כתובים אחרונים
תרגם מיוונית יצחק זעקיל פרענקיל
ווארשא 1885
תקציר: דניאל משמש יועץ בבית מלך בבל. דניאל מוכיח למלך שכוהני הבעל מטעים אותו והקורבנות שהם מגישים לו נאכלים ע"י הכוהנים נשיהם וטפם. דניאל ניצל, והכוהנים ובני משפחותיהם מוצאים להורג.
(א) ויהי כי נאסף אסתיאגש אל אבותיו, ותסב המלוכה לכורש מלך פרס. (ב) ודניאל היה תמיד את המלך, והמלך כבדהו מכל שריו ועבדיו. (ג) ולאנשי בבל היה אליל ושמו בעל, ויקריבו לו יום יום שנים עשר כור סולת וארבעים כבשים וששה הין יין. (ד) והמלך גם הוא עבד את הבעל, וילך מדי יום ביומו להשתחוות לו, ודניאל משתחווה לאלוהיו.
(ה) ויאמר המלך אליו מדוע לא תעבוד גם אתה את הבעל?
(ו) ויען דניאל ויאמר: חלילה לי מעבוד אלילים מעשי ידי אדם. (ז) את אלוהים חיים אני ירא עושה שמים וארץ ואדון כל בשר.
(ח) ויאמר לו המלך: הטרם תדע כי הבעל אלוהים חיים הוא, הלא תראהו יום יום אוכל ושותה.
(ט) ויצחק דניאל ויאמר: הנה לבבך יתעך אדוני המלך. (י) כי אלוהיך אלה חמר הם מבית ונחושה מחוץ, ומעודם לא אכלו ולא שתו.
(יא) ויחר אף המלך ויקרא לכוהני הבעל ויאמר להם: (יב) אם לא תגידו לי מי הוא האוכל את אשר תקריבון לבעל מות תמותון. (יג) אולם אם העד תעידוני כי הוא האוכל, ימות דניאל על חרפו את הבעל ואתם נקיים.
(יד) ויאמר דניאל אל המלך: כן יהי כדבריך אדוני.
(טו) ומספר הכוהנים המשרתים את הבעל שבעים, מלבד נשיהם וטפם. (טז) וילך המלך עם דניאל אל היכל הבעל.
(יז) ויאמרו הכוהנים אל המלך: הנה אנחנו יוצאים מן ההיכל, ונתת בידך את המאכל ואת המשקה לפני הבעל, וסגרת הדלת אחריך וחתמת אותה בטבעת המלך. (יח) והיה כי תשוב מחר ולא תמצא כי אכלו הבעל, הרוג תהרגנו. ואם לא - ימות דניאל על השקר אשר דיבר.
(יט) והם היו בוטחים במבוא סתר אשר חפרו להם מתחת לשולחן, ובו הם באים תמיד ואוכלים את אשר על השולחן. (כ) ויהי כאשר יצאו מן ההיכל, והמלך נתן בידו את המאכל לפני הבעל.
(כא) ויצו דניאל את עבדיו להביא אפר ולשטוח אותו על קרקע ההיכל לעיני המלך. (כב) ויהי אחרי צאתם, ויסגרו את הדלת ויחתמו אותה בטבעת המלך וילכו.
(כג) וכוהני הבעל באו כדרכם בלילה, עם נשיהם ובניהם, ויאכלו וישתו כל אשר על השולחן. (כד) ויקום המלך למחרתו בבקר השכם, ודניאל היה אתו.
(כה) וישאלהו המלך לאמור: היש מושחת בחותמי?
ויען דניאל ויאמר לא.
(כו) ויהי בפתחם הדלת, והמלך שם את עיניו על השולחן, ויקרא בקול גדול ויאמר. (כז) הבעל, רק אתה האלוהים לבדך, ואין בך רמייה.
(כח) וישחק דניאל ויעצור את המלך מבוא אל ההיכל פנימה ויאמר:
(כט) פקח נא עיניך וראה את מדרכי כף רגל, בשלמי הם?
(ל) ויען המלך ויאמר שעלי רגלים אני רואה, מאנשים ונשים וטף.
(לא) ויחר אף המלך בכוהני הבעל, ויתפוש אותם ואת נשיהם וטפם. (לב) ויהי בראותו את המחתרת אשר הם באים ויוצאים בה לאכול את אשר על השולחן, (לג) ויצו להמיתם. וימסור את הבעל ביד דניאל, ויתוץ אותו ויהרוס את היכלו.
תרגם מיוונית יצחק זעקיל פרענקיל
ווארשא 1885
הקדמה
לאחר שדניאל הצליח להוכיח שהאליל בל אינו בעל כוח, ביקש המלך מדניאל להשתחוות לתנין. דניאל מסרב, מצליח להרוג את התנין. הכוהנים מאלצים את המלך למסור לידם את דניאל, הם משליכים אותו לגוב אריות, שם הוא מקבל אוכל מהנביא חבקוק. לאחר שבעה ימים משוחרר דניאל, והכוהנים מושלכים לגוב האריות.
ר' אליעזר מוורמייזא שחי במאה ה-13 מסביר שחבקוק קשור לאגדה כי "חבקוק" בגימטרייה "גור אריה", והוא הלך בליל פסח לדניאל שהוא משבט יהודה המכונה "גור אריה", אמר עמו הגדה של פסח בליל שימורים, ולא יכלו האריות להזיקם.
קיימים חילוקי דעות אם הספר נכתב עברית או ארמית. מכיוון שלאגדה זו יש מקור בבראשית רבה שהוא מקור קדום שנכתב בא"י יש להניח שגם "הבעל בבבל" נכתב במקורו בא"י. (ע"פ אברהם כהנא "הספרים החיצוניים").
לאגדה זו יש מקבילה במדרש רבא:
מדרש בראשית רבה סח, יג:
"והנה מלאכי אלהים", זה דניאל, "עולים ויורדים בו", שעלה והוציא את בלעו מתוך פיו.
הדא הוא דכתיב: (ירמיה נא) "ופקדתי על בל בבבל והוצאתי את בלעו מפיו". שהיה לו תנין אחד לנבוכדנצר, והיה בולע כל מה שהיו משליכין לפניו.
א"ל נבוכדנצר לדניאל, כמה כחו גדול, שבולע כל מה שמשליכין לפניו.
אמר לו דניאל: תן לי רשות ואני מתישו.
נתן רשות. מה עשה? נטל תבן והטמין לתוכו מסמרים, השליך לפניו, ונקבו מסמרים את בני מעיו.
הדא הוא דכתיב: "והוצאתי את בלעו מפיו".
התנין בבבל
(א) וגם תנין גדול היה בעיר בבל ויעבדו אותו אנשי בבל:
(ב) ויאמר המלך אל דניאל וגם על התנין תאמר כי מעשה חרש נחושת הוא: (ג) הנה הוא חי וגם הוא אוכל ושותה התכחש כי הוא אלוהים חיים לכה נא ועבוד אותו:
(ד) ויען דניאל ויאמר את ה' אלוהים אני עובד ואין אלוהים חיים זולתו: (ה) ועתה אם טוב בעיניך אדוני המלך והרגתי את התנין בלי חרב ובלי מקל:
(ו) ויאמר המלך הנה הוא בידך:
(ז) ויקח דניאל זפת וחלב ושער ויזד אותם נזיד ויעש ממנו רקיקים: (ח) וישליכם בפי התנין ותבקע בטנו ויאמר דניאל אלה אלוהיך אדוני המלך:
(ט) ויהי כשמוע אנשי בבל את הדבר ויחר להם מאוד ויקשרו קשר על המלך:
(י) ויאמרו המלך התייהד כי את הבעל נתץ ואת התנין הרג וגם את הכוהנים המית: (יא) וייקהלו על המלך ויקראו לו מסור את דניאל בידינו ואם אין הנה נכרית אותך ואת ביתך: (יב) וירא המלך כי הצק הציקו לו מאוד וייתן את דניאל בידם: (יג) וייקחוהו וישליכו אותו אל בור האריות ויהי שם ששת ימים: (יד) ויהיו שבעה אריות בבור ויתנו להם יום יום שני אנשים ושני כבשים לטרף: (טו) אך בעת ההיא לא נתנו להם מאומה בלתי אם דניאל לבדו:
(טז) ובימים ההם היה נביא בארץ יהודה ושמו חבקוק: (יז) ויהי היום ויזד חבקוק נזיד ויתן לחם בכלי להביא לקוצרים בשדה:
(יח) ויבא אליו מלאך ה' ויאמר: (יט) הבא נא את המאכל אשר בידך אל דניאל הנה הוא בבור האריות אשר בבבל:
(כ) ויען חבקוק ויאמר לא ראיתי בבל מימי וגם את בור האריות לא ידעתי:
(כא) ויאחזהו המלאך בציצית ראשו וישאהו ברוח סערה בבלה ויעמידהו אצל בור האריות:
(כב) ויקרא חבקוק ויאמר דניאל דניאל קח נא את המאכל אשר ה' אלוהים שולח לך:
(כג) ויען דניאל ויאמר ה' אלוהים אתה זכרתני וחסדך לא יעזוב את מאהביך: (כד) ויקם דניאל ויאכל והמלאך השיב את חבקוק למקומו:
(כה) ויהי ביום השביעי ויבוא המלך לספוד לדניאל ויהי כי קרב אל הבור לראות והנה הוא יושב בין האריות: (כו) ויקרא המלך בקול גדול ויאמר אל אלוהי דניאל גדול אתה ונורא ואין אלוה מבלעדיך: (כז) ויצוו ויריצוהו מן הבור וישליכו אל תוכו כל מבקשי נפש דניאל ואך ירדו הבורה ויטורפו לעיני המלך:
תרגם מיוונית יצחק זעקיל פרענקיל
ווארשא 1885
תקציר: דניאל משמש יועץ בבית מלך בבל. דניאל מוכיח למלך שכוהני הבעל מטעים אותו והקורבנות שהם מגישים לו נאכלים ע"י הכוהנים נשיהם וטפם. דניאל ניצל, והכוהנים ובני משפחותיהם מוצאים להורג.
(א) ויהי כי נאסף אסתיאגש אל אבותיו, ותסב המלוכה לכורש מלך פרס. (ב) ודניאל היה תמיד את המלך, והמלך כבדהו מכל שריו ועבדיו. (ג) ולאנשי בבל היה אליל ושמו בעל, ויקריבו לו יום יום שנים עשר כור סולת וארבעים כבשים וששה הין יין. (ד) והמלך גם הוא עבד את הבעל, וילך מדי יום ביומו להשתחוות לו, ודניאל משתחווה לאלוהיו.
(ה) ויאמר המלך אליו מדוע לא תעבוד גם אתה את הבעל?
(ו) ויען דניאל ויאמר: חלילה לי מעבוד אלילים מעשי ידי אדם. (ז) את אלוהים חיים אני ירא עושה שמים וארץ ואדון כל בשר.
(ח) ויאמר לו המלך: הטרם תדע כי הבעל אלוהים חיים הוא, הלא תראהו יום יום אוכל ושותה.
(ט) ויצחק דניאל ויאמר: הנה לבבך יתעך אדוני המלך. (י) כי אלוהיך אלה חמר הם מבית ונחושה מחוץ, ומעודם לא אכלו ולא שתו.
(יא) ויחר אף המלך ויקרא לכוהני הבעל ויאמר להם: (יב) אם לא תגידו לי מי הוא האוכל את אשר תקריבון לבעל מות תמותון. (יג) אולם אם העד תעידוני כי הוא האוכל, ימות דניאל על חרפו את הבעל ואתם נקיים.
(יד) ויאמר דניאל אל המלך: כן יהי כדבריך אדוני.
(טו) ומספר הכוהנים המשרתים את הבעל שבעים, מלבד נשיהם וטפם. (טז) וילך המלך עם דניאל אל היכל הבעל.
(יז) ויאמרו הכוהנים אל המלך: הנה אנחנו יוצאים מן ההיכל, ונתת בידך את המאכל ואת המשקה לפני הבעל, וסגרת הדלת אחריך וחתמת אותה בטבעת המלך. (יח) והיה כי תשוב מחר ולא תמצא כי אכלו הבעל, הרוג תהרגנו. ואם לא - ימות דניאל על השקר אשר דיבר.
(יט) והם היו בוטחים במבוא סתר אשר חפרו להם מתחת לשולחן, ובו הם באים תמיד ואוכלים את אשר על השולחן. (כ) ויהי כאשר יצאו מן ההיכל, והמלך נתן בידו את המאכל לפני הבעל.
(כא) ויצו דניאל את עבדיו להביא אפר ולשטוח אותו על קרקע ההיכל לעיני המלך. (כב) ויהי אחרי צאתם, ויסגרו את הדלת ויחתמו אותה בטבעת המלך וילכו.
(כג) וכוהני הבעל באו כדרכם בלילה, עם נשיהם ובניהם, ויאכלו וישתו כל אשר על השולחן. (כד) ויקום המלך למחרתו בבקר השכם, ודניאל היה אתו.
(כה) וישאלהו המלך לאמור: היש מושחת בחותמי?
ויען דניאל ויאמר לא.
(כו) ויהי בפתחם הדלת, והמלך שם את עיניו על השולחן, ויקרא בקול גדול ויאמר. (כז) הבעל, רק אתה האלוהים לבדך, ואין בך רמייה.
(כח) וישחק דניאל ויעצור את המלך מבוא אל ההיכל פנימה ויאמר:
(כט) פקח נא עיניך וראה את מדרכי כף רגל, בשלמי הם?
(ל) ויען המלך ויאמר שעלי רגלים אני רואה, מאנשים ונשים וטף.
(לא) ויחר אף המלך בכוהני הבעל, ויתפוש אותם ואת נשיהם וטפם. (לב) ויהי בראותו את המחתרת אשר הם באים ויוצאים בה לאכול את אשר על השולחן, (לג) ויצו להמיתם. וימסור את הבעל ביד דניאל, ויתוץ אותו ויהרוס את היכלו.
תרגם מיוונית יצחק זעקיל פרענקיל
ווארשא 1885
הקדמה
לאחר שדניאל הצליח להוכיח שהאליל בל אינו בעל כוח, ביקש המלך מדניאל להשתחוות לתנין. דניאל מסרב, מצליח להרוג את התנין. הכוהנים מאלצים את המלך למסור לידם את דניאל, הם משליכים אותו לגוב אריות, שם הוא מקבל אוכל מהנביא חבקוק. לאחר שבעה ימים משוחרר דניאל, והכוהנים מושלכים לגוב האריות.
ר' אליעזר מוורמייזא שחי במאה ה-13 מסביר שחבקוק קשור לאגדה כי "חבקוק" בגימטרייה "גור אריה", והוא הלך בליל פסח לדניאל שהוא משבט יהודה המכונה "גור אריה", אמר עמו הגדה של פסח בליל שימורים, ולא יכלו האריות להזיקם.
קיימים חילוקי דעות אם הספר נכתב עברית או ארמית. מכיוון שלאגדה זו יש מקור בבראשית רבה שהוא מקור קדום שנכתב בא"י יש להניח שגם "הבעל בבבל" נכתב במקורו בא"י. (ע"פ אברהם כהנא "הספרים החיצוניים").
לאגדה זו יש מקבילה במדרש רבא:
מדרש בראשית רבה סח, יג:
"והנה מלאכי אלהים", זה דניאל, "עולים ויורדים בו", שעלה והוציא את בלעו מתוך פיו.
הדא הוא דכתיב: (ירמיה נא) "ופקדתי על בל בבבל והוצאתי את בלעו מפיו". שהיה לו תנין אחד לנבוכדנצר, והיה בולע כל מה שהיו משליכין לפניו.
א"ל נבוכדנצר לדניאל, כמה כחו גדול, שבולע כל מה שמשליכין לפניו.
אמר לו דניאל: תן לי רשות ואני מתישו.
נתן רשות. מה עשה? נטל תבן והטמין לתוכו מסמרים, השליך לפניו, ונקבו מסמרים את בני מעיו.
הדא הוא דכתיב: "והוצאתי את בלעו מפיו".
התנין בבבל
(א) וגם תנין גדול היה בעיר בבל ויעבדו אותו אנשי בבל:
(ב) ויאמר המלך אל דניאל וגם על התנין תאמר כי מעשה חרש נחושת הוא: (ג) הנה הוא חי וגם הוא אוכל ושותה התכחש כי הוא אלוהים חיים לכה נא ועבוד אותו:
(ד) ויען דניאל ויאמר את ה' אלוהים אני עובד ואין אלוהים חיים זולתו: (ה) ועתה אם טוב בעיניך אדוני המלך והרגתי את התנין בלי חרב ובלי מקל:
(ו) ויאמר המלך הנה הוא בידך:
(ז) ויקח דניאל זפת וחלב ושער ויזד אותם נזיד ויעש ממנו רקיקים: (ח) וישליכם בפי התנין ותבקע בטנו ויאמר דניאל אלה אלוהיך אדוני המלך:
(ט) ויהי כשמוע אנשי בבל את הדבר ויחר להם מאוד ויקשרו קשר על המלך:
(י) ויאמרו המלך התייהד כי את הבעל נתץ ואת התנין הרג וגם את הכוהנים המית: (יא) וייקהלו על המלך ויקראו לו מסור את דניאל בידינו ואם אין הנה נכרית אותך ואת ביתך: (יב) וירא המלך כי הצק הציקו לו מאוד וייתן את דניאל בידם: (יג) וייקחוהו וישליכו אותו אל בור האריות ויהי שם ששת ימים: (יד) ויהיו שבעה אריות בבור ויתנו להם יום יום שני אנשים ושני כבשים לטרף: (טו) אך בעת ההיא לא נתנו להם מאומה בלתי אם דניאל לבדו:
(טז) ובימים ההם היה נביא בארץ יהודה ושמו חבקוק: (יז) ויהי היום ויזד חבקוק נזיד ויתן לחם בכלי להביא לקוצרים בשדה:
(יח) ויבא אליו מלאך ה' ויאמר: (יט) הבא נא את המאכל אשר בידך אל דניאל הנה הוא בבור האריות אשר בבבל:
(כ) ויען חבקוק ויאמר לא ראיתי בבל מימי וגם את בור האריות לא ידעתי:
(כא) ויאחזהו המלאך בציצית ראשו וישאהו ברוח סערה בבלה ויעמידהו אצל בור האריות:
(כב) ויקרא חבקוק ויאמר דניאל דניאל קח נא את המאכל אשר ה' אלוהים שולח לך:
(כג) ויען דניאל ויאמר ה' אלוהים אתה זכרתני וחסדך לא יעזוב את מאהביך: (כד) ויקם דניאל ויאכל והמלאך השיב את חבקוק למקומו:
(כה) ויהי ביום השביעי ויבוא המלך לספוד לדניאל ויהי כי קרב אל הבור לראות והנה הוא יושב בין האריות: (כו) ויקרא המלך בקול גדול ויאמר אל אלוהי דניאל גדול אתה ונורא ואין אלוה מבלעדיך: (כז) ויצוו ויריצוהו מן הבור וישליכו אל תוכו כל מבקשי נפש דניאל ואך ירדו הבורה ויטורפו לעיני המלך:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה