) לפניו לא היה כן, כן לעולם לא ילבשם זר.
(*יג) האמין לו ולבניו כזה, וכן בניו לדורותם.
(יד) מנחתו כליל תקטר, בכל יום צמיד פעמים.
(טו) וימלא משה את ידו, וימשחהו בשמן הקדש.
(*טו) ותהי לו ברית עולם, ולזרעו כימי שמים.
(טז) לשרת ולכהן לו,ולברך את עמו בשמו.
(*טז) ויבחר בו מכל חי, להגיש עלה וחלבים.
(יז) ולהקטיר ריח ניחח ואזכרה, ולכפר על בני ישראל.
(*יז) ויתן לו מצותיו, וימשילהו בחוק ומשפט.
(יח) וילמד את עמו חק, ומשפט את בני ישראל.
(*יח) ויחרו בו זרים, ויקנאו בו במדבר.
(יט) אנשי דתן ואבירם, ועדת קרח בעזוז אפם.
(*יט) וירא יהוה ויתאנף, ויכלם בחרון אפו.
(כ) ויבא להם אות, ויאכלם בשביב אשו.
(*כ) ויוסף לאהרן כבודו, ויתן לו נחלתו.
(כא) ראשית קדש נתן לו לחם, אשי יהוה יאכלון.
(*כא) לחם פנים חלקו, ומתנה לו ולזרעו.
(כב) אך בארצם לא ינחל, ובתוכם לא יחלק נחלה.
(*כב) אשי יהוה חלקו ונחלתו, בתוך בני ישראל.
(כג) וגםפינחס בן אלעזר, בגבורה נחל שלישי.
(*כג) בקנאו לאלוה כל, ויעמוד בפרץ עמו.
(כד) אשר נדבו לבו, ויכפר על בני ישראל.
(*כד) לכן גם לו הכין חק, ברית עולם לכלכל מקדש.
(כה) אשר תהיה לו ולזרעו, כהונה גדולה על עולם.
(*כה) וגם בריתו עם דוד, בן ישי למטה יהודה.
(כו) נחלת אש לפני כבודו, נחלת אהרן לכל זרעו.
(*כו) ועתה ברכו נא, את יהוה הטוב.
(כז) המעטר אתכם כבוד, ויתן לכם חכמת לב.
(*כז) למען לא ישכח טובכם, וגבורתכם לדורות עולם.
ואף תהלת אבותי אשירה איש איש בדורו
יקר רב ניתן למו ותפארתם לבאי עולם
בנבואתם הגידו אותות ובתבונתם עצה
בחכמה משלו בעם ובדעת נהו מלכים
כבוד בימיהם נחלו ואחריתם לזכר עולם
עצמותם בשלום ינוחו על משכבם ושמם חי לדר ודר
נח איש צדיק תמים בדורותיו היה
בבוא המבול לשחת כל בשר וינצל הוא לפלטת עולם
וישבע יי לבלתי היות עוד מים למבול ברית כרת אתו לבלתי השחית כל בשר
אברהם אב המון גוים התהלך לפני אלהים בתמים
בריתו שם בבשרו ולבבו נאמן בנסיונות
לכן נשבע לו יי כי יתברכו בזרעו כל גויי הארץ
להרבות זרעו כחול הים ולהוריש להם מים ועד ים ומנהר פרת עד אפסי ארץ
אף ליצחק נשבע בעבור אברהם אביו ובכרות אבותיו שם על ראש ישראל אשר קרא בני בכורי
ויקם בריתו אתו לרשת ארץ מגורו ויתנהו אב לשנים עשר שבט
(א) גבור בן חיל יהושע בן נון, משרת משה בנבואה.
(*א) אשר נוצר להיות בימיו, תשועה גדולה לבחיריו.
(ב) להנקם נקמי אויב, ולהנחיל את ישראל.
(*ב) מה נהדר בנטותו יד, בהניפו כידון על עיר.
(ג) מי הוא לפניו יתיצב, כי מלחמות יהוה נלחם.
(ד) הלא בידו עמד השמש, יום אחד כשנים היה.
(ה) כי קרא אל אל עליון, כאכפה לו אויביו מסביב.
(*ה) ויענהו אל עליון, באבני ברד ואלגביש.
(ו) השליך על גוי אויב, ובנוסם האביד כולם.
(*ו) למען דעת כל גוי חרם, כי צופה יהוה מלחמתם.
(ז) וגם כי מלא אחרי אל, ובימי משה עשה חסד.
(*ז) הוא וכלב בן יפנה, להתיצב בפרע קהל.
(ח) להשיב חרון מעדה, ולהשבית דבה רעה.
(*ח) לכן גם הם בשנים נאצלו, משש מאות אלף רגלי.
(ט) להביאם אל נחלתם, ארץ זבת חלב ודבש.
(*ט) ויתן לכלב עצמה, ועד שיבה עמדה עמו.
(י) להדריכו על במתי ארץ, וגם זרעו ירש נחלה.
(*י) למען דעת כל זרע יעקב, כי טוב למלא אחרי יהוה.
(יא) והשופטים איש בשמו, כל אשר לא נשא לבו.
(*יא) ולא נסוג מאחרי אל, יהי זכרם לברכה.
(יב) [תפרחנה עצמותם כשושנה], ושמם תחליף לבניהם.
(יג) אוהב עמו ורצוי עושהו, המשואל מבטן אמו.
(*יג) נזיר יהוה בנבואה, שמואל שופט ומכהן.
(*יג) בדבר אל הכין ממלכת, וימשח נגידים על עם.
(יד) במצות יהוה צוה עדה, ויפקד אלהי יעקב.
(טו) באמונת פיו דרוש חזה, וגם בדברו נאמן רועה.
(טז) וגם הוא קרא אל אל, כאפכה לו אויביו מסביב.
(*טז) בעלתו טלה חלב, וירעם משמים יהוה.
(יז) בפרע אדיר נשמע קולו, ויכנע נציבי צר, ויאבד כל סרני פלשתים.
(יח) ועת נוחו על משכבו, העיד יהוה ומשיחו.
(יט) כפר ונעלם ממי לקחתי, וכל אדם לא ענה בו.
(*יט) וגם עד עת קצו, נכון נמצא בעיני יהוה.
(כ) ובעיני כל חי, וגם אחרי מותו נדרש.
(כא) ויגד למלך דרכיו, וישא מארץ קולו בנבואה.
ויצא ממנו איש צדיק אהוב בעיני כל חי ונשוא חן בעיני אלהים ואדם משה זכרו לברכה
גדלו ועזו רבה לפני מלכים נצב בעמים רדה יקר יי ראה וקולו שמע
כי נאמנה רוחו עם אל וענותו רבה מכל אדם
ונגש לערפל תורת חיים וחקים ישרים שם בפיו ללמד עדות לישראל ומשפט ליעקב
וירם קדוש כמוהו אהרן משבט לוי לשליח עמו שמו ומהודו אצל עליו
ברית כהנת עולם נתן לו ובבגדי תכלת וארגמן הלבישו לכבוד ולתפארת
וימלא משה את ידיו ובשמן הקדש משחו
והיתה לו כהנה ברית עולם לו ולזרעו כשמש עומד לפניו לשרת בקדש ולברך את עמו
להקריב עולה וזבח ולהקטיר קטרת לכפר על בני ישראל
ויתן לו משמרת פקודתו להורות לעמו חקים ומשפטים
וינצו בו אנשים זרים ויקנאו בו דתן ואבירם ורבו עמו קרח ועדתו
וירא יי וינאץ ויכלם באש אפו
וישם יקרו על אהרן וראשית הקדש נתן לו
אך בארץ נחלה לא יירש ולא חלק בעמו יקח
כי יי חלקו ובית ישראל נחלתו
ואף פינחס בן אלעזר שלישי ליקר בקנאתו אשר קנא במחנה בקרב ישראל
לכן נשבע לו יי לתת לו ברית כהנת עולם
כאשר נשבע לדויד בן ישי לבלתי הסיר שבט מזרעו כן נתן לאהרן כהנה לו ולזרעו
ברוך יי אלהי ישראל אשר נתן להם חכמת לב לשפוט את עמו
שמם לא ישכח לנצח וממשלתם לדורות עולם
(א) וגם אחריו עמד נתן, להתיצב לפני דוד.
(ב) כי כחלב מורם מקדש, כן דוד מישראל.
(ג) לכפירים שחק כגדי, ולדבים כבני בשן.
(ד) בנעוריו הכה גבור, ויסר חרפת עולם.
(*ד) בהניפו ידו על קלע, וישבר תפארת גלית.
(ה) כי קרא אל אל עליון, ויתן בימינו עז.
(*ה) להדוף את איש יודע מלחמות, ולהרים את קרן ישראל.
(ו) על כן ענו לו בנות, ויכנוהו ברבבה.
(*ו) בעטותו צניף נלחם, ומסביב הכניע צר.
(ז) ויתן בפלשתים ערים, ועד היום שבר קרנם.
(ח) בכל מעשהו נתן הודות, לאל עליון באמרי כבוד.
(*ח) בכל לבו אוהב עשהו, וכבל יום הודה לו בזמירות.
(ט) בגינות שיר הכין לפני מזבח, וקול מזמור ונבלים תקן.
(י) ויתן לחגים בכל שנה ושנה, הוד פאר וכבוד.
(*י) בהללו את שם קדשו, לפני בקר ירן משפט.
(יא) גם יהוה העביר פשעו, וירם לעולם קרנו.
(*יא) ויתן לו חוק ממלכת, וכסאו הכין עד ירושלים.
(יב) וּבַעֲבוּרוֹ עָמַד אַחֲרָיו, בֵּן מַשְׂכִּיל שׁוֹכֵן לָבֶטַח.
(יג) שְׁלֹמֹה מלך בימי שלוה, ואל הניח לו מסביב.
(יד) אשר הכין בית לשמו, ויצב לעד מקדש.
(טו) מה חכמת בנעוריך, ותצף כיאר מוסר.
(טז) ארץ כסית בחכמתך, ותקלס במרום שירה.
(יז) בשיר משל חידה ומליצה, עמים הסערתה.
(יח) נקראת בשם הנכבד, הנקרא על ישראל.
(*יח) ותצבר כברזל זהב, וכעפרת הרבית כסף.
(יט) ותתן לנשים כסלך, ותמשילם בגויתך.
(כ) ותתן מום בכבודך, ותחלל את יצועיך.
(*כ) להביא אף על צאצאיך, ואנחה על משכבך.
(כא) לחלק העם לשני שבטים, ומאפרים ממלכת חמס.
(כב) אבל אל לא יטוש חסד, ולא יפיל מדבריו ארצה.
(*כב) לא יכרית לבחיריו נין ונכד, וזרע אובהו לא ישמיד.
(כג) ויתן ליעקב שארית, ולבית דוד ממנו שרש.
(*כג) וישכב שלמה מיושש, ויעזב אחריו מנון.
(כד) רחב אולת וחסר בינה, רחבעם הפריע בעצתו עם.
(*כד) עד אשר קם, אל יהי לו זכר.
(*כד) ירבעם בן נבט, אשר חטא והחטיא את ישראל.
(כה) ויתן לאפרים מכשול, להדיחם מאדמתם.
(*כה) ותגדל חטאתו מאד, ולכל רעה התמכר.
איש גבור חיל יהושע בן-נון הלך בדרכי משה אדוניו
בידיו נתן יי תשועה לבחיריו צריו הכניע והוריש לבני ישראל ארץ חמדה
מה עז חילו כאשר נטה הכידון אשר בידו על ערי האויב
מי יכל להתיצב אתו כי יי עובר לפניו
בדבר פיו ידום השמש ויהי יום אחד יומים
כי התפלל אל יי וענהו וימטר על שונאיו ברד ואבני אלגביש
וידעו כל העמים יד יי כי הוא נלחם לישראל
גם בימי משה טוב בעמו עשה הוא וכלב בן יפנה לשכך תלונות העם ויהפכו לטובה רעת מוציאי דבת הארץ
והם לבדם נשארו משש מאות אלף איש לבא לרשת ארץ זבת חלב ודבש
ויתן לכלב כח וחיל עד זקנה ושיבה ללכד הרים לרשת ארץ לבניו
למען ידע זרע יעקב כי ישרים דרכי יי ומשפטיו
גם השופטים איש איש בשמו אשר לא נפתה לבם לסור מאחרי יי זכרם לברכה
שמואל בחיר יי ונביא נאמן בדבר פיו הקים מלכים בישראל ומושלים בעמו משח
משפט אלהיו הורה ליעקב ולקח טוב הביע לישראל
גם הוא הכה שונאיו בכל אשר יפנה לעת העלותו טלה חלב
וירעם מן השמים יי ובחזיזים נוראים קולו השמיע
ויך כל מושלי צור וכל סרני פלשת הכרית
ולעת מותו העיד נגד יי ונגד משיחו כי שחר וכפר מאיש לא לקח וצדקתו ענו בו
גם אחרי מותו קולו מארץ השמיע להגיד למלך דרכו ולהזהיר עם על חטאיו
(א) עד אשר קם נביא כאש, ודבריו כתנור בוער.
(ב) וישבר להם מטה לחם, ובקנאתו המעיטם.
(ג) בדבר אל עצר שמים, ויורד שלוש אשות.
(ד) מה נורא אתה אליהו, ואשר כמוך יתפאר.
(ה) המקים גוע ממות, ומשאול כרצון יהוה.
(ו) המוריד מלכים על שחת, ונכבדים ממטותם.
(ז) המושח מלא תשלומות, ונביא תחליף תחתיך.
(ח) השמע בסיני תוכחות, ובחורב משפטי נקם.
(ט) הנלקח בסערה מעלה, ובגדודי אש שמים.
(י) הכתוב נכון לעת, להשבית אף לפני חרון אל.
(*י) להשיב לב אבות על בנים, ולהכין שבטי ישראל.
(יא) אשרי ראך ומת, ואשריך כי חיה תחיה.
(יב) אליהו שבאוצר נסתר, ונמלא רוחו אלישע.
(*יב) פי שנים אותות הרבה, ומופתים כל מוצא פיהו.
(יג) מימיו לא זע מכל, ולא משל ברוחו כל בשר.
(*יג) כל דבר לא נפלא ממנו, ומתחתיו נברא בשרו.
(יד) בחייו עשה נפלאות, ובמותו תמהי מעשה.
(טו) בכל זאת לא שב העם, ולא חדלו מחטאתם.
(*טו) עד אשר נסחו מארצם, ויפוצו בכל הארץ.
(טז) וישאר ליהודה מזער, ועוד לבית דוד קצין.
(*טז) ויש מהם עשו יושר, ויש מהם הפליאו מעל.
(יז) יחזקיהו חזק עירו, בהטות אל תוכה מים.
(*יז) ויחצב כנחשת צורים, ויחסום הרים מקוה.
(יח) בימיו עלה סנחריב, וישלח את רבשקה.
(*יח) ויט ידו על ציון, ויגדף אל בגאונו.
(יט) אז נמוגו בגאון לבם, ויחילו כיולדה.
(כ) ויקראו אל אל עליון, ויפרשו אליו כפים.
(כא) ויך את מחנה אשור, ויהמם במגפה.
(כב) כי עשה יחזקיהו את הטוב, ויחזק בדרכי דוד.
(*כב) [כאשר צוהו ישעיה הנביא, המהלל בנביאים.]
(כג) [בימיו עמד השמש, ונוסף על חיי המלך.]
(כד) ברוח גבורה חזה אחרית, וינחם אבלי ציון.
(כה) עד עולם הגיד נהיות, ונסתרות לפני בואן.
ויקם אחריו נתן הנביא לשרת לפני דוד
כאשר הורם מחלב מזבח הורם דוד מבית ישראל
אריה הרג כגדי ודוב ככבש
בנעוריו הרג איש גבור ועשה תשועה לעמו
הניף ידו בקלע וישבר גאון גלית
כי פלל ליי ויתן עז בידו להרג איש לחם להרים קרן עמו ישראל
על כן נשים במחלות ענו לו הכה דוד ברבבותיו
אויביו מסביב הכניע ומרי פלשתים הכרית
ועל כל מעשיו תודה לאלהים נתן כבוד והדר לאל המאזרו חיל
אהב עושהו בכל לבו ושיריו יום יום יהלל לפני מזבחו
ויתן בלשונו נעימי זמר תהלתו בקהל עם השמיע
גם יי העביר פשעיו וירם קרנו לעולם וכסאו לדר ודר
ויקם אחריו מלך חכם ואדיר שלמה בנו
ויי הניח לו מכל אויביו מסביב למען יבנה בית לשמו לעולם
מה חכמת שלמה בנעוריך שפתיך הביעו שכל כנהר
ממשלתך על כל המלכים הורמה ושמך עד קצוי ארץ הגיע ולשמע שמעך תמהו
משלי חכמה מליצה וחידה כתבת ואל בינתך עמים ממרחק התפלאו
ותתן בימיך כסף כעפרת וזהב כעפר חוצות
(א) שם יאשיהו כקטורת סמים, וממלה מעשה רוקח.
(*א) בחך כדבש ימתיק זכרו, וכמזמור על משתה היין.
(ב) כי נחל על משובתינו, וישבת תועבות הבל.
(ג) ויתם אל אל לבו, ובימי חמס עשה חסד.
(ד) לבד מדויד יחזקיהו, ויאשיהו כלם השחיטו.
(*ד) ויעזבו תורת עליון / מלכי יהודה, עד תמם.
(ה) ויתן קרנם לאחור, וכבודם לגוי נבל נכרי.
(ו) ויציתו קרית קדש, וישמו ארחתיה.
(*ו) ביד ירמיהו כי ענוהו, והוא מרחם נוצר נביא.
(ז) לנתוש ולנתוץ ולהאביד להרוס, וכן לבנות לנטע ולהשגיב.
(ח) וחזקאל ראה מראה, ויגד זני מרכבה.
(ט) וגם הזכיר את איוב, ומכלכל כל דרכי צדק.
(י) וגם שנים עשר הנביאים, תהי עצמתם פרחת מתחתם.
(*י) אשר החלימו את יעקב, וישגבהו באמונת תקוה.
(יא) [מה נהללה את זרבבל, והוא על יד ימין כחותם.]
(יב) [גם יהושע בן יהוצדק, אשר במצוק הקימו מזבח.]
(*יב) וירימו היכל קדש, ומכונן לכבוד עולם.
(יג) נחמיה יאדק זכרו, המקים את חרבתינו.
(*יג) וירפא את הריסתינו, ויצב דלתים ובריח.
[סיכום רווח במהדורת כהנא]
(יד) מעט נוצרו על הארץ כחנוך, וגם הוא נלקח פנים.
(טו) כיוסף אם נולד גבר, וגם גויתו נפקדה.
(טז) ושם ושת ואנוש נפקדו, ועל כל חי תפארת עמם.
אז יקום נביא בעם כאור נגה ודבריו כאש לוהט
ויבא עלימו רעב ובקנאתו לאלהיו הרגם
בדבריו עצר שמים מגשם ויורד אש ממרום שלש פעמים על המזבח ועל הרשעים
מה נורא אתה אליהו ומי יהלל תפארתך
מתים מן שאול החיית בחפץ אלהים
מוריד מלכים מכסאותם ומושלים על פניהם הוכיח
שומע נקמת יי מסיני ומשפטו מחורב
משח מלכים על תגמול ידם ונביא תחתיו הקים
בסער עלה מרומים וברכב אש שמים
והוא עתיד לבוא לפני בוא יום יי להשיב לב בנים על אבותם ולבשר שבטי יעקב
אשרי איש רואה פניך ומת כי לא מת הוא כי אם חיה יחיה
אליהו נאסף בצרור החיים השמימה ופי שנים ברוחו לאלישע השאיר
אותות רבות עשה בעמו פני מלכים לא נשא וברוחו לא שלט כל בשר
כל דבר לא נעלם ממנו נפלאות בחייו עשה ובמותו מת החיה
ובכל זאת לא שב העם מדרכם ומרעתם לא סרו
עד אשר גלו מארצם ונפוצו בארצות הגוים
וישאר יהודה לבדו ניר קטן לבית דוד
אלה בדרך הטוב הלכו ואלה יספו להרשיע
חזקיהו בנה חומות העיר ויבא מי גיחון העירה
בימיו עלה סנחריב ושלח עליו רבשקה ויזף בציון ידו ואת אלהי השמים חרף
ויפרוש חזקיהו כפיו אל אלהים ויצל אותו ביד ישעיהו הנביא
ויך במחנה אשור מכה רבה יען עשה חיזקיהו הטוב והישר וילך בדרכי דוד כאשר פקד עליו ישעיהו נביא הנביאים
כי על פיו שב השמש אחרונית וימים על ימי מלך הוסיף
ברוח קדשו חזה חדשות ואבילי ציון נחם
אותות מלפנים הגיד וחדשות טרם תבאנה
שם יאשיה כריח בשם בצרי וכשמן הטוב
כי בנפלאות נצל בהחבאו ודרכי אבותיו עזב
וישלם לבו אל אלהיו ואמת עשה בימיו
מלבד דוד חזקיהו ויאשה כל מלכי יהודה הרעו לעשות
ויתנו הודם לזרים ותפארתם לעם נכרי
ויחריבו עיר הקדש ונשמו חוצותיה כדבר ירמיהו הנביא
כי נביא מבטן אמו היה ומרחם נקדש לנתוש לנתוץ ולהרוס לבנות ולנטוע
ויחזקאל ראה מראה המרכבה ודמות אלהים חזה
ועל איוב אמר כי כל ארחותיו ישרים
ואף שנים עשרה הנביאים עצמותם כדשן תפרחנה כי רפאו לישראל ובשרו תשועות למו
כי יהלל את זרבבל אשר הושם כחותם על יד ימין
ואף יהושע בן יהוצדק במצוק הקים מזבח ובנה את היכל הקדש לתפארת עולם
נחמיה ישגא שמו כי חיה חומות העיר מערמת העפר וחזק אותם בדלתים ובריח
מעטים נמצאים בארץ כחנוך ומצערים נולדו כיוסף מכלכל אחיו ומציל עמים
שת שם ואנוש תפארתם להלל מאד במשפחות האדמה ועל כל אלה יגדל תהלת אדם ראש היצורים
(א) גְּדוֹל אֶחָיו וְתִפְאֶרֶת עַמּוֹ, שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָנָן הַכֹּהֵן.
(*א) אֲשֶׁר בְּדוֹרוֹ נִפְקַד הַבָּיִת, וּבְיָמָיו חֻזַּק הֵיכָל.
(ב) אֲשֶׁר בְּדוֹרוֹ נִכְרָה מִקְוֶה, וְשִׂיחַ כַּיָּם בַּהֲמוֹנוֹ.
(ג) אֲשֶׁר בְּיָמָיו נִבְנָה קִיר / פִּנּוֹת, מָעוֹן, כְּהֵיכַל מֶלֶךְ.
(ד) הַדּוֹאֵג לְעַמּוֹ מֵחֶתֶף, וּמְחַזֵּק עִירוֹ מִצָּר.
(ה) מַה נֶהְדַּר בְּהַשְׁגִּיחוֹ מֵאֹהֶל, וּבְצֵאתוֹ מִבֵּית הַפָּרֹכֶת.
(ו) כְּכוֹכָב אוֹר מִבֵּין עָבִים, וּכְיָרֵחַ מָלֵא בִּימֵי מוֹעֵד.
(ז) כְּשֶׁמֶשׁ מְשַׁקֶּרֶת אֶל הֵיכַל הַמֶּלֶךְ, וּכְקֶשֶׁת נִרְאֲתָה בֶעָנָן.
(ח) כְּנֵץ בַּעֲנָפוֹ בִּימֵי מוֹעֵד, וּכְשׁוֹשָׁן עַל יִבְלֵי מָיִם.
(*ח) כְּפֶרַח לְבָנוֹן בִּימֵי קָיִץ, וּכְאֵשׁ לְבוֹנָה עַל הַמִּנְחָה.
(ט) כִּכְלִי זָהָב מְפֻתָּח וְאַנְטִיל, הַנֶּאֱחָז עַל אַבְנֵי חֵפֶץ.
(י) כְּזַיִת רַעֲנָן מָלֵא גַרְגַּר, וּכְעֵץ שָׁמֵן מְרַוֶּה עָנָף.
(יא) בַּעֲטוֹתוֹ בִּגְדֵי כָבוֹד, וְהִתְלַבְּשׁוֹ בִּגְדֵי תִפְאָרֶת.
(*יא) בַּעֲלוֹתוֹ עַל מִזְבַּח הוֹד, וַיֶּהְדַּר עֲזֶרֶת מִקְדָּשׁ.
(יב) בְּקַבְּלוֹ נְתָחִים מִיַּד אֶחָיו, וְהוּא נִצָּב עַל מַעֲרָכוֹת.
(*יב) סָבִיב לוֹ עֲטֶרֶת בָּנִים, כִּשְׁתִילֵי אֲרָזִים בַּלְּבָנוֹן.
(*יב) וַיַּקִּיפוּהוּ בְּעַרְבֵי נָחַל, כָּל-בְּנֵי אֲהַרֹן בִּכְבוֹדָם.
(יג) וְאִשֵּׁי יְהֹוָה בְּיָדָם, נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל.
(יד) עַד כַּלּוֹתוֹ לְשָׁרֵת מִזְבֵּחַ, וּלְסַדֵּר מַעַרְכוֹת עֶלְיוֹן.
(טו) אָז יָרִיעוּ בְנֵי אֲהַרֹן / הַכֹּהֲנִים, בַּחֲצֹצְרוֹת מִקְשֶׁה.
(טז) וַיָּרִיעוּ וַיַּשְׁמִיעוּ קוֹל אַדִּיר, לְהַזְכִּיר לִפְנֵי עֶלְיוֹן.
(יז) כָּל בָּשָׂר יַחְדָּו נִמְהָרוּ, וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה.
(*יז) לְהִשְׁתַּחֲוֹת לִפְנֵי עֶלְיוֹן, לִפְנֵי קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.
(יח) וַיִּתֵּן הַשִּׁיר קוֹלוֹ, וְעַל הֲמּוֹן הֶעֱרִיכוּ נֵרוֹ.
(יט) וַיָּרֹנּוּ כָּל עַם הָאָרֶץ, בִּתְפִלָּה לִפְנֵי רַחוּם.
(*יט) עַד כַּלּוֹתוֹ לְשָׁרֵת מִזְבֵּחַ, וּמִשְׁפָּטָיו הִגִּיעַ אֵלָיו.
(כ) אָז יָרַד וְנָשָׂא יָדָיו, עַל כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל.
(*כ) וּבִרְכַּת יְהֹוָה בִּשְׂפָתָיו, וּבְשֵׁם יְהֹוָה הִתְפָּאֵר.
(כא) וַיִּשְׁנוּ לִנְפּוֹל שֵׁנִית, בְּרָכוֹת לָקַחַת מִפָּנָיו.
(כב) עַתָּה בָּרְכוּ נָא, אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
(*כב) הַמַּפְלִיא לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ, הַמְגַדֵּל אָדָם מֵרֶחֶם וַיַּעֲשֵׂהוּ בִּרְצוֹנוֹ.
(כג) יִתֵּן לָכֶם חָכְמַת לֵבָב, וִיהִי שָׁלוֹם בֵּינֵיכֶם.
(כד) יֵאָמֵן עִם שִׁמְעוֹן חַסְדּוֹ, וְיָקֶם לוֹ בְּרִית פִּינְחָס.
(*כד) אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת לוֹ, וּלְזַרְעוֹ כִּימֵי שָׁמָיִם.
[נגד שני גוים רווח במהדורת כהנא]
(כה) בִּשְׁנֵי גוֹיִם קָצָה נַפְשִׁי, וְהַשְּׁלִישִׁית אִינֶנּוּ עָם.
(כו) יוֹשְׁבֵי שֵׂעִיר וּפְלֶשֶׁת, וְגוֹי נָבָל הַדָּר בִּשְׁכֶם.
[חתימה רווח במהדורת כהנא]
(כז) מוּסַר שֵׂכֶל וּמוֹשֵׁל אוֹפַנִּים, לְשִׁמְעוֹן בֶּן יֵשׁוּעַ, בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן סִירָא.
(*כז) אֲשֶׁר נִיבַּע בִּפְתוֹר לְבָן, וַאֲשֶׁר הִבִּיעַ בִּתְבוּנוֹת.
(כח) אַשְׁרֵי אִישׁ בְּאֵלֶּה יֶהְגֶּה, וְנוֹתֵן עַל לִבּוֹ יֶחְכָּם.
(א) רב אחיו וכליל עמו שמעון בן חוניו הכהן הגדול.
(ב) בימיו נבנה הבית ויסד ההיכל והורם החומה.
(ג) והוחזק המלוא וחפר מעינות מים ויצל עמו מיד אויביו.
(ד) מה הוד והדר לו בצאתו מהיכל בהגלותו מבית לפרכת כנגה בין העבים כירח בימי האביב.
(ה) כשמש זורח על הרי עפר וכקשת בענן כשבלת השדה וכחבצלת השרון על מבועי מים וכעץ לבנון בימי בציר.
(ו) כריח הלבונה במחתת הקטרת וכתפוחי זהב במשכיות כסף.
(ז) כזית הדר הרחיבו דליותיו וכברוש האריכו ענפיו.
(ח) בלבשו בגדי הקדש ובהעטפו כסות תפארת.
(ט) בבואו אל הקדש לשרת בעבודתו פנימה.
(י) בשאתו דם הזבח מידי אחיו והוא בראשם נצב.
(יא) וכל אחיו הכהנים בני אהרן כל בני ישראל.
(יב) ובידיהם הקריבו קרבן, לעיני כל בני ישראל.
(יג) עד אשר כלה לשרת במזבח ולפאר אותו בהדרת הקדש.
(יד) וישלח ידו אל הנסך ויקח יין ושכר וינסך על המזבח לריח ניחוח.
(טו) אז תקעו בני אהרן בחצוצרות לפני כל עם ישראל וישאו קול חזק לברך את העם.
(טז) ויפלו כל העם על פניהם ארצה וירנו וישתחוו לאלהים.
(יז) ויתנו את קולם בתודה ובשיר בהלל ובתפלה זמרו לו.
(יח) שירו כל יושבי תבל לאלהים העושה נפלאות בארץ.
(יט) הבורא את האדם ממעי אמו ומנהיג אותו בחפצו וממלא את לבו חכמה ודעת.
(כ) יהי נא שלום בארצנו והקם חסדך עם שמעון הצדיק ועם זרעו כימי השמים.
(כא) בשנים עמים קצה נפשי והשלישי עם לא היה.
(כב) יושבי גבל ופלשת ועם סכל היושב בשכם.
(א) אֲהַלְלֶךָּ אֱלֹהֵי יִשְׁעִי, אוֹדְךָ אֱלֹהֵי אָבִי.
(*א) אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ מָעוֹז חַיַּי, כִּי פָדִיתָ מִמָּוֶת נַפְשִׁי.
(ב) חָשַׂכְתָּ בְשָׂרִי מִשַּׁחַת, וּמִיַּד שְׁאוֹל הִצַּלְתָּ רַגְלִי.
(*ב) פִּצִּיתַנִי מִדִּבַּת עָם, מִשּׁוֹט דִּבַּת לָשׁוֹן וּמִשְּׂפַת שָׂטֵי כָזָב.
(*ב) נֶגֶד קָמַי הָיִיתָה לִּי, עֲזַרְתַּנִי כְּרוֹב חַסְדֶּךָ.
(ג) מִמּוֹקֵש צוֹפֵי צַלְעִי, וּמִּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי.
(*ג) מֵרַבּוֹת צָרוֹת הוֹשַׁעְתָּנִי, וּמִמְּצוּקוֹת שַׁלְהֶבֶת מִסָּבִיב.
(ד) מְכַבּוֹת אֵשׁ לְאֵין פֶּחָה, מֵרֶחֶם תְּהוֹם לְאִמִּי.
(ה) מִשִׂפְתֵי זִמָּה וְטֹפְלֵי שֶׁקֶר, וְחִצֵּי לְשוֹן מִרְמָה.
(ו) וַתִּגַּע לַמָּוֶת נַפְשִׁי, וְחַיָּתִי לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת.
(ז) וָאֶפְנֶה סָבִיב וְאֵין עוֹזֵר לִי, וַאֲצַפֶּה סוֹמֵךְ וְאָיִן.
(ח) וָאֶזְכְּרָה אֶת רַחֲמֵי יְהֹוָה, וַחֲסָדָיו אֲשֶׁר מֵעוֹלָם.
(*ח) הַמַּצִּיל אֶת חוֹסֵי בוֹ, וַיִּגְאָלֵם מִכָּל רָע.
(ט) וְאָרִים מֵאֶרֶץ קוֹלִי, וּמִּשַּׁעֲרֵי שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי.
(י) וַאֲרוֹמֵם: יְהֹוָה אָבִי אַתָּה! כִּי אַתָּה גִּבּוֹר יִשְׁעִי.
(*י) אַל תַּרְפֵּנִי בְּיוֹם צָרָה, בּיוֹם שׁוֹאָה וּמְשׁוֹאָה.
(יא) אֲהַלְלָה שִׁמְךָ תָּמִיד, וְאֶזְכָּרְךָ בִּתְפִלָּה.
(*יא) אָז שָׁמַע קוֹלִי יְהֹוָה, וַיַּאֲזִין אֶל תַּחֲנוּנָי.
(יב) וַיִּפְדֵּנִי מִכָּל רָע, וַיְמַלְּטֵנִי בְּיוֹם צָרָה.
(*יב) עַל כֵּן הוֹדֵיתִי וַאֲהַלְלָה, וַאֲבָרְכָה אֶת שֵׁם יְהֹוָה.
[הודיה (סימן לפרשה חדשה בכתב היד ורווח במהדורת כהנא; חלק זה חסר בתרגום השבעים ובפשיטתא)]
(א) הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
(ב) הוֹדוּ לְאֵל הַתִּשְׁבָּחוֹת, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
(ג) הוֹדוּ לְשׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
(ד) הוֹדוּ לְיוֹצֵר הַכֹּל, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
(ה) הוֹדוּ לְגוֹאֵל יִשְׂרָאֵל, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
(ו) הוֹדוּ לִמְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
(ז) הוֹדוּ לְבוֹנֶה עִירוֹ וּמִקְדָּשׁוֹ, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
(ח) הוֹדוּ לַמַּצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית דָּוִד, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
(ט) הוֹדוּ לְבוֹחֵר בִּבְנֵי צָדוֹק לְכֹהֵן, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
(י) הוֹדוּ לְמָגֵן אַבְרָהָם, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
(יא) הוֹדוּ לְצוּר יִצְחָק, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
(יב) הוֹדוּ לְאַבִּיר יַעֲקֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
(יג) הוֹדוּ לְבוֹחֵר בְּצִיּוֹן, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
(יד) הוֹדוּ לְמֶלֶךְ מַלְכֵי מְלָכִים, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
(טו) וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ, תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרוֹבוֹ, הַלְלוּ-יָהּ.
[סיכום: הכרת הטוב על החכמה (רווח בכתב היד)]
(יג) אֲנִי נַעַר הָיִיתִי [וָאוֹהַב חָכְמָה], וְחָפַצְתִּי בָהּ וּבִקַּשְׁתִיהָ.
(*יג) בַּאֲמִתָּהּ דָּרְכָה רַגְלִי, אֲדֹנָי מִנְּעוּרַי חָכְמָה לָמַדְתִּי.
(יד) וָאֶתְפַּלֵּל תְּפִלָּה בִּנְעֻרוֹתָי, וְהַרְבֵּה מָצָאתִי דֵעָה.
(יז) עֻלָּהּ הָיָה לִי לְכָבוֹד, וְלִמְלַמְּדַי אֶתֵּן הוֹדָאָה.
(יח) חָשַׁבְתִּי לְהִיטֶיב [דַּרְכִּי], וְלֹא אַהֲפֹךְ כִּי אֶמְצָאֶנּוּ.
(יט) חַשְׁקָה נַפְשִׁי בָּהּ, וּפָנַי לֹא אַהֲפֹך מִמֶּנָּה.
(כ) נַפְשִׁי נָתַתִּי אַחֲרֶיהָ, וּלְנֵצַח נְצָחִים לֹא אַטֶּה מִמֶּנָּה.
(*כ) וּבְטָהֳרָה מְצָאתִיהָ, וְלֵב קָנִיתִי לָהּ מִתְּחִלָּתָהּ.
(כא) מֵעַי יֵחַמּוּ כַּתַּנּוּר לְהַבִּיט בָּהּ, בַּעֲבוּר כֵּן לֹא אֶעֶזְבֶנָּה.
(כב) נָתַן יְהֹוָה לִי שְׂכַר שִׂפְתוֹתָי, בַּעֲבוּר כֵּן קְנִיתִיהָ קִנְיָן טוֹב.
(כג) פְּנוּ אֵלַי סְכָלִים, וְלִינוּ בְּבֵית מִדְרָשִׁי.
(כד) עַד מָתַי תַחְסְרוּן מִן אֵלּוּ וְאֵלּוּ, וְנַפְשְׁכֶם צְמֵאָה מְאֹד תִּהְיֶה.
(כה) פִּי פָתַחְתִי וְדִבַּרְתִּי בָהּ, קְנוּ לָכֶם חָכְמָה בְּלֹא כָסֶף.
(כו) וְצַוְּארֵיכֶם בְּעֻלָּהּ הָבִיאוּ, וּמַשָּׂאָהּ תִּשָּׂא נַפְשְׁכֶם.
(*כו) קְרוּבָה הִיא לִמְבַקְשֶׁיהָ, וְנוֹתֵן נַפְשׁוֹ מוֹצֵא אֹתָהּ.
(כז) רְאוּ בְעֵינֵיכֶם כִּי קָטֹן הָיִיתִי, וְעָמַדְתִּי בָהּ וּמְצָאתִיהָ.
(כח) רַבִּים שָׁמְעוּ לִמּוּדִי בִּנְעֻרוֹתָי, וְכֶסֶף וְזָהָב תִּקְנוּ בִי.
(כט) תִּשְׂמַח נַפְשִׁי בְּשֵׂיבָתִי, וְלֹא תֵבוֹשוּ בְּשִׁירָתִי.
(ל) מַעֲשֵׂיכֶם עֲשׂוּ בִצְדָקָה, וְהוּא נוֹתֵן לָכֶם שְׂכַרְכֶם בְּעִתּוֹ.
(*ל) בָּרוּךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם, וּמְשֻׁבָּח שְׁמוֹ לְדֹר וָדֹר.
[חתימה (חסרה בתרגום השבעים ובפשיטתא)]
עַד הֵנָּה דִּבְרֵי שִׁמְעוֹן / בֶּן יֵשׁוּעַ שֶׁנִּקְרָא בֶּן סִירָא.
חָכְמַת שִׁמְעוֹן בֶּן יֵשׁוּעַ / בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן סִירָא.
יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ / מִעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
[חתימה שנייה (רווח במהדורת כהנא)]
עַד הֵנָּה דִּבְרֵי שִׁמְעוֹן / בֶּן יֵשׁוּעַ שֶׁנִּקְרָא בֶּן סִירָא.
[נִשְׁלְמָה] חָכְמַת שִׁמְעוֹן / בֶּן יֵשׁוּעַ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה